משנת ארץ ישראל על משנה מועד קטן א׳:ג׳

3 רבי אליעזר בן יעקב אומר מושכים את המים מאילן לאילן – מים המכונסים סביב אילן אחד מושכים אותם בחול המועד לאילן שני. חופרים מעין תעלה קטנה כדי להעביר את המים לאילן האחר, ובלבד שלא ישקו את כל השדה – את כל שדה האילן. השקאת כל השדה יש בה טרחה מרובה, ואין הפסד לאילנות אם לא ישקה את כל השדה. דברי רבי אליעזר בן יעקב הם המשך לדברים במשנה הקודמת על התקנת המים. הדברים על התקנת כלי המים וההשקאה נקטעו בפִסקה "ומתקנין את הדרכים... ויוצאין אף על הכלאים" אשר הועברה ממשנת שקלים פרק א. כפי שפירשנו במשנה א, קיימת מחלוקת תנאים בשאלה זו של השקאת שדה.

4 זרעים שלא שתו לפני המועד לא ישקום במועד – שאין בדבר הפסד ממון, שהרי גם לפני המועד לא השקה המיוחס לרש"י. יש מי שמפרש: אם לא השקה לפני המועד "הם צריכים למים רבים ויש בהשקאה טירחה יתירה", ויש להוסיף את הטעם שהזכרנו שאין להתיר מלאכות שיכול היה לעשותן לפני המועד.

5 בתלמוד הבבלי ו ע"ב מובאת ברייתא משמו של רבי אליעזר בן יעקב: "רבי אליעזר בן יעקב אומר: כשאמרו משקין את הזרעים במועד לא אמרו אלא בזרעים ששתו מלפני המועד כדי שלא יעפשו את הזרעים אבל זרעים שלא שתו מלפני המועד אין משקין אותם במועד ואין משקין שדה גריד לכתחילה". משפט זה נוסף במשנה בעדי נוסח אחדים. זו תופעה רגילה שברייתות חודרות מהבבלי למשנה, לעתים בכל עדי הנוסח שלנו ולעתים בחלק מהם. זרעים ששתו מוגדרים בתלמוד כשדה "מטוננת". הבחנה זו היא, כאמור, בבלית; בבבל הייתה ההשקאה תדירה ושדה שהושקה הפך לבוצי ממש, שכן הוא הושקה בכמויות מים גדולות.

6 אבחנה זו, בין זרעים ששתו לזרעים שלא שתו, חוזרת בירושלמי פ ע"א, ומוסבר שההבדל הוא בכמות העבודה טרחה מרובה. הסבר אחר הוא שחכמים רואים את השקאת הזרעים כהשקאה נקודתית, ואילו רבי אליעזר בן יעקב רואה בה השקאה של כל השדה. אם כן, לפנינו מפתח אחר ושונה להסבר אילו מלאכות אסורות במועד. הסבר זה אנו מכנים במינוח "עובדין דחול", כלומר דרישה שלא יעבוד ישקה כדרך שעובד בחול.

7 וחכמים מתירים בזה ובזה – להשקות את כל שדה האילן ולהשקות זרעים שלא שתו לפני המועד. גם הברייתא המובאת בבבלי מסיימת בדברי החכמים המתירין בזה ובזה. המילה "וחכמים" נשמטה מכתב יד קופמן ונוספה בידי המגיה בשוליים.