משנת ארץ ישראל על משנה הוריות ב׳:ג׳:א׳-ג׳

3 עפ”י כתב יד קופמן

4 אין חייבין– כל מי שמביא חטאת על שגגה. ציבור או בית דין. אלא על העלם דבר– טעות שנובעת מאי ידיעה. ולא על זדון. עם שגגת המעשה– מבחינה מילולית שגגת מעשה משמעו שהמעשה נעשה בשגגה. ברם פירוש כזה בלתי אפשרי הרי אם אדם שגג ועשה, כגון שחשב שהיום יום חול, ועבד, או אולי שעשה גם מבלי משים, הוא פטור. אם זו הכוונה הרי שאין צורך בכל המרכיב של הוראת בית דין. די בכך שהחוטא לא ידע שזו שבת. על כן פירשו המפרשים המסורתיים ש'שגגת מעשה' היא "שיסמך על זאת ההוראה ויעשה על פיה, ויהיה שוגג על פי ההוראה, כמו שביארנו" לשון הרמב"ם. ואכן זה הביטוי הרווח לתיאור מעשה הציבור הממושמע, גם במקבילה בספרא וגם בספרי במדבר זוטא.יש להניח שהביטוי 'שגגת מעשה' הועבר אפוא מדיון כללי יותר בדיני חטאת. שחטאת מביאים על שגגת מעשה. עם זאת איננו מכירים מופעים תנאיים של ביטוי זה אלא בהקשר של הוריות. לפנינו אפוא מונח נוסף הרגיל בספרות תורה שבעל-פה, אך במסכת הוריות יש לו משמעות בלתי רגילה.

5 מכיוון שהמינוח איננו מדויק יש להניח שהוא הועבר מעניין אחר, שלא השתמר. הווי אומר שמשנת הוריות, וכל העיסוק בנושא מקורו בעריכה ספרותית תוצרת בית מדרש שממנו השתמרו רק מעט יצירות, ואולי מבית מדרש ייחודי.