מקורי הרמב"ם לרש"ש על משנה תורה, הלכות אישות 10 פרקים

מקורי הרמב"ם לרש"ש על משנה תורה, הלכות אישות א׳

מהדורה: מהדורת פרידברג

מקורי הרמב"ם לרש"ש על משנה תורה, הלכות אישות ב׳:ג׳ »

1 משנה תורה, הלכות אישות פתח ↗

קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה הָיָה אָדָם פּוֹגֵעַ אִשָּׁה בַּשּׁוּק אִם רָצָה הוּא וְהִיא לִשָּׂא אוֹתָהּ מַכְנִיסָהּ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ וּבוֹעֲלָהּ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ וְתִהְיֶה לוֹ לְאִשָּׁה. כֵּיוָן שֶׁנִּתְּנָה תּוֹרָה נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁאִם יִרְצֶה הָאִישׁ לִשָּׂא אִשָּׁה יִקְנֶה אוֹתָהּ תְּחִלָּה בִּפְנֵי עֵדִים וְאַחַר כָּךְ תִּהְיֶה לוֹ לְאִשָּׁה שֶׁנֶּאֱמַר דברים כב יג "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבָא אֵלֶיהָ":

2 משנה תורה, הלכות אישות פתח ↗

וְלִקּוּחִין אֵלּוּ מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל תּוֹרָה הֵם. וּבְאֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ הָאִשָּׁה נִקְנֵית. בְּכֶסֶף. אוֹ בִּשְׁטָר. אוֹ בְּבִיאָה. בְּבִיאָה וּבִשְׁטָר מֵהַתּוֹרָה. וּבְכֶסֶף מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְלִקּוּחִין אֵלּוּ הֵן הַנִּקְרָאִין קִדּוּשִׁין אוֹ אֵרוּסִין בְּכָל מָקוֹם. וְאִשָּׁה שֶׁנִּקְנֵית בְּאֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ הִיא הַנִּקְרֵאת מְקֻדֶּשֶׁת אוֹ מְאֹרֶסֶת:

2 גיטין פתח ↗

קְנָס?! הָא קְרָאֵי קָא דָרְשִׁינַן! אֶלָּא אֵימָא: הוֹאִיל וּמִדְרַשׁ חֲכָמִים הוּא.

8 משנה תורה, הלכות אישות פתח ↗

וְיֵשׁ שֶׁאִסּוּר בִּיאָתָן בַּעֲשֵׂה וְאֵינוֹ מֵחַיָּבֵי לָאוִין וּשְׁלֹשָׁה הֵם. מִצְרִי וֶאֱדוֹמִי דּוֹר רִאשׁוֹן וְדוֹר שֵׁנִי אֶחָד זְכָרִים וְאֶחָד נְקֵבוֹת. וּבְעוּלָה לְכֹהֵן גָּדוֹל. לְפִי שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בְּאֵלּוּ לֹא יָבוֹא אוֹ לֹא יִקַּח אֶלָּא מִכְּלַל שֶׁנֶּאֱמַר דברים כג ט "דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה'" אַתָּה לָמֵד שֶׁדּוֹר רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי לֹא יָבוֹא. וּמִכְּלַל שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא כא יג "וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח" אַתָּה לָמֵד שֶׁאֵינָהּ בְּתוּלָה לֹא יִקַּח. וְלָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה הֲרֵי הוּא כַּעֲשֵׂה:

1 במ"מ, דלעכו"ם ביחוד בעלמא הויא אשתו. לא נמצא בשום מקום דתהיה כאשתו ע"י יחוד לחוד רק בעבד בהל' מלכים פ"ט ה"ח. אבל עכו"ם אינו קונה אלא בביאה וכדאיתא שם ה"ז וכדמסיים בעצמו וכיון שבא עליה כו', ואולי ביחוד דקאמר ר"ל בלא עדים:

1 ובכסף מד"ס. עיין במ"מ ובכ"מ. ועיין לשון הרמב"ם בפי' לכלים פי"ז מי"ב. ומה שהביא הכ"מ קצת ראיה לרבינו מגיטין מ"ב ב' דקרי הש"ס לדבר הנלמד מכלל ופרט וכלל מדרש חכמים ולהכי צריך גט שיחרור. לי יש ראיה גדולה מזו מסוטה ט"ז ארנב"י כי קא חשיב הלכה עוקבת מקרא הא עוקבת מדרבנן היא. אע"ג דדריש לה מכלל ופרט וכלל קרי לה מדרבנן:

1 במל"מ מש"כ דמדברי התוס' בפ' י"מ פ"ה ב' שכתב דאיכא השתא תרי לאוי. משמע דבספק סוטה איכא לאו כבר תמהתי עליו שם בהגהותי דפשוט דכוונתם על לאו דגרושה וזונה:

1 משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות פתח ↗

אֵין בֶּן נֹחַ חַיָּב עַל אֵשֶׁת חֲבֵרוֹ עַד שֶׁיָּבוֹא עָלֶיהָ כְּדַרְכָּהּ אַחַר שֶׁנִּבְעֲלָה לְבַעְלָהּ. אֲבָל מְאֹרָסָה אוֹ שֶׁנִּכְנְסָה לְחֻפָּה וְלֹא נִבְעֲלָה אֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ. שֶׁנֶּאֱמַר בראשית כ, ג "וְהִיא בְּעֻלַת בָּעַל". בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּבֶן נֹחַ שֶׁבָּא עַל בַּת נֹחַ. אֲבָל עַכּוּ"ם הַבָּא עַל הַיִּשְׂרְאֵלִית בֵּין כְּדַרְכָּהּ בֵּין שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ חַיָּב. וְאִם הָיְתָה נַעֲרָה מְאֹרָסָה נִסְקָל עָלֶיהָ כְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל. בָּא עָלֶיהָ אַחַר שֶׁנִּכְנְסָה לַחֻפָּה וְלֹא נִבְעֲלָה הֲרֵי זֶה בְּחֶנֶק כְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל. אֲבָל אִם בָּא עַל אֵשֶׁת יִשְׂרָאֵל אַחַר שֶׁנִּבְעֲלָה הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁבָּא עַל אֵשֶׁת עַכּוּ"ם חֲבֵרוֹ וְיֵהָרֵג בְּסַיִף:

2 סוטה פתח ↗

אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: כִּי קָא חָשֵׁיב, הֲלָכָה עוֹקֶבֶת מִקְרָא, הָא עוֹקֶבֶת מִדְּרַבָּנַן הִיא.

מקורי הרמב"ם לרש"ש על משנה תורה, הלכות אישות ב׳:ג׳ »