1אחזו לנו שועלים המתהללים באלילים, ותהלתם פסילים אהלי אדום ,וישמעאלים שתו בשמים פיהם על יי' ועל משיחו דברים אשר לא כן אם לא התולים ועצת נפתולים. ובכל מקום מהתורה והנביאים אשר דבר המלך יי' צבאות ודתו, מגיע לשוב ולבנות ירושלים להחיות רוח שפלים ושישישו אתה משוש כל המתאבלים, כסו פניו חרולים, באמרו כי הוא הלא ממשל המשלים והנבואה עודד הנביא, ומחזיקה לקרוא לשבוים דרור דרך לעבור גאולים, וכי שנת רצון ויום נקם למי החותמת והפתילים. הפכו דברי אלהים חיים ימוטו פגולים באמרם אין זה כי אם משל ומליצה לתשועה האנושית ועל רוח האדם דבר אלינו הנביא, אזן וחקר משלים ופשוטו של משל אינו כלום, והוא הבל הבלים.2עוד תשוב תראה, שגם אלה שמות בני ישראל אשר קראו להם מלידה ומבטן, ואף בגלותם לא שינו את שמותם ברוב הטלטולים, חשבו מחשבות לזייפם ויחפאו עליהם דברים ובחינות תלי תלים. כי בראותם בנבואות ייעודי צרות רבות ורעות לבני ישראל, ושיהודה גלה יגלה בראש גולים, אמרו אלה הם יהודים האמללים, זה יקרא בשם יעקב ובשם ישראל יכנה להיות ארצותם לשמה ולבתי גולים בנפול מגדלים, אבל שם ישראל ויהודה שנזכר בנבואות הנחמות הסמוכות אליהם, לנחם כל אבלים, פירשו שעליהם נאמרו. וכי הם נקראים ישראל ששרו עם אלהים ושרגליהם רגל ישרה כרגל הבעלים? ושהם יהודה שהודו באלהות משיחם ועלימו זרחה אור שלוחיו המאורות הגדולים?. ובדרך הזה הם פוסחים כל היום על שתי הסעיפים, מימינים ומשמאילים, כאילו אנחנו העניים והאביונים את הרע נקבל מאת האלהים ואת הטוב לא נקבל.3ואויבינו פלילים הגם הלום ראיתי חכמי עמנו ההולכים בתורת יי' ומחזיקים בבריתו, הלוך הלכו בנבואות בשני שבילים: לאחד קראתי 'נועם', ולאחד קראתי 'חובלים'. כי ראשונים פירשו אותם כפי פשוטם ואמתתם נעימות בימינם, קדש הלולים מה שהיה בדרך עבר ומה שיהיה לעתיד, שצדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה שתולים, הכל פירשו יפה בעתו, וזהו כת הבוטחים בה', כל המיחלים. אך אמנם ממעונות אריות ומהררי נמרים, מזרע קדשים יצאו על הר ציון ששמם שועלים אנשים חכמים בעיניהם. ועם היותם מבני ישראל באשר הם נמולים, המה היו במורדי אור ורועי כסילים, באמרם שייעודי הנבואות וספר תהלים נאמרו ונתקיימו בבית שני, ששם היו אלופינו מסובלים ועם יי' במחנות דגלים ושרים כחוללים, ושאמונת ביאת משיח אינה מכח הכתובים, כי אם מקבלת הראשונים ויכתבו זה על ספר בעזות פנים, כי אין מכלים, וכמו שסיפר מהם בעל ספר העיקרים בפרק מ"ב מחלק ד' מספרו ונתן בפלילים.4מזה הכת הנזכרת היו קצת מהמפרשים, בן בלעם, ורבי משה הכהן, ורבי חיים גליפאפא – במגילותיהם ופירושיהם אנשים מרגלים, מוציאי דבת הנבואות, טח עיניהם מראות כוונת החוזים מהשכיל לבותם, דברי הנביאים וצעקתם העתיקו מהם מלים מגואלים. וגם הראב"ע נמצא בו שמץ דבר מזה בהרבה מהנבואות, אבל לא בכולם ורבים חללים הפילה המחשבה הנפסדת הזאת, ושם ראינו את הנפילים מאמונת ביאת משיחנו, ורבים מעמי הארץ המתיהדים, יצאו מבוהלים נרפים הם נרפים, יתיצבו הוללים על אלה המפרשים בנים משחיתים במסתרים תבכה נפשי. אחבירה עליהם במלים, בינו בוערים בעם וכסילים, אם מדברי הנביאים הקרובים אל ה' בני אלהים לא אאמין, כי תסופר הגאולה העתידה מי יועידני להאמין בה האם אלהים ראיתי עולים או מלאכים קלים חשמלים ואראלים יורוני, יאמרו לי בא יבא איש אל רב פעלים קווצותיו תלתלים וכרת הזלזלים. אויבים וצרים וקויי ה' יחליפו כח כל הנחשלים, או מי נתן לחכמים הקדושים אותה קבלה, שאמרו בגאולה מפי עוללים גם עוילים או סובאי יין וזוללים, אם לא מדברי הנביאים שעמדו בסוד ה' ומשח אותם לבשר ענוים ולומר לנשברי לב גמול ה' הוא יבא ויושיעכם שפעת גמלים ומעין מבית ה' יוציא המשלח מעינים בנחלים להשקות עמי בחירי ישובו יושבי בצלו ושבתם איש אל אחוזתו הקטנים עם הגדולים.5שועלים קטנים היו אלה המתעים, וחכמת מה להם לרעות בגנים סודות הנבואה עליונים ותחתונים, חדשים מקרוב באו לא ידעו ולא יבינו. ונגד פניהם נבונים, הנמצא כזה בחכמי המשנה והתלמוד המה הגיבורים יסודי התורה ולוחות האבנים, הלא הם הוכיחו הגאולה העתידה מכח הכתובים ויחפרוה ממטמונים מעדן עדנים ורמזים אחרים מכתובים שונים, הקימו ניחוחים, כי כן קבלו פירוש הכתובים בקבלה מהנביאים פנים אל פנים, וכתבו זה בתלמוד ובמדרשות, להשיב לב אבות על בנים ונפשות אביונים. גם המפרשים הראשונים כיונתן בן עוזיאל שומר אמונים, ואחריו רש"י צדיק יסוד עולם מעין גנים שפירש כל ספרי הקודש מרוח אונים, וגם בני הקמחי חכמים ונבונים וזולתם מהמפרשים האמתיים, הציבו להם ציונים שנים עם עדנים בכתובים, להוכיח ולהכריח תשועת יי' אשר יעשה לעמו. ונקמת אויביו משתה שמרים משתה שמנים, ועל מה נשמו אמונים, ומה הגיע אליהם לשפוך חמת תנינים תחת רוח חן ותחנונים, ולחם אונים תחת כנף רננים לסלף דברי הנביאים, ששפתותיהם שושנים, ולהשלכים אחרי גום באמרם שבא יומם ועבר ענינם וקיצם, ועלה כולו קמשונים. אין זה כי אם שבאנשים האלה פסו אמונים והצרעת זרחה במצחם, ויתערבו בגוים בבני יונים וילמדו ממעשיהם ולעשות כוונים כוזבים בכתובים ובעו מצפונים שמא יאמרו הלא רבי הלל חכם גדול היה וחסון הוא כאלונים, והיו דבריו זה כמה שנים אין משיח להם לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה, האוכלים למעדנים יסכר פי דוברי שקר, אין להם לתלות באילן גדול כזה, כי יש בדבריו חכמה ודעת פרדס רימונים, כוונות נכבדות מזהב ורב פנינים, שלא בא רבי הלל חלילה להכחיש הגאולה העתידה, כפושעי הגוים מואבים ועמונים כי אם לומר שלא יבוא משיח בזכות ישראל ומכח תשובתו. ולכן אמר: "אין להם משיח לישראל" סנהדרין צט, ע"א, ולא אמר אין בן דוד בא כמנהגם. וישארו אם כן הייעודים כולם על הגאולה העתידה בשם יתברך בעתה יחישנה, נתונים נתונים.6ורב יוסף האשימו, לפי שהיה מחליש כח התשובה והוכיח מדברי זכריה זכריה ט, ט, שאמר: "הנה מלכך יבא לך" – שיבא בזכות ישראל, וכמו שאמר שם: "שובו לבצרון אסירי התקוה" שם שם, יב, וכל זה לתת שפה לנאמנים. ואולי כיוון באותו מאמר, שבזמן הגאולה העתידה בשבת ישראל על אדמתם, לא יהיה להם מלך משוח בשמן והיתה ליי' המלוכה הנותן לאין רוזנים ושנבואת ישעיהו בפרשת "ויצא חוטר" ישעיה יא, א כבר נתקיימה ואכלוה בימי חזקיהו לא שיכחיש גאולת ישראל ונקמת האויבים, ושאר הייעודים הטובים, כדברי הנביאים וטעם זקנים. ורב יוסף הכריח שימלוך מלך המשיח מדברי זכריה, שהיה אחרי מות חזקיהו שנים ושנים.7וכבר ביארתי במאמר 'ישועות משיחו' אשר יעדתי לבאר מאמרי חכמינו זכרונם לברכה במשיח ובגאולה פורש זה המאמר וחמודותיו הגליונים והסדינים, על כן אמרתי חלילה חלילה לחכמי התלמוד משלוח מדנים תלונות בני ישראל, אשר המה מלינים הבוז לגאיונים אלה שאחרונים שהיו לעמנו סרבנים וסלונים, ויחליפו את משכורתם וגמולם אשר קנו לגאולתם עשרת מונים יען וביען כלל עמים, עם היותם רבבה כצמח השדה, המונים המונים וגובה להם, ויראה להם כגובה ארזים והרים גבנונים. ואם כל טובה והצלחתם, שיושבים על אדמתם דשנים ורעננים, הנה כי ידברו אלינו תועבות גדולות, והביאו בכליותינו חצים שנונים, טענות כוזבות ומילים מכבידים, וילדי זנונים לא ירעו ולא ישחיתו דבריהם אלינו, ובכל עת יהיו בגדינו לבנים. כי זה יאמר ליי' אני יתן אל לבו כי הם נחשים צפעונים, לשונם חרב חדה וראש פתנים, אין בפימו נכונה קרבם, בתימו לעולם, בית הבר, מחסה לשפנים.8ומי יאמין לשמועתם והיא שנאה תעורר מדנים, אבל שלומי אמוני ישראל זרע קדש, נטע נעמנים חכמים וזקנים גם שב גם ישיש. ואם בגבורות שמונים, כי יצא אש מדבריהם ומספריהם הלא ימס לב העם ותאכל בקצה המחנה, ונתון להם זרעונים זרע רע לזרוע אפיקורוסות בלבם לפני לפנים, לאמר משיח אלהי יעקב חמק עבר מה אנחנו יושבים פה ולא נבא עוד בעיר יי' ובית מקדשו שער הפנים. כי הנה בלכת החיות המתחכמות האלה בדעות לעומתם ילכו אופנים. ואמנם מה יהא דינו של כל אחד מהאנשים, ובמה יתחטא על חלומותיו ועל דבריו הלא לאלהים פתרונים, כי הם החטיאו את הרבים ואשר באו מתוך דבריהם באש ובמים הזדונים, ויתנו אנשי אמונה בני ציון היקרים, מינים ובלתי מאמינים כארחות דדנים כמשפט הצידונים.9מחבלים כרמים, היו האנשים האלה על ההרים הרמים, על הרי בשמים, כרם יי' צבאות בית ישראל, אשר מצא את האימים באורך הימים. ואיש יהודה נטע שעשועיו העם נכלמים, זאת נחמתם בעניים ואורך גלותם, תקוות גאולתם, ומאמר האל תמים ארפאהו ואנחהו ואשלם נחומים. ועתה כי יראו חכמים הסבו את לבם אחורנית, חבלו תקוותם ותוחלתם, חבלים נפלו להם בנעימים, חבליהם תשלחנה ידיהם על תורת האלהים וייעודיה, ויורו בהם פירושים נשחתים ופנים נזעמים חבלי נביאים, כי חבלו וזייפו כוונות ייעודיהם הגדולים והעצומים, כחשו ביום נקם שנת שלומים, אשר הוגה יי' תוכחות בלאומים לאחרית הימים. אבל פרשו רשת משטח חרמים, בפינת תחיית המתים גבורת גשמים וחזור נשמות לימי עלומים, שאנחנו ישני אדמת עפר היינו כחולמים. ועם היות אמת הדבר, גלוי לכל העמים שבחוהו כל האומים ועובדי צלמים. הלא אלה חכמינו הנכבדים, פירשוהו משל על בני הגלות הנחשבים כמתים ושמלתם מגוללה בדמים, ואמרו שהתחייה היתה גאולתם, שחן וכבוד יתן יי' לא ימנע טוב להולכים בתמים. ועם זה אמרו לא כחדו, שאותה גאולה שכינו הנביאים בשם התחייה היתה פקידת בית שני, ששמם יהלוך עליו אימים. ובדרך הזה שרפו כל מועדי אל בארץ עם גחלי רתמים, את החסד ואת הרחמים, הגאולה והתחייה תשועת עולמים. ויהיו שניהם ערומים, בעלי מומים ועדים זוממים, כהבלי הגוים מגשימים, שמעו זאת כל העמים, החכמים האלה בעינם המה אשורים ולטושים ולאומים חורשי און, ומחשבות ערומים שקופים אטומים, וזורעי עמל יקצרוהו אלומים אלומים לא שמעו בקול יי' ולא האמינו בנפלאותיו, האורים והתומים מהרסינו ומחריבינו ממנו היו, ועליו חרפה שברה נפשי אנושה ואקוה לנוד ואין למנחמים ואיננו.10על כן, על האגרת הזאת דברתי אל לבי אני יצחק בן השר אדון יהודה אברבנאל זכר צדיק לברכה, ואמרתי עת לעשות לה' מנחה וזבח שלמים, ועל דבר כבוד שמו, לבי לבי שא נא כליך וצודה לי ציד, בשר שגיא, אלים מאדמים או כמו בן ראמים, קח לך סמים מרוקחים ועשה לי מטעמים – פירושים יפים אמתיים, חכם ממתקים וכולם מחמדים בביאור נבואות העתיד, באופן שלא יוכלו החרטומים מלכי הארץ, וכל לאומים ומפרשי עמנו המשקרים, הוי חכמים לדבר עוד על דברי הנביאים כזבים תשביח שאון ימים, שאון גליהם והמון לאומים.11ואחרי אשר חננך האלהים, דעת לב שומע בלימודים, מנעך מבוא בדמים מחשבות דקות ושדופות קדים, והבדליך מן התועים חובר חבר קוסם קסמים, החזק מגן וצנה וקומה, בעזרת יי' כגבורים עד אשר ישימו יד לפה המתפקרים יהיו כולם כלבים אלמים. אז אמרתי, הנה באתי במגלת ספר ולחפש אמתחות הנבואות, בגדול אחל מקרני ראמים, משה איש האלהים הוא מיומים ובלעם שולח ברגליו להיותו יודע דעת עליון, אף כי היה איש בליעל ואיש דמים. ואחריהם כל שאר הנביאים שנבאו על הגלות מקדם שנות עולמים. ואבחר מהם הייעודים המורים בהכרח על הגאולה העתידה, ושבתי בבית ה' לאורך ימים, שאין דרך לפרשם בדרך רוחני על עניני הנפש בלבד כאשר רגשו גוים ולאומים. ולא גם כן על ימי חזקיהו ובבית שני כדברי המשחיתים, שנתנו את הכסף באבנים ואת הארזים כשקמים.12ואפרש הנבואות ההמה כאשר עם לבבי, כי ראיתי בדברי המפרשים להם ספקות ודחקים מפורסמים, ולא אכריח פירושם מדברי חכמינו זכרונם לברכה ודרשותיהם כי אם מפשוטי הכתובים, כפי השכל הישר כדרך המתווכחים אשכילה בדרך תמים. וכבר עשיתי גם כן על ספר דניאל ומראותיו, מאמר בפני עצמו מה יפו פעמיו ודבריו הנעימים.13ואזכור הנביאים בשם מבשרים, כי כולם יחדיו ירננו תהילות יי', יבשרו בהסכמה רבה והיו תואמים. והיה כל מבקש יי' מחכה לתשועתו יבא אל הספר הזה, אז יבין יראת יי' ודעת קדושים, יפר עצת גוים יניא מחשבות עמים.14ויען וביען המאמר הזה צופה, נתתיו לבית ישראל וקורא בראש ההרים, לכן קראתיו משמיע ישועה, כי הוא ישמיע תשועת ה' ובנין ביתו אשר יעשה במקדשו, ויבן כמו רמים. אך שתים ראיתי להודיעך פה אמת היא, שכבר באו לנביא אחר נבואות רבות על הגאולה ויחדיו יהיו תמים. כי כן ראה ישעיהו מפלת בבל וירמיהו חורבן מצרים פעמים הרבה, והיה זה לחוזק אימות הנבואה ונדיבות הנותן יתברך בהודיעו חסדיו שיתן אותם לרחמים. ולכן אין סתירה ביניהם בעצם הדבר, כי כולם נתנו מרועה אחד, והם אחים לא יפרדו, מבטן אחד יצאו והנה תאומים. והשנית, שבדברי הנביאים פעם יהיה הדיבור לנכח ופעם לנסתר. כי כן היה דרך המדברים מימים קדומים, פעם ידברו על ישראל בלשון יחיד להיותו כלל, ופעם בלשון רבים בבחינת הפרטים. ואין בדיבור הזה חולשה אין לו דמים. פעם יכנה ישראל בלשון זכר – כנגד העם, ופעם בלשון נקבה – כנגד האומה. ולכן נקראו אלמנות ויתומים, וכמו שאעיד במקומות.15והנה אקצר פה בביאורי הנבואות האלה וארחיב המאמר בהם בפירושי לנביאים, ובקצתם אעשה שמה התחלות הנבואות זולת מה שאעשה פה, כפי צורך המקומות. וכדי לעשות שם הדברים שלמים, כי אין הכונה פה כי אם לתת בפי המעיינים שיר חדש ואמרי יושר להשיב את האפיקורוס, וכל רבים עמים ואל אלהים אשים דברתי, אל תאסוף עם חטאים נפשי ועם אנשי דמים, הפלא חסדך מושיע חוסים ממתקוממים. ואמנם מה היום מימים להשמיע ישועה בקול גדול – קול רעמים, הלא הוא בעבור שהאמנתי שבאו ימי השלום באו ימי הפקודה, כי יודע יי' ימי תמימים.16וכרמינו סמדר תשועת יי' וגאולת עמו, כרם חמר ענו לה לא בא יומה חדשה, ומועדה לא תמיש מעשות פרי לא הבשילו אשכולותיה, עוד תשוב תהיה כענף עץ עבות פרי עץ הדר, גפן בוקק ישראל היה בגלותו, ויהי לגפן סוררת מגפן סדום ומשדמות עמורה. על כן פרצו גדריה יכרסמנה חזיר מיער הוא עשו אבי אדום, וישיתה בתה וארוה כל עוברי דרך, מואב והגרים עם אהלי קדר, הגפן הובישה, כי אין יבול בגפנים אין ענבים בגפן יונקתו תיבש שלהבת, כיבוש קצירה ובנפול עלה מגפן, לפני כל חציר ייבש גפני לשמה. וכל עץ רענן יבש היה כעץ וקוץ ודרדר לא אומללה הגפן, וכל עץ יבש לא תכבה. ואף כי ספו תמו ענפיה סורי הגפן נכריה לא מפני זה מתחת שרשיו ייבשו. הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה הגפן תחת פריה. ועץ השדה פריו יתן בעתו, עוד ינובון בשיבה, קדש הלולים ליי' איש לא נעדר, בעתה יחישנה יראה ויפקוד גפן זאת מריח מים תפריח, וממי הברכה העליונה פרוח תפרח כפתוריה, ופרחיה ממנה יהיו כאשכולות הגפן בחצרות אלהינו יפריחו, יציץ ופרח ישראל על רצפת בהט ושש ודר, ואמר ביום ההוא אודך יי' כי אנפת בי, השימות את גפני ותאנתי ארץ ויפרו ישע וצדקה תצמיח והולידה והצמיחה ואוהביה יאכל פריה, והיה פריה למאכל ועלהו לתרועה.17מי כמוכה באלים יי' מי כמוכה נאדר, שם תצמיח קרן לדוד צמח שמו, ומתחתיו יצמח על גפן פוריה יפרח כשושנה, ויוצא פרח ויצץ ציץ כציץ השדה כן יציץ, יהיה צמח יי' לצבי ולכבוד וכסאו כשמש נגדו עליון למלכי ארץ, כי כן נשבע לדוד באמונתו נדר. ואני המדבר באתי במשעול הכרמים זה ימים, בינותי בספרים לראות הפרחה הגפן, וראיתי דברי הנביאים פה אחד יעידון, שאיש מלחמה שמו נטע כרם ולא חללו, ילך וישוב לביתו ומיטב כרמו ישלם, אף כי בגלותינו זה חשך השמש בצאתו וירח קדר. ועוד ראיתי שצץ המטה וקם שבט מישראל, ועת הזמיר הגיע. והנה הגפן לפני והיא כפורחת, ואמרתי אכן קרובה ישועתנו לבא, ותפרח כחבצלת בטרם תצמחנה חדשות אשמיע אתכם. וגם כי מצאונו צרות רבות ורעות, חבלי משיח הם עת צרה ליעקב וממנה יושע. והיתה ליי' המלוכה, מלכותיה מלכות עולם ושולטניה עם דר ודר.18מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום, מבשר טוב משמיע ישועה אומר לציון מלך אלהיך. קול צופיך נשאו קול יחדיו ירננו, כי עין בעין יראו בשוב ה' את ציון ישעיה נב, ז-ח.19וזה זכרון המבשרים במספר שמות וזכרון הנבואות, שכל אחד מהם נבא על הגאולה העתידה ותשועת יי'.20המבשר הראשון משמיע ישועה, הוא בלעם בן בעור בנבואה אחרונה מנבואותיו. תחילתה "נאם בלעם בנו בעור" וגו', "נאם שומע אמרי אל ויודע דעת עליון" וגו', עד "וגם הוא עדי אובד" במדבר כד, ג- כד.21המבשר השני משמיע ישועה הוא משה רבינו עליו השלום. ויש בתורתו ארבע נבואות על זה, וכולם באו בספר אלה הדברים – משנה התורה "אשר דבר משה אל כל ישראל" דברים א, א, והם אלו:22הנבואה הא' – בפרשת עקב. תחילתה "למען ירבו ימיכם" וגו', עד "כימי השמים על הארץ" דברים יא, כא.23הנבואה הב' – בפרשת שופטים. תחילתה "ואם ירחיב יי' אליהך את גבולך" וגו', עד "השלש האלה" דברים יט, ח-ט.24הנבואה הג' – בפרשת נצבים. תחילתה "והיה כי יבאו עליך כל הדברים" וגו', עד "כי המצוה הזאת" דברים ל, א-יא.25הנבואה הד' – בפרשת האזינו. תחילתה "הלא הוא כמוס עמדי" וגו', עד סוף השירה דברים לב, לד-נב.26המבשר השלישי משמיע ישועה הוא ישעיהו בן אמוץ. ויש בדבריו ט"ו נבואות היותר מוכרחות ומפורשות שבספרו, והם אלו:27הנבואה הא' – תחילתה "והיה באחרית הימים נכון יהיה" וגו', עד "בית יעקב לכו ונלכה" וגו' ישעיה ב, ב-ה.28הנבואה הב' – תחילתה "האדון יי' צבאות מסעף פארה" וגו' ישעיה י, לג, עד "משא בבל אשר חזה" שם יג, א.29הנבואה הג' – תחילתה "הוי ארץ צלצל כנפים" וגו' ישעיה יח, א, עד "משא מצרים הנה יי' רוכב" שם יט, א.30הנבואה הד' – תחילתה "משא מצרים הנה יי' רוכב על העב קל" שם, עד "בשנת בא תרתן אשדודה" שם כ, א.31הנבואה הה' – תחילתה "הנה ה' בוקק הארץ ובולקה" וגו' ישעיה כד, א, עד "אורח לצדיק מישרים" שם כו, ז.32הנבואה הו' – תחילתה "ארח לצדיק מישרים" וגומר ישעיה כו, ז, עד "הוי עטרת גאות שכורי אפרים" שם כח, א.33הנבואה הז' – תחילתה "קרבו גוים לשמוע" וגו' ישעיה לד, א, עד "ויהי בארבע עשרה שנה למלך חזקיהו" שם לו, א.34הנבואה הח' – תחילתה "נחמו נחמו עמי" וגו' ישעיה מ, א, עד "העניים והאביונים מבקשים מים ואין" שם מא, יז.35הנבואה הט' – תחילתה "כה אמר ה' לבזה נפש למתעב גוי" וגו' ישעיה מט, ז , עד "אי זה ספר כריתות אמכם" שם נ, א.36הנבואה הי' – תחילתה "שמעו אלי רודפי צדק מבקשי ה'" וגו' ישעיה נא, א, עד "הנה ישכיל עבדי" שם נב, יג37הנבואה הי"א – תחילתה "רני עקרה לא ילדה" וגו' ישעיה נד, א, עד "כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה שם נו, א.38הנבואה הי"ב – תחילתה "קומי אורי כי בא אורך" וגו' ישעיה ס, א, עד "שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי" שם סא, י.39הנבואה הי"ג – תחילתה "שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי" וגו' ישעיה סא, י, עד "חסדי ה' אזכיר תהלות ה'" שם סג, ז40הנבואה הי"ד – תחילתה "כה אמר ה' כאשר ימצא התירוש באשכול" וגו' ישעיה סה, ח, עד "השמים כסאי" שם סו, א.41הנבואה הט"ו – תחילתה "כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי" וגו' שם, עד סוף הספר.42המבשר הד' משמיע ישועה הוא ירמיהו בן חלקיהו. ויש בספרו ו' נבואות היותר מבוארות ומפורשות על זה שראיתי בדבריו והם אלו:43הנבואה הא' – תחילתה "שובו בנים שובבים נאם יי'" וגו' ירמיה ג, יד, עד "כי כה אמר ה' לאיש יהודה" שם ד, ג.44הנבואה הב' – תחילתה "הוי רועים מאבדים ומפיצים" וגו' ירמיה כג, א, עד "לנביאים נשבר לבי" שם כג, ט.45הנבואה הג' – תחילתה "כתב לך את כל הדברים אשר דברתי אליך" וגו' ירמיה ל, ב, עד "מצא חן במדבר" שם לא, א.46הנבואה הד' – תחילתה "מצא חן במדבר" ירמיה לא, א, עד "אשר היה אל ירמיהו... בשנה העשירית לצדקיהו" שם לב, א.47הנבואה הה' – תחילתה "ועתה לכן כה אמר יי' אלהי ישראל לעיר הזאת" וגו' ירמיה לב, לו, עד "כאשר הבאתי אל העם הזה" שם שם, מב.48הנבואה הו' – תחילתה "ויהי דבר יי' אל ירמיהו שנית והוא עודנו עצור" וגו' ירמיה לג, א, עד "הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת יי' אל נבוכדראצר מלך בבל" שם לד, א.49המבשר הה' משמיע ישועה הוא יחזקאל בן בוזי. ויש בספרו י' נבואות היותר מבוארות ומפורשות על זה שראיתי בדבריו, והם אלו:50הנבואה הא' – תחילתה "בן אדם אחיך אחיך אנשי גאולתך" וגו' יחזקאל יא, טו, עד "ואדבר אל הגולה את כל דברי" שם שם, כה.51הנבואה הב' – תחילתה "והעולה על רוחכם" וגו' יחזאל כ, לב, עד "בן אדם שים פניך דרך תמנה" שם כא, ב.52הנבואה הג' – תחילתה "בן אדם נהה על המון מצרים" וגו' יחזקאל לב, יח, עד "בן אדם דבר אל בני עמך" שם לג, ב.53הנבואה הד' – תחילתה "הנני אני ודרשתי את צאני ובקרתים" וגו' יחזקאל לד, יא, עד "בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם" שם לו, יז.54הנבואה הה' – תחילתה "בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם" וגו' שם, עד "היתה עלי יד יי'" יחזקאל לז, א.55הנבואה הו' – תחילתה "היתה עלי יד יי'" וגו' יחזקאל לז, א, עד "ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכתוב עליו" שם לז, טז.56הנבואה הז' – תחילתה "ואתה בן אדם קח לך עץ אחד" וגו' שם, עד "בן אדם שים פניך אל גוג" יחזקאל לח, ב.57הנבואה הח' – תחילתה "בן אדם שים פניך אל גוג "וגו' שם, עד "בעשרים וחמש שנה לגלותנו" יחזקאל מ, א.58הנבואה הט' – תחילתה "ובהפלכם את הארץ בנחלה" וגו' שם מה, א, עד "כי יתן הנשיא מתנה" יחזקאל מו, טז.59הנבואה הי' – תחילתה "כה אמר יי' אלהים גה גבול אשר תתנחלו" וגו' שם מז, יג, עד סוף הספר.60המבשר הששי משמיע ישועה הוא הושע בן בארי בנבואה הראשונה מספרו. תחילתה תחלת דבר יי' בהושע וגו' הושע א, ב, עד "שמעו דבר יי' בית ישראל" שם ד, א.61המבשר השביעי משמיע ישועה הוא יואל בן פתואל בנבואה האחרונה מספרו. תחילתה "והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר" וגו' יואל ג, א, עד סוף הספר.62המבשר השמיני משמיע ישועה הוא עמוס בנבואה האחרונה מספרו. תחילתה "הלא כבני כושיים אתם לי בני ישראל" וגו' עמוס ט, ז, עד סוף הספר.63המבשר התשיעי משמיע ישועה הוא עובדיה בנבואה כולה שהיא אחד, ומדובקת. ושם פירשתי ענין כל הנבואות שנבאו שאר הנביאים על אדום.64המבשר העשירי הוא מיכה המורשתי. ויש בספרו שתי נבואות לעתיד היותר מבוארות ומפורשות שראיתי בדבריו, והן אלו:65הנבואה הא' – תחילתה "והיה באחרית הימים יהיה הר בית יי'" וגו' מיכה ד, א, עד "שמעו נא את אשר יי' אומר" שם ו, א.66הנבואה הב' – תחילתה "אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי" וגו' מיכה ז, ח, עד סוף הספר.67המבשר הי"א משמיע ישועה הוא חבקוק. ולהיות נבואותו מקושרת פירשתיה כולה מתחילת הספר ועד סופו.68המבשר הי"ב משמיע ישועה הוא צפניה בן כושי בן גדליה בן מריה בן חלקיה בנבואה האחרונה מספרו. תחילתה "לכן חכו לי נאם יי' ליום קומי לעד" וגו', עד סוף הספר.69המבשר הי"ג משמיע ישועה הוא חגי. ויש בספרו לעתיד נבואה אחת, תחילתה "בשביעי בעשרים ואחד לחודש היה דבר יי'" וגו' חגי ב, א, עד "בעשרים וארבעה לתשיעי" שם שם, יח.70המבשר הי"ד הוא זכריה בן בכריה בן עדוא. ויש בספרו לעתיד לבא ד' נבואות, שהן מוכרחות ומפורשות בענינם, לא ראיתי כהנה בכל תרי עשר נביאים והם אלו:71הנבואה הא' – תחילתה "ראיתי הלילה והנה איש רוכב" וגו' זכריה א, ח, עד "ויראני את יהושע הכהן הגדול" שם ג, א.72הנבואה הב' – תחילתה ויהי בשנת שתים לדריוש וגו' זכריה א, א, עד "ארעה את צאן ההרגה" שם יא, ז.73הנבואה הג' – תחילתה "משא דבר ה' על ישראל" וגו' זכריה ט, א, עד "הנה יום בא ליי' וחולק שללך" שם יש, א.74הנבואה הד' – תחילתה "הנה יום בא ליי' וחולק שללך בקרבך" וגו' שם, עד סוף הספר.75המבשר הטו' משמיע ישועה הוא מלאכי בנבואה האחרונה מספרו. תחילתה "הוגעתם יי' בדבריכם ואמרתם במה הוגענוך"וגו' מלאכי ב, יז, עד סוף הספר.76המבשר הטז' משמיע ישועה הוא דוד המלך עליו השלום בספר תהלים, ומלבד המזמורים שבאו בו בדרך תרעומת ותלונת על הגלות, או בדרך תפילה על הגאולה ועל מלך המשיח, הנה עוד ראיתי בספרו יב' מזמורים מיעדים הגאולה העתידה, והם אלו:77המזמור הראשון מאלה הוא מזמור מ"ב "למנצח משכיל לבני קרח כאיל תערוג" וגו'.78המזמור הב' מאלה הוא מ"ג "שפטני אלהים" והוא גם כן לבני קרח.79המזמור הג' מאלה הוא מ"ו "למנצח לבני קרח על עלמות".80המזמור הד' מאלה הוא מ"ז "למנצח לבני קרח מזמור כל העמים" וגו'.81המזמור הה' מאלה הוא ע"ה "לאסף הודינו לך אלהים" וגו'.82המזמור הו' מאלה הוא ע"ו "לאסף נודע ביהודה אלהים וגו'.83המזמור הז' מאלה הוא פ' "לאסף רועה ישראל האזינה" וגו'.84המזמור הח' מאלה הוא פ"ה "לבני קרח רצית יי' ארצך" וגו'.85המזמור הט' מאלה הוא קי"ז "הללו את יי' כל גוים" וגו'.86המזמור הי' מאלה הוא קי"ח "הודו ליי' כי טוב כי לעולם חסדו" וגו'.87המזמור הי"א מאלה הוא קכ"ו "בשוב יי' את שיבת ציון" וגו'.88המזמור הי"ב מאלה הוא קכ"ט "רבת צררוני מנעורי" וגו'.89המבשר הי"ז משמיע ישועה יותר מכל המבשרים הוא דניאל. וכבר באו בספרו חמש מראות מבארות וגלויות בדבר הזה, והן אלו:90המראה הראשונה מהצלם שראה נבוכדנצר בחלומו. תחליתה "ואלו צלם חד שגיא" וגו' דניאל ב, לא, ועד "באדין מלכא נבוכדנצר" שם שם, מו.91המראה הב' מהחיות שראה דניאל. תחילתה "בשנת חדה לבלשצר" וגו' דניאל ז, א, עד "ומלתא בלבי נטרת" שם שם, כח.92המראה הג' – תחליתה בשנת שלש למלכות בלאשצר המלך חזון נראה אלי דניאל" וגו' דניאל ח, א, עד "ואשתומם על המראה ואין מבין" שם שם, כז.93המראה הד' – תחילתה "שבועים שבעים נחתך על עמך" וגו' דניאל ט, כד, עד "כלה ונחרצה תתך על שומם" שם שם, כז94המראה הה' – תחילתה "ובעת קץ יתנגח עמו מלך הנגב וישתער עליו מלך הצפון" וגו' דניאל יא, מ, עד סוף הספר.95הרי לנו על תשועת יי', וגאולת עמו י"ז מבשרים ומשמיעים ישועה וסימנם מבשר טוב משמיע ישועה, כי עולה במנינו לי"ז. והנה ט"ז המבשרים הראשונים מאלה יבא פירוש נבואתיהם על נכון, כפי הסברא הישרה בספר הזה, וזה האחרון עצמיו שהוא דניאל, כבר בא פירושו בספר 'מעיני הישועה' אשר עשיתי בביאור ספרו בשלמות גדול והרחבה מספקת.96והנני מתחיל במה שיעדתי בשם יי'.
