1
כי תשה ברעך משאת מאומה לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו בחוץ תעמוד והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט החונה ואם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש ושכב בשלמתו וברכך וכו' יראה לפרש המשך הכתובים המלמדים טועים בינה ודעת בעבודת השי"ת לאשר נמצאים קצת אנשים ממבקשי ה' שכאשר מתחיל האור להתנוצץ עליהם ולהלהיב לבבם לעבודתו יתברך יבקשו גדולות לנפשם להופיע עליהם אור השראת השכינה גם יש אנשים קראם החובות הלבבות בעלי משכנות כי יבקשו משכון בשכר פעולתם שיהיה להם די מחסורם ומה נעים מאמר אדומו"ר רשכב"ה מרנא ורבנא אלימלך נבג"מ במשנת וכבר אמר אנא השם פי' שצריך זמן רב וימים כבירים להעתיר בכל לב ולאמר אנא השם עד שישמע קולו ותתקבל תפילתו לרצון ומי האיש קדוש אשר הופיע עליו השי"ת רוח קדשו אינה אלא מתנת חנם באהבתו ובחמלתו על עמו לנהלם על ידו כמאמר הכתוב ונתתי משכני בתוככם שזה מתנה היא מאתו יתברך לבניו ועבדיו להשרות שכינתו עמם בגלותם ובכל צרתם לו צר כביכול ולשון משכני הוא לשון משכון וערבון שהשכינה ממושכנת לעמו עד עת קץ אשר יקבץ נידחינו ויפדה אותנו עמו בכביכול ומי שחננו השי"ת איזה השגת אור שכינתו יתברך יראה שיעלה מעלה מעלה כי כל עבודתינו להעלות השכינה וליחדה עם דודה ולא ישאר מטה מטה וזה פי' הפסוק כי תשה ברעך לשון משיאין משואות ופירושו כשילהיב ויבעיר לבבך בדביקות אורו יתברך לא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו פי' שלא תבקש לך השראת השכינה הממושכנת לנו טרם ינתן לך גם בא לרמוז מה שאמר החו"ה שלא תבקש ערבק בשכר פעולתך רק בחוץ תעמוד שכל שעה תדע אשר עדיין לא התחלת לכנס כלל והאיש אשר אתה נושה בו הוא ע"ד שאמר אדומו"ר רשכב"ה רבינו אלימלך נשמתו בג"מ ע"פ מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה שהוא לשון שואל ילוה שהקב"ה לוה דבר זה מעמך שכל המדות הם שייכים בהקב"ה חוץ מיראה וזהו והאיש זה הקב"ה אשר אתה ירושה בו יוציא אליך את העבוט היא השראת השכינה הקדושה ואם איש עני הוא מבואר בתיקונים שבכביכול בימי הגלות יתואר כן ולא תשכב בעבוטו פי' שלא תשאר מושכב עם אור החופף עליך אמנם תראה להעלות שכינה הקדושה ליחדא עם קוב"ה וזהו השב תשיב לו את העבוט ופי' כבוא השמש כשיתחיל לזרוח עליך אורו יתברך וזהו ייחוד העליון המרומז במה שאמר ושכב בשלמתו וכנ"ל.