כוס אליהו על הגדה של פסח, מגיד, הא לחמא עניא ג׳

1 הא לחמא עניא. הקשה הרד"א מהו די אכלו אבהתנא וכו' כי ויאפו את הבצק לא היה רק אחר יציאתם ממצרים ע"ש. ולע"ד לק"מ דבהדיא כתיב בפסח מצרים על מצות ומרורים יאכלוהו וטעם במצה ההיא לפי שגלוי וידוע לפניו שעתידים לצאת אותו היום בחפזון ולא יספיק בצקם להחמיץ וכן מצאתי שכ' הרב עצמו בפסקת מצה זו בשם הר"י קמחי בתי' קושיא אחת נתן טעם למצה כמ"ש וזהו די אכלו אבהתנא ר"ל באותו הלילה ובזה נבין דברי המגיד ונקדים שלחם מצה הוא ראוי לעניים מטעם שהוא קשה להתעכל ויאריך במיעיו גם מטעם שאין ממתינים לו להחמיץ מחמת רעבונם וז"ש הא לחמא עניא שהוא לחם מצה מאכלו של עני ושלא יסברו העניים הטעם שאוכל לחם כזה משום שהוא עני וימנעו העניים מליכנס לביתו לז"א שהטעם שאני אוכל לחם כזה הוא משום שאכלו אותו אבותינו במצרים ואנו עושים דוגמתם לזכר חפזון היציאה ולא משום עניות אני אוכל אותו או מפני צרות עין כדי שימנעו העניים מליכנס לביתי אלא אדרבה אני מכריז ואומר כל דכפין ייתי ויכול והיינו מי שיש לו לאכול בשאר ימות הפסח ורעב היה באותה שעה יבוא ויאכל ואף מי שצריך יותר ואין לו מה לאכול אף בשאר ימות הפסח ייתי ויפסח רוצה לומר כל ימי הפסח. ואם תאמר הואיל וזה הלחם שאנו אוכלים מצה הוא כמו שעשו אבותינו למה לא נעשה גם כן קרבן פסח כמותו לז"א השתא הכא בח"ל ואין אנו יכולין להקריב קרבן יהי רצון לשנה הבאה נהיה בארץ ישראל ואז נעשה קרבן ה' במועדו. וא"ת בשנה הזאת למה אין אנו יכולין לבנות בה"מ ולהקריב קרבן לז"א השנה הזאת אנחנו עבדים בגלות החיל הזה והאומות יעכבו על ידינו ולשנה הבאה בע"ה נהיה בא"י בני חורין אין שטן ואין פגע רע. ומלת השתא לשון קצר והוא כמו הא שתא כמו והתניא שבכל הש"ס שהוא כמו והא תניא: