עטרת זקנים א׳

הנה יראה ספק בפרשה באמרו הנה אנכי שולח מלאך לפניך והוא כי מה היה הסבה שרצה הקדוש ברוך הוא לנטוש עמו יעקב חבל נחלתו ולהסיר מעליהם השגחתו הפרטית אשר השגיח בם בדבקות נמרץ בלי אמצעי מיום הוציאו אותם מארץ מצרים ועתה למה הפקיד עליהם מלאך מליץ ינהגם הוא ימשל בם. והנה בפרשת כי תשא כאשר אמר ושלחתי לפניך מלאך היה לו סבה חזקה למה שחטאו בעגל אבל כאן אחרי זכרון המעמד הנבחר ושלמות העם בו וכי שמע עם קול אלדים חיים מדבר מתוך האש ותשובתם הרמ״תה לקיים התורה שאמרו נעשה ונשמע מה פשעם ומה חטאתם שנתחייבו לעונש גדול כזה. וכבר חשב רבינו שלמה זכרונו לברכה להנצל מן הספק הזה באמרו כאן נתבשרו שעתידין לחטוא ושכינה אומרת להם כי לא אעלה בקרבך. הנה ביאר שענין זה המאמר הוא עצמו מה שאומר בפרשת כי תשא ושנזכר כאן לבשר מה שיהיה. ובאלה שמות רבה ג״כ יש מי שדורש כן על דבר העגל. והוא דבר בלתי מתיישב על הלב מפנים רבים: האחד כי הבשורה הרעה הזאת אין לה מקום כי אינה לאות על מה שיהיה באחרית הימים כאות מלך אחז. ואינה על דרך הקהילו אלי וגו׳ ואעידה בם את השמים ואת הארץ ואינה כדי שישובו בתשובה האומנם אין הצדדים האלה ולא אחד בהם הכרחי כפי ענין הפרשה. ומהם כי הבשורה והיעוד לא תבא כ״א על מה שיהיה אחרי זמן רב לקץ הימים ואין הענין הזה ככה כי אחרי חדש ימים אירע ענין העגל כלו וא״כ היה מותר שיבשרהו הש״י מה שיהיה אחרי ימים מעטים ומהם שהנה לדעת רש״י זצ״ל קצר הכתוב ולא בשר בחטא שעתידין ישראל לחטוא אבל זכר העונש שימשך עליו והוא זר מאד שיבשרהו בעונש וברעה אשר ימצא. את עמו ויעלים החטא כי בזה יתן מקום לאדוננו משה ע״ה להתרעם ולאמר למה תעשה כה לעבדיך. ומה שאמר רש״י שעתידין לחטוא אינו בפשט הכתוב. ומהם שהנה לדעתו יקצר הכתוב ג״כ ולא יבשר בתפלת אדון הנביאים שהתפלל על הגזירה וחזר בה השם ית׳ ואם יבשר בעונש איך לא יבשר בסליחה שהיה יותר ראויה לבשורה ושהיה תכלית הענין וישמיט החטא שהוא התחלת הענין והסליחה שהוא התכלית ויבשר בעונש שהוא אמצעי ביניהם. והנה בפרשת כי תוליד בנים הודיעם החטא ואחריו העונש ובסוף יבשר בסליחה אמר ושבת עד ה׳ אלדיך וכו׳ כי אל רחום ה׳ וכו׳. ועוד שאין המקום הזה ממה שיאות בו ענין הבשורה הזאת. כי תחלת הפרשה במשפטי התורה ומצותיה ועלית הרגל ואיך סמוך לזה יבשרהו בעונש העגל ויחזור לענינו הראשון באמרו ואל משה אמר עלה אל ה׳ שהוא מענין מתן תורה. גם כי כתב רש״י ז״ל שהפרשה ההיא ואל משה אמר וכולי קדמה למתן תורה וא״כ נכתבו הדברים אשר לא כדת ובזולת סדר. וכבר הקשה על רש״י ג״כ בזה הרמב״ן ז״ל בפרשת כי תשא מצדדים אחרים אינם מענין המאמר הזה ולכן לא באו הנה. ובאלה שמות רבא אמרו ד״א הנה אנכי שולח מלאך לפניך. אמר לו הקב״ה מי ששמר את האבות ישמור את הבנים וכן אתה מוצא באברהם כשברך את יצחק הוא ישלח מלאכו לפניך ויעקב אמר המלאך הגואל אותי מכל רע אמר להם הוא גאלני מיד עשו הוא הצילני מיד לבן הוא זנני ופרנסני בשני רעבון אמר הק״בה למשה אף עכשו מי ששמר את האבות ישמור את הבנים שנאמר הנה אנכי שולח מלאך. הנה יראה מדבריהם שהנהגת העם על ידי מלאך הוא דבר ראוי ואינו עונש אליהם כי אם כמו שהיה אצל אבותם:

ועם היות שהושרשנו בדבריהם ז״ל שאין משיבין על האגדה ושהדרש ידרש והמקרא יתיישב על פשוטו הנה לא אחדל מביאור הביטולים שיתחייבו לדעת המדרש בזה:

והראשון מהם כי האבות לא היתה הנהגתם על ידי מלאך כי ילך לפניהם השם והוא היה מנהיגם אבל המלאך הנמצא בדבריהם הוא כמלאך שבא לחנניה וחבריו בגו אתון נורא וכמלאך שבא לדניאל בגובא די אריותא אשר אין אחד מהם המנהיג אותם כי אם השלוחים שישלח השם יתברך להושיעם. והם אצלי במדרגת הכלים שלוחי ההשגחה לא שהם היו השומרים והמנהיגים בין שני הענינים הפרש רב כמו שיתבאר זה בשלמות בפרק רביעי מזה המאמר: ולזה תמצא באברהם שאמר הוא ישלח מלאכו לפניך ואמר שהמנהיג יתברך אלדי השמים ואלדי הארץ הוא ישלח לפניו המלאך שליח השגחתו לישר דרכו: ויעקב אמר האלדים אשר התהלכו אבותי לפניו אברהם ויצחק האלדים הרועה אותי מעודי עד היום הזה. המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי וגומר. ראה שבענין ההנהגה וההשגחה אמר האלקים כי האל יתברך לבדו הוא המשגיח בם אבל המלאך הוא הכלי הפועל גזרת המנהיג והוא אמרו המלאך הגואל אותי מכל רע שיגאלהו בגזרת עירין ובמימר קדישין. וכל אחד ר״ל האל המנהיג והמלאך הפועל כליי אמר שיברך בפעולתו הנערים ובפי׳ התורה אשר לי פי׳ הפסוק באופן אחר: הנה התבאר שהאבות לא היתה הנהגתם ע״י מלאך. ואין לך שתאמר שבערך הכלי שולח המלאך ג״כ הנה למשה כמו שהיה לאבות כי המלאך הכליי תמיד ילך עמהם ולא היה זה דבר חדש להודיעו והתורה אמרה במה שעבר ויסע מלאך האלקים ההולך לפני מחנה ישראל. ועוד כי הוא אומר כאן בביאור השמר מפניו ושמע בקולו אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם וזה לא יאמר על הכליי אם היה שאינו המנהיג במוחלט והנה יבא כל זה בשלמות בפ״ד הנז׳ בע״ה:

וביטול שני שאף שנודה שהיתה הנהגת האבות ע״י מלאך לא היה מתחייב שיהיה כן בימי משה אשר נעלה מעלתו כפלים לתושיה מעל מדרגות האבו׳ והכתוב אומר וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה׳ לא נודעתי להם וגו׳ אשר הכוונה בו שהיה מעלתו בנבואה נבדלת הפלא ופלא ממעלת האבות ואם כן איך יאמר שהשומר את האבות ישמור את הבנים כי הנה יתחייב היות נבואת משה על ידו כמו שהיה נבואת האבות. כל שכן אחרי מתן תורה שהיה עול גדול בחוקו ע״ה ועונש גדול אליו ואיך יודה בדבר:

וביטול ג׳ והוא כי אף שנודה ג״כ שמעלת משה היה כמעלתם בנבואה האלהית ובדבקותו מה שאינו כן עדיין יקשה מאד אם היה שמיום צאת ישראל ממצרים היתה הנהגתם על ידו יתברך ולא ע״י מלאך איך משה ע״ה יקבל הנה שירד ממעלתו מטה מטה וישתעבד להנהגת המלאך והיה ראוי שיאמר לפניו יתברך שיעלם בקדש ולא יורידם ממנו כיון שכבר באו בצל קורתו והונהגו ממעלתו. הנה מכל הצדדים האלו יתבאר עם שהביטולים האלה יתבארו עוד בשאר הפרקים שהספק הראשון נשאר בחזקו: