1וסור משמע שוא. והאמן בשו. ולא תשא לשוא. שמותיו היקרים:2לא תשא שמע שוא פירשו במכילתא שהיא אזהרה לדיין שלא ישמע אחד מבעלי דינין עד שיהיה בעל דינו עמו וגם כן אזהרה לבעל דין שלא ישמיע דבריו לדיין עד שיהיה חבירו עמו כדי שלא יטעימו לדיין טענות של שקר ובפרק ד' משבועות דרשו זה מאמרו מדבר שקר תרחק על כן כתבתיה מצות עשה שזה הפסוק הוא מצות עשה באה במנין והזהיר בזה בלאו ועשה ויש בכלל לאו זה אזהרה למספר לשון הרע, ומקבל לשון הרע, ומעיד עדות שקר כמו שהתבאר במכות ועל זה סמך לזה והאמן בשו כלומר כשתסור משמע שוא תהיה נאמן וחזק בשווי ובאמתות מפני זה אמר זה בלשון צווי ואם הוא לאו להתרחק מהשקר, לפי שהוא נתינת טעם אל הלאו נמשך המשורר לכוונת התורה שחזק הלאו זה במצות עשה באמרו מדבר שקר תרחק:3ולא תשא לשוא ענין נשיאות השוא הוא הנשבע לשנות את הידוע לאדם כגון על עמוד של אבן שהוא של עץ וכן הנשבע לאמת הידוע כגון על עמוד של אבן שהוא של אבן וכיוצא בזה. וכן הנשבע על ביטול מצוה או הנשבע על דבר שאי אפשר לקיימו שכל זה בשעה שיצאה מפיו שבועה יצאה לשוא:
