1החמש שבירושלים הן קדשים קלים וכו' והבכור וכו' ואין מקריבו אלא איש. מדנשתמש מטעם דאין מקריבו אלא איש ולא מטעם שהוא לאנשי משמר וכמ"ש גבי חמש שבירושלים שהן לאנשי משמר מורה בפירוש דס"ל דהבכור אינו ניתן לאנשי משמר אלא לכל כהן שירצה וע"פ ראות דבריו אלו נאמנו דברי הרב פר"ח במים חיים בנימוקיו על רבינו פ"י מהל' בכורות הט"ו שכתב רבינו יראה לי שהבכורות נותן לכל כהן שירצה, וכתב מרן דהיינו טובת הנאה לבעלים, ובספרי תועפות ראם הקשיתי דא"כ למה כתב יראה לי דבין למ"ש מרן בב"י סי' של"א בעד רבינו במ"ש פי"ב מהל' תרומות בין למ"ש הפר"ח יו"ד סי' ס"א שהוא ירושלמי איך כתב יראה לי, וכן לא נראה להפר"ח פירוש זה ופי' לעצמו וז"ל פי' אפי' בכור תמים ואף לכהן שאינו מאנשי בית אב וראיה מש"ס ערכין דף כ"ח החרים מטלטלין נותנן לכל כהן שירצה החרים שדות נותנן לכהן שבאותו משמר עכ"ל. וכן פירשנו אנחנו קודם ראות דברי הפר"ח ברם לא הונח לנו שעמד לפנינו ככותל דברי רבינו בפי' המשנה פ"ד דחלה מ"ט וז"ל אמרו בגמ' הבכורים והבכורות לאנשי משמר והשאר לכל כהן וכו' והוא גמ' ירושלמי על האי מתני' וז"ל יש מהן לאנשי משמר ויש מהן לכל כהן כיצד החרמים והבכורות וקדשי המקדש והבכורים לאנשי משמר ושאר כולהון לכל כהן. ונמצא סותר זה לפי פי' זה לדברי רבינו ואף דלא מצינו לרבינו שכתב בפירוש בספר היד דהבכורות הן לאנשי משמר כמ"ש בחרמים וקדשי מקדש וביכורים מצות עשה, אפשר שסמך על איזה דיבור באיזה מקום ואנחנו לא נדע אבל שנפרש דבריו ע"פ שנאמר שאינן לאנשי משמר היפך דבריו והירושלמי לא נראה בעינינו ודחינוהו. אמנם אחר שראינו דבריו אלה דאתן עלה נראה בפירוש כונתו בהל' ביכורים כמ"ש הפר"ח ואנחנו קודם ראות דבריו. ומ"מ הפר"ח שלא זכר דברי רבינו דאנן קיימין איך פי' כן, דאילו זכר שר היה מביאן לסייעתו וכן בס' בירך יצחק בסדר תבוא הבין כן בפשיטות שלא ירד בויכוח הזה דאנן קיימין. אך קשה על רבינו דהוי היפך הירושלמי מוסכם בלא חולק וכן מדבריו בפי' המשנה וצ"ע.2וכן פדיון הבן לזכרי כהונה וכו'. כונתו דאף דמקרא זה הוא בספר במדבר גבי בכורות העודפים על הלוים דהצריכם הכתוב ליתן חמש סלעים והיא מצוה בפני עצמה מ"מ הכל הוא פדיון בכורות ודינם שוין מה אותן חמש שקלים לאהרן ובניו דוקא אף פדיון בכור זה לזכרים דוקא וכ"כ הרא"ש ג"כ בסוף בכורות וכן דעת התוס' בחולין דף קל"ב ד"ה רב כהנא, שכתבו ואחר יש שהיה כהן בקידושין דף ח' רב כהנא שקל סודרא בפדיון הבן עכ"ל. ואי פדיון הבן ניתן לנקבות מה הכרח הוא דאיכא שנים, אימא דלא היה אלא אחד ובשביל אשתו הוה שקיל סודרא אלא ודאי ס"ל דפדיון הבן אינו אלא לזכרי כהונה. אמנם בפסחים דף מ"ט כתבו לקושיא זו דשקל סודרא בשביל אשתו היפך הא דכתבו הכא ובקידושין כתבו שניהם יעו"ש נראה דלא גמרו בדעתם אי מדמינן חמשה שקלים דבמדבר סיני לה' סלעים דפדיון הבן או לא. וראיתי להר"א בן עזרא בפי' על החומש גבי כתובים שחייבם לבכורות העודפים חמשת שקלים כתב וז"ל יש מכחישים אומרים מזה נלמוד כי פדיון כל בכור חמש שקלים ואינה ראיה כי זאת מצוה בפני עצמה והאמת דברי קבלה עכ"ל. ולא זכיתי לדבריו כי מקרא מלא דבר הכתוב בסדר קרח ופדויו וכו' כסף חמשת שקלים וכו' וצ"ע.
