1אין חייבין בראשית הגז וכו' אלא כדי ללבוש. משנה בחולין ריש פי"א, ומן התימה על הטור ביו"ד שלא פי' דדוקא מן הכבשים יעו"ש, ובש"ס קא פשיט לה מקרא דלעמוד לשרת דבר הראוי לשירות ואהא קשיא ליה לש"ס אלא גיזה גיזה למאי אתא ותירצו למעט לצמר קשה, ומן התימה על רבינו שסיים שאין מתנה זו לכהן אלא כדי ללבוש ממנה שנראה כונתו לרמוז למ"ש בש"ס מקודם תתן לו ולא לשקו והא למסקנא דגיזה גיזה ממעט לצמר קשה אין אנו צריכין ללו ולא לשקו. ויותר תימה על הרדב"ז שכתב על דברי רבינו הא דגיזה גיזה למעט צמר קשה וסיים ז"ל ואמר תתן לו ולא לשקו כדי לפרש דברי רבינו והא למסקנא אין צריך לזה, ועיין לרבינו בפי' המשנה מ"ש, שלא באתי לכונתו. וא"ת נחזי אנן למסקנא דדרשינן גיזה גיזה למעט צמר קשה למאי אצטריך תתן לו ולא לשקו, כבר הקשה כן הרב גופי הלכות דף כ"ד ולא תירץ, והרב שער המלך הל' יו"ט פ"ג ה"ב תירץ דכיון דבדף קל"ז דריש מלעמוד לשרת שיעור הנתינה אי לאו לו ולא לשקו לא הוה דרשינן אלא ההיא דרשא לחודא והגזרה שוה הוה אתי למילף גיזה מבכור וכו' אלו דבריו, וליתא דהאי דרשא דלעמוד לשרת דר' יהושע בן לוי אינה אלא חדא דבר הראוי לשירות אלא דמכח תפשת מועט תפסת מוקמינן לקטן שבבגדים, ועוד לפי דבריו הו"ל לש"ס לדחות דנילף מלעמוד לשרת לההיא דרשא דדף קל"ח והגזרה שוה דגיזה גיזה למילף מבכור והיה יוצא הדין להיפך. ולענ"ד נראה במאי דדריש במתני' שם דף קל"ה תתן לו שיהיה בו כדי מתנה וכן ראיתי לרש"י בפי' החומש ע"ש ר' עקיבא דדריש מתתן לו שיהיה חמשה יעו"ש נמצא דלאלו הדרשות אצטריך לו בעד תיבת תתן, דבלאו לו לא שייך תתן ולמסקנא לא דרשינן לו ולא לשקו אלא דלס"ד היה דורש גם תבת לו או למאן דלא דריש כר' עקיבא דמסיק לחמש צאן מקרא אחרינא אשר בזה מתורץ קושיא אחרת שהקשה הרב גופי הלכות שם דכיון דדרשינן לו ולא לשקו למאי איצטריך דלא תגוז ולא תעבוד לחייב על גיזת השור מדאיצטריך הכא לו ולא לשקו מכלל דגיזת שור חשיב גיזה דיש לומר דהוה דרשינן האי לו לחמש דתתן או לכדי מתנה ואגב כתב קרא לו משו"ה איצטריך ההיקש. ועוד י"ל דכיון דקרא כתיב צאנך איך אפשר לומר מדאיצטריך לרבות גיזת שור. ועוד י"ל דאף דדרשינן לו ולא לשקו לא אמרינן מדאצטריך דבכלל גיזה איתיה גיזת שור אלא לעולם דגיזת שור לא שמיה גיזה ומיעט שקו דהינו גיזת צאן מהקשה שבו דמצאן יוצא דק לבגדים נאים וקשה לשקים ולהכי איצטריך לו ולא לשקו ושוב ראיתי להתוס' פ"ג דמעילה דף י"ג ע"א ד"ה אתיא שהקשו כקושיא זאת וז"ל וא"ת וכו' תיפוק ליה וכו' בשר ולא חלב וכו' ועיין מה שתירץ משם מורי וה"ה הכא וק"ל.2אבל אם גזז וכו'. עיין להמל"מ שכתב משם הטור יו"ד דבבא לצאת ידי שמים חייב יעו"ש, וכן מבואר בדברי רבינו לעיל בפ"ט הי"ד וכמ"ש מרן שם ושזו היא דעת התוס' והרא"ש יעו"ש ודו"ק.3המפריש וכו' חייב באחריותו. עיי' מ"ש המל"מ ומ"ש מהר"ח אלגאזי בספר בני חיי חלק או"ח סי' תרצ"ד הגהת הטור אות ג' ומשאת משה בשניות סי' ד' ומ"ש בחידושיי להל' תרומות פי"ב הי"ז הלא הוא בספרי אגורה באהלך דף כ"א ע"ב וע"ג לעיקר קושייתו, ברם בפי' דבריו כך צ"ל דמה שכתב וכמ"ש הר"ן שם היינו מ"ש שדעת התוס' שצריך לצאת ידי שמים ומשו"ה נקט הזיק או אכל דבאיתנהו בעין אפי' בידי אדם חייב דאילו הר"ן גופיה כתב להיפך דמטעם ממון שאין לו תובעים מה לי איתנהו בעינייהו מה לי ליתנהו ולפי חומר הנושא כתבתי כן גם כי ספר הר"ן כעת אינו מצוי אצלי כי אם ע"פ מה שהעתיק מרן פ"ט הי"ד לעיל יעו"ש, ומ"מ תירוץ הרב נכון דרבינו פסק כהתוס' וכמ"ש מרן שם ועיין שם בספרי אגורה באהלך.4הלוקח וכו'. עיין במ"ש מרן ז"ל ועיין במ"ש רבינו בהל' ט"ו דלא כפי' רש"י והר"ן, ואנכי הדיוט לא ידעתי לפי' רבינו זה בש"ס דגזז ומכר ראשונה רצה לומר הגיזה היאך אתי לישנא דש"ס רבי נתן אמר פטור וכו' בעינן צאנך וליכא וכו' והא הצאן לא מכר אלא הגיזה.5השותפין וכו' והוא שיהיה וכו'. וכתב מרן נראה שהוא מדין חלה בנשים וכו' יעו"ש, ואחר נשיקת ידיו ורגלי קדשו דבריו תמוהים במאד מאד דהא דנשים שנתנו לנחתום היינו טעמא משום שלש הנחתום הכל בבת אחת שלא מדעת הנשים יעו"ש במתני' פ"א דחלה, וראיה לזה דסתם רבינו לעיל פ"ו ה"ו עיסת השותפין חייבת בחלה דנראה דאף דליכא בכל אחד מהן כשיעור חייבת וודאי טעמו דשותפין נעשה כמי שהיא הכל מאחד משא"כ בנשים דשלא מדעתן נתערב, וכן בהל' ט' כתב בהיו שותפין ישראל עם נכרי אם יש בשל ישראל כשיעור עיסה החייבת חייב ואם לאו פטור מכלל דבשני ישראלים אין צריך שיעור עיסה החייבת בכל אחד אלא די בשניהם שיעור עיסה החייבת וזה ברור וצ"ע.6ראשית וכו' יראה לי וכו'. עיין להרדב"ז שכתב שהוצרך רבינו לזה לפי שכתוב ראשית גז צאנך תתן לו סד"א לו ולא לכהנת לזה כתב דיש ללמוד ממתנות דשקולים הם וכו' יעו"ש. ונ"ל בכונתו דקשיא ליה בדברי רבינו שכתב יראה לי וכו' שהרי כתב רבינו בפ"א הל' י"א דראשית הגז ניתן לכהנות דאיתקש לתרומה דכתיב ראשית דגנך וכו' וראשית גז צאנך וא"כ איך הוצרך כאן ללמוד מסברתו דשקולים הם עם מתנות ולזה כתב לפי שכתוב ראשית וכו' כלומר דנהי דיש לנו היקש אבל מי אמר לנו דלזה איתקש נימא דאיתקש לחומרא כי היכי דתרומה אינו נאכל אלא לכהנות בהיותן ברשות אביהן אבל לא כשנישאו לישראל ה"נ ראשית הגז אינו ניתן לכהנת אשת ישראל לזה הוצרך רבינו בכאן לומר יראה לי דכיון שהן חולין ולא הוי כתרומה א"כ ההיקש הוא דניתן לכהנות כמו מתנות ודו"ק. ועיין למהר"י קורקוס ז"ל שכתב דאף שבש"ס פ' בא סימן מבואר דראשית הגז איתקש למתנות וא"כ למה הוצרך רבינו לומר יראה לי וכו' משום דכתיב ראשית דגנך וראשית גז צאנך וכו' דמשמע דלמי שאתה נותן תרומה אתה נותן ראשית הגז לכך כתב כיון שהן חולין וכו' יעו"ש, ודבריו תמוהים דהרי הוא האמת דתרומה ניתנת לכהנות ולהכי איתקש לומר דניתנת לכהנות וכמ"ש רבינו בפ"א וצ"ע.
