ישמח משה, וילך א׳

מהדורה: ספר ישמח משה, סיגעט תרנ"ח

« ישמח משה Nitzavim 5 ישמח משה Vayeilech 2 »

1 ספר הזהר פתח ↗

אוֹדֶה יְיָ' בְּכָל לֵבָב, בְּכָל אֲתָר דְּאָמַר דָּוִד מַלְכָּא, רָזָא דְּאַלְפָא בֵּיתָא, אִיהוּ רָזָא דְּאַתְוָון גְּלִיפָן, דְּנָפְקִין בְּגִלּוּפֵי דִּתְלָתִין וּתְרֵין שְׁבִילִין. וְאִית אַתְוָון עִלָּאִין, מֵרָזָא דְּעָלְמָא עִלָּאָה. וְאִית אַתְוָון אַחֲרָנִין, דְּאִינּוּן אַתְוָון הקדמה ג' ע"א זְעִירִין. וְהָכָא אִיהוּ רָזָא דְּאַלְפָא בֵּיתָא, דְּעָלְמָא ס"א עילאה יהיב לעלמא תַּתָּאָה. אוֹדֶה יְיָ' בְּכָל לֵבָב: בְּיִּצְרָא טָבָא וּבְיִּצְרָא בִּישָׁא דְּאִיהוּ שָׁרֵי בְּגַוֵּיהּ. דְּהָא עַל כֹּלָּא אִית לְאוֹדָאָה לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּיִּצְרָא טָבָא וּבְיִּצְרָא בִּישָׁא. דְּהָא מִסִּטְרָא דְּיִצְרָא טָבָא אָתֵי טוֹב לְבַר נָשׁ, וְאִית לְבָרְכָא לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הַטּוֹב וְהַמֵטִיב. וּבְסִטְרָא דְּיִצְרָא בִּישָׁא, אָתֵי קִטְרוּגָא לְבַר נָשׁ, וְאִית לְאוֹדָאָה לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, ביצרא טבא וביצרא בישא בְּכָל מָה דְּאָתֵי עַל בַּר נָשׁ, מִסִּטְרָא דָּא וּמִסִּטְרָא דָּא. בְּסוֹד יְשָׁרִים וְעֵדָה, בְּסוֹד יְשָׁרִים: בְּאִינּוּן ס"א מלאכין עלאין קדישין דְּרָזָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִינּוּן יַדְעֵי. דְּהָא כָּל רָזִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִינּוּן יַדְעֵי, וְאִינּוּן רָזָא דִּילֵיהּ, וְעַל דָּא בְּסוֹד יְשָׁרִים. וְעֵדָה: אִלֵּין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, כַּד מִתְכַּנְּשֵׁי בַּעֲשָׂרָה, לְאוֹדָאָה לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּבְּגִין כָּךְ, אִית לְאוֹדָאָה לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עַל טָב וְעַל בִּישׁ, וּלְפַרְסְמָא קָמֵי כֹּלָּא. דְּאִי תֵּימָא הָא אִיהוּ יָדַע, אֲמַאי אִצְטְרִיךְ לְפַרְסְמָא. אֶלָּא בְּדָא, אִתְיָיקָר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּעָלְמָא לְפַרְסְמָא נִסָּא. וְעַל דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּתִיב בֵּיהּ, יחזקאל ל״ח:כ״ג וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְגוֹ'. רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר, תהילים ק״נ:ו׳ כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ. תַּנָּא, כָּל נִשְׁמָתִין אָתוּ מֵהַאי גּוּפָא קַדִּישָׁא, וְאַתְעָרוּ בִּבְנֵי נָשָׁא. וּמֵאָן אֲתָר. מֵהַהוּא אֲתָר דְּאִקְרֵי יַד. ס"א י"ה מַאן אֲתָר דָּא אָמַר רַבִּי יְהוּדָה דִּכְתִּיב, תהילים ק״ד:כ״ד מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְיָ' כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ. תָּנָא, מֵהַאי חָכְמְתָא דְּמַבּוּעוֹי נָפְקִין לִתְלָתִין וּתְרֵין שְׁבִילִין, אִשְׁתָּכְלַל כֹּלָּא, וְכָל מָה דְּאִית לְעֵילָּא וְתַתָּא, וְהוּא אִתְקְרֵי רוּחָא קַדִּישָׁא, דְּכָל רוּחִין אִשְׁתָּכְלָלוּ בֵּיהּ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, בְּיוֹמָא דְּהֲוָה רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּרִישׁ מִלָּה דָּא, עֵינוֹי נַבְעִין מַיָּא, וַהֲוָה אָמַר, כָּל גִּנְזַיָּיא דְּמַלְכָּא עִלָּאָה, אִתְמָסְרָן בְּחַד מַפְתְּחָא, וְאִתְגַּלְיָיא בְּקֻזְפִיטָן דְּקוּרְדִּיטֵי גְּלִיפִין עִלָּאִין. אֶלָּא הָכִי תָּאנָא, מַאן יָכִיל לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא וּלְאִתְכַּלְלָא מַה דְּגָנִיז בְּדָא מַבּוּעָא. דְּהָא מֹשֶׁה לָא גַּלֵּי דָּא בְּיוֹמוֹי, כַּד הֲוָה גַּלֵּי רָזָא עֲמִיקְתָא לְיִשְׂרָאֵל, וְאַף עַל גַּב דְּכֹלָא הֲוָה מִתְגַּלְיָיא עַל יְדוֹי. אֶלָּא בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דְּבָעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְסַלְּקָא לֵיהּ לִמְתִיבְתָּא קַדִּישָׁא עִלָּאָה, וּלְטַמְרָא לֵיהּ מִבְּנֵי נָשָׁא, דִּכְתִּיב, דברים ל״א:ב׳ בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם. הַיּוֹם מַמָּשׁ, דְּהַהוּא יוֹמָא אִשְׁתְּלִימוּ יוֹמוֹי, לְאִתְקָרְבָא לְאֲתָר דָּא, דִּכְתִּיב, דברים ל״א:י״ד הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ, קָרְבוּ מַמָּשׁ. דְּתַנְיָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מֹשֶׁה לָא מִית. וְאִי תֵּימָא הָא כְּתִיב דברים לא וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה. כַּךְ בְּכָל אֲתָר לְצַדִּיקַיָּא קָרֵי בְּהוּ מִיתָה. מַאי מִיתָה. מִסִּטְרָא דִּילָן אִקְרֵי הָכִי. דְּתַנְיָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְכֵן תָּנָא, דְּמַאן דְּאִיהוּ בִּשְׁלִימוּתָא דִּמְהֵימְנוּתָא קַדִּישָׁא תַּלְיָיא בֵּיהּ, לָא תַּלְיָיא בֵּיהּ מִיתָה וְלָא מִית. כְּמָה דְּהֲוָה בְּיַעֲקֹב דִּמְהֵימְנוּתָא שְׁלֵימָתָא הֲוָה בֵּיהּ. דְּאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, בראשית ל״ה:י׳ לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל. מַאי יִשְׂרָאֵל. שְׁלֵימוּתָא דְּכֹלָּא. דִּכְתִּיב, ירמיהו ל׳:י׳ וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֵת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם וְגוֹ'. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה מֵהָכָא, ירמיהו ל׳:י״א כִּי אִתְּךָ אָנִי, דַּיְיקָא, זַכָּאָה חוּלְקֵיהּ, דְּמָארֵיהּ אָמַר לֵיהּ כֵּן. כִּי אִתִּי אַתָּה לָא כְּתִיב, אֶלָּא כִּי אִתְּךָ אָנִי, דְּמָארֵיהּ אָתֵי לְאִתְחַבְּרָא דִּיּוּרֵיהּ עִמֵּיהּ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן שַׁפִּיר קָאָמַר רִבִּי אַבָּא דְּאָמַר ירמיהו ל׳:י׳ וְשָׁב יַעֲקֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד. וְשָׁב יַעֲקֹב: לְאִתְקְרֵי בִּשְׁמָא אַחֲרָא, דִּכְתִּיב לא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר וְשָׁב יַעֲקֹב, לְאֲתָר דְּאִתְנְסִיב מִתַּמָּן. וְשָׁקַט, בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְשַׁאֲנַן, בָּעוֹלָם הַבָּא. וְאֵין מַחֲרִיד מִמַּלְאַךְ הַמָּוֶת. דְּמַשְׁמַע דְּכֹלָּא הֲוָה בֵּיהּ. רִבִּי יִצְחָק אָמַר, חַבְרַיָּיא הָא אוּקְמוּהָ, דִּכְתִּיב וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם, מַה זַרְעוֹ בַּחַיִּים, אַף הוּא בַּחַיִּים.

1 סנהדרין פתח ↗

אָמַר רַב קַטִּינָא: שֵׁית אַלְפֵי שְׁנֵי הָוֵי עָלְמָא, וְחַד חָרוּב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנִשְׂגַּב ה׳ לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא״. אַבָּיֵי אָמַר: תְּרֵי חָרוּב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יְחַיֵּינוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו״.

1 בראשית רבה פתח ↗

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, שִׁשָּׁה דְבָרִים קָדְמוּ לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, יֵשׁ מֵהֶן שֶׁנִּבְרְאוּ, וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁעָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת. הַתּוֹרָה וְהַכִּסֵּא הַכָּבוֹד, נִבְרְאוּ. תּוֹרָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר משלי ח, כב: ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ. כִּסֵּא הַכָּבוֹד מִנַּיִן, דִּכְתִיב תהלים צג, ב: נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז וגו'. הָאָבוֹת וְיִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, עָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת, הָאָבוֹת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר הושע ט, י: כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר וגו'. יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים עד, ב: זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶדֶם. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר ירמיה יז, יב: כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן וגו'. שְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים עב, יז: יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם וגו'. רַבִּי אַהֲבָה בְּרַבִּי זְעִירָא אָמַר אַף הַתְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים צ, ב: בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ, וְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וגו', אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶם קֹדֶם, אִם הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד וְאִם כִּסֵּא הַכָּבוֹד קֹדֶם לַתּוֹרָה, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר משלי ח, כב: ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ וגו', קוֹדֵם לְאוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ תהלים צג, ב: נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז. רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמְרוּ, מַחְשַׁבְתָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל קָדְמָה לְכָל דָּבָר, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה נָשׂוּי לְמַטְרוֹנָה אַחַת, וְלֹא הָיָה לוֹ מִמֶּנָּה בֵּן, פַּעַם אַחַת נִמְצָא הַמֶּלֶךְ עוֹבֵר בַּשּׁוּק, אָמַר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין זוֹ לִבְנִי, וְהָיוּ הַכֹּל אוֹמְרִין, בֵּן אֵין לוֹ וְהוּא אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין זוֹ לִבְנִי, חָזְרוּ וְאָמְרוּ הַמֶּלֶךְ אַסְטְרוֹלוֹגוּס גָּדוֹל הוּא, אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא עָתִיד לְהַעֲמִיד מִמֶּנָּה בֵּן לֹא הָיָה אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין לִבְנִי. כָּךְ אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאַחַר עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דּוֹרוֹת יִשְׂרָאֵל עֲתִידִין לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, לֹא הָיָה כּוֹתֵב בַּתּוֹרָה צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי בַּנָאי, הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר משלי ג, יט: ה' בְּחָכְמָה יָסַד אֶרֶץ וגו'. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר בִּזְכוּת משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר דברים לג, כא: וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב מַתְנָה אָמַר, בִּזְכוּת שְׁלשָׁה דְּבָרִים נִבְרָא הָעוֹלָם, בִּזְכוּת חַלָּה, וּבִזְכוּת מַעַשְׂרוֹת, וּבִזְכוּת בִּכּוּרִים, וּמַה טַּעַם, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָא חַלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר טו, כ: רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם, אֵין רֵאשִׁית אֶלָּא מַעַשְׂרוֹת, הֵיךְ דְּאַתְּ אָמַר דברים יח, ד: רֵאשִׁית דְּגָנְךָ, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא בִּכּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר שמות כג, יט: רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ וגו'.

1 ויאמר ה' אל משה הן קרבו ימיך למות דברים לא יד. במדרש רבה דב"ר פ"ט ו'-ז' למה נגזר עליו מיתה בזה הלשון הן, רבנן אמרו למה הדבר דומה לאחד שכיבד את המלך כו', כך אמר משה בהן קלסתיך, ובהן אתה גוזר עלי כו', א"ל אי אתה זוכר שאמרת הן לא יאמינו לי שמות ד א. דב"ר פ"ט ז' דבר אחר אמר ר' אבין מהו הן, למה הדבר דומה למטרונה אחת שעשתה למלך פורפירה. כך אמר הקב"ה למשה קילסת אותי בהן, ובהן אני גוזר עליך מיתה, עד כאן. והנה הדבר אחר שאמר ר' אבין אין לו מובן, דבשלמא לפירוש הראשון הוא בדרך עונש על שאמר הן לא יאמינו לי כו', אך לפירוש השני קשה באמת זו תורה וזו שכרה, בשביל ששבחו בהן, יגזור עליו בהן מיתה, וכל יסודו של המדרש הוא ליישב קושיא זו, ולא ידענא מאי תירץ ר' אבין, והמשל אינו דומה להנמשל, דבהמשל צריך לומר שעשה לה איזה כבוד בזה הפורפירה שנתקברה בו, כדרך מלכים ושרים שמקברין אותו בבגדים חשובין, אך כאן מה כבוד חלק למשה בהן בזה, והיא פליאה עצומה. והנ"ל בזה, על פי דאיתא בזוהר פרשת ויחי ח"א דף רכ"א ע"ב ויקרבו ימי ישראל למות בראשית מז כט, לא כתיב ויקרב יום ישראל, אלא ימי, וכי בכמה יומין מית בר נש, והא בשעתא חדא ברגעא חדא מית ונפיק מעלמא. אלא הכי תאני כד קוב"ה בעי לאתבא רוחא דבר נש ליה, כל אינון יומין דאקים בר נש בהאי עלמא, אתפקדין מיניה ועאלין בחושבנא כו', זכאה חולקיה דההוא בר נש דיומין אתקריבא לגבי מלכא בלי כסופא, ולא דחי יומא מניהו וכו', בגין כך כתיבא קריבא בהו בצדיקיא וכו', עיין שם. ובזוהר פרשת תרומה ח"ב דף קע"ד ע"א איתא בן מאה ועשרים שנה אנכי היום דברים לא א, היום ממש דההוא יומא אשלימו יומין לאתקרבא לאתר דא, דכתיב הן קרבו ימיך, ימיך ממש, עכ"ל. והנה לכאורה הנאמר ביעקב ובמשה שוין. אך אחר התבוננות יראה הפרש רב בניהם, והערני בזה הרמ"ע ז"ל בתחילת ספר עשרה מאמרות מאמר חקור דין חלק ז' סוף פרק א', אחר שפירש תפלת משה שהתפלל עלינו שאין אנו יכולים להשלים מדת ימינו מפני דוחק הצרות ואנוסים אנחנו, שיהא נחשב כאלו השלמנו ושכרינו לא יקופח בעד כל אותן הימים, עיין שם. ומסיק שם וז"ל: מי שהשלים מידת ימיו כמשה רבינו ע"ה, ואין זה רק מקצת שבחו, שכן בפניו העיד עליו חפץ חסד הן קרבו ימיך, כפירוש הזוהר דקריבו קמיה מלכא בלא כסיפא, יכול להתפלל כגון זו לזכות הרבים, עכ"ל הזהב. ופירש המפרש יד יהודה, ר"ל תפילה זו שהתפלל משה, יאתה לו למשה דייקא ולא לזולתו, לפי שהוא השלים מדת ימיו במצות, יכול להתפלל על אחרים שלא השלימו ימיהן בהן ולומר אונס רחמנא פטריה, עד כאן דבריו. ועל מה שכתב שאין זה רק מקצת שבחיה, פירש וז"ל: רק שכל זה מה שהשלים ימיו אינו אלא מקצת שבחו, שכן אמר לו השי"ת בפניו הן קרבו ימיך למות, וידוע שאין אומרים לו לאדם אלא מקצת שבחו עירובין י"ח ע"ב, עכ"ל. וכן פירש גם כן בספר יואל משה. ושניהם לא יצאו ידי חובת הביאור, דמה לזה הענין שיוכל להתפלל כן, הא דהוי מקצת שבחו, הלא גם אם היה כולי' שבחיה, מכל מקום כיון שהשלים מידת ימיו, וידע מזה שהודיע לו, יוכל להתפלל כן. והן אמת דיש לומר כפשוטו דאלו לא היה זה רק מקצת שבחו, לא היה מודיעו, וכיון שלא היו מודיעו לא היה מתפלל כן, ואם כן לא יתכן תפלה זו רק למשה שהיה רק מקצת שבחו, ולכך הודיעו לו, ולכך יוכל להתפלל והבן זה. אך אם כך היו כוונתו, היה לו לומר בזה הלשון שאין זה רק מקצת שבחו, ולכך העיד עליו בפניו כו', ואז היה משמע דהעיקר דהתפלה ההוא יתכן למשה דוקא, הוא משום שהודיעו לו ית"ש זאת, רק סיבת הידיעה משום שהיה מקצת שבחו. אבל הלשון הזה שכן בפניו כו', משמע שהביא זאת הא דבפניו העיד לו, רק לראיה שהוא רק מקצת שבחו, אבל העיקר דתפלה זו יתכן רק למשה, תולה בעצם בהא דהוי מקצת שבחו, חוץ מזה דזה הוי סיבת ההודעה, ויש להבין מה תולה זה בעצם בהא דהוי מקצת שבחו, אף אי הוי מודיע לו בלא זה. והנ"ל בזה דדברי הרמ"ע עמוקים, דהא יש להבין איך יתכן דזה הוי מקצת שבחו, הלא אין שום אדם יוכל להשלים יותר ימים ממה שחי בהם, ובאמת בענין השלמה זו יש מדרגות רבות גבוה מעל גבוה איך ומה ובמה, ואף בצדיק אחד יש הפרש רב בין הימים, ופרטות הענין אין לו שיעור, רק שבפשוט הענין מדבר רק דרך כלל שהשלים כל ימיו, ואיך יתכן שכלל זה הוא רק מקצת שבחו, והוא קושיא עצומה למבין. והנ"ל בזה על פי דאיתא בשם האר"י דמשה חי ק"כ שנה, לפי שהוא היה התרומה של כל העולם, ועל כן ימיו ושניו הן התרומה של כל ימות עולם דהיינו שית אלפי שני סנהדרין צ"ז ע"א, וכבר אמרו זוהר ח"ב קכ"ז ע"א מאי תרומה תרי ממאה, בעין בינוני דתורם אחד מחמישים תרומות פ"ד מ"ג. וכבר כתבתי בפרשת בראשית ו ג בפסוק לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר, עיין שם דלכך נקרא משה ראשית עיין ב"ר פ"א ד', והבן. והנה לפי זה מובן כשם שהתרומה הוא תיקון לכל התבואה, שאם לא נתרמה התרומה כולו מקולקל, כמו שאמרו מאי טבל, טב לא. ונ"ל שעל כן נקרא משה טוב שמות ב ב, שהטוב של כל ימות עולם על ידו, והבן. אם כן לפי זה היה לו כל הימים של כל ימות עולם דהיינו שית אלפי שני, נמצא שמה שאמר לו השי"ת הן קרבו ימיך, משמע רק ימים שחי, הוא רק מקצת שבחו דבאמת היה לו כל ימות עולם. ולפי זה לא יתכן מקצת שבחו זה רק למשה שהיו לו כל ימי עולם, ולפי זה מבוארין דברי הרמ"ע, דבאמת לא יתכן תפלה זו גם למי שהשלים מדת ימיו, דאטו משום דהוא השלים, יבקש שאחרים שלא השלימו יחשבו כאלו השלימו. אך למשה יתכן תפלה זו, דהוא השלים כל ימי עולם, ויוכל לבקש על אחרים שלא השלימו באונס שיחשבו כאלו השלימו, דהא הוא השלימן והוא כללא דיהודאי כמ"ש בזוהר ח"ב קצ"א ע"ב בפסוק וקבל היהודים אסתר ט כג, והבן. ויומתק יותר על פי מ"ש הש"ך בח"מ סימן כ"א ס"ק, דאונס רחמנא פטרו אמרינן, אבל רחמנא חייביה לא אמרינן, עיין שם. אם כן לפי זה לא יתכן רק לפטור מעונש על ידי טענת אונס, אך לא לענין לקבל שכר, והבן. רק משה היה יכול להתפלל על זה, מטעם שהוא השלימו. והן הן דברי הרמ"ע דיתכן תפלה זו למשה דייקא שהשלים מדת ימיו והיו מקצת שבחו, משום דהוא תיקן כל ימי עולם, אם כן יוכל להתפלל כנ"ל, אם כן דברי הרמ"ע עמוקים ומפורשין לא ירדו לסוף דעתו כנ"ל.

2 ועל פי זה יתבאר המדרש רבה הנ"ל, בהקדים מ"ש במדרש תנחומא שמו"ר ט"ו ז' על הפסוק במדבר כג ט הן עם לבדד ישכון, דאותיות הן אין להם בן זוג. ועל פי זה פירש באהבת דודים על הפסוק ירמיה ב י כי עברו אי כתים וראו וקדר שלחו והתבוננו וראו הן היתה כזאת וגומר. ועל פי זה מבואר מה שאמר משה הן לה' אלהיך השמים וגו' דברים י יד, אף שתלמידי חכמים נוטים שמים ויוסדים ארץ בחידושי אורייתא עיין זוהר ח"א ה' ע"א, מכל מקום אל מי תדמיונו ואשוה יאמר קדוש. ככה אמר ית' למשה הן קרבו ימיך, שבדבר הזה שנאמר לך קרבו ימיך אין לך בן זוג, כי ביעקב נאמר ויקרבו ימי ישראל, אך לא ימיך שהוא הודעה בפניו, ודי בזה יקר וגדולה למשה, והן הן דברי ר' אבין והוא נכון בס"ד ודו"ק.

1 עירובין פתח ↗

וְאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר: מִקְצָת שִׁבְחוֹ שֶׁל אָדָם אוֹמְרִים בְּפָנָיו, וְכוּלּוֹ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו. מִקְצָת שִׁבְחוֹ בְּפָנָיו, דִּכְתִיב: ״כִּי אוֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה״,

1 דברים רבה פתח ↗

דָּבָר אַחֵר אָמַר רַבִּי אָבִין, מַהוּ הֵן, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמַטְרוֹנָה אַחַת שֶׁעָשְׂתָה לַמֶּלֶךְ פּוֹרְפִּירָה מְשֻׁבַּחַת, נְטָלָהּ הַמֶּלֶךְ וְהִנִּיחָהּ, הִגִּיעוּ יָמֶיהָ שֶׁל הַמַּטְּרוֹנָה לָמוּת, אָמַר הַמֶּלֶךְ תִּטֹּל אוֹתָהּ פּוֹרְפִּירָה שֶׁכִּבְּדָה אוֹתִי, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, קִלַסְתָּ אוֹתִי בְּהֵן, וּבְהֵן אֲנִי גּוֹזֵר עָלֶיךָ מִיתָה.

« ישמח משה Nitzavim 5 ישמח משה Vayeilech 2 »