1עוד ביאור על הפליאה הנ"ל. בהקדם דברי היערות דבש חלק א' דרוש ג' על הגמרא יומא דף כ"ט. מה שחר סוף הלילה, אף אסתר סוף כל הניסים וכו', עיין שם. והקושיא מפורסמת הלא הדבר בהיפוך שחר הוא סוף הלילה ואחר כך מאיר היום, אבל אסתר היתה סוף כל הניסים, ואחר כך אותותינו לא ראינו עוד וחשכו עינינו וביטל כבוד הניסים מאתנו. ותורף תירוצו שם כי ידוע כי אין הקב"ה עושה נס על מגן, כי טבע הוא שהטביע בעת הבריאה, והנס הוא כבריאת עולם חדש. והנה עד קודם נס אסתר, היו ישראל כרוכים אחר מעשה אצטגנינות חכמי הכוכבים, ויחסו הכל להם, ולכך עשו העגל ופסל מיכה, וכמבואר בירמיה מד יח שאמרו הנשים מעת חדלנו לקטר וגו', ולכך הוצרך לניסים. אמנם בזמן אסתר נעקר הדיעה הנפסדה הלזו לגמרי מלבם, וראו והבינו כי לד' הארץ ולו נתכנו עלילות ומשדד מערכת הכוכבים ומסילותם, כי אז היו ישראל במערכה רעה ביותר כלה ונחרצה ח"ו, ועמלק לעומת זה היה במערכה טובה על פי הילוך המזלות כידוע, וה' הפיר עצת גוים ושידד מערכת המזלות, ומזה הכירו כח ה'. ומאז והלאה קבלו על עצמן התורה באמת ורצון מוחלט גמור, והסירו מלבותם הדיעה הנפסדה הקודמת לגמרי, ולכך מאז והלאה פסקו הניסים המפורסמים כי אין מוכרח להם עוד. וזהו פירוש המאמר מה שחר סוף הלילה אף אסתר וכו', כי בזמן ההוא האיר השחר ובא יממא, עד כאן. עוד נקדים דברי הראב"ע פרשת וארא כי יש ניסים הבאים משם שד"י, שפירושו משדד מערכת העליונות וניסים כאלו נעשו לאבותינו אברהם יצחק ויעקב, וזהו וארא אל אברהם וגו' באל שדי ושמי ד' לא נודעתי להם שמות ו ג, כי למשה נעשה ניסים הבאים משם הויה ב"ה, על כן היה יכול לשנות תולדות עולם השפל ולחדש אותות ומופתים שלא יכלו האבות לחדשם, עד כאן דבריו. ועל פי הדברים האלה מובן הפליאה, דהתלמידים תמהו על שאין אנו רואים ניסים כלל כאשר אבותינו ספרו לנו, והיינו ששאלו בדרך צחות כמה שמותיו של הקב"ה, ור"ל וכי יש גבול ותכלית לשם הויה או לשם שדי שנעשו בהם ניסים וכי כלו ח"ו וכמה הם, אמר להם ודאי אין להם גבול, רק רחמנא לבא בעי, ולכך היו ניסים כדי שיאמינו בלב ולא על דרך שנאמר ויפתוהו בפיהם וגו', ולהאיר להם מחשכת לילה לבל יפלו בפחתים מחשבות חוץ ומינות ח"ו, אבל והחכם שכבר נתחכם להאיר לו היום, עיניו בראשו ואינו צריך עוד לאבוקה, והיינו ממש דברי הגמרא מה שחר סוף הלילה וכו' כנ"ל, והבן. ונקדים עוד מאמרינו בסליחות אזכרה אלקים ואהמיה בראותי כל עיר על תילה בנויה ועיר האלקים משופלת עד שאול תחתיה ובכל זאת אנו ליה ועינינו ליה, ואמרנו לפרש על פי מה דאמרינן בברכות דף חית ד' ע"ב על הפסוק עמוס ה ב נפלה ולא תוסיף לנפול קום בתולת ישראל, אמר רב נחמן בר יצחק אפילו הכי חזר דוד וסמכן ברוח הקודש, שנאמר תהלים קמה יד סומך ד' לכל הנופלים, עד כאן. ושמעתי מפי מורי הרב הגאון מו"ה אריה ליב זלה"ה בעל מחבר ספר אבן פינה, שיש לדקדק בגמרא הנ"ל לפי פירושם של בני מערב, דמעיקרא צריך לומר הקימה, ואחר כך דלא תוסיף לנפול. ותירץ הוא ז"ל על פי דמצינו בתוכחה דברים כח מג היא יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה. וגבי טובת ישראל כתיב דברים כח יג אתה תהיה למעלה והוא יהיה למטה, והא מדה טובה מרובה ממדת פורעניות תוספתא סוטה פ"ד ה"א, וכאן הוא להיפך. ותירצו בספרים דמה שנאמר פעם אחת למעלה הוא יותר טובה, ומה שנאמר פעם אחת למטה הוא יותר רע, על פי שכל למעלה למעלה משמע שאינו עומד במקום אחד, אלא הולך ממדריגה למדריגה היותר גדולה בזה העולם ולממשלה שאין למעלה ממנה, וכן מטה מטה הנאמר בישראל, אם יגיעו למדריגה התחתונה בתכלית השפלות ואינם עומדין במקום אחד, אז בהכרח שיתהפך הסיבוב, אבל בטובת ישראל הם יהיו נשארים למעלה, והם ישארו למטה, עד כאן מבואר בספרים. ועל פי זה תירץ הרב הגאון הנ"ל דהכי פירושו נפלה ולא תוסיף לנפול, דהיינו שיהיה נפילה בגדר שלא יוכל להוסיף דהיינו במדריגה התחתונה, אז קום בתולת ישראל ודפח"ח.
