יקר תפארת על משנה תורה, הלכות עבדים ח׳:ו׳

6 המוכר עבדו לחוצה לארץ. פרק השולח ברייתא כלשון רבינו ושיילינן עלה מאי חזית דקנסת ללוקח נקנסיה למוכר, א"ל לאו עכברא גנב אלא חורא גנב, א"ל אי לאו גנבא חורא מנא ליה, מסתברא היכא דאיכא איסורא התם קנסינן ומשמע דלא הדר מתרוצי קמא וזהו שכתב שאילו לא לקח.

7 המוכר עבדו לסוריא וכו'. עכו כחו"ל לענין זה ולענין גיטין, וסמך על מה שכתב בהל' ד שאם תפס משל רבו יוצא לחירות.