יפה תואר על שמות רבה נ״א:ב׳

מקור שמות רבה נ״א:ב׳

2 עָלָיו נֶאֱמַר מלכים ב יב, טז: וְלֹא יְחַשְׁבוּ אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֶת הַכֶּסֶף, וְלֹא יְחַשְׁבוּ, זֶה דוֹרוֹ שֶׁל יוֹאָשׁ שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין בֶּאֱמוּנָה. שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ שקלים ח, א: מִי שֶׁהָיָה נִכְנַס לִתְרֹם אֶת הַלִּשְׁכָּה לֹא הָיָה נִכְנַס לֹא בְּפַרְגָּד חָפוּת וְלֹא בְּאַנְפִּלְיָא, שֶׁאִם יַעֲשִׁיר יֹאמְרוּ מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה הֶעֱשִׁיר, שֶׁאָדָם צָרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַבְּרִיּוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא צָרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר לב, כב: וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל. וּמשֶׁה הָיָה גִזְבָּר לְעַצְמוֹ עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה שֶׁיַּעֲשֶׂה הַמִּשְׁכָּן, מִיָּד, שמות לה, כא: וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ וגו', לְכַמָּה יָמִים הֵבִיאוּ כָּל הַנְּדָבָה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לִשְׁנֵי בְּקָרִים הֵבִיאוּ וְהוֹתֵר, שֶׁנֶּאֱמַר שמות לו, ז: וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם. נִכְנַס משֶׁה אֵצֶל בְּצַלְאֵל רָאָה שֶׁהוֹתִיר מִן הַמִּשְׁכָּן, אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹן הָעוֹלָם עָשִׂינוּ אֶת מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן וְהוֹתַרְנוּ, מַה נַּעֲשֶׂה בַּנּוֹתָר, אָמַר לוֹ לֵךְ וַעֲשֵׂה בָהֶם מִשְׁכָּן לָעֵדוּת, הָלַךְ משֶׁה וְעָשָׂה בָהֶן, כֵּיוָן שֶׁבָּא לִתֵּן חֶשְׁבּוֹן אָמַר לָהֶם כָּךְ וְכָךְ יָצָא לַמִּשְׁכָּן וּבַיָּתֵר עָשִׂיתִי מִשְׁכָּן לָעֵדוּת, הֱוֵי: אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדוּת.

פירוש יפה תואר על שמות רבה נ״א:ב׳

2 עליו נאמר כלומר על משה יצדק יפה מה שנאמר בקרא ולא יחשבו את האנשים וגו' כי בכל הנאמנים רמיז קרא שאינן צריכין לתת חשבון וכדמפרש ואזיל וכ"ש במשה רועה נאמן ועם כל זה נתן חשבון מענותנותו וכדלעיל. ומסיים ולא יחשבו זה דורו של יואש כו' פירושו אף כי הכתוב מיירי בדורו של יואש מ"מ מדכתיב ולא יחשבו בלשון עתיד קאי על כל הנאמנים וכמ"ש בפ' השותפין אין מחשבין בצדקה עם גבאי צדקה והביאו זכר לדבר מהאי קרא:

3 שנו רבותינו משום דבעי לפרש אלה פקודי המשכן שנתן משה חשבון לפי שהיה גזבר וכדלעיל קא מהדר לתרוצי על זה מה שיקשה על זה שהי"ל להתרחק מן החשד ואגב אורחי' מפרש נמי כפל המשכן שנתן חשבון גם על המשכן שעשה מהנותר כדמפרש ואזיל:

4 אלא בשעה שאמר לו הקב"ה כו'. פי' הדברים כיון שמשה צוה להביא רק בשני בקרים. מזה יצא משה מן החשד שיאמרו כי אם חפץ לתועלת נפשו אז צוה להאריך הזמן ולהביא יותר כדי שישאר גם לו יותר וכ"ה בתנחומא ע"ש: