יפה תואר על שמות רבה י״ב:א׳

מקור שמות רבה י״ב:א׳

1 וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וגו', הֲדָא הוּא דִכְתִיב איוב לו, כב: הֶן אֵל יַשְׂגִּיב בְּכֹחוֹ מִי כָמֹהוּ מוֹרֶה, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הֶן אֶחָד, שֶׁכֵּן בְּלָשׁוֹן יְוָנִי קוֹרִין לְאֶחָד הֶן, כְּלוֹמַר אֶחָד אֱלֹהֵינוּ יַשְׂגִּיב בְּכֹחוֹ, מַעֲצִים כֹּחַ הַצַּדִּיקִים לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ, וּמִי כָמֹהוּ מוֹרֶה, שֶׁהוּא מוֹרֶה דֶרֶךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּמשֶׁה שֶׁהִשְׂגִּיב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֹּחוֹ לָלֶכֶת בִּשְׁלִיחוּתוֹ וְלַעֲשׂוֹת צִוּוּיוֹ, וְהָיָה מוֹרֶה לְפַרְעֹה הָרָשָׁע שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה, שֶׁלֹא חָפֵץ לִשְׁלוֹחַ הַמַּכָּה עַד שֶׁיַּזְהִירֶנּוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה, שֶׁכֵּן כְּתִיב: הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה, הָיָה נוֹתֵן כֹּחַ בְּמשֶׁה לְהַשְׁכִּים וּלְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה, וְהָיָה מוֹרֶה דֶרֶךְ לְפַרְעֹה כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה, שֶׁכֵּן כְּתִיב: וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִים. כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת וגו', לָמָּה לֹא נֶאֱמַר כָּאן שמות ח, טז: הִנֵּה יוֹצֵא הַמָּיְמָה, כֵּיוָן שֶׁרָאָה פַּרְעֹה שֶׁבְּעֵת שֶׁהָיָה יוֹצֵא הַמַּיְמָה משֶׁה מַקְדִּימוֹ בַּדֶּרֶךְ, נִמְנַע שֶׁלֹא לָצֵאת כְּדֵי שֶׁלֹא יִפְגַע בּוֹ משֶׁה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֵךְ אֶצְלוֹ בְּהַשְׁכָּמָה עַד שֶׁלֹא יֵצֵא מִבֵּיתוֹ. כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת וגו', כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וגו', אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִי רָשָׁע סָבוּר אַתָּה שֶׁלֹא אוּכַל לְהַכְחִידְךָ מִן הָעוֹלָם, לְמֹד מִמַּכַּת הַדֶּבֶר בְּעֵת שֶׁשָּׁלַחְתִּי אוֹתוֹ הַדֶּבֶר אִלּוּ הָיִיתִי מְשַׁלְּחוֹ עָלֶיךָ וְעַל עַמְּךָ הָיִיתָ נִכְחַד מִן הָאָרֶץ, אֲבָל לֹא שְׁלַחְתִּיו עָלֶיךָ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁאַרְאֲךָ כֹּחַ גְּבוּרָתִי וּתְסַפֵּר כֹּחִי בְּכָל הָאָרֶץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב שמות ט, טז: וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ. עוֹדְךָ מִסְתּוֹלֵל בְּעַמִּי, שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה אוֹתָם כִּמְסִילָה שֶׁהַכֹּל דָּשִׁין עָלֶיהָ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר ישעיה נא, כג: אֲשֶׁר אָמְרוּ לְנַפְשֵׁךְ שְׁחִי וְנַעֲבֹרָה וַתָּשִׂימִי כָאָרֶץ גֵּוֵךְ.

פירוש יפה תואר על שמות רבה י״ב:א׳

1 הה"ד הן אל ישגיב בכחו. משום דק"ל בקרא דכתיב כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי וגו' משמע שרוצה עתה ליסרו בחמה שפוכה יותר מבכל המכות עד שלמדו מכאן שמכה זו שקולה ככלן. והדר כתיב ועתה שלח העז וגו' ומיעצו איך להנצל מהמכה זו מה שלא עשה כן בכל שאר מכות האחרונות לא פתח לו אזן ולא הגיד לו תחבולה איך להנצל מהן. ולכן מביא כאן את הכתוב מי כמוהו מורה. שאין כוונת הקב"ה בבואו להוכיח את הרשעים להפליג את המשטמה ולקחת נקם מהם. רק להורות דרך תשובה מתוך ההתראה. ולכן יעצהו איך להנצל לפתוח לו ע"י זה אוזן כי ה' אינו חפץ בהשחתתו. אע"פ שבא לשפוך עליו חמת אפו. ולזה נותן לו דרך להנצל מאחר שאין המכה זו משולחת רק על יבול הארץ כדלקמן:

2 שהוא מורה דרך לעשות תשובה. והכתוב מדבר מעניני תשובה כדכתיב לעיל מיניה ויאמר כי ישובון מאון אם ישמעו וגו' ואם לא ישמעו וגו':

3 מורה דרך לפרעה כדי שיעשה תשובה. וחולק על הא דאמרינן לעיל כי ממכה החמישית ואילך החזיק ה' את לבו שלא ישוב עוד. וסובר כר' ברכיה שאין הקב"ה נועל דרך תשובה לעולם:

4 שהיה עושה אותם כמסלה. הנה מסתולל הוא מבנין התפעל. והוראתו היא פעל חוזר על הפועל. ולפי הדרש שעשה את ישראל כמסלה היה צ"ל בהפעיל. בפעל יוצא על האחר אבל באמת נסתרה לפנינו דרך רז"ל בדרשות הכתובים ובדקדוק הלשון. וכמ"ש הרא"ם על פסוק ארמי אובד אבי: