יפה תואר על דברים רבה 11 פרקים

יפה תואר על דברים רבה ח׳

מהדורה: מדרש רבה, וילנא, תרל"ח

« יפה תואר על דברים רבה ז׳:ז׳ יפה תואר על דברים רבה ט׳:א׳ »

2 דברים רבה פתח ↗

כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת דברים ל, יא, הֲלָכָה, אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁעוֹמֵד לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה, כֵּיצַד מְבָרֵךְ, כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים, הַפּוֹתֵחַ וְהַחוֹתֵם בַּתּוֹרָה מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ. וּמִנַּיִן שֶׁטְּעוּנָה בְּרָכָה לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ, שֶׁכָּתוּב תהלים קיט, יב: בָּרוּךְ אַתָּה ה' וְאַחַר כָּךְ לַמְדֵנִי חֻקֶּיךָ, הֲרֵי בְּרָכָה לְפָנֶיהָ. וּמִנַּיִן שֶׁטְּעוּנָה בְּרָכָה לְאַחֲרֶיהָ, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹנָתָן, שֶׁכָּתוּב אַחַר הַשִּׁירָה דברים לג, א: וְזֹאת הַבְּרָכָה, מִשֶּׁשָּׁנָה לָהֶן אֶת הַתּוֹרָה וְאַחַר כָּךְ בֵּרַךְ, הֲרֵי בְּרָכָה לְאַחֲרֶיהָ. דָּבָר אַחֵר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם נִזְקַקְתָּ לְבִרְכָתָהּ שֶׁל תּוֹרָה, אַף אֲנִי מְבָרֵךְ אוֹתְךָ, שֶׁנֶּאֱמַר שמות כ, כא: בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי וגו'. דָּבָר אַחֵר רַבָּנָן אָמְרֵי, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם בֵּרַכְתָּ אֶת הַתּוֹרָה, לְעַצְמְךָ אַתְּ מְבָרֵךְ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר משלי ט, יא: כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים, וְאִם תֹּאמְרוּ שֶׁמָּא לְרָעַתְכֶם נָתַתִּי לָכֶם אֶת הַתּוֹרָה, לֹא נָתַתִּי אוֹתָהּ לָכֶם אֶלָּא לְטוֹבַתְכֶם, שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת נִתְאַוּוּ לָהּ וְנֶעֶלְמָה מֵהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר איוב כח, כא: וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי כָל חָי אֵלּוּ הַחַיּוֹת, איוב כח, כא: וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם נִסְתָּרָה אֵלּוּ הַמַּלְאָכִים, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה ו, ו: וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְֹּׂרָפִים, אָמַר לָהֶם, בָּנַי, מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת הִיא נִפְלֵאת, אֲבָל מִכֶּם אֵינָהּ נִפְלֵאת, מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁקָּרִינוּ בָּעִנְיָן דברים ל, יא: כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְךָ.

4 דברים רבה פתח ↗

זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב משלי ד, כב: כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם וגו', אָמַר רַבִּי חִיָּא קִילוֹרִית לָעַיִן מְלוּגְמָא לְמַכָּה, כּוֹס עִקָּרִין לִבְנֵי מֵעַיִם קִילוֹרִית לָעֵינַיִם, דִּכְתִיב תהלים יט, ט: מִצְוַת ה' בָּרָה מֵאִירַת עֵינָיִם, מְלוּגְמָא לְמַכָּה, דִּכְתִיב משלי ג, ח: רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶיךָ. וְכוֹס עִקָּרִין לִבְנֵי מֵעַיִם, דִּכְתִיב משלי ג, ח: וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ. דָּבָר אַחֵר, כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם, לְמִי שֶׁמּוֹצִיאָן מִפִּיו. מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב שֶׁהָיָה מְמַהֵר בְּכָל תַּלְמוּדוֹ בְּשָׁעָה אֶחָת, פַּעַם אַחַת חָלָה וְשָׁכַח אֶת כָּל תַּלְמוּדוֹ, מִי גָרַם לוֹ עַל יְדֵי שֶׁלֹא הָיָה אוֹמְרוֹ מִפִּיו. וְנִתְפַּלֵּל עָלָיו רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב וְחָזַר כָּל תַּלְמוּדוֹ. דָּבָר אַחֵר, כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם, לְמִי שֶׁמּוֹצִיאָן לַאֲחֵרִים. דָּבָר אַחֵר, כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם, לְמִי שֶׁמַּמְצִיא אוֹתָן, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר דברים ח, א: כָּל הַמִּצְוָה, מַהוּ כָּל הַמִּצְוָה, עַד שֶׁתְּכַלֶּה כָּל הַמִּצְווֹת. וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא, לִרמ''ח אֵבָרִים שֶׁיֵּשׁ בּוֹ. הֲרֵי כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת. דָּבָר אַחֵר, כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא כָּל מִי שֶׁמַּתְחִיל בְּמִצְוָה וְאֵינוֹ גּוֹמְרָהּ גּוֹרֵם שֶׁיִּקְבֹּר אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו, וּמִמִי אַתְּ לָמֵד מִיהוּדָה שֶׁהִתְחִיל בְּמִצְוָה וְלֹא גְּמָרָהּ, כֵּיצַד בְּשָׁעָה שֶׁבָּא יוֹסֵף אֵצֶל אֶחָיו וּבִקְּשׁוּ לַהֲרֹג אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית לז, כ: לְכוּ וְנַהַרְגֵּהוּ, עָמַד יְהוּדָה וְלֹא הִנִּיחָן, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית לז, כו: מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ, וְשָׁמְעוּ לוֹ מִפְּנֵי שֶׁהָיָה מֶלֶךְ עֲלֵיהֶן, וְאִלּוּ אָמַר לָהֶן נַחֲזִירֶנוּ אֵצֶל אָבִינוּ הָיוּ שׁוֹמְעִין לוֹ, וְעַל יְדֵי שֶׁהִתְחִיל בְּמִצְוָה וְלֹא גְמָרָהּ, קָבַר אִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי בָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית לח, יב: וַתָּמָת בַּת שׁוּעַ אֵשֶׁת יְהוּדָה, וּכְתִיב בראשית מו, יב: וַיָּמָת עֵר וְאוֹנָן בְּאֶרֶץ כְּנַעַן. דָּבָר אַחֵר, כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אָמַר רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא כָּל מִי שֶׁמַּתְחִיל בְּמִצְוָה וְאֵינוֹ גּוֹמְרָהּ וּבָא אַחַר וְגוֹמְרָהּ, נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ שֶׁגְּמָרָהּ, כֵּיצַד, משֶׁה הִתְחִיל בְּמִצְוָה שֶׁנָּטַל עַצְמוֹתָיו שֶׁל יוֹסֵף עִמּוֹ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר שמות יג, יט: וַיִּקַּח משֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ וגו', וְעַל יְדֵי שֶׁלֹא הִכְנִיסָן לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִקְרֵאת עַל שְׁמָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁקָּבְרוּ אוֹתָן, שֶׁנֶּאֱמַר יהושע כד, לב: וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם, אֲשֶׁר הֶעֱלָה משֶׁה מִמִּצְרַיִם אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל. וְלָמָּה קָבְרוּ אוֹתָן בִּשְׁכֶם, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְגַנָּבִים שֶׁגָּנְבוּ חָבִית שֶׁל יַיִן, הִרְגִּישׁ בָּהֶם בַּעַל הַבַּיִת, אָמַר לָהֶם יֶעֱרַב עֲלֵיכֶם, אֶלָּא בְּחַיֵּיכֶם מִשֶּׁאַתֶּם שׁוֹתִים אֶת הַיַּיִן הַחֲזִירוּ אֶת הַקַּנְקַן לִמְקוֹמוֹ, כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁמָּכְרוּ הַשְּׁבָטִים אֶת יוֹסֵף מִשְּׁכֶם מָכְרוּ אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית לז, יג: וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשְּׁכֶם מְכַרְתֶּם אוֹתוֹ הַחֲזִירוּ עַצְמוֹתָיו לִשְׁכֶם, כֵּיוָן שֶׁגָּמְרוּ אֶת הַמִּצְוָה נִקְרֵאת עַל שְׁמָן, הֱוֵי כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת.

1 ואם תאמר שמא לרעתכם נתתי לכם את התורה לא נתתי אותה לכם אלא לטובתכם שמ"ה נתאוו לה ונעלמה מהם ע"כ. ונראה לי ע"ד דאיתא בח"מ סי' קע"א חצר שאין בו דין חלוקה אין אחד כופה לחברו לחלוק ופי' שאין בו כדי ד' אמות לזה וד' אמות לזה ואם אמר אחד לחבירו אני נותן לך ד' אמות ונחלוק אעפ"כ אין יכול לכוף אותו לחלוק משום דשונא מתנות יחיה ויש חולקין וכתב הסמ"ע הטעם דיש חולקין דכיון דיש להנותן ג"כ הנאה מזה עליה לא קאי הקרא ע"כ נמצא היכי דיש להנותן מתנה הנאה עליה לא קאי הקרא שונא מתנות יחיה ומותר לקבל מתנה מאתו ואיתא ידוע הטעם שלא נתנה התורה למלאכים בשביל שיש הרבה מצות שאין נוהגין במלאכים וישראל מקיימין אותם נמצא שיש להקב"ה הנאה בקבלת ישראל את התורה תו איתא ידוע משאחז"ל ממדבר מתנה דהתורה קרויה מתנה לישראל ע"ז קשה והרי כתיב שונא מתנות יחיה וזה הוא פי' המדרש שמא לרעתכם נתתי לכם תורתי נתתי דייקי ומתרץ המדרש שהרי מ"מ נתאוו קשה למה באמת לא נתנה להם אלא ע"כ משום דיש הרבה מצות וכו' נמצא דיש להקב"ה דהוא הנותן ג"כ הנאה ועליה לא קאי הקרא ודוק. מפי האלוף התורני מו"ה ישראל סג"ל העליר בעל המלקט ומגיה:

1 כל מי שמתתיל במצוה ואינו גומרה גורם שיקבור אשתו ובניו. אפשר שהטעם בזה משום דבעון נדרים אשתו של אדם ובניו מתים כדאיתא בפ"ב דשבת דהטעם לפי שהם עיקר קנינו וכמ"ש אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך והמתתיל במצוה נמי הרי הוא כנודר לשים כחו לגמרה וכשאין מקיימה יפרע האשה והבנים שהם כגופו על נדרו שלא קיים בגופו:

2 ממי את למד מיהודה. תימה מה ענין יהודה למתחיל במצוה ואינו גומרה כי זה היה צורך אלו התחיל יהודה להצילו להוליכו אל אביו ישוב היה מתעצל ואחיו מכרוהו אבל הא ליתא כי מתחלת אמרו מה בצע כוונתו למכרו וכן אמר לכו ונמכרנו ובידו מלא אשר זמם:

2 שולחן ערוך, חושן משפט פתח ↗

אם אין בו דין חלוקה ואמר האחד נעשה ב' חלקים אחד שיהא בו כשיעור וא' קטן ואני אטול הקטן ואתה טול הגדול ותן לי דמים ששוה יותר הגדול אינו יכול לכופו ואפי' אם אמר לו טול אתה הגדול במתנה יכול הלה לומר אין רצוני לקבל מתנה ויש חולקין בזה אבל אם אמר לו טול אתה הגדול בשוויו ואני הקטן או אקח אני הגדול בשוויו ואתה טול הקטן ואם תאמר שאינך חפץ בקטן אני אקח הכל שומעין לו אע"פ שאינו מניח את חבירו ליטול הכל:

4 שבת פתח ↗

תַּנְיָא רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: בַּעֲוֹן נְדָרִים מֵתָה אִשָּׁה שֶׁל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִם אֵין לְךָ לְשַׁלֵּם לָמָּה יִקַּח מִשְׁכָּבְךָ מִתַּחְתֶּיךָ״. רַבִּי אוֹמֵר: בַּעֲוֹן נְדָרִים בָּנִים מֵתִים כְּשֶׁהֵן קְטַנִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ וְאַל תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ כִּי שְׁגָגָה הִיא לָמָּה יִקְצוֹף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ״. אֵיזֶה הֵן מַעֲשֵׂה יָדָיו שֶׁל אָדָם? הֱוֵי אוֹמֵר בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שֶׁל אָדָם.

« יפה תואר על דברים רבה ז׳:ז׳ יפה תואר על דברים רבה ט׳:א׳ »