יפה קול על שיר השירים רבה ו׳:ט׳

מהדורה: מדרש רבה, וילנא, תרל"ח

« יפה קול על שיר השירים רבה ו׳:ח׳:א׳ יפה קול על שיר השירים רבה ו׳:י׳:א׳ »

9 אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי, אַחַת זֶה אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר יחזקאל לג, כד: אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם. אַחַת הִיא לְאִמָּהּ, זֶה יִצְחָק, שֶׁהָיָה יָחִיד לְאִמּוֹ. בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ, זֶה יַעֲקֹב אָבִינוּ, שֶׁהָיָה בָּרוּר לְיוֹלַדְתּוֹ שֶׁהָיָה צַדִּיק גָּמוּר. רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְּׁרוּהָ, אֵלּוּ הַשְּׁבָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית מה, טז: וְהַקֹּל נִשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר בָּאוּ אֲחֵי יוֹסֵף. דָּבָר אַחֵר, רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְּׁרוּהָ, זוֹ לֵאָה, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית ל, יג: בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת. מְלָכוֹת וּפִילַגְשִׁים וַיְהַלְלוּהָ, זֶה יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית מא, לח: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה, אִם אָנוּ מְהַלְּכִין מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ אֵין אָנוּ מוֹצְאִין כָּזֶה, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית מא, לח: אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ כָּל זֹאת וגו'.

10 רַבִּי יִצְחָק פָּתַר קְרָיָה בְּפָרָשִׁיּוֹתֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה, שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת, אֵלּוּ שִׁשִּׁים מַסֶּכְתּוֹת שֶׁל הֲלָכוֹת. וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים, אֵלּוּ שְׁמוֹנִים פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים. וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר, אֵין קֵץ לַתּוֹסָפוֹת. אַחַת הִיא, הֵן חוֹלְקִים אֵלּוּ עִם אֵלּוּ, וְכֻלְּהוֹן דּוֹרְשִׁין מִטַּעַם אֶחָד, מֵהֲלָכָה אַחַת, מִגְּזֵרָה שָׁוָה, מִקַּל וָחֹמֶר. רַבִּי יוּדָן בְּרַבִּי אִלְעָאי פָּתַר קְרָיָה בְּעֵץ חַיִּים וּבְגַן עֵדֶן, שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת, אֵלּוּ שִׁשִּׁים חֲבוּרוֹת שֶׁל צַדִּיקִים שֶׁיּוֹשְׁבוֹת בְּגַן עֵדֶן תַּחַת עֵץ הַחַיִּים וְעוֹסְקוֹת בַּתּוֹרָה. תָּנֵי עֵץ חַיִּים מַהֲלַךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וְכָל מֵימֵי בְרֵאשִׁית מִתְפַּלְּגִין וְיוֹצְאִין מִתַּחְתָּיו.

11 רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעָאי אָמַר לֹא סוֹף דָּבָר גּוּפוֹ, אֶלָּא אֲפִלּוּ קוֹרָתוֹ מַהֲלַךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה. תָּנֵי תַּמְצִית כּוֹר תַּרְקַב שׁוֹתָה, וְתַמְצִית כּוּשׁ מִצְרַיִם שׁוֹתָה, וּמִצְרַיִם מַהֲלַךְ אַרְבָּעִים יוֹם, וְהִיא אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה עַל אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה, וְהִיא אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בְּכוּשׁ, וְכוּשׁ מַהֲלַךְ שֶׁבַע שָׁנִים וְעוֹד, וְהִיא אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בָּעוֹלָם, וְאָרְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה מַהֲלַךְ, וְרָחְבּוֹ מַהֲלַךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וְהוּא אֶחָד מֵאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לַגֵּיהִנֹּם, וּמוֹצָא הִלּוּכָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם שְׁנֵי אֲלָפִים מֵאָה שָׁנָה, מָצִינוּ שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּכִסּוּי קְדֵרָה לַגֵּיהִנֹּם, וְעוֹלָם אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בְּעֵדֶן, וְעֵדֶן אֵין לָהּ שִׁעוּר. וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים, אֵלּוּ שְׁמוֹנִים חֲבוּרוֹת בֵּינוֹנִיּוֹת שֶׁיּוֹשְׁבוֹת וְעוֹסְקוֹת בַּתּוֹרָה חוּץ לְעֵץ הַחַיִּים. וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר, אֵין קֵץ לַתַּלְמִידִים, יָכוֹל שֶׁהֵן חֲלוּקִין זֶה עִם זֶה, תַּלְמוּד לוֹמַר אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי, כֻּלָּן דּוֹרְשִׁין מִטַּעַם אֶחָד, מֵהֲלָכָה אַחַת, מִגְזֵרָה שָׁוָה אַחַת, מִקַּל וָחֹמֶר.

12 רַבָּנָן פָּתְרֵי קְרָיָה בְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם, שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת, שִׁשִּׁים, אֵלּוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁיָּצְאוּ מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה. וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים, אֵלּוּ שְׁמוֹנִים רִבּוֹא שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וּלְמַטָּה. וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר, אֵין קֵץ וְאֵין סְכוּם לַגֵּרִים. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, אֻמּוֹת הָעוֹלָם יֵשׁ לָהֶם מִנְיָן וְאֵין לָהֶם סְכוּם, יֵשׁ לָהֶם מִנְיָן בראשית י, ב: בְּנֵי יֶפֶת גֹּמֶר וּמָגוֹג, אֲבָל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם מִנְיָן וְיֵשׁ לָהֶם סְכוּם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב במדבר ג, כב: פְּקֻדֵיהֶם בְּמִסְפַּר כָּל זָכָר, פְּקֻדֵיהֶם, זֶה הַמִּנְיָן, בְּמִסְפַּר, זֶה הַסְּכוּם. וְדִכְוָותֵיהּ שמואל ב כד, ט: וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם אֶל הַמֶּלֶךְ וגו', מִסְפַּר זֶה הַמִּנְיָן, מִפְקַד זֶה הַסְּכוּם. אִין תֵּימַר שֶׁאָנוּ מְעִידִין עַל עַצְמֵנוּ, וַהֲלֹא בִּלְעָם הָרָשָׁע הֵעִיד בָּנוּ, דִּכְתִיב במדבר כג, י: מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב זֶה מִנְיָן, וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל זֶה הַסְּכוּם.

13 דָּבָר אַחֵר, אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי, זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר שמואל ב ז, כג: וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ. אַחַת הִיא לְאִמָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה נא, ד: הַקְשִׁיבוּ אֵלַי עַמִּי וּלְאוּמִּי אֵלַי הַאֲזִינוּ, לְאִמִּי כְּתִיב, בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ, תִּרְגֵּם רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אֲבוּנָה קוֹמֵי רַבִּי יִצְחָק, בַּר מִינָהּ לֵית לְיוֹלַדְתָּהּ. רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְּׁרוּהָ, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר מלאכי ג, יב: וְאִשְׁרוּ אֶתְכֶם כָּל הַגּוֹיִם. מְלָכוֹת וּפִילַגְשִׁים וַיְהַלְלוּהָ, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר ישעיה מט, כג: וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ.

פירוש יפה קול על שיר השירים רבה ו׳:ט׳

9 אחת זה אברהם. ונמשך זה על דברי ר"ל שישראל מכירין יחוסיהן ואמר כי עד אברהם יצחק ויעקב ימשך יחוסנו:

10 שהיה יחיד לאמו. ואע"ג דגם ישמעאל היה יחיד לאמו כדאמרינן בב"ר פנ"ה גבי עקידה זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו מ"מ הגר הולידה עוד אחר העקידה כי קטורה זו הגר כדאיתא בב"ר פ' ס"א אבל יצחק היה יחיד לאמו עד יום מותו:

11 שהוא ברור ליולדתה. אבל לא לאביו יצחק כי עשו היה מרמהו בפיו וחשבהו לצדיק יותר מיעקב כדאיתא בב"ר:

12 והקול נשמע בית פרעה. וס"ד וייטב בעיני פרעה ובעיני עבדיו. משום שמצאו בהם טוב טעם ודעת מראש בוויכוחיהם עם יוסף בעלילותיו וכאשר נודעו להם שהם אחי יוסף שמסו בהם:

13 אם אנו מהלכים מסוף העולם כו'. משום שלא רצה לפרש הה"א של הנמצא על ה"א השאלה ויתפרש כי פרעה לא הסכים למינוי יוסף עד אשר ידע אם לא נמצא עוד איש כמוהו דהא הכתוב לא יספר שבקשו ולא מצאו ואיך הסכים פרעה למנותו. ולכן מפרש על ה"א התימה ופרעה מספר שבחו של יוסף לפני עבדיו אשר לא נמצא איש אשר רוח אלהים בו כזה. משום שכל חכמי הקדם התחכמו רק בחכמת הטבע ולא זכה איש מהם לרוה"ק. וגם מדאמר בהחלט אין חכם ונבון כמוך משמע כי בכל העולם לא נמצא כמהו:

14 אלו ס' מסכתות. וקרא אותן מלכות משום שעל פיהם פוסקין הדין. משא"כ תורת כהנים שאין פוסקין דינים ממנו נקרא פילגשם:

15 אין קץ לתוספתות. כי יש תוספתות דר' חייא ודר' אושיעא ודבי רבי ישמעאל ודבי אליהו ודבי חזקיה ודבי שמואל וזולתם. וקרא אותם עלמות לפי שהיו נעלמות ולא היו מצויות ביד כל אחד. כמו דמצינו בגמ' כי אתא רב דימי אייתי מתניתא בידי' וכאלה רבים.

16 הן חולקין אלו עם אלו כו'. כלומר אע"פ שיש מחלוקת ביניהם מ"מ אין זה פגם בתורה אחרי כי שני הצדדים למדים סברתם מכללי התורה אשר אחת היא. כמו דזה יליף מק"ו או מגז"ש זה והשני יליף מק"ו ומגז"ש אחר הלא שניהם באו בכח כלל אחד. וכיון דשניהם מודים בשרשי ובכללי התורה שהם המדות אשר התורה נדרשת בהם. תקרא התורה אחת:

17 אלו ס' חבורות. לא מצאתי מספר הזה בשום מקום וע"כ גמרא גמירי להו. וע"ע מ"ש על המאמר הזה בב"ר פט"ו:

18 ואת מוצא הלוכה של גיהנם שני אלפים מאה שנה כצ"ל. פי' שמאחר שהעולם הוא אחד מארבע מאות בגיהנם נמצא הגיהנם מאה פעמים שני אלפים. דת' פעמים ת"ק היא ר' פעמים אלף והיינו ק' פעמים אלפים:

19 יכול שהם חולקין זה עם זה כו'. פי' דשם נגלה להם האמת ואינם חולקים גם באופני למוד המדות אם מגז"ש ומק"ו זה או מאחר:

20 יש להם מנין ואין להם סכום. מנין הוא הפרטיים והסכום הוא סך הכולל וכשמנה את ישראל מנה אותם לפרטיהם ואח"כ מזכיר גם סך הכולל וכמו בפ' וישלח דמנה שמות השבטים אחד אחד ואח"כ אמר ויהיו בני יעקב שנים עשר סכום הכולל וכ"ה בויגש כתב אחר שמות הפרטים כל הנפש הבאה לבית יעקב מצרימה שבעים נפש. והטעם אף כי נפרדו לאישים מ"מ נחשבו לעם אחד. משא"כ כאשר מנה את בני יפת וכן אינך לא הזכיר אח"ז סך הכולל. והטעם כי המה נפרדו זה מזה ולא התאחדו יחד:

21 פקודיהם במספר כל זכר פקודיהם זה המנין כו'. אין הוכחה בהוראת המלות כי פקודיהם יהיו המנין ובמספר הסכום. רק משום דדרך למנות מראש את הפרטים ואח"ז את הסכום לכן מפרש פקודיהם דכתיב תחלה על המנין ובמספר דכתיב באחרונה על הסכום אבל באמת נאמנים דברי רז"ל כי מספר הוא מלשון גבול תכלית וסוף. וכמו ולתבונתו אין מספר ע"כ יתפרש אין גבול וסוף כי התבונה לא תמנה במנין. וכ"כ רבינו חננאל על הכתוב ומספר את רבע ישראל כי זה הוא גבול מחנות ישראל והביא לזה ראיה משפת ערבית וכן בדברי רז"ל בעומדת על הספר סנהדרין פ"א הוא על הגבול. כן פירשתי את הכתוב בשירת האזינו יצב גבולות עמים למספר בני ישראל. כי לא בלל את ישראל עם העמים כאשר חלק את הארץ אך הציב גבולותי העמים לגבול בני ישראל יען כי חלק ה' עמו וגו' ועי' והיטב. ולכן פירשו רז"ל היטב מספר על הסכום כי זה הוא גבול ותכלית המנויים לפני זה ומה דמפרש מספר מפקד זה מסכים קצת לדעתו אף כי י"ל גם זה:

22 אחת היא יונתי תמתי. זו כ"י כו' כי הוא עם לבדד ישכון ומביא את הכתוב גוי אחד ע"ז שדרשו ויהי שם לגוי מלמד שהיו מצוינים שם ולא התערבו בעמים ובזה משוה אותה ליונה אשר אינה מזדווגת אלא לבת זוגה כדלעיל בפסוק עיניך יונים. אחת היא לאמה כי פרושים הם מתאוות החומרות ומה הוא קדוש אף אתה קדוש צותה לנו התורה וכן הוא במדות רחמנות ובשאר המדות אשר הקב"ה בהם יתהלל צותה לנו התורה ובו תדבקון. ברה היא ליולדתה כי ע"י התורה נקרא ישראל רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה וע"ז אמר ברה היא ליולדתה שתבונתה ברה וזכה היא ואין בהם הבלי עמי קדם קוסמים ומעוננים כפלשתים. וז"ש בר מינה לית ליולדתה כי כל עמי קדם דבקו בהבליהם. ראוה בנות ויאשרוה כי היא מושגחת מאת ה' וארץ חפץ היא לו וכסוף הפסוק של ואשרו אתכם הגוים ואיננה נתונה תחת ממשלת מערכות שמים וכמ"ש מאותות השמים אל תחתו וגו' ועוד כתובים רבים ע"ז מלכות ופילגשים ויהללוה כי ישראל נחשב לעם באשר יש להם כתב ולשון וכמ"ש למעלה. ולפ"ז מונה פה הכתוב ה' מעלות אשר בהן ישראל יתפאר. ומ"ש לאמי כתיב עמ"ש לעיל:

« יפה קול על שיר השירים רבה ו׳:ח׳:א׳ יפה קול על שיר השירים רבה ו׳:י׳:א׳ »