יפה קול על שיר השירים רבה ו׳:א׳

מהדורה: מדרש רבה, וילנא, תרל"ח

מקור שיר השירים רבה ו׳:א׳
1 אָנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים, אֻמּוֹת הָעוֹלָם אוֹמְרִים לְיִשְׂרָאֵל, אָנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ, מִמִּצְרַיִם לַיָּם, לְסִינַי, אָנָה פָּנָה דּוֹדֵךְ. מַה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מֵשִׁיבָה לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, מַה טִּיבְכֶם שׁוֹאֲלִים עָלָיו וְאֵין לָכֶם חֵלֶק בּוֹ, מֵאַחַר שֶׁנִּדְבַּקְתִּי בּוֹ יְכוֹלָה אֲנִי לִפְרשׁ מִמֶּנּוּ, מֵאַחַר שֶׁנִּדְבַּק בִּי יָכוֹל הוּא לִפְרשׁ מִמֶּנִּי, כָּל הָן דְּהוּא לְגַבִּי הוּא אָתֵי לֵיהּ.
פירוש יפה קול על שיר השירים רבה ו׳:א׳
1 ממצרים לים לסיני. פי' דשונאי ישראל לועגין עלינו ואומרים אנה הלך דודך שהניחך. שמא הלך למצרים ולים שנית לעשות נפלאות. או שמא אזל לסיני לתת תורה בקולות וברקים. בואו נא עמנו ונבקשנו עמך. כן יאמרו שונאינו בלעג ובוז. וישראל משיב להם הנה כבר נדבקתי בו האוכל עוד לנטשו ולסור ממנו. וגם הוא כיון שכבר בחר בי ודבק בי היטשני עוד או היעזבני חלילה. וגם אם הלך עוד שוב ישוב אלי: