יפה ענף על אסתר רבה ג׳:ט״ו

מהדורה: מדרש רבה, וילנא, תרל"ח

מקור אסתר רבה ג׳:ט״ו
15 וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַמַּלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עַל הַחֵמָה חוּת פַּח זִיקָא בְּכָרְסְיֵהּ, וּנְפַח בְּקִיטְמֵיהּ, וּזְרֹק גּוּפְרִיתָא בְּאַתּוּנֵיהּ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כָּל אוֹתָן הַשָּׁנִים מִשָּׁעָה שֶׁנֶּהֶרְגָה וַשְׁתִּי עַד שֶׁנִּכְנְסָה אֶסְתֵּר, לֹא שָׁכְכָה חֲמָתוֹ שֶׁל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. אֲתִיבוּן, וְהָכְתִיב כְּשֹׁךְ חֲמַת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, אָמַר לָהֶם בְּשֹׁךְ חֲמַת הַמֶּלֶךְ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כְּשֹׁךְ חֲמַת הַמֶּלֶךְ, שְׁכִיכָה שֶׁאֵינָהּ שְׁכִיכָה, אֵימָתַי שָׁכְכָה חֲמָתוֹ, כְּשֶׁנִּצְלַב הָמָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לְמָרְדֳּכָי וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה, חֲמָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
פירוש יפה ענף על אסתר רבה ג׳:ט״ו
15 חות פחם בכירתו כצ"ל. ופי' רד וזרוק פחם בכירתו ונפח באפר הכירה וזרוק גפרית בתנורא שלו והכל משל להבערת החמה. ודריש מדכתיב וחמתו בערה בו ולא כתיב וימלא חמה. לכן דריש שזה היה ע"י המלאך שהבעיר אפו בו עפ"י ה' כדי לערבב שמחתו:
16 לא שככה חמתו כו'. פי' חמתו על ושתי כי כה הבעיר המלאך חמתו בו שלא שככה גם אחרי שנהרגה ורק כשנתלה המן כתיב שככה ומדריש בפ"ק דמגילה שתי שכיכות אחת של המן ואחת של ושתי. ואגב זה מייתי נמי חמתו של מלך מלכי המלכים הקדוש בריך הוא כי שתי שכיכות אלו מדריש ג"כ אחת חמת מלכו של עולם ואחת של אחשורוש: