יהל אור על ספר הזהר ג׳:קס״ג ב

1 וז"ש וכמה גרדיני נימוסין כו'. ר"ל דכלם סטרא דשור ולכן אמרו סוטה מח, א ב"ק כא, א לדידי חזי לי ומנגח כו':

2 ואמר ובההוא מתיבתא כו' בעלה דההוא תם כו'. ר"ל דנוקבא כורסייא כולה נק' תם ויעקב אית תם כו':

3 ואמר א' רזא דוא"ו. כמ"ש בסתרי אותיות פרשת בראשית דדא כלל ודא פרט, והן סוד שם ע"ב ומ"ב:

4 ואמר אברהם לא אתפקד כו'. מה שאין כן ביעקב דכד אתחברת בדכורא אשתלילת מכל לבושין פשטתי את כתנתי כו', ולכן הוא תם לבד:

5 ואמר דאקרון כחדא ים. הוא יצירה, גלגלי ימא דהן דרגין כמ"ש ברעיא מהימנא פרשת בא, "ותקין לכרסייא כתות לשמשא ליה כו'" אבל דעשיה אמר שם "ולאלין עביד שמשין ס"מ כו' כעננים כו'". וזהו תמים, דכל סיום י"ם הוא לשון רבים דהן דרגין הנ"ל:

6 ואמר ב"נ אצטריך כו'. כמש"ו בלבן ותכלת דציצית, דתכלת סלקא מגו ימא:

7 וז"ש דסיהרא קדישא שפירא איהו בחוורא. ר"ל וזהו לבן דציצית:

8 וז"ש ובההוא ימא כו' ואמר למטה לבתר בתפלין כו' והוא א' דאמת, והוא רזא דאלהים שאמר בז"ח ש"ה אלהים א' דכר כו' מילה בפריעה כו':

9 ואמר גו שבעין שנה כו'. ר"ל בז' היכלין דיצירה, נונא, יסוד דנטיל משבעין שנין כמ"ש בסוף תז"ח ולכן עולה חלזון לע' שנין עד דמקבל מכולן, והן נגד ימי האדם, דלסוף הוא בגוון זה כמ"ש בפרשת בראשית דלכן ל"ל לאדם קיומא, ע"ש נ"א ע"ב ח"א נא, ב. ודוקא לגוף דעשיה, חלקא דמצולות ים. אבל לנר"נ דלגו — שש וארגמן לבושה כמש"ו. ור"ל שש וארגמן ששה דרגין וד' רגלין ארגמן ז' היכלין:

10 ואמר מ"ט בגין דתחום ים כו'. כנ"ל "לבתר עבד לאלין שמשין", והוא כתנות עור אף עשיתיו:

11 כדקא יאות מתתחמן לד' כו'. כצ"ל. ואמר "מתתחמן לד' סטרין דעלמא" הן ד' שבכסא, והן ד' כנפות, ד' פעמים ח"י י"ג חוליין וה' קשרים שהן י"ג עלין דשושנה דלגו וה' עלין דלבר. והכל בשם אלהים שנתמלא ברחמים, והן י"ג מדות הרחמים. ואח"כ ה"ג לא ינקה פקד כו' על כו'. ומכל מקום הכל ברחמים. והן ה' דשמע ואחד רזא דיחודא בחסד ובברית דשם מתגלה חסד בפום אמה שמר הברית והחסד, והוא חמשה ואלף. אלף הוא א', ה"א דשמא מפרש, וכן הוא ואו הא, ואלף דה"א הוא בחי' אחרונה דל"ל מגרמה כלום, ושם מקבלת הכל ונעשין שם אחד כידוע. ולכן נקרא חוה ח"ה, י"ג ו' ה' וא' כנ"ל, והתחלקותם לח' וה' בסוד ב' מזלות, והוא סוד אחד, והן ד' חיות והוא שם ע"ב בהן כידוע ואדם ע"ג ברזא דמ"ב וכמ"ש בתיקון כ"ב, והוא רזא דתפלין מ"ב הזכרות אהי"ה אשר אהי"ה, והוא אדם א' דאמת:

12 ואמר יתמו. שהיו י"ם ות"ם וזהו יתמו דגש במם להורות על ב' ממין, והוא גם כן תם בי"ו פנים דחיות: