יהל אור על ספר הזהר ג׳:קכ״ג ב

1 לה' אלהיכם. אבא ואמא:

2 בחללא דגופא וברישא. דתורה ברישא בפה כמש"ו. ונגדו יראה בחללא דרישא. וכן מצוה בגופא בידין ורגלין ואהבה נגדו בחללא דגופא:

3 ליקוט והנגלות התורה והמצות דאינון בגופא וברישא כו'. באברים דלבר. ויראה ואהבה באיברים הפנימים שלהם גם כן ברישא ובגופא במוחא ולבא. וישראל עלה במחשבה בן מאב ובת מאם. ובמ"א אמר בתיקונים להיפוך — דמלכות בפומא ועמודא דאמצעיתא באברים. וכן אמר בהקדמה ב' דתיקונים דרועא ימינא כו' ע"ש כל האברים בו' קצוות ופומא מלכות תורה שבעל פה, עי"ש:

4 והענין, כי באברים עצמן ודאי כן אבל בתורה ומצות שבפנים ברוחא הוא להיפך כמ"ש בסוף תיקון כ"א. וכן הוא ביראה ואהבה שבמוחא ולבא, וע"ש ס"א א' מוחא איהו בהיפוכא חום כו' ואיהו אריה כו' עי"ש:

5 דא איהו דיוקנא כו'. הוא שם אלהים כורסייא דשם הוי"ה, והוא כסא בריאה סולם לעלות לשם הוי"ה, דמכסא הנשמות כידוע, ולכן ויפח באפיו כו':

6 ויחלום כו'. כמ"ש שהחלום הוא בחוטם שהאף ניעור ברכות סא, ב:

7 ובה שריא. שהיא כלי קבול לשם הוי"ה:

8 והנה כו'. דהוא שם אלהים כנ"ל:

9 ונפקין צ"ל ונחתין. שההבל עולה מן הגוף ויורד לגוף:

10 איהו חד כו'. בדרגא דצדיק ולכן הוא על הפה:

11 מוצב ארצה כו'. דאחיד בשמיא וארעא, וכולו כליל בנוקבא וראש מחובר לגופא דכורא, זהו וראשו מגיע כו':

12 תריו. יסוד ומלכות ארצה:

13 השמים תלת. ת"ת

14 עולים תרי. חו"ג עולים על גבי ת"ת על השמים:

15 ויורדים תרי. נצח והוד למטה משמים:

16 לקבל ד' כו'. והסולם שביעי כנ"ל:

17 אית צ"ל ובה אית:

18 כגון חיות כו'. משום פסוק שמביא אחר כך נקיט הני, והן ארבע מינים — חיות ועופות ובהמות, והן ג' מיני חיות שאדם עליהן. חיות אריה, בהמות שור, עופות נשר. והן בשמיא וארעא דאצילות. ומימא דבריאה הן דגים. ועם שמיא וארעא וימא הן ז' כנ"ל, שמיא ת"ת, וארעא מלכות, וימא יסוד גימטריא כ"ל שבו דגים שנתברכו, זרעו של יוסף וידגו מה דגים שבים המים מכסים אותם אף כו' והוא פריסו דיסוד שהוא במקום נסתר שאין עין שולטת בו. חיות ובהמות כו' בחסד גבורה נצח הוד. חיות ובהמות בחסד גבורה כנ"ל אריה ושור. ועופות בנצח שיעוף השמים לגבי ת"ת. ודגים הוד לגבי ימא יסוד ע"פ המים:

19 בהון ומוראכם כו'. בכל אשר תרמוש כו' הן בהמות:

20 דא ממלל כו'. ר"ל רומז:

21 אלם כו'. בנשמתא ובגלגולא בגופא:

22 ממונה צ"ל ממונא. ור"ל אם אית ליה ממון בשביל מעשיו נוטלין הסט"א שפע ממונו לעילא:

23 ואי כו'. ר"ל שיש דזכותן למעלה נשאר וחובותן יורדין למטה להתפרע ממנו בעולם הזה. ואם רוצים לנכותו בממונו מן החובות נותנין לסטרא אחרא. אבל ב"א שזכותם נותנים להם למטה בעולם הזה כמ"ש דעבדי' לי' יום טב ויום ביש ואין נותנין למעלה לסט"א אלא השפע יורד לו ואומות העולם נוטלין ממנו ואשתזיב מן היסורין כמ"ש פסחים קיח, א הודו לה' כו' שגובה עשיר בשורו כו':