יד אפרים על שלחן ערוך יורה דעה פ״ז

1 אלא דרך בישול. עבה"ט ודין מעושן ומבושל וטיגון עיין לקמן סעיף ו' ומ"ש שם ועי' במשבצות בחלב שהיה בקדירה כבוש מעל"ע ושוב בשלו בה בשר בהמה אסור בהנאה ואף דבלעה הקדירה ע"י כבוש הרי פלטה אח"כ ע"י בישול לבשר ואם היה בשר עוף אסור באכילה ואין להקל. וכתב בשבו"י חלק א' סי' ס"א בא' ששלח לשאל שאלה להמורה ואסר בהנאה והשליך השליח הכל לאיבוד ושוב נודע שטעה המורה בדבר משנה המורה פטור מלשלם כיון שלא נתכוין המורה להזיק ואפילו השליח פטור כיון שעשה ע"י שגגת הוראה. וכתב בנו"ב סי' כ"ט כבד שטיגנה בחמאה אסורה לא מבעיא כבד צלוייה שאינה פולטת עוד נאסרה משום שמנונית דאיסורא אלא אפילו כבד חיה אסורה אפילו לרש"י נאסרה מהאי טעמא ע"ש:

2 מותרים בבישול ובהנאה. עבה"ט ומ"ש בשם הרדב"ז ופר"ח השיג עליו ובשער המצות לרבינו הר"ח וויטאל פ' משפטים כתב ראיתי מחמירין שלא לאכול הסוק"ר הנעשה מקנים מתוקים עם הבשר לפי שהאומנים מלבנין אותו ע"י שמערבין בו חלב עזים כנודע ואני ראיתי למורי ז"ל שאכל אותו עם בשר ביחד עכ"ל וזה כדברי הרדב"ז אלא שהרדב"ז התיר אף בלא מים שאע"פ שאין בסוק"ר לבד ס' מותר לפי שהחלב מתמעט ע"י האור והסוק"ר אינו מתמעט וע"ז השיג הפר"ח דכיון דבתחילת רתיחה ליכא ס' נגד החלב כו' ודבריו תמוהים ועמד עליהם במח"ב וחכם אחד כתב לו להגיה בתיבת אבל אם בשלו צ"ל אפילו כו' ובמקום או אם יש במים צ"ל אבל אם יש במים כו' וכוונתו דכמו דבאיסור לא מהני נתמעט כדלקמן סי' צ' ה"ה בהיתר כיון דבעיניה חשיב ולכן אף קדירה חדשה לא מהני אבל היכא דאיכא ס' אפילו בקדרה בשר מותר דחזר כולו להיות היתר ע"ש ומח"ב כתב שאין נוח לו דאיסור שאני שמשעת נפילה כבר נאסר משא"כ אם נתמעט בעודו היתר ע"ש. ולענ"ד שפיר כתב הפר"ח לפ"ד החכם דגם בהיתר תיכף בתחלת הרתיחה הסוק"ר קולט טעם החלב ושוב אע"פ שנתמעט החלב עצמו מ"מ טעם החלב בסוק"ר לא פקע וקצרתי וכתב מח"ב דלדינא א"צ לכל זה כי נודע דהיורות מיוחדות ומטילין מים ביורות ומתבטל החלב ואין להחמיר כלל והא איכא אסהדותא דמוהרח"ו שהקדוש רבינו האר"י ז"ל אכל משופרי דשופרי ע"ש:

3 אבל דגים וחגבים אין בהם איסור. עבה"ט ועי' כה"ג דלדברי הרופאים יש סכנה גם בדגים עם חלב ובמור וקציעה סי' ע"ג כ"כ בשם רבינו בחיי ועי' בל"י שכתב ששמע מרופאים מומחים דוקא חלב ממש אבל חמאה ושומן שקולטין מהחלב אין חשש והאלי' רבא בא"ח סי' קע"ג כתב על דברי כה"ג דמ"ש לא ראיתי מקפידין בזה ועי' בכנה"ג שמהרי"ט רבו וכן איזה רבנים היו נוטלים בין דגים לגבינה ומח"ב הסכים דט"ס נפל בב"י ובמקום חלב צ"ל בשר ובמדינותינו עמא דבר שמבשלים דגים עם חלב ולא קפדי כלל ולענין בישול דגים בכלי בשר ואם תועיל ס' יבואר בסי' קי"ו:

4 ונהגו לעשות חלב משקדים. עבה"ט ועי' כנה"ג שצידד להתיר מה שנוהגין בקושטאל שבסעודת שמחה אחר אכילת תבשילי בשר אוכלין אורז שנתבשל בחלב שקדים גם נהגו לאכול עלי הגפן והכרוב ממולאים בבשר עם חלב שקדים ע"ש ובמח"ב כתב עוד היתר כיון שאין עושין כן אלא בסעודת שמחה כגון חתונה ומילה ומשימין אותם בקערות פארצילאן או לפחות בקערות מיוחדות ויפות שאין אוכלין בהן תבשיל וגם נותנין עם פירות ומגדנות על השולחן כמעט הוא ניכר במקומו ושעתו יותר מהנחת שקדים ועלי גפנים וכרוב יש להם טעם להתיר כיון שמכוסה המילוי ואינו ניכר בקערה לא הבשר ולא החלב רק בפיו הוא מרגיש אין כאן מראית עין:

5 ונראה לפי זה דכ"ש דאסור לבשל. עבה"ט ועי' מח"ב דלפני האחרונים לא הוה גוף תשובת הרשב"א ועכשיו זכינו לדבריו ושם בח"ג סי' רנ"ז מבואר כדברי הש"ך ע"ש:

6 אע"פ שהיא מעורה. עי' בה"ט ועי' מ"ש בשו"ת שם בשם שאילת יעב"ץ:

7 אין לוקין. עבה"ט ועי' פר"ח דכתב דבירושלמי דשבת איפשטא איבעיא דמעושין לענין שבת דחייב וה"ה לענין בב"ח חשוב בישול ובפליתי דחה זה די"ל דאין זה דרך בישול ע"י חימום בעשן ועיין מח"ב שהקשה ע"ז דא"כ למה השמיט הרמב"ם לענין שבת ועי' ביש"ש לענין חמי טבריה שכתב שהוא משום גזירה אטו תולדות האור ומח"ב כתב דספיקא דאורייתא הוא כדמשמע מפ"ה ולענין בשר צלי בחלב דעת הפר"ח וסולת למנחה כלל פ"ה בשם התוי"ט ומטה יוסף ופליתי ומשבצות דאסור מה"ת ומח"ב האריך בזה ועי' בפר"ח בצלי קדר וטיגון בכלל בישול ועי' בשו"ת שער אפרים לענין חמאה שנאסרה משום בב"ח שנתבשלה בקדירת בשר ב"י אם מותר להדליק נר חנוכה משום דמצות לאו ליהנות ניתנו וגם נשא ונתן בענין צלי וטיגון והבאתי בשו"ת הלכות חנוכה ע"ש: ועיין בסולת למנחה בענין נרות של חלב שהעובדי כוכבים מערבין חמאה בשעת הדחק מותר להדליק דהוי טיגון אסור מד"ת מותר בהנאה וגם אין בו כזית בכא"פ ועי' בפתיחה לפ"מ תמה ע"ז ועי' מח"ב שכתב ג"כ דז"א דהא העיקר בזה כפר"ח דאסור מן התורה ושם הביא מתשובת אוהל יוסף שמתיר ג"כ. ומח"ב האריך ומביא בהם הגאון מוהר"ח אבואלעפיא שאסר הנרות שהיו מתערובת חמאה וחלב שקנו ישראל וציוה לקוברם והסכימו עמו גדולים וכן מסיק מח"ב שם וע"ש דהפ"מ הביא בשם מוהר"מ שיף שמצדד דטיגון שרי ואיהו מסיק בהפ"מ להתיר ומח"ב כ' דהעיקר כפר"ח ומטה יוסף דטיגון אסור מן התורה ע' שם וע' בתשובת שבו"י ח"א סימן ס' שהקשו לו על מה שכ' בספר סלת למנחה טעמי ההיתר משום טיגון כו' דת"ל דחלב בחלב אין איסור הנאה והשיב דודאי אסור בהנאה אף להרמב"ם כמו שהוא דעת התוס' ע"ש וע' במח"ב דמדברי הרמב"ם פי' המשנה בכריתות בנקודה הנפלאה מבואר דמותר בהנאה ועיין במל"מ פ"ה מהל' יסודי התורה ובשער המלך שם וע' בתשב"ץ ח"ג סימן רצ"ה שכ' שאסור לבשל חמאה לבדה להשליכה כמו שהיא במחבת חמה שעובר בלאו דבישול דעירוי בכ"ר הוא ככ"ר ובלאו באיסור הנאה אם למכרו כו' ע"ש וע' בשו"ת נו"ב סי' כ"ט כבד שטיגנה בחמאה אסורה לא מיבעיא כבד צלויה שאינה פולטת עוד נאסרה משום שמנונית אלא אפילו כבד חיה נאסרה אפילו לרש"י מה"ט ומ"ש וכבר כתבתי מה דהפ"מ הביא בשם מהר"מ שי"ף ובמח"ב כתב דאין להקל דטיגון הוי כבישול ואסור בהנאה מן התורה עיין שם:

8 ולכן יש לאסור ג"כ להשתמש מן הקדרות. עבה"ט ומ"ש אם כן איך מתיר לכתחלה כו' ע' בצמח צדק סימן צ"ח שכ' באמת שאין ליקח אפר להדיח כלים מהכירה שמבשלים שם אלא לוקחים אפר מהתנור שאופים בו לחם וכיוצא וע"ש. ובמ"י סוף ע"ו כתב שראה שאין נזהרים בזה ונתן טעם דהוא רק חששא בעלמא ומסתמא כבר נשרף כל הלחלוחית שבאפר גם נתבטל תוך המים ונותן טל"פ מכח האפר וגם הדחת כלי אכילה הוא רק על ידי עירוי וכ"ש ע"ש וע' בשפ"ד שיש ליזהר שלא לשאב מים בכלי בשר ואחר כך בכלי חלב דלפעמים מלוכלכים וליכא נ"ט בר נ"ט דהיתירא וע' שם דכתב שיש למחות ביד העושים כן:

9 וטלפים הרכים פטור. עבה"ט וע' בשפ"ד דאפילו עצמות הקשים ודלא כדמשמע בשו"ת שבסוף מ"י דברכים דוקא איכא איסור וע' בתשובות שבסוף ספרו עצם חלול שנמצא תוך מאכל חלב ויש ספק שמא היה בו מוח ויצא ונתערב במאכל יש להחמיר ובתשובה שבסוף בל"י חלק עליו וכתב להתיר דאחזוקי איסורא לא מחזקינן ע"ש ונראה דאותן עצמות שרגילות הוא שיש בו מוח ודרכו לצאת בבישול יש להחמיר בתבשיל מעט שאין בו ס':

10 אינם בכלל. עבה"ט וכתב במח"ב בשם בית דוד בחולה שציוה הרופא לבשל תרנגול שלם במים הנופלים מגבינה לחה שהיא נסיובי מבלי מליחת התרנגול כדי להוציא המים באילנביק וזהו רפואתו לשתות אותן המים כה יעשה להנצל מאיסור יצלו התרנגול ותחלה יבשלו המים הנופלים מהגבינה ויסננו אותם ויקחו המים צלולים ואותם המים יבשלו עם התרנגול באלינביק וישתה החולה אף על פי שאין בו סכנה:

11 ויש מי שאוסר. עבה"ט וע' בספר המכריע סימן ל"ג:

12 לפעמים מולחים אותן ומייבשין. עבה"ט וע' באה"ע שהביא בשם כנה"ג שכ' דהעם נזהרים שלא לאכול גבינה שהושמה תוך העור אע"פ שהוא יבש כעץ וכן יש לאסור דבש שמביאין בנודות של עור מצד הבשר וכתב במח"ב ושמענו שכן נוהגים בקושטאל ובכל ערי המריאה לאסור ובספר בית דוד אסור בגבינה והתיר דדבש ולזה הסכים מוהר"י הכהן וכן מנהג בירושלים להתיר דשמן הבא בנודות של עור מצד הבשר וכ"כ הבל"י שנוהגים היתר וכתב מח"ב דבמקום שנוהגים היתר יש להם על מה שיסמוכו ובפרט שהוא מנהג קדום בירושלים:

13 היתר הוי זה וזה גורם. עבה"ט וכתב בנב"י סימן כ"ו ע"ד הקרוק שקורין הויזין בלאזין והוא שלחופית של דג הנקרא הוזן והוא דג טמא ומייבשין השלפוחית ונותנין לתוך המשקה שקורין בפולין מע"ד או מי דבש וטבעו להשקיע השמרים ולהצליל המשקה ונוהגין באשכנז ליתן לתוך יין ונתעוררו ע"ז לפי שהוא כבוש כמבושל ואף שבטל בס' אין מבטלין איסור לכתחלה יש כמה צדדי היתרים חדא שע"י היבוש נפק מתורת אוכל כמ"ש לענין עור הקיבה ואף ששם אין לעשות לכתחילה כיון שאין ראוים בפ"ע רק הטעם והוא בטל בס' אין להחמיר אפילו מדרבנן ועוד דאין מבטלין איסור לכתחילה הוא ג"כ רק מדרבנן ועוד דציר דגים הוא רק מדרבנן אפילו ע"י כבוש ואין אסור כ"א כ"ק וכיון דאי אפשר בשום פעם לבא לידי נ"ט הוי ככלי שדרכו להשתמש בשפע ונבלע בו איסור מועט שמותר להשתמש וגם כי אולי אין דרכו להיות נכבש וגם מצטרף דעת רש"י והגמי"י דאין כבוש אלא בחומץ וציר גם אין הכוונה לבטלו רק להוריד השמרים ולהצליל המשקה והיתר גמור הוא ע"ש:

14 קיצור הלכות בשר בחלב סימן פ"ז

15 א כתוב בתורה לא תבשל גדי בחלב אמו ג' פעמים אחד לאיסור בישול ואחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה והוציא אכילה בלשון בישול לומר שאינו אסור מן התורה אלא דרך בישול אבל מדברי סופרים אסור בכל ענין ופרטי הדברים יתבארו לפנינו:

16 ב איסור בישול כיצד אסור לבשל כל מין בשר בהמה טהורה בחלב בין בשר גדי בין בשר שור ושה ועז וטלה בין בחלב אמם בין בחלב בהמה טהורה אחרת מן התורה ואם עבר ובישל חצי זית בשר וחצי זית חלב ביחד היה לוקה ולאו דוקא חצי מזה וחצי מזה דה"ה אם אחד יותר והשני משלימו לכזית ואם אין בין שניהם כזית אינו לוקה אבל מכל מקום הוא אסור מדברי תורה או מדברי סופרים ולפנינו יתבאר דין בשר או חלב מבהמה טמאה וחיה ועוף:

17 ג שיעור הבישול שיתחייב עליו הוא כשמבשלו עד שיהיה ראוי לאכילה קצת דהיינו שליש בישולו למאכל כל אדם ויראה לי אם כבר נתבשל כ"א בפני עצמו כשיעור הזה ושוב חזר ועירבן יחד כמו שהן מרותחין מכ"ר הרי זה דרך בישול ועובר עליו וכן אם נתבשל בב"ח יחד ונצטנן והחזירו לאש עד שהרתיח הרי זה עובר על איסור בישול אבל אם בישל בשר בקדירת חלב ב"י או להיפוך אף על פי שאסור אינו לוקה וכן אסור להניח בשר חם מכ"ר עם גבינה חמה מכ"ר או זה ע"ג זה אפילו העליון צונן והתחתון חם אבל אינו לוקה על זה:

18 ד אין איסור מן התורה אלא דרך בישול גמור בקדירה אבל דרך שרייה וטיגון וכבוש ומליחה אין אסור מן התורה וכן אם עירב בחלב דברים הפוגמים אותם עד שנפסד מאכילת אדם ואח"כ בישל עמה בשר או הבשר שנפסד ונפגם או הסריח עד שלא היה ראוי לאכילת אדם ושוב בישלו עם חלב אינו אסור מן התורה והמעשן והמבשל בחמי טבריא אסור ואין לוקין עליו:

19 ה אע"פ שאמרנו שדרך שרייה וכבוש ומליחה אינו עובר מ"מ אם כזית בשר בלע חלב דרך שרייה או כבוש או מליח ולקח הבשר ובשלו בקדירה הרי הוא עובר עליו וכן אם דבר מאכל של היתר נבלע לתוכו בשר וגם בלע חלב ובין שניהם כזית ואחר כן בישל הדבר מאכל ההוא ה"ז עובר עליו אבל אם נבלע בקדירה בשר וגם חלב אע"פ שיש בין שניהם כזית ושוב בישל בקדירה ההוא תבשיל אע"פ שאין בו ס' נגד הבלוע אינו עובר עליו משום איסור בישול:

20 ו איסור הנאה כיצד כל דבר שאמרנו שהוא אסור בבישול מה"ת אם עבר ובשלו הרי הוא אסור באכילה ובהנאה וצריך להשליכו לבית הכסא וכיוצא ואין לתנו לפני כלבים אפילו שאינם שלו וכן אין לשרפו ואם שרף אסור להנות מאפרו וכן אסור לאכלו אפי' ע"י תערובות דברים מרים שהוא שלא כדרך אכילתו אבל אם קודם שנתערבו יחד נפגם החלב או הבשר עד שנפסל מאכילת אדם אינו אסור בבישול ואכילה מה"ת לכן מותר בהנאה:

21 ז כבר ביארנו שבב"ח נוהג בכל מין בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה אבל בשר טהורה בחלב טמאה או בשר טמאה בחלב טהורה מותרים בבישול ובהנאה ואין לו דין בב"ח כלל אף לענין שנאמר בו דין חתיכה הראויה להתכבד כאשר מבואר בסימן ק"י אלא דינו כדין בשר שבלע דבר איסור או חלב היתר שבלע דבר איסור ולא משום איסור בב"ח כלל ואע"פ שמותר בבישול מ"מ כשאין לו צורך בדבר אין לו לעשות:

22 ח בשר חיה ועוף אפי' בחלב טהורה מותר בבישול ובהנאה ואף באכילה אינו אסור אלא מד"ס ולכן אם אירע איזה ספק הולכין בספיקו להקל וה"ה בשר בהמה טהורה בחלב חיה טהורה ג"כ מותר מה"ת ובשר דגים וחגבים אין בהם איסור אפילו באכילה ואפילו מדברי סופרים:

23 ט נוהגים היתר לעשות חלב משקדים ומניחין בה בשר עוף ומבשלין ואוכלין בלי שום היכר הואיל ובשר עוף אפילו בחלב גמור אינו אסור אלא מדברי סופרים אבל כשרוצה לעשות כן בבשר בהמה יש להניח בשעת אכילה שקדים אצל החלב משום מראית העין וכמ"ש בסימן ס"ו לענין דם דגים ויש מחמירין אפילו בבשר עוף להניח שקדים בשפת הקערה למעלה וכן יש לעשות אם יש לו שקדים ואם לאו אין לאסור ויש מקומות שבסעוד' של שמחה אחר אכילת תבשילי בשר אוכלין אורז מבושל בחלב שקדים וכן נהגו לאכול עלי גפן ועלי כרוב ממולאים בבשר עם חלב שקדים ואין למחות בידם:

24 י אסור לבשל בחלב אשה מפני מראית עין ואם יש לו צורך משום רפואה מותר ואם נפל חלב אשה לתוך תבשיל בטל וא"צ שיעור ובשר עוף מותר לבשל בחלב אשה ולאכול לצורך רפואה ומותר לבשל בשר עוף בחלב של בהמה טמאה:

25 יא ביצים הנמצאים בעופות לכתחלה אין לאכלם בחלב אפילו הם גמורות שיש עליו גם קליפה החיצונה הקשה ואם עבר ובישל אם כבר נגמר אפילו אין שם קליפה הקשה רק הקרום הלבן לבד די בכך וכן אם נגמר החלבון והחלמון וקליפה עבה אדומה קצת מותר בדיעבד אבל ביצה שנולדה דרך לידתה אע"פ שלא היה עליה הקליפה החיצונה רק קרום העליון הלבן לבד מותר לאכלה בחלב ועיין לעיל סי' ע"ה:

26 יב אם אכל ביצים הנמצאים במעי אמם אע"פ שהיו מעורות בגידים ומחוברות בשדרה מותר לאכול אחריהם גבינה או חלב בלי שהות כלל:

27 יג צוקר הנעשה מקנים מתוקים ויש בע"מ שמלבנין אותו על ידי שנותנין לתוכן חלב מותר לאוכלו עם בשר יחד שאע"פ שנותנין חלב בפחות מס' מ"מ המים שביורה יש יותר מס' ומתבטל ואפי' הנפש היפה תאכלנו ואין חושש:

28 יד המבשל בשר במי חלב או בחלב מתה או בחלב זכר של בהמה או שבישל דם בחלב פטור ממלקות אפילו על אכילתו ומ"מ הוא אסור באכילה וחלב מתה שאמרנו אין הפרש בחלב שיצא ממנה אחר מיתתה בין מתה מעצמה או נשחטה ונסיובי דחלבא שהוא חלב המתמצה מקפאון הגבינה זה אסור מה"ת ולפנינו בסימן י"ח יבואר מהו מי חלב:

29 טו מי חלב אפילו אותן שנשאר אחר שעושין הגבינה וכן חלב מתה אם נפל מהם לתוך קדירה של בשר אוסר התבשיל ואפילו לבשל לכתחילה יש לאסור:

30 טז אסור לחתות אש תחת קדירה של עובד כוכבים לפי שלפעמים מבשלין בשר ופעמים חלב לכן השפחות שבבית ישראל שמבשלין לעצמם יש לבעל הבית לצוות להם שיהיה להם קדירה מיוחדת לבשר וקדירה מיוחדת לחלב שיש לחוש שמא יחתה ישראל תחת הקדירה שמבשלת השפחה והמחמיר תע"ב אבל אין העולם נזהרין בזה:

31 יז מותר ליקח אפר מהכירה לעשות עם מים לצורך חפיפת הראש ואין לחוש לפי שנשפך עליו פעמים בשר ופעמים חלב אבל הכלי שעושין בו יש ליזהר לכתחלה לחומרא בעלמא שלא להשתמש בו דבר היתר ומ"מ אין נזהרים מליקח אפר מהכירה שמבשלים שם להדיח כלים וכן יש זהירות לכתחילה שלא להשתמש מן הקדירות של התנורים שבבית החורף משום דנתזים עליהם פעמים בשר ופעמים חלב מן הקדירות שמבשלים בתנורים ודוקא בקדירות של חרס אבל קדירות של מתכות אין להחמיר אפילו לכתחילה וגם יש ליזהר שלא לשאוב מים מהחבית פעמים בכלי חלב ופעמים בכלי בשר לפי שלפעמים המה מלוכלכים בשיורי מאכל:

32 יח מי חלב הוא אותן המים שאחר שעושין הגבינות מבשלים הנסיובי והאוכל צף למעלה ולא נשאר בו אלא מים בלבד זהו הנקרא מי חלב אבל חלב המתמצה מקפאון הגבינה אינו בכלל מי חלב ואסור מן התורה ומעשה שציוה הרופא לחולה לבשל תרנגול שלם מבלי מליחת התרנגול במים הנופלים מן הגבינה לחה שהוא נסיובי באלינביק וזהו רפואתו לשתות מים אלו והורה המורה להנצל מאיסור יצלו התרנגול ותחלה יבשלו המים הנופלים מהגבינה ויסננו אותם ויקחו המים צלולים ואותם המים יבשלו עם התרנגול באלינביק וישתה החולה אע"פ שאין בו סכנה:

33 יט המבשל שליל בחלב חייב וכן האוכלו אבל המבשל שליא או עור וגידים ועצמות ועיקרי קרניים וטלפים הרכים בחלב פטור וכן האוכלו פטור אבל אסור לבשל וכן לאכול ואפילו לבשל עצמות קשים אסור ואם נמצא עצם חלול בתוך תבשיל של חלב ויש ספק אם היה בו מוח ויצא ונתערב במאכל אם הוא עצם מעצמות שידוע ורגילות הוא שיהיה בו מוח ודרכו לצאת על ידי הבישול יש להחמיר בתבשיל מעט שאין בו ס' כפי אומד הדעת נגד המוח שבעצם ואם אינו מאותן עצמות הידועים שקורין מאריך-ביין אין להחזיק איסור לומר שהיה בו מוח כלל:

34 כ אסור לבשל בשר בחלב הנמצא בקיבה בין בקרוש שבה בין בצלול ואם עבר ובישל אסור ובמקום הפ"מ יש להתיר בקרוש שבה ואפילו בצלול ונקרש יש להתיר במקום הפ"מ וצ"ג:

35 כא כשלוקחין הקיבה מתוך הבהמה ועודה חמה לכתחילה אין להניח החלב בתוך הקיבה עד שיצטנן ובדיעבד מותר אך אם נמלח בקיבתה או שעמד בו מעל"ע הרי זה נאסר ואסור להעמיד בו גבינות אחרות ושיעור שישהה במלחו הוא בכדי שיתנו על האור ויתחיל להרתיח וגם צריך שימלח כל כך שלא יהיה נאכל מחמת מלחו ואם לא שהה כ"כ או שלא נמלח כשיעור הזה יש להתיר אם העמידו בו גבינות והחלב עצמה והקיבה עצמה אסורה כ"ק אפילו לא שהה כשיעור הנזכר ומ"מ אף שיש באותו חלב הנאסר כ"ק שיעור להעמיד בו גבינות אעפ"כ מותר אם הועמד בו גבינות:

36 כב כששהה במלחו כשיעור הנזכר או שעמד בו מעל"ע והעמיד בו גבינות אם היה החלב שבקיבה צלול אוסר כל הגבינות עד שיהיה ס' בחלב שהועמד נגד הדבר המעמיד ואם היה ס' בחלב הכל מותר ואם היה הקיבה קרושה אינה אוסרת כלום אפילו לא היה ס' ואם היה צלול ונקרש יש להקל במקום הפסד כיון שלא נאסר חלב זה רק ע"י מליחה או כבוש שהוא מד"ס ובמקום הפ"מ יש להתיר אפילו בכשירה שינקה מן הטריפה בצלול ונקרש ועיין לעיל סימן פ"א בדין זה:

37 כג עור הקיבה לפעמים מולחים אותה ומייבשים אותה ונעשה כעץ וממלאים אותה חלב מותר דמאחר שנתייבש הרי זה כעץ ואין בו לחלוחית בשר וה"ה שאר בני מעיים כשמייבשין אותם עד שנעשו כעץ ומ"מ לכתחילה אין לעשות כן ויש נזהרין מלאכול גבינה שהושם בתוך קיבה יבישה כעץ וכן דבר אחר שהושם בעור קיבת נבלה כשהדבר מונח בתוכו מעל"ע והוא דבר לח שנעשה כבוש ובולע מעור נבילה והמביאים דבש בנודות של עור נבלה אין להתיר לקנות לכתחילה אם לא שמונח לצד השיער ובדיעבד אם קנה נראה להתיר הדבש עיין באה"ע בשם כנה"ג ולעד"נ דמותר בדיעבד דהא בשר פוגם בדבש עיין סי' ק"ג וסי' ק"ד דשם משמע דאפילו לכתחילה מותר וצ"ע: