יערות דבש חלק ב י״ז

1 ת"מ מ"ש הגאון הנ"ל ז"ל בא' מגק"ק אה"ו בט' אדר:

2 אסתר המלכה ונביאה בבאה לבית הצלמים ונסתלקה ממנה שכינה אמרה אלי אלי למה עזבתני ודרשו במדרש אלי בים ואלי בסיני והדברים צריכין ביאור והענין בשנבין ג"כ מ"ש במדרש והיה לאות כי לא נעשה נס מעולם כנס של המן ולשם עולם שנקראת המגילה ע"ש אסתר מגלת אסתר והדברים צריכין ג"כ ישוב אבל יובן ג"כ דיש באמת להבין הלא כפי מאמר חז"ל עיקר שמה היה הדסה רק או"ה קראו אותה אסתר וא"כ למה יהיה המגלה נקראת בשם שקראו או"ה ולא כפי השם הנכון מגלת הדסה באמת:

3 אבל יובן כי נבוכו המפרשים בזה אשר לכאורה היא דרך טבע למאוד כי כבר אמרו אין חזק בכל ארץ כאשה ואשה כזה היתה אסתר מהפך דעתו מרע לטוב וביחוד כי מרדכי הציל למלך ממות לחיים ודרשתי בזה בכמה אופנים ואמת אמרתי כעת מ"ש בגמ' ובמדרש אחר הדברים האלה אחר שברא הקב"ה רפואה למכה וכו' ובמדרש הוסיף בישראל מקדים השם רפואה למכה ובאו"ה להיפוך:

4 ויש להבין למה נשתנה בזה ישראל מאומות ומה תועלת יש אם רפואה קודמת או לא די שהיה בזמנה לחבש המכה אבל ידוע כי נסי ישראל הם שלא כדרך הטבע משא"כ באומות הם כדרך הטבע:

5 והנה דרך משל לקדחת יש רפואה אם ישא על צוארו אבן אחת מאבני חפץ יתרפא מקדחת ואם ישא אח"כ האבן ויתרפא הרי זה מטבע הסגול' והרפואה אם אמנם כבר נשא האבן על צוארו תמיד מתמול שלשום ומ"מ אחזתו הקדחת א"א לומר שסגולת האבן ירפאהו דמכ"ש הי' לו להצילו מתחלה מרעתו וא"כ אם אח"כ מ"מ ירפאהו אבן הנ"ל הרי זה יוצא מדרך השכל וסגולה ומקרה הטבעי:

6 וכן הדבר באמת אלו גזר מלך על א' להמיתו ואח"כ קרה מקרה שמציל למלך ממות לחיים זהו דרך טבע ששינה דעתו מהרעה אשר דיבר לעשות וחפץ חסד אמנם אם כבר הצילו ומ"מ גזר המלך עליו למות קשה אח"כ שיתהפך מרע לטוב בשביל זה שהצילו מתחלה דהא ידע זה ומ"מ גזר עליו למיתהומתחלה מה קסבר ולבסוף וכו' וזהו חוץ לשכל:

7 וזהו ענין אחשורוש אלו היה מרדכי מציל לו מעצת בגתן ותרש אחר גזירת המן אין לתמוה אם הפיר עצת המן והגביה כס מרדכי אמנם מרדכי כבר הצילו וידעו ושם בזכרונו ולא עברו זמנים טובא ומ"מ גזר עליו ועמו למיתה בתכלית החשק וזריזות א"כ הרי לא עמדה לו הצלתו ולא זכר טובתו ומה יועיל זה אח"כ שעי"כ יתנחם מהרעה וכהנ"ל מתחלה מאי קסבר וכו' ואין זה אלא מה' שלב מלכות בידו ופעל דרך נסי:

8 וזהו מאמרם ז"ל אצל ישראל הקדים רפואה למכה ומ"מ בא המכה א"כ אח"כ בבא רפואה להועיל מורה כי מה' הי' דרך נסי חוץ לטבע אבל באו"ה אין בא רפואה רק אח"כ אחר המכה וא"כ הרפואה דרך הטבע ולא נסי וא"ש וכן הדבר במרדכי כהנ"ל ולכך אמרו שהקדים להראות שהשגחת ישראל חוץ לטבע אמנם מ"מ צריך להבין מה כ"כ נס הזה וכי אינם נסים אחרים לישראל שהיו יותר יוצאים מחק הטבע ומפליאים לעשות:

9 אבל ודאי אם ה' בקרבנו לא נפלא דבר מעמו גדול או קטן וכל שבתם וקומם ע"פ ה' יחנו והכל למעלה מטבע והיפוך הסדר ונימוס הברואים אין מעצור שמים וטבעים לא יעצרהו ולא יפלא דבר העמק או הגבה אבל אם ה' סר מקרבנו בעו"ה הרי אנו תחת הטבע ונימוס היצירה אז קשה להיות לנו נסים וכאשר העפילו לעלות אמר משה ה' אין בקרבכם ויעלו וינגפו כי הם תחת הטבע לא ישונה הסדר:

10 והנה אז בימי המן היה בעו"ה שהשתחוו לצלם ונהנו מסעודות הרשע ונכריות נשאו עד אשר ה' סר מקרב עמו ולא היה שוכן אתם כלל רק הסתיר עצמו והיו ישראל בהסתרת פנים למאוד ולכך כתב מהר"ל מפראג ז"ל בס' אור חדש שאין שם במגילה להורות על הסתרת פנים וא"כ אין מהראוי להעשות אפי' נס קטן שבקטנים ומ"מ קרה נס כזה להרוג אויבים ולהרם קרן ישראל אשר ה' ברוב רחמיו וטובו לבית ישראל הציץ מחרכים לפעול עמם זהו נס גדול מכל נסים וכמוהו לא היה מיום בחר ה' ישראל לנחלה לו:

11 ולכך נרמז השם רק בר"ת וס"ת להורות כי הציץ מחרכים וזהו שהקב"ה היה בהסתרת פנים מורה שם אסתר כמאמר חז"ל אסתר מה"ת מנין שנאמר אנכי הסתיר אסתיר פני ולכך נקרא המגילה תוקפו של נס מגלת אסתר בשם הזה ולא הדסה כי שם זה מורה על הנס שהיה בהסתרת פנים ומ"מ פעל זאת:

12 וזהו כונת המדרש לאות עולם שלא היה נס כזה מיום בריאת עולם ומפרש למה מפליג בנס זה כי שם עולם שנקראת מגילת אסתר על שמה להורות על הסתרת פנים ונס כזה בזה אופן לא היה מיום בריאת עולם והבן והנה אמרו בים הראה הקב"ה עצמו כגבור ובמ"ת כזקן ויושב בישיבה ופי' האר"י ז"ל בים שעשה נס חוץ לטבע הראה כגבור ובמ"ת כדרך הטבע כזקן וכבר דרשתי בזה בפנים שונים עכ"פ נשמע בים הי' חוץ לטבע ובמ"ת בטבע הנס:

13 וזהו כוונת אסתר כי היא נסתפקת בראתה סילוק השכינה אם יקרה הנס כדרך הטבע או למעלה מטבע לכך הרבתה להתפלל אלי בים שהוא חוץ לטבע אלי בסיני שהיה בטבע יהיה איך שיהיה למה עזבתני הראני ה' לפעול עמנו נסים והדברים ברורים:

14 ועוד לאלוה מילין במה שדרש המדרש אלי בים ואלי ביבשה במה שהיום היום הזה אשר קבענו לדרוש ברבים כי בז' אדר מיתת רבינו אדון נביאים משה ז"ל היה בע"ש והיום ט' אדר שיש בו תענית יום שנחלקו שמאי והלל כמבואר בש"ע א"ח ואמרו אותו יום קשה לישראל כיום שנעשה בו עגל והענין למה קשה כזה כי ידוע בשביל שאמרו למשה דבר אתה ונשמע חזר יצ"הר לקרבם כי מקדם היה חירות מיצ"הר ונעקר יצ"הר מלבבם בשום אופן ולא היו חוטאים בעגל ובפרט כל ענין עגל כי זה משה לא ידענו מה הי' לו ואלו לא אמרו דבר וכו' לא היו צריכים לסרסו' כלל ולא היה מליץ בינותם וא"כ לא יתכן קום עשה לנו אלהי' דבר ממוצע לחול עליו חול אלוה כי ה' הי' בקרבם וידוע ע"י שקבלו התורה ממשה נעשה מחלוקת ושכחה ולכך לע"ל יעד הנביא וכל בניך למודי ה' שיקבלו התורה מה' ורב שלום בניך ולא יהי' מחלוקת בתורה כלל ולכך אמרו אותו יום שהחל המחלוקת בתורה מעת שנחלקו שמאי והלל כי מקדם לא היה מחלוקת כלל בסנהדרין כמבואר בגמרא היה קשה כיום שנעשה עגל שהיה שרש המרי מן שאמרו דבר אתה וכן הדבר כזה היה בתורה בעו"ה:

15 והנה עוד ענין כי יש ליתן טעם למה פרזים עושים ביום י"ד ומוקפי' בט"ו כי לא הי' נח להם יום י"ד ויש להבין הבדל הענין אבל כבר אמרו בהמן כנפל פור על אדר היה שמח הגיע ירח שמת משה רבן ולא ידע שבז' באדר מת משה ובז' באדר נולד משה וכו' ויש להבין למה ידע ממית' ולא מליד' וכן מה בכך דנולד באדר מ"מ אחר אחרון אני בא דגבר' המזל בעו"ה וכבר דרשתי בזה בדרכים שונים:

16 אבל יובן כמ"ש במדרש קהלת שומר מצוה לא ידע דבר רע זה אסתר שהיתה עסוקה בביעור חמץ לא ידעה מהמן וחכם לבב יודע עת ומשפט זה מרדכי דכתיב ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ויש להבין בלי ספק שגם מרדכי עסק בביעור חמץ ועדיין למה נתוודע לו ולא לאסתר וגם מה זה שאמר יודע עת ומשפט גריד' ידע וכהנה יתר דברים שיש בו לתמוה:

17 אבל יובן מה שאמרתי בשנה דאשתקד וצריך כעת להאי ענינים ונתחדש בו דבר בעתו מה טוב ראוי לאומרו שנית כי הובא בילקוט מגילה כי יום י"ג אדר שקבע המן להרוג יהודים ונהפך כו' היה בשלישי בשבת ע"ש ולפ"ז היה ט"ו אדר בה' בשבת וניסן כי אדר הסמוך לניסן חסר בו' וידוע בירושלמי כי אותו שנה היה מעוברת והיה הגזירה על אדר שני ולכך כשנתעבר' השנה קורין המגילה באדר שני וא"כ לפ"ז לפי מה דאמרו בשנה מעוברת יש בין פסח לפסח ה' ימים אם תחשוב למפרע אימת חל ניסן העבר כשגזר המן גזירה זו ונכנס' אסתר לבקש על עמה חל ביום א' שהוא ה' ימים בין א' לוי"ו ולפ"ז חל ערב פסח בשבת ולפי מ"ש המדרש כאשר דרשתי כמה פעמים היה גזירת המן בי"ג בניסן ואז מרדכי ידע ואז שלח לאסתר כי שלשה צומות היו י"ג בניסן י"ד ס"ו ע"ש:

18 וידוע י"ד שחל בשבת ר"מ אומר מבערין מלפני שבת וח"א מבערין בזמנו וזהו שנחלקו אסתר ומרדכי כי אסתר סברה כר"מולכך ביום י"ג בערה חמץ ולא ידעה כשומר מצוה אבל מרדכי חכם לבב דייקא דס"ל כחכמים יודע עת הראוי דהיינו בי"ד בשבת ולא מקדם ולכך מרדכי ידע וכו' כי לא עסק בע"ש בביעור חמץ וא"ש:

19 אבל הענין למה תלה הידיעה בעסק ביעור חמץ הנ"ל. הוא כי יש להבין במה נחלקו ר"מ וחכמים הוא כי אמרו שבת מכפר' אפי' עע"ז כאנוש ויש בזה סבר' כי שבת בעצמו מכפר וא"צ לתשובה עוד וביטול יצה"ר או שבת לבד לא מהני רק צריך ביטול יצה"ר ותשובה בצדו וידוע כי ביעור חמץ מור' על תשובה וביעור חמץ ושאור בעיסה יצ"הר מקרבו לבערו ברוח נשבר ונדכה וזהו דס"ל לר"מ מבערין מלפני שבת א"צ ביעור חמץ כי שבת מבטל כח יצ"הר אמנם חכמי' ס"ל דשבת צריך ביטול יצה"ר ותשובה ולכך מבערין הכל בזמנו:

20 והנה ישראל נהנו מסעודתו של אחשורוש וכתב בעל מנות הלוי בשם מדרש כי ביום השבת לא הלכו לסעוד ושמרו קדושת שבת ולפ"ז אסתר לא ידעה כי לא השיגה סבת החטא כאמר' על מה זה ולמה זה ואי שאכלו בסעודה הלא שבת מכפר כי שמרו שבת אבל מרדכי דס"ל שבת בלי תשובה אינו מכפר ולכך ידע כי השיג שרש המרי הזה וידע אשר חטאו בנפש:

21 ובזה תבין כי בקרא נאמר ותצפנהו ג' ירחים ולא יכלה עוד הצפינו א"כ היהודים ידעו כי נולד ג' חדשים קודם אבל או"ה חשבוהו בו ביום שנמצא במים בו ביום נולד והוא שלשה חדשים שלאחריו והוא הדבר שלא ידע המן בסיבת לידת משה על בורי' כי נפתה לקול שמועה של או"ה שאמרו שנולד בג' חדשים מאוחר וזהו אינו באדר אבל באמת משה נולד ג' חדשים מקודם והוא באדר ובגמ' דסוטה אמרינן כי ג' חדשים אח"כ שהושלך ליאור הי' בכ"א בניסן כי אותו שנה מעוברת היה נולד בז' אדר ראשון וידוע כי נולד בשבת א"כ חל ר"ח אדר ראשון בא' ואדר שני בג' ור"ח ניסן בד' וא"כ היה כ"א ניסן ביום שלישי בשבת וחשבו כי אז נולד משה:

22 וזהו הענין כי המן הפיל פור תחלה על ימי שבוע איזה יצלח להרע לישראל ולא עלה בידו ואח"כ על חדשים וצ"ל דחשב כי מזל חודש להרע ידחה מזל יום דשבוע וע"ז היה ספק בידו כי י"ג באדר היה ביום שלישי אם מזל יום שלישי כ"כ חזק לדחות מזל חודש או לא ולכך שמח באדר כי חשב כי משה נולד בכ"א בניסן והיה ג"כ נולד ביום ג' ומ"מ מזל חודש דוחה א"כ ש"מ שענין מזל יום ג' כ"כ חזק ואף אצל ישראל ידחה והוא לא ידע כי שקר כי משה נולד בז' באדר והיה אז שבת ולא יום שלישי וזהו מזל להירוס ולאבדן כנודע במזל שבתאי אבל מזל יום שלישי חזק וכן היה כי נהפך להטיב לישראל ולהרע להמן:

23 והנה באמת לכך היה י"ג אדר יום אשר נהפך וכו' כי כלו אבילות משה ואז נסתלק הנשמה למעלה וחשב המן זהו לרעה לישראל כי אז סליק משה לגמרי ובאמת הי' לטובה כי בעת עלו' נשמתו אז כל אשר תאמר ינתן לה מבית המלך מלכו של עולם ותמיד נקרא הלול' דמשה וא"כ היה מגין לישראל אשר נהפך היום וכו'. והנה התוס' ורא"ש נסתפקו אימת חל מיתת משה אי בשבת או בע"ש כי כתב כמה ס"ת וזה לא יתכן בשבת ותי' העשרה מאמרות נשמתו נסתלק בע"ש והי' ז' אדר באמת אבל נפשו נשאר בו עד שבת במנחה ואז נסתלק:

24 וזהו ענין ט' אדר שנחלקו שמאי והלל כי עיקר מחלוקת היה הסיבת הסתלקות נשמת משה במותו בעו"ה באה השכחה וחשכה בעולם ולכך נאמר בזהר כד אנת תסתלק מעלמא אתמר יחשכו כוכבי נשפו וא"כ ז' אדר היה בע"ש ומ"מ נשאר נפשו עד שבת סמוך לערב כנודע והרי ח' באדר וא"כ אימ' היה סילוק לגמרי בס' אז היה השורש למחלוקת וזהו נחלקו בט' באדר כי אז היה סילוק משה לגמרי כן העגל היה סיבתם כי השטן הראה להם מיתת משה:

25 וזהו מאמרו של משה הן בעודני חי באמת רק השטן הראה דמות מיתתו ממרים הייתם אף כי אחרי מותי באמת ובזה ל"ק קושית העולם דלמא בעודנו חי היו ממרים שבטחו שזכות משה יגן עליהם כדאמרי' בגמרא בהני בריוני דהוי בשביבותא דר"ז וכו' ולפי הנ"ל לק"מ ולכך אמרו שהיה קשה כיום שנעשה העגל וידוע כי כל ישראל אחוזים בנשמת משה כי הוא כלול כל הנשמות:

26 ובזה תבין דברי מדרש איש יהודי וכו' מרדכי היה שקול בדורו כמשה בדורו שנא' דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו והיינו כי משה בעת שראה שנגזר עליו מיתה אמר אלהי הרוחות יפקוד איש וכו' ופירש"י כי א"א לכוון דעת כולם וכו' ויש להבין למה לא ביקש זה על עצמו אבל ענין שינוי דיעות הוא מפאת שינוי הצורות שהוא הנשמות והנשמות משתנות מאיש לאיש ואך בצלם יתהלך איש ולפ"ז משה דהיה כלול כל נשמת ישראל וכולם כלולים בנשמתו הרי יכול לכוון כי כל נשמות בו ולכך ביקש אח"כ על מי שאינו כלול כל נשמות יפקוד וכו' ולכך במרדכי נאמר דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו ואיך יתכן שכל הדעות שווים בו ולזה אמר שהיה בדורו כמשה שהיה כלול כל נשמות ישראל ושפיר היה רצוי לכל ולכך נאמר איש יהודי היה בשושן כאלו לא היה בשושן רק איש אחד והיינו כמ"ש שילדה אשה א' ס' רבוא כך מרדכי היה לבדו בשושן כי כלול כולם:

27 אמנם צדיקי הדור הם אחוזים בנשמת משה ושארי ישראל בנפש משה וידוע כי סימן משה בפרזים או במבצרים מי שהוא חלוש שוכן במוקף וכן לענין צדיקים צדיקים גמורים שוכנים בפרזים כי סומכים על צדקתם משא"כ אותן שאינם צדיקים גמורים שוכני' במוקפים ולכך דרשו חז"ל אל תדוני כיושבי כרכי' וכן דבורה בשירת' אמרה חדלו פרזון בישראל כי פסו צדיקים בישראל עד שקמתי דבורה וכו' שהתחילה להעמיד צדיקים גמורים בישראל ואז חזרו פרזים:

28 וא"כ יובן היושבים בפרזות הם שרובן צדיקים גמורים ואחיז' שלהם בנשמת משה שמת ז' אדר וכלו אבלו י"ג אדר ובי"ד נייחא אבל יושבי מוקפים אחיזה שלהם בנפש משה ומת בח' אדר כנ"ל וכלו אבלו בי"ד אדר ואין כאן נייחא לגמרי כי אז כלו אבלו ולכך עושים ביום ט"ו. והבן כמה עמקו תורתינו והנה בזה במדרש על איש יהודי דמרדכי הי' שקול כמשה יש לכוון דמה ביקש המדרש בזה על פסוק איש יהודי אמנם יובן במ"ש בגמ' קרי' ליה יהודי וקרי' לי' ימיני ומשני אמו מיהודה אביו מבנימין ויש להבין הלא לא מצינו בשום מקום שיהיה אחד מיוחס מצד אביו ואמו רק הל"ל משפחת אב אם מה בעי הכא ולא עוד אלא שהקדים ואמר ראשון איש יהודי מצד אם ולבסוף סיים איש ימיני מצד אב ודבר זה לכאורה אין לו שחר אבל ענין הדבר במ"ש כי נדב ואביהוא הלכו אחרי משהואהרן ואמרו מתי ימותו זקנים הללו ואנו נוהגים הדור ויש להבין למה קוו למיתתם דבר תמיה ולמה חשבו שהם ינהגו וכי לא היה בישראל עוד זקנים הראוים למנותן ולשון זקנים הללו ג"כ תמוה למה דוקא זקנים יען כי ע"ז דקדוק אמרתי כבר בדרך פשוט בפירש"י פ' שמיני ויאמר משה אל אהרן הוא אשר דבר ה' בקרובי אקדש וכו' פירש"י היכן דיבר ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי אל תקרא בכבודי אלא במכובדי יודע הייתי שיתקדש הבית וכו' סבור או בי או בך עכשיו רואה אני שהם גדולים וכו' ע"ש והיינו אם השכינה נראי' בלי לבוש אז נסערה מאוד וצריך דקדוק ושמירה לבל יענש בקל אבל אם מתלבש בלבושים כדאמרינן מלך לבוש עשרה לבושים והיינו יו"ד כתות מלאכים כמ"ש הרמב"ם אז אין מדקדק כ"כ אם אינם מהודקי' במלך רק בלבושו ומסך מבדיל בינותם והלבושים הם קרוים כבוד ה' כדאמרי' דר"י קרי למאנא מכבדות':

29 וא"כ הקושי' איך קאמר ונקדש בכבודי אם הוא מתלבש והיה בבחינות כבוד ה' הרי אינו כ"כ נסערה ואינו מתקדש ואינו מדקדק כ"כ כנ"ל ואיך קאמר ונקדש בכבודי. אבל באמת כשהשכינה שורה בישראל אינו מתלבש במלאכי' רק בצדיקי' בני עלי' בהם מתלבש ובהם כבודו כאשר האריך בזה האר"י ז"ל ובהם שייך סביביו נסער' כי הם בעצם הלבושים והם קרובים ובהם יתקדש ומדקדק עמהם כמלא נימא וזהו א"ת בכבודי אלא במכובדי היינו הצדיקים מכובדי עם הם כבודי כי בהם אני מתלבש ובהם אני מתקדש לדקדק עמהם כחוט השערה ובזה יתעלה כבודי שאינו נושא פנים לקרוביו:

30 וא"כ שניהם אמת מכובדי וכבודי הם הכבוד והלבוש וזהו מאמר משה הוא אשר דיבר ה' בקרובי שהם הלבוש בעצמו אקדש לדקדק עמהם כנ"ל ועל פני כל העם לא אדקדק כי אכבד כי לא אראה אליהם רק ע"י לבוש וזהו אכבד בלבוש וכבוד ה' מראה להם כנ"ל ולכך לא אקדש כי מסך מבדיל אבל קרובי שהם בעצם הלבוש והכבוד בהם אתקדש והבן:

31 ואמר משה סבור הייתי וכו' ועכשיו ראיתי שהם גדולים הפי' הוא כי אלו היו שווים במדרגה יותר הי' למות משה ואהרן שהם זקנים משימותו הם שהם נערי' מיתת זקנים יפה ומיתת נערים קשה כמבואר במדרש וע"כ שהם גדולים ממנו וממך:

32 וזהו שאמרו נ"ו מתי ימותו שני זקנים הללו כי ידעו כי בהמ"ק יתקדש בשני צדיקים וחשבו כי הם ימותו כי הם זקנים ומיתתם לא קשה כ"כ ולכך אמרו מתי ימותו כי הי' מצפי' על חנוך המשכן שהי' שלימות עולם וחשבו שע"י יתקדש ודייקא זקנים הללו כנ"ל וא"ש:

33 ואמרתי ג"כ שם במה שאמר במדרש ורש"י ותצא אש שני חוטי אש יצא מבית ק"ק ונחלקו לד' ושרפו והפי' י"ל כך והיינו כי הם הורו הלכה בפני רבן ואמרו כל המורה הלכה ישכנו נחש ובמדרש שיר השירים איתא כשבאו ישראל למדבר פחדו מנחשים יצאו שני חוטי' מבית ק"ק ונחלקו לד' ושרפו כל נחשים א"כ היו הם מחוסרים נחש שהיו מוכנים לעשות דין בהמורה הלכה ב"ר ולכך עשו הם שליחות נחש והבן:

34 ויובן ג"כ במה שאמר המדרש וידום אהרן מה ה"ל לומר ביום השמיני ימול בשר ערלתו ואמרתי בדרך פשוט הוא כך כי ידוע הי' שהמשכן הוצרך להתקדש ע"י שני צדיקים כנ"ל וחז"ל אמרו הטעם מפני מה נימול לשמונה שלא יהיה אביו ואמו עצבים והכל שמחים אף פה הי' כך הכל שמחים שנתקדש המשכן והוא ואשתו עצבים והבן:

35 ולהבין ג"כ הפסוק שם ויקרא משה אל מישאל ואל אלצפן בני עוזיאל דוד אהרן מה בא להשמיענו בזה שהיה דוד אהרן ופירשו המפרשים דוד הוא לשון אוהב כמו אני לדודי ולהבין הוא כך כי יצהר היה לו תרעומת על אהרן כמו שבאמת פרח נצר קרח ואמרו כי לא הי' לו ליקח כהונה ומלכות לעמרם רק אחד לו ואחד לבני יצהר אבל בני עוזיאל אין להם פתחון פה כי להם לא היה מגיע בשום פנים הגדולה ולכך צוה משה להם להטפל בקרובים כי אין להתעסק במת מי שיש לו טינא עליו והבן:

36 והזהיר הכתוב שם יין ושכר אל תשת והרבה טעמים הוא בזה כאשר אמורה עם הספר בכל המפרשים וספרי קבלה אבל העיקר להורות לבני ישראל החוקים כי אדם המערער על חוקי ה' הוא כשאינו יודע מיעוט ערכו בתורה ובמדע כי היודע פחיתת ערכו לא יתגאה לומר מה טעם יש בו ואיך יעוז הטפש לערער על מעשה חכם:

37 אמנם אם שותה יין נאמר ישתה יין ישכח רישו ועני בדעת הכוונה שחושב הוא חכם ומכח זה בא לערער על החוקים ולכך שלמה שאמר אני ארבה ולא אסור צווחה אמו אל למלכים שתו יין וכו' ולכך אמרה תורה אל ישתה יין להורות החוקים ואם הוא שתוי יערער על החוקים ודוק:

38 אך זה הקושי' עדיין אינו מיושב ובמ"ע למה חשבו שהם ינהגו הדור וכי לא היה בישראל שאר זקנים כנ"ל וי"ל כך דרמב"ן בפ' ויחי כתב דלכך נענשו כהנים צדיקים בני חשמונאי שספו תמו ע"י הורדוס כי עברו על צוואת הזקן יעקב לא יסור שבט מיהודה והם לקחו השבט וממשלה לעצמם ועיין שם ואברבנאל כי אף בגולה צריך תמיד להיות נשיא מושל מיהודה ויש להליץ בעד צדיקים ישרים כאלה איך לא שמו על לב לעבור על לא יסור וכו' וכן יש להבין איך העבירו חז"ל לר"ג ואוקמה לר"א בן עזרי' דר"ג היה מבני הלל:

39 אבל אמרו בגמ' לא יסור שבט מיהודה אלו בני הלל נשיאי א"י ומחוקק וכו' אלו ר"ג בבל ופי' תוס' בשם ירושלמי דנשיאי א"י לא היו רק מנוקבא מזרעא דדוד ע"ש ולפ"ז אף דהוא רק מצד אם מיהודה קרי' בי' שבט מיהודה וכן הי' בני בניו של הלל וידוע כי כל הכהנים הם שלשלת אהרן ואשתו של אהרן הי' אחות נחשון משבט יהודה ולכך לא חששו צדיקים חשמונאי בזה כי הם מצד אמם מיהודה קרי' ביה שבט יהודה כמו בני הלל וכן חז"ל לא חששו להעמיד ר"א ב"ע מקום ר"ג כי היותו כהן עשירי לעזרא הוא מצד אם מיהודה כמו זרע הלל:

40 ולכך אמרו נ"ו מתי ימותו זקנים וכו' ואנו ננהיג הדור כי הם אינם משבט יהודה ולא נאות להם להמשל על ישראל נגד צווא' יעקב לא יסור וכו' אבל אנו ננהיג הדור כי הם מצד אם מיהודה ולהם נאות הממשלה וא"ש:

41 וכן במרדכי שהי' בימיו מנהיג וראש לדור כנודע בכל ספרים והי' בשושן ראש ליהודים איד עבר על לא יסור וכו' ולזה מתרץ הכתוב אמו מיהודה ולו נאות ולכך הקדים הכתוב טרם אמרו שהי' בשושן לראש ופרנס אמר הטעם איש יהודי שהיה מיהודה מצד אם ולכך היה בשושן לראש ופרנס אמנם להך דרשא דלכך נקרא יהודי דכפר בע"ז ולא אמו מיהודה השאלה במקומו איך לא שת ללבו צוואת הזקן:

42 אבל במדרש יש עד כי יבא שילה זה משה כי מנין שילה כמנין משה והיינו דהי' כלול כל ישראל יש לו רשות למשול וא"כ לפ"ז אם מרדכי בדורו שקול כמשה א"ש ולק"מ דהיינו עד כי יבא שילה ולכך קאמר המדרש על היה בשושן דהיה שקול כמשה וכו' ובזה אין כאן שאלה איך עבר על לא יסור וכו' כנ"ל וא"ש:

43 אבל עוד אמרו במדרש איש יהודי מלמד שהיה מרדכי פרנס טוב לישראל כמשה דכתיב לולי משה עמד בפרץ אף מרדכי רצוי לרוב וכו' ולהבין כוונת המדרש בזה נראה דאמרו בגמ' דדניאל אזל לבל יהי' במעמד הצלם שהקים נ"נ ויהי' נשלך לכבשן אש כמו חמ"ו דלא יאמרו זכיתיה גרם. ואמת אמרתי טעם למה יתלו יותר בזכות דניאל מן זכות חמ"ו. אבל אמרתי כי ודאי אין צדיקים נוחים בעשות נס לבל יקרה להם גסות עי"כ כי לא סגי שלא יהי' רמות רוחא ביה כי שינה בעבורו סדרי בראשית ולכך אמרו מי שנעשה לו נס מנכין מזכותו כי לא סגי שעי"כ יהיה לו קצת רמות רוחא:

44 אמנם אמרו במדרש יעקב אשר פדה כי לא היה אברהם ראוי להנצל מכבשן רק בזכות יעקב וא"כ אף חמ"ו אין להם להתגאה מי יודע איזה צדיקים שיצא מהם ובזכותם נצלו כמו אברהם בשביל יעקב. אך בקרא כתיב ומבניך יהיו סריסים בהיכל המלך ודרשו בגמ' על דניאל וסריסים ממש וא"כ אלו ניצול דניאל היה מורה על זכותו דל"ל בגין בניו והיה רמות רוח ולכך נמלט וחמ"ו הם יכולים לתלות בזרען זהו אמרתי דרך דרש:

45 אבל פשוטן של דברים כי יתלו בזכות דניאל שהיה יותר מפורסם מהם כדאמרו הוא עדיף מנייהו אפילו מחגי זכרי' מלאכי. אבל יש כאן קושי' בהעמדת צלם של נ"נ מרדכי הצדיק מה עשה אם השתחוה ח"ו איך נאמר איש יהודי דהיה כופר בע"ז והא השתחוה לצלם ואי לא השתחוה למה לא הושלך הוא ג"כ לכבשן וצ"ל דהיה נשאר בשושן ולא הלך לבבל מקום עמידת הצלם ונמלט לנפשו וזהו שדייק הקרא איש יהודי היה בשושן כי נמלט והיה תמיד בשושן ולא הלך לשם ונשאר תמיד ביהדותו ולכך נראת כי מרדכי בשושן מלט ג"כ כל בני העיר בחכמתו שכל בני שושן לא הלכו לשם כי הוא היה מנהלם ועל פיו עשו הכל וכאשר הוא לא הלך כן הם לא הלכו ולכך אמרו בגמ' מפני מה נתחייבו כלי' מפני שנהנו מסעודה וכו' א"ל א"כ בשושן לבדן יהרגו והשיב שהשתחוו לצלם וקשה א"כ למה אמר מתחילה שנהנו מסעודה וכו' אלא תרווייהו בעי כי עם שישן נמלטו ולא השתחוו לצלם לעומת זה נהנו מסעודה ושאר ישראל שלא נהנו לעומת זה השתחוו לצלם ולכך היה גזירה כללית וא"ש:

46 אך יש להבין למה נמלט מרדכי ולא הלך לשם לקדש ש"ש כמו ששאל במרדכי כי מה פרסו' זכות יש בו יותר מחמ"ו. אבל אמרו שלשה על דניאל ול"ל דלא יאמרו זכותיה הוא זהו לא שייך לכאורה קב"ה מכריז עליהם פרנס טוב דכתיב ראה קראתי בשם בצלאל הרי דפרנס טוב הקב"ה קורא בשם ומקרא מלא בשמך קראתי אם תעבור במי' וכו' ואם תעבור באש לא תכוה א"כ מרדכי שהי' פרנס טוב היה ה' קורא בשמו ואם כן שפיר לא נכוה באש ועדיין יתלו בזכות מרדכי היות נקרא בשם מהקב"ה:

47 וזהו כוונת המדרש דקאמר איש יהודי היה בשושן היינו כנ"ל דהי' כופר בע"ז רק בזמן הצלם היה הוא בשושן כנ"ל וקשה למה ולכך אמר המדרש דהיה פרנס טוב לישראל כמו משה וה' קראו בשמו ולא היה תימא אם לא היה נכוה באש:

48 ובאמת עיקר ענין מרדכי שקדש ש"ש ברבים כמו יהודה דאמרו שקידש ש"ש ברבים ניתן בשמו שם הוי"ה ויוסף שקידש ש"ש בסתר ניתן לו אות אחת ופי' המהרש"א כי היה בו כל השם זולת ה' אחרונה שעיקרו הוא השם הנ"ל וכן מרדכי כשהיה בשושן ולא הלך למקום הצלם קדש ש"ש בסתר כמו כן לכך נאמר איש יהודי שיש בו רק ג' אותיות ראשונים משם חסר ה' אחרונה משם אבל אח"כ כשקדש ש"ש ברבים ולא יכרע ולא ישתחוה להמן נאמר באמת מרדכי היהודי הרי כאן כל השם והבן:

49 וניתן ליוסף אותיות השם כי יש להבין מה קידוש ש"ש שייך בזה ומהכ"ת לזנות אשת אדוניו אבל ידוע מ"ש הזוהר כי אסתר לא נבעלה לאחשורוש רק שידת נכנס בדמות' ובצלמ' כנודע וא"כ היפלא מיוסף לעשות ג"כ כזה לשלח שד כדמותו ויופיו לעשות צורכי אשת אדוניו וינצל מחטא ותרעומת אבל היה בעיני עולם ובעיני' כעובר עבירה כאילו זינ' אשת רעהו כי הם לא יבחינו שהוא שד הבא בדמותו ויהי' ח"ה לכך הכניס עצמו בסכנ' זו וזהו כוונתם קידש ש"ש בסתר והבן:

50 וידוע כי שדים אף שיכולים להתלבש בדמות אדם אבל בזאת ההבדל אם מזכירי' ש"ש בפשוט כי לשד א"א להזכיר כאמרם אצל יהושע כי לכך לא חשדהו בשד היותו מזכיר ש"ש ולכך מדה כנגד מדה ניתן ליוסף בתוס' שמו שיהי' השם בשמו להורות כי קידש ש"ש ולא חפץ לשלח שד אשר סגר עליהם המדבר ש"ש:

51 והנה באמת מרדכי קידש ש"ש למאוד ועיקר קידוש ש"ש מבלי ליתן ח"ו פתחון פה לשאר עם שלא להקל ויכשילו וזה הי' במרדכי כי יש להבין מה שנאמר ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם כי הוא יהודי וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחוה לו וימלא המן חימה ויש להבין מה הי' צריך להגד' הלא יראה כי אין מרדכי כורע ומה אמרו היעמדו מה אמרו בזה וביחוד מה שנאמר כי הגיד להם כי הוא יהודי מה זה לענין היעמדו דבריו סוף כל סוף יהי' מאיזה עם שיהי' עובר מצות המלך ויותר תמוה מ"ש אח"כ שני' וירא המן כי אין מרדכי כו' כי הלא כבר נאמר שמרדכי לא יכרע וכבר אמרו לו כן להמן נוסף על הראי' ומה בא שנית לומר שראה כי אין מרדכי כורע:

52 אבל הענין כי לאדם מותר להשתחוות רק המן לבש צלם עכו"ם וזהו אסור וזהו היה תשובת מרדכי בשאלם לו מדוע אתה עובר את מצות המלך כי אמת מלך צוה לכרוע להמן אבל זהו לא היה כוונת המלך שיתן עכו"ם בבגדו וע"ז לא הי' כונת המלך להכריח לכל אומה לעבוד עכו"ם הלא מאז יסד המלך לעשו' כרצוןאיש ואיש דת ודת ועבדי המלך להבחין דבריו אמרו להמן להסיר לפעמים צלם עכו"ם ולעבור לפני מרדכי ובזאת יובחן אם אז יכרע כנים דבריו שהוא מפני עכו"ם לא יכרע אבל אם גם אז לא יכרע הרי מורה כי אין רוצה להכניע עצמו להמן:

53 וזהו שאמר ויאמרו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי פי' ביקשו ממנו להסיר הצלם מבגדיו כי הגיד להם כי הוא יהודי ואינו משתחוה לצלם לכך ביקשו להסיר הצלם ובזה יובחן אם יעמדו דבריו שתלה בצלם והמן עשה כדבריהם אבל מרדכי חשש לח"ה ומכשול ישראל כי הם לא יבחינו ההבדל אם הסיר הצלם או לא ועל הרוב הי' בבגדיו הצלם ולכך לא ישתחוה בשום פנים וזהו מאמר הפסוק אח"כ וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחוה לו דייקא אפי' בהסרת צלם רק לו לבדו לא השתחוה ולכך וימלא המן חימה:

54 והוא שעמדה אז קידוש שמו יתברך כי בעו"ה ישראל היו אז מעורבים בבנות הארץ כנודע בגלות בבל שלקחו נשים נכריות ומאמר המן היה בזה מפוזר ומפורד בין עמים היינו שלוקחים נשים נכריות אבל אמרו ודתיהם שונות ודת המלך אינם עושים ונאמר במדרש אלו היו משמרים אף דת המלך קלנדריא וסטריניא היה שותק ע"ש:

55 ויש להבין מה ביקש בזה דמהכ"ת ישמרו ישראל חגי נכרים ומה היה כוונתו ונ"מ בזה אם ישמרו זה או לא ומה טיבו של זה ללישנא בישא דאפיק על ישראל וביותר מה שהלשין עליהם שנזהרים ממגע יין גוים כי לא הי' אז חובה גמור רק צניעות וזהירות מדניאל וסייעתו מבלי להתגאל במשתם ולא הזכיר שאר אכילות אסורות המבדיל אותנו בין עמים שחיטה וכדומה:

56 אבל הענין כי בלא"ה אמרתי בגמ' ריש מגילה דקאמר מדכתיב היהודים היושבים בערי פרזות עושים יום י"ד ש"מ מוקפין בט"ו ופריך הגמרא אימא מוקפין כלל וכלל לא ומשני ולאו בני ישראל נינהו ועוד מהודו ועד כוש כתיב ופירש"י ונשלח ספרים בכל מדינות המלך ויש להבין איך יעלה בדעת הגמרא לומר היושבים בעיר מוקפת חומה לא יחול עליהם קריאת מגילה ומה נ"מ לקב"ה בנס שעשה לבניו וחייבים להזכיר ניסו אם הם דרים בפרזות או מוקף חומה והתי' דהשיב לאו מבני ישראל ג"כ אינו מדויק רק הל"ל וכי לא היה באותו נס והתי' שני דנשלח ספרים בכל מדינות ג"כ אינו מובן דעדיין י"ל בשביל פרזים ורוב המדינו' פרזים ובשבילם שלח ומה ראי' למוקפין:

57 אבל כי בלא"ה אמרתי בגמ' התך זה דניאל שחתכוהו מגדולתו וח"א שכל דברי מלכות נחתכין ע"פ ויש להבין בזה שחתכו מגדולתו נכון כמ"ש רש"י שכתוב בדניאל שהצליח במלכו' דריוש ובלטשצר ואלו אחשורוש לא כתיב ולא מצינו זכר לו בכל ימי אחשורוש:

58 ואני אמרתי טעם למה חתכוהו מגדולתו כי אמרו במד' רבה כי לכך לא רצה יעקב להקבר במצרים שלא יעשוהו לעכו"ם ונפרעים מן נעבדי' כדכתיב באלהי מצרים אעשה שפטים וידוע כי נ"נ שם לדניאל לע"ז ואמרי' בגמרא דסנהדרין כי לכך לא המציא עצמו לכבשן אש לבל יקוים ביה פסילי אלהיהם תשרפון וכו' וא"כ וכי משא פנים הלא נפרעים מן נעבדים אפילו באונס כמו יעקב וכאשר נלקה בבל באלהים יש שופטים והי' לדניאל משפט מות ומבואר בזוהר כל מאן דנחית מדרגא לדרגא קרי' ביה מיתה ולכך היה משמים להעבירו מגדולתו כדי שיהיה בגדר מיתה והבן. באופן אחר י"ל פי' על הש"ס דקאמר אימא מוקפין כלל וכלל לא כי אמרינן בחלק. הדרשה זו אינו משתלמות לבסוף ותחסרהו מעט דף אחד אשר נאבד וחסר ואם המצא ימצא יעמוד במקום אחר ובתורה אין מוקדם ומאוחר בנתיים יצמח פורקנא ויבא משיחנו ויושע יהודה וישראל בימינו אמן: