ציוני מהר"ן על משנה תורה, הלכות נחלות ב׳

מהדורה: מהדורת פרידברג

מקור משנה תורה, הלכות נחלות ב׳
1 הַבְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּנִכְסֵי אָבִיו שֶׁנֶּאֱמַר דברים כא יז "לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם". כֵּיצַד. הִנִּיחַ חֲמִשָּׁה בָּנִים וְאֶחָד מֵהֶן בְּכוֹר הַבְּכוֹר נוֹטֵל שְׁלִישׁ הַמָּמוֹן וְכָל אֶחָד מֵהָאַרְבָּעָה פְּשׁוּטִים נוֹטֵל שְׁתוּת. הִנִּיחַ תִּשְׁעָה בָּנִים הֲרֵי הָאֶחָד הַבְּכוֹר נוֹטֵל חֲמִישִׁית וְכָל אֶחָד מִן הַשְּׁמוֹנָה פְּשׁוּטִים נוֹטֵל עֲשִׂירִית וְכֵן עַל הַחֲלוּקָה הַזֹּאת חוֹלְקִין לְעוֹלָם:
2 בְּכוֹר שֶׁנּוֹלַד אַחַר מִיתַת אָבִיו אֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם. שֶׁנֶּאֱמַר דברים כא טז "וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו" וְגוֹ' דברים כא יז "כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר". וְאִם יָצָאת פַּדַּחְתּוֹ בְּחַיֵּי אָבִיו אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָצָא כָּל רֹאשׁוֹ לַאֲוִיר הָעוֹלָם אֶלָּא לְאַחַר מִיתַת אָבִיו הֲרֵי זֶה נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם:
3 בְּכוֹר שֶׁנִּקְרַע וְנִמְצָא זָכָר אֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם וּפָשׁוּט שֶׁנִּקְרַע וְנִמְצָא זָכָר אֵינוֹ מְמַעֵט בְּחֵלֶק בְּכוֹרָהּ שֶׁנֶּאֱמַר דברים כא טו "וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים" עַד שֶׁיִּהְיֶה בֵּן מִשְּׁעַת לֵדָה:
4 כֵּיצַד אֵינוֹ מְמַעֵט בְּחֵלֶק בְּכוֹרָה. הֲרֵי שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן בְּכוֹר וּשְׁנֵי פְּשׁוּטִים וְזֶה הַטֻּמְטוּם שֶׁנִּקְרַע וְנִמְצָא זָכָר. הַבְּכוֹר נוֹטֵל רְבִיעַ הַמָּמוֹן בְּחֵלֶק הַבְּכוֹרָה וּכְאִלּוּ אֵין עִמּוֹ אֶלָּא שְׁנֵי הַפְּשׁוּטִים בִּלְבַד. וַחֲצִי וּרְבִיעַ הַנִּשְׁאָר חוֹלְקִין אוֹתוֹ שְׁנֵי הַפְּשׁוּטִין עִם הַנִּקְרָע וְעִם הַבְּכוֹר בְּשָׁוֶה:
5 קָטָן בֶּן יוֹם אֶחָד מְמַעֵט בְּחֵלֶק בְּכוֹרָה אֲבָל לֹא הָעֻבָּר. וּבֵן שֶׁנּוֹלַד אַחַר מִיתַת אָבִיו אֵינוֹ מְמַעֵט בְּחֵלֶק בְּכוֹרָה:
6 בֵּן שֶׁנִּסְתַּפֵּק לָנוּ אִם הוּא בְּכוֹר אוֹ פָּשׁוּט כְּגוֹן שֶׁנִּתְעָרֵב עִם אַחֵר אֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם. וְכֵיצַד עוֹשִׂין. אִם הֻכְּרוּ וּלְבַסּוֹף נִתְעָרְבוּ כּוֹתְבִין הַרְשָׁאָה זֶה לָזֶה וְנוֹטְלִין חֵלֶק בְּכוֹרָה עִם אֲחֵיהֶם. וְאִם לֹא הֻכְּרוּ כְּגוֹן שֶׁיְּלָדוֹ בְּמַחֲבוֹאָה אַחַת אֵין כּוֹתְבִין הַרְשָׁאָה וְאֵין כָּאן חֵלֶק בְּכוֹרָה:
7 מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי בָּנִים בְּכוֹר וּפָשׁוּט וּמֵתוּ שְׁנֵיהֶם בְּחַיָּיו וְהִנִּיחוּ בָּנִים. הַבְּכוֹר הֵנִיחַ בַּת וְהַפָּשׁוּט הִנִּיחַ בֵּן. הֲרֵי בֶּן הַפָּשׁוּט יוֹרֵשׁ בְּנִכְסֵי הַזָּקֵן שְׁלִישׁ שֶׁהוּא חֵלֶק אָבִיו. וּבַת הַבְּכוֹר יוֹרֶשֶׁת שְׁנֵי שְׁלִישִׁים שֶׁהוּא חֵלֶק אָבִיהָ. וְכֵן הַדִּין בִּבְנֵי הָאַחִין וּבְנֵי אֲחֵי הָאָב וּבְכָל הַיּוֹרְשִׁין אִם הָיָה אֲבִי אֶחָד מִן הַיּוֹרְשִׁים בְּכוֹר נוֹטֵל חֵלֶק בְּכוֹרָה שֶׁלּוֹ זֶה הַיּוֹרֵשׁ מֵחֲמָתוֹ:
8 אֵין הַבְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּנִכְסֵי הָאֵם. כֵּיצַד. בְּכוֹר וּפָשׁוּט שֶׁיָּרְשׁוּ אִמָּן חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה בֵּין שֶׁהָיָה בְּכוֹר לְנַחֲלָה בֵּין שֶׁהָיָה פֶּטֶר רֶחֶם:
9 בְּכוֹר לְנַחֲלָה הוּא הַנּוֹלָד לָאָב רִאשׁוֹן שֶׁנֶּאֱמַר דברים כא יז "כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ". וְאֵין מַשְׁגִּיחִין עַל הָאֵם אֲפִלּוּ יָלְדָה כַּמָּה בָּנִים הוֹאִיל וְזֶה רִאשׁוֹן לְאָבִיו יוֹרֵשׁ פִּי שְׁנַיִם:
10 הַבָּא אַחַר נְפָלִים אַף עַל פִּי שֶׁיָּצָא רֹאשׁ הַנֵּפֶל כְּשֶׁהוּא חַי הַבָּא אַחֲרָיו בְּכוֹר לְנַחֲלָה. וְכֵן בֶּן תִּשְׁעָה שֶׁיָּצָא רֹאשׁוֹ מֵת הַבָּא אַחֲרָיו בְּכוֹר לְנַחֲלָה שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר דברים כא יז "רֵאשִׁית אֹנוֹ" הוּא שֶׁלֹּא נוֹלַד לוֹ קֹדֶם לָזֶה וָלָד שֶׁיָּצָא חַי לַאֲוִיר הָעוֹלָם. לְפִיכָךְ בֶּן תִּשְׁעָה שֶׁהוֹצִיא רֹב רֹאשׁוֹ חַי הַבָּא אַחֲרָיו אֵינוֹ בְּכוֹר:
11 יוֹצֵא דֹּפֶן וְהַבָּא אַחֲרָיו שְׁנֵיהֶן אֵינָן בְּכוֹרִים. הָרִאשׁוֹן לְפִי שֶׁלֹּא נוֹלַד וְנֶאֱמַר דברים כא טו "וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים". וְהַשֵּׁנִי שֶׁהֲרֵי קְדָמוֹ אַחֵר:
12 הָיוּ לוֹ בָּנִים כְּשֶׁהָיָה עַכּוּ"ם וְנִתְגַּיֵּר אֵין לוֹ בְּכוֹר לְנַחֲלָה. אֲבָל יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן מִן הַשִּׁפְחָה וּמִן הָעַכּוּ"ם הוֹאִיל וְאֵינוֹ קָרוּי בְּנוֹ הַבָּא לוֹ אַחֲרָיו מִן הַיִּשְׂרְאֵלִית בְּכוֹר לְנַחֲלָה וְנוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם:
13 הָיָה הַבְּכוֹר מַמְזֵר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם שֶׁנֶּאֱמַר דברים כא יז "כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר" זוֹ שֶׁשְּׂנוּאָה בְּנִשּׂוּאֶיהָ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הָיָה בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶּן חֲלוּצָה:
14 שְׁלֹשָׁה נֶאֱמָנִין עַל הַבְּכוֹר. חַיָּה וְאִמּוֹ וְאָבִיו. חַיָּה מִיָּד שֶׁאִם אָמְרָה זֶה יָצָא רִאשׁוֹן נֶאֱמֶנֶת. אִמּוֹ כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַלֵּידָה נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר זֶהוּ הַבְּכוֹר. אָבִיו לְעוֹלָם אֲפִלּוּ אָמַר הָאָב עַל מִי שֶׁלֹּא הֻחְזַק בְּנוֹ כְּלָל הוּא בְּנִי וּבְכוֹרִי הוּא נֶאֱמָן. וְכֵן אִם אָמַר עַל הַמֻּחְזָק לָנוּ שֶׁהוּא בְּכוֹרוֹ אֵינוֹ בְּכוֹר נֶאֱמָן:
15 הָאָב שֶׁנִּשְׁתַּתֵּק בּוֹדְקִין אוֹתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁבּוֹדְקִין לְגִטִּין. אִם רָמַז אוֹ כָּתַב שֶׁזֶּה בְּנוֹ בְּכוֹרוֹ הֲרֵי זֶה נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם:
16 הֵעִידוּ עֵדִים שֶׁהֵן שָׁמְעוּ אָבִיו שֶׁל זֶה אוֹמֵר דְּבָרִים כָּךְ וְכָךְ שֶׁהֲרֵי אוֹתָן הַדְּבָרִים יוֹדֵעַ מִכְּלָלָן שֶׁזֶּה בְּנוֹ בְּכוֹרוֹ. הֲרֵי זֶה נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אָמַר הָאָב בְּפֵרוּשׁ זֶה בְּנִי בְּכוֹרִי:
17 שָׁמְעוּ מִן הָאָב שֶׁאָמַר זֶה בְּנִי בְּכוֹר אֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּעֵדוּת זוֹ שֶׁמָּא בְּכוֹר לְאִמּוֹ הוּא וְלָזֶה נִתְכַּוֵּן הָאָב עַד שֶׁיֹּאמַר בְּנִי בְּכוֹרִי:
פירוש ציוני מהר"ן על משנה תורה, הלכות נחלות ב׳
1 אבל ישראל שהיה לו בן מן השפחה ומן העכו"ם כו'. דברי רבינו הם דברי הירושלמי בפ"ב דיבמות הל"ה גבי מתני' מי שיש לו אח מ"מ וז"ל בין עכו"ם שבא על בת ישראל וילדה ובין ישראל שבא על העכו"ם וילדה בכור לנחלה ולא לכהן וה"פ דעכו"ם שבא על בת ישראל והיה לו בן ממנה בהיותו עכו"ם ואח"כ נתגייר ונשאה וכן ישראל שבא על עכו"ם וילדה בן בהיותה עכו"ם ואח"כ נתגיירה ונשאה הישראל הבן הנולד להם אחר שנתגיירה הוי בכור לנחלה ומפורש כדברי רבינו. ריט"א בהלכות בכורות פ"ח אות ס"ג. וע"ש עוד שכ' טעם ע"מ שהשמיט רבינו החלוקה דעכו"ם הבא על בת ישראל שאמרו נמי בירושלמי דיש לו בכור לנחלה ע"ש:
2 היה הבכור ממזר נוטל פי שנים שנאמר כי את הבכור בן השנואה כו'. עי' בלח"מ שהאריך לתמוה ע"ד רבינו ובמש"כ ליישב. ובאמת דברי רבינו הם ברייתא מפורשת בספרי פרשת כי תצא פיסקא רט"ו איזו היא אהובה אהובה לפני המקום שנואה זו שנואה לפני המקום יכול אין לי אלא אנוסה ומפותה שאינן לו כדרך כל הנשים מנין אלמנה לכ"ג גרושה וחליצה לכהן הדיוט ת"ל שנואה ריבה את העריות שהן בל"ת ועדיין לא ריבה את העריות שחייבים עליהם כרת בידי שמים ת"ל שנואה שנואה ריבה את העריות שהם בל"ת וחייבין עליהן כרת יכול אפי' שפחה אפי' עכו"ם ת"ל כי תהיין לאיש כל שיש בה הויה יצאו אלו שאין בהם הויה וילדו לו בנים מי שהולדות שלו יצאו אלו שאין הולדות שלו ע"כ. ואף דדברי ר"פ הם דלא כהספרי מ"מ פסק רבינו כהספרי משום דגם סתמא דהש"ס בסו"פ האומר הוא ע"כ דלא כר"פ כמש"כ הרמב"ן והריטב"א בחי' בפ"ב דיבמות שם מש"ה פסק רבינו כהספרי. ריט"א בפ"ח מהל' בכורות אות ס"ד וס' דורש לציון דרוש שני וע"ש עוד בדול"צ מש"כ הוא ליישב דברי רבינו בדברים נחמדים: