צוואת הריב"ש מ״ד

לפעמים מטעה היצה"ר לאדם ואומר לו שעבר עבירה גדולה אע"פ שאינו אלא חומרא בעלמא או שאינה עבירה כלל. וכוונתו שיהא האדם בעצבות ומכח זה. יבוטל בעצבותו מעבודת הבורא ית'.

וצריך האדם להבין הרמאות הזה ויאמר להיצה"ר איני משגיח על החומרא שאתה אומר שכוונתך לבטלני מעבודתו יתב' ושקר אתה דובר. וגם אם הוא באמת קצת חטא. יותר יהי' נחת רוח לבוראי שלא אשגיח על החומרא שאתה אומר לי לגרום לי עצבות בעבודתו. אדרבא אעבוד אותו בשמחה. כי זהו כלל גדול כי אין כוונתי בעבודה לצורך עצמי רק לעשות נחת רוח לפניו יתברך וא"כ אף שלא אשגיח על החומרא שאתה אומר לא יקפיד הבורא עלי כי כל עיקר שאיני משגיח הוא מחמת שלא אבטל מעבודתו ית' ואיך אבטל מעבודתו אפילו רגע אחד. וזהו כלל גדול בעבודת הבורא ית' שיזהר מעצבות כל מה שיוכל.