1אם עלה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו. שם פרשה ג, ברייתא יב: תמים יקריבנו; תמים יקדישנו, ר׳ יוסי אומר: ׳תמים יקריבנו׳ יבקרנו ויקריבנו. אמר ר׳ יוסי שמעתי בשוחט תמיד בשבת שאין מבוקר חייב חטאת ויביא תמיד אחר. בגדר ביקור ברש״י עירובין דף ק״ג ע״א דקרבנות ציבור צריכין ביקור, והרי בפסחים דף צ״ו הוזכר רק בתמיד ופסח. ועי׳ בתוס׳ זבחים דף ק״ג ע״א דאסור לשרוף הפרה במקום טומאה, לכן צריך לבדוק אחר הטומאה, וכן בחולין דף י״ז ע״ב דבדיקת סכין מה״ת ומקשה פשיטא כיון דכי נקוב טריפה בעי בדיקה, וא״כ גבי קרבנות דבע״מ פסול צריך בדיקה שלא יהא בו מום. ועי׳ בתוספתא פסחים פ״ה ובתו״כ ריש ויקרא, דיליף ביקור מ׳תמימים יהיו לכם ונסכיהם׳ ו׳תמים יקריבנו׳, והני קראי לא איירי בתמיד ופסח דוקא, כבר האריכו בזה וכ״כ קצת בחבורי ה״א בהל׳ חמץ פ״ב ה״ג דהבאתי מזבחים ומב״ק וחולין ועי׳ במחלוקת תנאי׳ במס׳ פרה פ״ח מי״א גבי אמת המים הבאה מן מקום רחוק, דת״ק ס״ל וכן פסק הרמב״ם דצריך שמירה שלא תפסק, ור״י לא ס״ל כן … לכן אף לדידן דלא ס״ל כר״י גבי ביקור מ״מ בשעה שמקדיש ומקריב צריך לידע דבר ברור ובלא זה לא חל ההקדש קדוה״ג.2יקריב אותו לרצונו לפני ה׳ וסמך ידו על ראש העולה. שם, פרק ד, סוף ברייתא א: לפני ה׳ וסמך; אע״פ שסמך מבחוץ, יחזור ויסמוך מבפנים. עי׳ בדברי רבינו בהל׳ מעשה הקרבנות פ״ג הי״א דגבי סמך חוץ לעזרה כתב דצריך לחזור ולסמוך בפנים, ועי׳ תוספ׳ מנחות פ״י, וכן הוא בתו״כ פ׳ ויקרא, ועי׳ תוס׳ יומא מ״ה ע״ב וגבי תיכף לסמיכה שחיטה לא כתב שאם סמך קודם, שיסמוך עוד פעם, משום דס״ל דסמך בחוץ אין שם סמיכה עליה כלל, אבל סמך בפנים רק השחיטה לא היתה תיכף, הסמיכה עשויה כהוגן רק מה שהסמיכה פועלת בקרבן לא תפועל, ולכן לא שייך שיעשה עוד סמיכה, ונ״מ די״ל דאם בן ירש מאמו קרבן שלה, אז הסמיכה היא רק בגדר מצות עשה, ולא מחמת תיקון הקרבן שלה, דקרבנה אין צריך סמיכה, ואז מותר לכתחילה להרחיק הסמיכה מהשחיטה.
