1ומעוטם קוראים כו'. ע' מש"כ בזה לעיל פ"ב הי"א. והנה רבינו דייק דאף המיעוט קורין גם לשמן זית שמן סתם וע' תוס' ב"ב דף ס"א ע"ב ד"ה אלא ודף ע"ז ע"ב גבי צמד ע"ש והטעם דכיון דהמיעוט אינו סותר להרוב חיישינן ג"כ להמיעוט וזהו כוונת התוס' יבמות דף ס"ז ע"ב על הך דב"ב דף צ"ג ע"ב גבי רובא דזריעה ע"ש וע' במה דפליגי במס' מכשירין פ"ב מ"ז ומ"ח אם אזלינן בתר רובא דאנשי או בתר רובא השייכים בזאת הפעולה וכן פליגי בזה בדמאי פ"א מ"א גבי שיתין אם אזלינן בתר הפרט ועיין בשביעית פ"ה מ"א גבי פרסאות ג"כ פליגי כה"ג ע"ש. ועי' ב"ק דף כ"ז ע"א גבי כדא ושם ג"כ ר"ל כך דהמיעוט לא סתר הרוב וע' בהך דקדושין דף נ' ע"ב גבי סבלונות ע"ש ברמב"ן במלחמות מש"כ לחלק בין רובא דרק מחמת מנהג. וע' ב"ב דף קס"ה ע"א בהך מחלוקת דרשב"ג ורבנן ובתוס' שם ד"ה באתרא אם סתם כונתו כמנהג המדינה ע"ש. ובאמת י"ל דזה תליא בהך דכאן דף נ"ד ע"ב במה דפליגי רשב"ג ות"ק אם סתמא כונתו כמו שקורין אנשי העיר וזהו הנ"מ לדידן גבי בשר עוף דפסקינן דבכ"מ אסור כמבואר לקמן בהל"ו אף דרשב"ג פליג ע"ז וא"ש דברי רבינו כאן וכן מבואר לשון הגמ' כאן דגבי עוף מימלך שליח אף אם יש בשר אחר וגבי דגים רק אם ליכא בשר ע"ש:2מותר בביצה כו'. עי' בכ"מ וע' בעוקצין פ"ב ובדברי רבינו פ"ו מהלכות טומאת אוכלים ה"ב ובתוספתא שם הובא בר"ש שם. וע' בהך דערובין דף כ"ט ע"ב גבי כ"ש לפתן ע"ש וע' בהך דברכות דף מ"ד ע"ב טבא ביעתא כו' ע"ש:3מותר בקום וכו'. ע' בכ"מ וע' בהך דחולין דף קי"ד ע"א גבי מי חלב וע' לקמן בהל' י"ד גבי מן התמרים דמותר בדבש וע' בירוש' שם דאף דכל היכא דכתיב בתורה דבש קאי אתמרים. ע' בירוש' פ"א דבכורים ה"ג דרק תמרים חייבים בבכורים ולא דבש היוצא מהם. וע' חולין דף ק"כ ע"ב וכ"מ וברכות ברש"י דף מ"ב. רק דמ"מ נ"מ דאין מביאין בכורים רק מהני דיוכל לעשות מהן דבש וזה ר"ל בירוש' שם דאין קורין אלא על הכותבת. אך יהי' נ"מ דשאר תמרין מביאין ולא קורין ועל הכותבת קורין וע' מש"כ בה"ג פ"ו דברכות גבי אהינא שליקא דאין מברכין עליהן ברכה אחת מעין ג' ע"ש משום דאין עליהן שם דבש ולכך י"ל דבבכורים אין קורין עליהן אף דמביאין משום דקריה אף שהוא מה"ת מ"מ כיון דצריך ב"א לקרותה שייך בתר לשון בנ"א וכעין שכ' התוס' ב"ב דף קמ"א ע"א גבי תנאי ב"ד. וזה ר"ל הירוש' כאן גבי הך דריב"ב זה שם תולדתו עליו ר"ל דלאב קורין בשם התולדה שלו דהיינו תמרים נקראים בשם דבש וע' מ"ש הר"ן ז"ל כאן דף נ"ה ע"ב גבי הנודר מן התירוש ע"ש וע' ביומא דף ע"ו ע"ב ובדברי רבינו כאן בהל' י"ד גבי הנודר מן הענבים דפסק שם דאף ביין חדש מותר ודלא כרש"י ביומא שם דרק יין בן מ' יום. וע' נזיר דף ל"ח ע"ב לאתויי חמרא חדתא ע"ש בתוס' ד"ה ה"ג וע' בהך דב"מ דף צ"א ע"ב גבי פועל בכרם דלא הוה יין מין הענבים לענין אכילה. וע' בהך דע"ז דף ס"ו ע"א ובפ"ב דמעשרות הובא בנדרים דף נ' ע"ב גבי היה עושה בכלופסין דגם בשני שמות של מין אחד לא יאכל ומשום דס"ל דפועל בכרם הוה ג"כ כמו לשון בנ"א בשכירות וצ"ל דלכך רש"י ז"ל ביומא פי' כן משום דקאי שם אליבא דר"ל ומוכח בירוש' פ"ב דנזיר ה"א דחייש גם ללשון תורה ע"ש גבי תירוש וע' בהך דנזיר דף ג' במה דס"ל לר"ל מתפיס אינש במידי דסמיך. וע' בירוש' ספ"ו דתרומות במה דקי"ל דאין משלמין ממין על שאינו מינו אם אכל ענבים של תרומה אם יכול לשלם יין ע"ש. ולכך כאן גם גבי חלב כיון דלענין דין אין שם חלב על הקום מותר גם לענין נדר ונ"מ אם נדר בלשון אחר וכמש"כ הר"ן ז"ל שם גבי תירוש ע"ש וע' מש"כ לעיל פ"ב ע"ש:4חטה שאינו טועם כו' והנה רבינו לא הביא הך דין דשם גבי גריס כה"ג וצ"ל דס"ל דמה דמבואר בברייתא דמבושל נקרא בלשון גריס תליא בהך מחלוקת בב"ש וב"ה בנזיר דף נ' ע"ב אם מקפה של גריסין הוה חיבור ע"ש ואנן קי"ל דלא הוה חיבור. וע' במס' טבול יום פ"ב מ"ג ובירוש' כאן דגרס להיפך וע' בהך דשבועות דף ל"ח ע"א דגבי טענה גם חטה נקרא על המין. וע' כאן דף נ"ו ע"א בהך מחלוקת דר"מ ורבנן גבי עליה:5שם הנודר מן הדגן כו'. ע' שבועות דף ל"ח ע"ב דגבי טענה ג"כ כן ע"ש:6הנודר מן הכרוב כו'. ע' ברכות דף ל"ט ע"א גבי מיא דשיבתא ע"ש ובשבת דף קמ"ה ע"א גבי שלקות שסחטן ובתרומות ספ"י וע' בתוספתא דמאי פ"ד מה דאמר שם ר"י דאם לקח כרוב ע"מ לקנב בו את האספרגוס דמותר להשליכו ע"ש והטעם משום דזה פטור מן הדמאי והוה רק כמו תערובות ואכמ"ל וע' מש"כ רבינו בהל' ק"פ פ"ח הי"ב גבי מרק ע"ש:7מותר בכמהין כו'. גדילין הן כו'. ע' שבת דף ק"ז ע"ב גבי כשות' ושם דף קל"ט ע"א לשיטת רש"י שם דהמחלוקת הוא אם הוא אילן או ירק ובערובין דף כ"ח ע"ב אם גדל מאויר או מקרקע ע"ש וע' בירוש' פ"א דמעשרות דממעט כמהין ופטריות משום שאינם נזרעים. וע' תוס' עירובין דף כ"ז דנקחים בכסף מעשר וע' ברש"י ב"ק דף נ"ד ודף ס"ג דלא ס"ל כן וכן הוא בירוש' ומלשון רבינו משמע דנ"מ בין ארץ לקרקע ויהי' נ"מ אם יש דין פירות שביעית בהם וע' בירוש' ערלה פ"א סה"ב גבי בית דשם ארץ יש עליו ולא שם שדה. וע' בהך דע"ז דף י"ד ע"א גבי תורניתא דנקט שם הוסיפו עליהם ע"ש ברש"י ותוס' ור"ל ג"כ משום דתורניתא ארז נקבה כמבואר בגיטין דף נ"ז ע"א וע' שבת דף קנ"ו ע"א ברש"י וע' תוס' מנחות דף ע"א דנקבה אין עושה פירות ע"ש ור"ל דרק מאוירא קרבי ואם כן אין לו עיקר ולכך מותר בשביעית והכי נמי כמהין ופטריות:8הנודר מפירות הקיץ כו'. עי' בגמ' כאן דהוה מחלוקת וע' בתוספתא פ"ט דב"מ מחלוקת ג"כ שם דרשב"ג ורבנן גבי שדה קיצה גבי מקח וממכר וע' בירוש' כאן רפ"ז דמספקא ליה אם מקח וממכר הוה כנדרים. וע' כאן דף נ"ו גבי עליה וב"ב דף קמ"ג ע"ב גבי בני בנים דיליף מנדרים וכ"כ בזה וע' בהי"ג ובירוש' כאן דאמר דלגבי נדרים לא הוה גידים בכלל בשר וע' בירוש' דמאי ספ"ב דלענין מקח וממכר הוה גיד הנשה בכלל בשר ע"ש וכ"כ בזה:9הנודר מן המים כו'. ע' בהשגות. ור"ל כך דס"ל להר"א דבלא זה יאסרו המים משום שיצאו מהמים האסורים. ויהי' נ"מ להני דהיו בנהרות מקודם נדרו וכעין דאמר כאן דף נ"ב ע"ב וכבר יצאו מהן. וע' ברא"ש כאן דף נ"ה ע"ב גבי ב' לשונות כה"ג גבי חילקא ובמש"כ רבינו ז"ל בספר המצות גבי נזירות דחומץ לא פקע ממנו שם יין ע"ש וע' בע"ז דף כ"ט ע"ב אטו משום דאחמיץ כו'. אך שם דף מ"ז ע"א מה דאמר שם קמא קמא אזלא משמע דפקע מהם שם הראשון וע' מש"כ רבינו בהל' מעילה פ"ה ה"ו דכיון דיצאו המים חוץ לשדה מותר ליהנות מהן חזינן דס"ל דאין שם הראשון עליהם. אך הר"א ז"ל לא ס"ל כן לכך פי' דרק אסר עצמו מן המעיין לא מן המים וגם זה תליא במה דפליגי הר"ן ז"ל והריטב"א גבי הך דהנודר מאנשי העיר אם ר"ל דוקא הני שבשעת נדרו היו בתוך העיר. ע' כאן דף פ"ד ע"א בר"ן ויהי' נ"מ ג"כ להך דין דהל' י"ט גבי מותר בקטנים אם ג"כ לאחר שיתגדלו מותר בהם וכן גבי הנודר מבני נח אם אח"כ נתגיירו אם מותר בהם. וע' בהך דגטין דף פ"ה ע"א גבי חוץ מקדושי קטן וחוץ מעבד ע"ש בדברי רבינו מש"כ בזה. אך גבי נדר לזמן הוה בכל יום כדבר חדש משום דבידו לרבות הזמן ולמעט וכעין שכ' התוס' בכורות דף מ"ט ע"ב דגבי מלוה הכתובה בתורה לא שייך דאקני. ובאמת זה תליא בהך מחלוקת דערכין דף י"ד וכ"מ אם אזלינן בתר פדיון משום דס"ל דכיון דבידו לשאול על ההקדש ולבטלו כ"ז שלא נשאל הוה כמקדיש מחדש. וכעין הך דכאן דף כ"ט גבי פדאן חוזרות וקודשות. וכן יהי' נ"מ להנודר מן החלב אם מותר בקום שנעשה אח"כ וע' ברא"ש כאן דף נ"ג. וכן נ"מ אם נדר מישראל אם אסור בגרים שנתגיירו אח"כ והנה מלשון רבינו משמע דרק שם ישראל עליהם אבל זרע אברהם לא הוה ודלא כהרא"ש כאן וע' בירוש' פ"א דבכורים ותוס' ב"ב דף פ"א ע"א ע"ש:10נדר משובתי כו' שלא נתכון כו'. הנה מלשון רבינו מבואר דלא כגמ' דידן רק דס"ל דאין עליהם ציווי לעלות לירושלים וצ"ל דכאן לאחר שגזרו עליהם וע' במש"כ רבינו בנדה בפיהמ"ש בפ' דם הנדה דאף להקל יצאו מכלל ישראל ובמש"כ רבינו בפ"א דמס' שקלים אם דינם כישראל מומר וע' במש"כ ספ"ח דמס' ברכות ע"ש ובירוש' פ"ה דע"ז דס"ל דרק לחומרא וע' בגיטין דף ל' דהוה מחלוקת אם יכולין ליתן להם מתנות עניים ע"ש ובמש"כ רבינו בהל' עבדים בפ"ח ה"ה ע"ש ופ"ו ה"ו וע' בנדה דף ל"ג ע"ב דגבי כותי לא מתרץ רגל הוה כמו גבי צדוקי משום דס"ל דכיון דאין עליהם דין לעלות לרגל אף אם עלו לא נטהרו. וע' בתוספתא כאן פ"ב גבי אוכלי שום דרק ר"י ס"ל דאסור אף בכותים ע"ש. והטעם משום דזה תליא בהך מחלוקת דחולין דף ד' באחזיק בדלא כתיבא אם גבי כותים הוה הוחזק ע"ש ובהך דברכות דף מ"ז ע"ב ע"ש:11הנודר כו' אסור בכהנים כו'. ע' יומא דף ס"ו ע"א אטו כהנים לאו בכלל כו'. וע' בתוספתא סוף הוריות דלא משמע כן וע' בחולין דף קל"א ע"ב גבי עם. והנה ע' בריטב"א כאן דאם נדר בכהנים אסור בחללים ע"ש. וע' ביבמות דף ע"ד ע"ב דלא הוה זרעו דאהרן. י"ל דזה רק בדין וע' זבחים דף י"ג ע"א דהוה מחלוקת אם יש עליהם שם כהנים וע' בהך דערכין דף ל"ג ע"ב דצריך מיעוט לבן לוי ממזר. וע' רש"י גיטין דף נ"ט ע"ב דרק שם ישראל פסול עליו עיין בכורות מ"ז ע"א אך י"ל דכ"ז בלשון תורה וע' בכתובות דף כ"ד ע"ב גבי מהו להעלות משטרות ליוחסין דמשמע דלא מקרי חלל כהן בלשון ב"א ע"ש. וצ"ל דבשטרות כותבין כמו דין. וע' בהך דב"ב דף קנ"א ע"א ברשב"ם גבי עבדים דלא מחלק ע"ש. וצ"ל דגבי שטר שאני כיון שזה נעשה מחמת דין אז אזלינן בתר לשון תורה וכן להיפך היכא דנזכר בתורה לשון השייך לב"א ילפינן מיניה כמו הך דדף נ"ו ע"ב גבי בית אגף וע' בהך דשבת דף קכ"ג ע"ב דהוה בזה מחלוקת דתנאי אם יש עליו שם בית או שם חצר וע"ש דף ט' ע"א גבי תוך הפתח ובהך דזבחים דף י"ד ע"א ובהך דחולין דף קכ"ו ע"א גבי כלב כו' ע"ש ובתוספתא רפ"ו דגיטין גבי זרק לה גט לתוך ביתה דרק מן האסקופה ולפנים אך יש לומר משום דאינו משתמר:
