צפנת פענח על משנה תורה, הלכות נדרים י״ב:א׳

1 כל הנדרים כו'. כ"כ בזה לעיל דרבינו ס"ל דבאב הקיום הוא רק שמתרצה בהנדר וכן השתיקה מעת לעת וכ"ז שלא נתרצה לא הוה נדר ולכך יכול להפר כל הנדרים ונ"מ לארוסה דאז האב לבדו יכול להפר:

2 ולא. תכחול כו' הנה לפי המבואר ס"ל לרבינו כר"י והפלוגתא כך דקישוט של מעלה לרבנן הוה נדרי עינוי נפש ולר"י הוה רק צערא ולא כלום הוא ובשל מטה אז תליא בהך מחלוקת דר"ה וראב"א ואנן קי"ל דהוה דברים שבינו לבינה לד"ה רק דפליגי בסתמא דלרבנן סתמא קאי גם אשלמעלה והוה עינוי נפש ולר"י הוה רק משום שלמטה ובינו לבינה אבל אם פירשה של מעלה לר"י אינו יכול להפר כלל אך רבינו ז"ל גבי רחיצה לא פסק כר"י וס"ל דבזה קי"ל דרחיצה הוה עינוי ולכך ס"ל בהל' שביתת עשור דרחיצת כל גופו אסור מה"ת ועיין בירושלמי דיומא שם מוכח דלר"י לא ס"ל כלל דרחיצה אסורה ביוה"כ ואזיל לשיטתיה כאן דלא הוה עינוי אך אנן לא קי"ל כן ע"ש וא"ש: