צפנת פענח על משנה תורה, הלכות שבת ט׳:א׳

מהדורה: צפנת פענח, וורשא תרס"ג-תרס"ח

« צפנת פענח על משנה תורה, הלכות שבת ח׳:ט״ז צפנת פענח על משנה תורה, הלכות שבת ט׳:ב׳ »

1 זבחים פתח ↗

אָמַר שְׁמוּאֵל: כְּלֵי שָׁרֵת – אֵין מְקַדְּשִׁין אֶלָּא שְׁלֵימִין, אֵין מְקַדְּשִׁין אֶלָּא מְלֵאִין, אֵין מְקַדְּשִׁין אֶלָּא מִתּוֹכָן. וְאָמְרִי לָהּ: אֵין מְקַדְּשִׁין אֶלָּא שְׁלֵימִין וּמְלֵאִים וּמִבִּפְנִים.

1 תלמוד ירושלמי שבת פתח ↗

משנה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין שׁוֹרִין דְּיוֹ סַמְמָנִין וְכַרְשִׁינִין אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּשּׁוֹרוּ מִבְּעוֹד יוֹם. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין: הלכה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין שׁוֹרִין דְּיוֹ סַמְמָנִין וְכַרְשִׁינִין כול׳. וּמַה טַעַמְּהוֹן דְּבֵית שַׁמַּי. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבוֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. כָּל מְלַאכְתֶּךָ. גּוֹמְרָהּ מִבְּעוֹד יוֹם. וּמַה טַעַמְּהוֹן דְּבֵית הִלֵּל. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַּיּוֹם. מַה מְקַיְימִין בֵּית הִלֵּל טַעַמוֹן דְּבֵית שַׁמַּי. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבוֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. בְּעוֹבְדֵי בְיָידָן. וּמַה מְקַיְימִין בֵּית שַׁמַּי טַעַמוֹן דְּבֵית הִלֵּל. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם. כְּהָדָא דְתַנֵּי. פּוֹתְקִין אַמַּת הַמַּיִם לְגִינָּה מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְהִיא שׁוֹתָה וְהוֹלֶכֶת בַּשַּׁבָּת. נוֹתְנִין קִילוֹרִית עַל גַּבֵּי הָעַיִן מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְהוּא מִתְרַפֵּא וְהוֹלֶכֶת בַּשַּׁבָּת. נוֹתְנִין רְטִיָיה עַל גַּבֵּי מַכָּה מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְהִיא מִתְרַפֵּא וְהוֹלֶכֶת בַּשַּׁבָּת. נוֹתְנִין מֻגְמָר תַּחַת הַכֵּלִים מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְהֵן מִתְעַשְּׁנִין וְהוֹלְכִין בַּשַּׁבָּת. נוֹתְנִין גָּפְרִית תַּחַת הַכֵּלִים מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְהֵן מִתְגַּפְּרִין וְהוֹלְכִין בַּשַּׁבָּת. אֵין נוֹתְנִין חִיטִּים לָרֵיחַיִים שֶׁל מַיִם אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִיטָּחֵנוּ כָּל צוֹרְכָן מִבְּעוֹד יוֹם. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַשְׁמִיעוֹת אֶת הַקּוֹל. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי. יְאוּת רִבִּי סָבַר כְּרִבִּי יְהוּדָה. בְּרַם כְּרַבָּנִין. כְּמַה דְאִינּוּן אָמְרִין תַּמָּן מִשֵּׁם לֹא הוּתְחַל בְּכָל טִיפָּה וְטִיפָּה. כֵּן אִינּוּן אָמְרִין הָכָא מִשּׁוּם לֹא הוּתְחַל בְּכָל חִיטָּה וְחִיטָּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מִפְּנֵי שֶׁהוּא שֶׁכָח וְתוֹקֵעַ אֶת הַיָּתֵדי. בֵּית שַׁמַּי אָמְרוּ לְבֵית הִלֵּל דָּבָר אֶחָד וְלֹא יָכְלוּ לְהָשִׁיבָן. בֵּית הִלֵּל אָמְרוּ לְבֵית שַׁמַּי דָּבָר אֶחָד וְלֹא יָכְלוּ לְהָשִׁיבָן. אָמְרוּ לָהֶן בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּי. אֵין אַתֵּם מוֹדִין לָנוּ שֶׁטּוֹעֲנִין קוֹרַת בֵּית הַבַּד וּבְעִיגּוּלֵי הַגַּת עִם חֲשֵׁיכָה. וְלֹא יָכְלוּ לְהָשִׁיבָן. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. אִילוּלֵי דְלָא מַעֲלֶה רֵישִׁי בֵינֵי אַרְיְוָותָא הֲוִינָא אֲמַר טַעֲמָא. תַּמָּן כְּבָר נֶעֶקְרָה כָל טִיפָּה וְטִיפָּה מִמְקוֹמָהּ. הָכָא מָה אִית לָךְ מֵימַר. בֵּית שַׁמַּי אָמְרוּ לְבֵית הִלֵּל דָּבָר אֶחָד וְלֹא יָכְלוּ לְהָשִׁיבָן. אָמְרוּ בֵּית שַׁמַּי לְבֵית הִלֵּל. אֵין אַתֵּם מוֹדִין לָנוּ שֶׁאֵין צוֹלִין בָּשָׂר בָּצָל וּבֵיצָה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּצּוֹלוּ כָּל צוֹרְכָן מִבְּעוֹד יוֹם. וְלֹא יָכְלוּ לְהָשִׁיבָן. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. אִילוּלֵא דְלָא מַעֲלֶה רֵישִׁי בֵינֵי אַרְיְוָותָא הֲוִינָא אֲמַר טַעֲמָא. תַּמָּן בָּצָל בָּשָׂר וּבֵיצָה דַּרְכָּן לְהִתְהַפֵּךְ. הָכָא מָה אִית לָךְ מֵימַר. אָמַר רִבִּי יוּדָן. נִצְלוּ כַּאֲכִילַת בֶּן דְּרוֹסַאי. אָסְרוּ דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִתְהַפֵּךְ עַד כְּדֵי שֶׁיִּצְלֶה כָּל צוֹרְכוֹ מִבְּעוֹד יוֹם. אָמַר רִבִּי מָנָא. לֹא מִסְתַּבְּרָא דְלָא מוּתָּר. דִּינּוּן יָכְלִין לְמֵימַר לוֹן. הֵיאַךְ אַתֶּם מְשִׁיבִין לָנוּ מִדָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לִצְלוֹת כָּל צוֹרְכוֹ מִבְּעוֹד יוֹם עַל דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לִהִשָּׁרוֹת כָּל צוֹרְכוֹ מִבְּעוֹד יוֹם.

1 תלמוד ירושלמי כלאים פתח ↗

זָרַע שְׁנֵי מִינִין בְּבִקְעָה שְׁנֵי מִינִין בְּחוֹרֵבָה שְׁנֵי מִינִין וְחִלְּקָן גֶּדֶר. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר פָּטוּר. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר חַיָיב. מוֹדֶה רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּזוֹרֵעַ עַל גַּבֵּי הַיָּם עַל גַּבֵּי פֵּיטְרָא עַל גַּבֵּי סְלָעִים עַל גַּבֵּי טְרָשִׁים שֶׁהוּא פָּטוּר. מוֹדֶה רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּזוֹרֵעַ עַל מְנָת לְהַתְקִין גֶּדֶר שֶׁהוּא פָּטוּר. אָמַר רִבִּי בָּא קַּרְתָּיגֵנִיָּא מוֹדֶה רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לְעִנְיַין שַׁבָּת עַד שֶׁתָּנוּחַ. מַתְנִיתִין פְּלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן הַזּוֹרֵעַ חִיטָּה וּשְׂעוֹרָה כְּאַחַת הֲרֵי זֶה כִלְאַיִם. פָּתַר לָהּ בִּנְתוּנִּים בְּתוֹךְ שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה. דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן אֵינוֹ חַיָיב עַד שֶׁיְּהוּ שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה מוּקְרָחִין בְּתוֹךְ שְׂדֵה תְבוּאָה אוֹ מוּקָּפִין גֶּדֶר.

2 תוספות על מנחות פתח ↗

תפוח שריסקו ונתנו לעיסה וחימצה הרי זו אסורה. משנה היא במסכת תרומות פ"י מ"ב ואמרינן עלה בגמרא בירושלמי תני ר' יוסי מתיר ר' אחא ר' אבהו בשם ר"י בר ר' חנינא מה פליגא במחמץ במימיו אבל במחמץ בגופו מותר רבי יוסי בדעתיה כמה דו תמן אין תבשילו ברור כן אומר אין חימוצו חימוץ ברור פירוש דשרי גבי שבת בישול שאינו ברור דתנן פ' כירה שבת דף לח: גבי ביצה לא יפקיענה בסודרין ור' יוסי מתיר וכולה סוגיא איתא נמי התם בפ' כירה ה"ג ובריש מסכת חלה ובפסחים בפ' כל שעה ה"ד בסופו:

1 האופה כו'. הנה עיין בירושלמי שבת פ"א ה"ה משמע שם דאם הניח פת בשבת לעת ערב שאף שהאפיה נגמרת במוצ"ש חייב, וע"ש בירושלמי דאמר גבי השופת קדירה מתרין בו לכשיהיה כמאכל בן דרוסאי ע"ש ועיין בירושלמי כלאים פ"א גבי מאי דפליגי ר"י ור"ל בכלאים אם חלקן הרוח אמר שם דלגבי שבת כו"ע מודו דאינו חייב עד שינוח ע"ש ובאמת נ"ל דהיינו הך דר"ל במנחות דף נ"ו ע"ב גבי הניח שאור ע"ג עיסה חייב כמעשה שבת ע"ש ור"ל כך דהנה מדברי הרמב"ם ז"ל בהל' איסורי מזבח פ"ה ה"ב מוכח דמיד שנתן שאור בהקטרת או בהמנחה נפסל לא מטעם שנחמצה רק הך כל שאור וא"כ קשה הא הוה כמחמץ את הפסולה דפטור כמבואר שם דף נ"ז ע"א אך צ"ל דאם נתחמצה נעשה החיוב למפרע וכן הדין במעשה שבת אף דהגמר הוא במוצ"ש כמו זריעה דהקליטה הוא אח"כ וכמו אפיה אם נגמר במוצ"ש וכן גבי שולה דג מן הים אם נתיבש כסלע במוצ"ש מ"מ חייב והקשה שם מן הניח בשר ע"ג גחלים ע"ש וכמו שאכתוב לקמן בהל' ה':

2 השמטה למש"כ גבי מחמץ. והנה רש"י ז"ל במנחות דף נ"ו ע"א ד"ה ערך ובע"ב ד"ה הכל מודים ודף נ"ז ע"א ד"ה וחזר מפרש דמה דאמרינן דמחמץ אחר מחמץ חייב לא ר"ל שמוסיף עוד חימוץ רק דר"ל דעושה עוד מלאכות במנחה שנחמצה. אך רבינו בהל' מעה"ק אינו מפרש כן וס"ל דר"ל שמוסיף חימוץ וע' ירושלמי פסחים פ"ה ה"ג דמחלק בין נפסלה מחמת חימוץ לנפסלה מחמת ד"א ומשמע כשיטת רבינו בהל' איסו"מ פ"ה מוכח דנפסלה מיד הקטורת ולכך דייק שם ואם הקטיר ממנו בהיכל לוקה והמלקות רק משום דהקטרת נפסלה והוה כמו קטורת זרה אבל לא מחמת שאור ודבש דקטורת הוי בגדר עצים ע' מנחות דף כ"ו ע"ב גבי עיכול ותוס' מעילה דף י' ע"ב וע' הל' כלי המקדש פ"ב ה"ח והי"א והוי כמו קטורת אחרת שאינה כזו וכ' שם רבינו דרק לוקה ואינו חייב מיתה משום קטורת זרה והטעם י"ל משום דכיון דקי"ל בכריתות דף ו' ובירושלמי יומא פ"ה דצריך כלי שרת לקדשה ואם לא עשה הקטרת כהוגן שוב לא נתקדשה והוי כחולין וע' בזבחים דף פ"ח ע"א והך דחסר א' מסימניה ר"ל אחר שקידשה בכלי שרת ולק' בהל' כלי המקדש אבאר זה וא"כ לפ"ז רק אם הקטיר קטורת שיש בה דבש או שאור על המזבח אז לוקה ולא על הכבש דאין החיוב משום שאור או דבש רק משום קטורת פסולה ולכך בהקטרה בעי כזית אבל נפסלת בכ"ש וא"ש וע' מנחות דף נ"ט ע"ב גבי לבונה: ע"כ השמטה

1 משנה תורה, הלכות שבת פתח ↗

הָאוֹפֶה כִּגְרוֹגֶרֶת חַיָּב. אֶחָד הָאוֹפֶה אֶת הַפַּת אוֹ הַמְבַשֵּׁל אֶת הַמַּאֲכָל אוֹ אֶת הַסַּמְמָנִין אוֹ הַמְחַמֵּם אֶת הַמַּיִם הַכּל עִנְיָן אֶחָד הוּא. שִׁעוּר הַמְחַמֵּם אֶת הַמַּיִם כְּדֵי לִרְחֹץ בָּהֶן אֵיבָר קָטָן. וְשִׁעוּר מְבַשֵּׁל סַמְמָנִין כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִין לְדָבָר שֶׁמְּבַשְּׁלִין אוֹתָן לוֹ:

1 מנחות פתח ↗

אָמַר רַבִּי אַמֵּי: הִנִּיחַ שְׂאוֹר עַל גַּבֵּי עִיסָּה, וְהָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ, וְנִתְחַמְּצָה מֵאֵלֶיהָ – חַיָּיב עָלֶיהָ כְּמַעֲשֵׂה שַׁבָּת. וּמַעֲשֵׂה שַׁבָּת כִּי הַאי גַּוְונָא מִי מִיחַיַּיב? וְהָאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה

1 תלמוד ירושלמי פסחים פתח ↗

משנה: שְׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לִמְחוּיָן לָעֲרֵלִים וְלַטְמֵאִים פָּסוּל. לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו לִמְנוּיָיו וְשֶׁלֹּא לִמְנוּיָיו לַמּוּלִים וְלָעֲרֵלִים לַטְּמֵאִים וְלַטְּהוֹרִים כָּשֵׁר. שְׁחָטוֹ קוֹדֶם לַחֲצוֹת פָּסוּל שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ בֵּין הָעַרְבָּיִם. קוֹדֶם לַתָּמִיד כָּשֵׁר. וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא אֶחָד מְמָרֵס בְּדָמוֹ עַד שֶׁיִּזָּרֵק דַּם הַתָּמִיד. וְאִם נִזְרַק כָּשֵׁר: הלכה: מְנַיִין שֶׁהוּא צָרִיךְ לְשׁוֹחְטוֹ לְאוֹכְלָיו. רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ. אָמַר רִבִּי יֹאשִׁיָּה. לְשׁוֹן סוּרְסֶי הוּא זֶה. כְּאָדָם שֶׁהוּא אוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ. כּוֹס לִי אֶת הָטְּלֶה הַזֶּה. כֵּיצַד שֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו. שְׁחָטוֹ לְשֵׁם חוֹלֶה לְשֵׁם זָקֵן שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לוֹכַל כְּזַיִת. כֵּיצַד שֶׁלֹּא לִמְנוּיָיו. שְׁחָטוֹ לְשֵׁם בְּנֵי חֲבוּרָה אֲחֶרֶת. הָדָא אָמְרָה. שֶׁהַקָּטָן יֵשׁ לוֹ מִינְיָין לִפְסוֹל. הָדָא אָמְרָה. הָיָה נָתוּן בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה וּשְׁחָטוֹ לִשְׁמוֹ פָּסוּל. הָדָא אָמְרָה. הָדָא מְסַייעָא לִדְרוֹמַיי. דִּדְרוֹמַיי אָמְרִין. אֵימוֹרִין שֶׁאָבְדוּ מְחַשֵּׁב לָהֶן כְּמִי שֶׁהֵן קַיָימִין. הָדָא אָמְרָה. שְׁחָטוֹ שֶׁתֹּאכַל מִמֶּנּוּ חֲצִי חֲבוּרָתוֹ פָּסוּל. אָמַר רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. תִּיפְתָּר שֶׂהָיוּ כוּלָּן חוֹלִין. אָמַר לֵיהּ. נִיתְנֵי לְשֵׁם בְּנֵי חֲבוּרָה פְסוּלִין. אָמַר לֵיהּ. בְּשֶׁהָיוּ שָׁם כְּשֵׁירִים וּשְׁחָטוֹ לְשֵׁם פְּסוּלִין. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. מַתְנִיתָא בְּשֶׁשְּׁחָטוֹ לְאוֹכְלָיו וְנִתְכַּפֵּר בּוֹ לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו. אֲבְל אִם שְׁחָטוֹ מִשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה וְנִתְכַּפֵּר בּוֹ לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו פָּסוּל. רִבִּי שִׂמְלַאי אֲתַא גַבֵּי רִבִּי יוֹנָתָן. אֲמַר לֵיהּ. אַלְפִּין אֲגָדָה. אֲמַר לֵיהּ. מְסוֹרֶת בְּיָדִי מֵאֲבוֹתַיי שֶׁלֹּא לְלַמֵּד אֲגָדָה לֹא לְבַבְלִי וְלֹא לִדְרוֹמִי. שֶׁהֵן גַּסֵּי רוּחַ וּמְעוּטֵי תוֹרָה. וְאַתְּ נְהַרְדָּעַאי וְדָר בְּדָרוֹם. אֲמַר לֵיהּ. אֱמוֹר לִי חֲדָא מִילְּתַא. מַה בֵין לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ. מַה בֵין לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו. אָמַר לֵיהּ. לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ פְּסוּלוֹ מִגּוּפוֹ. לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו פְּסוּלוֹ מֵאֲחֵרִים. לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ אֵין אַתְּ יָכוֹל לָבוּר פְּסוּלוֹ מִתּוֹךְ הֶכְשֵׁירוֹ. לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו אַתְּ יָכוֹל לָבוּר פְּסוּלוֹ מִתּוֹךְ הֶכְשֵׁירוֹ. לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ נוֹהֵג בְּכָל הַקֳּדָשִׁים. לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בַפֶּסַח. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מִן הָדָא דְרִבִּי לָעְזָר אַתְּ שְׁמַע תַּרְתֵּיי. דָּמַר רִבִּי לָעְזָר. מַתְנִיתָא בְּשֶׁשְּׁחָטוֹ לְאוֹכְלָיו וְנִתְכַּפֵּר בּוֹ לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו. אֲבְל אִם שָׁחַט מִשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה וְנִתְכַּפֵּר בּוֹ לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו פָּסוּל. הֲרֵי פְסוּלוֹ מַחְמַת אֲחֵרִים וְאַתְּ יָכוֹל לָבוּר פְּסוּלוֹ מִתּוֹךְ הֶכְשֵׁירוֹ. וְאַתְּ אֲמַר הָכֵין. אֶלָּא כֵינִי. לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ נוֹהֵג בְּכָל הַקֳּדָשִׁים. לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בַפֶּסַח. אָמַר רִבִּי אַבִּין. אִית לָךְ חוֹרִי. לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ נוֹהֵג בְּכָל הָעֲבוֹדוֹת. לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בִשְׁחִיטָה. לְאוֹכְלָיו כְּזֵיתִין וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו כְּזֵיתִין כָּשֵׁר. לְאוֹכְלָיו כְּזֵיתִין וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו כַּחֲצִי זֵיתִין כָּל שֶׁכֵּן כָּשֵׁר. לְאוֹכְלָיו כַּחֲצִי זֵיתִין וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו כַּחֲצִי זֵיתִים מָה אֲנָן קַיָימִין. אִם כְּשֶׁהָיְתָה הַמַּחֲשָׁבָה לַכּוֹשֶׁר תְּהֵא הַמַּחֲשָׁבָה לִפְסוּל. אִם אֵינָהּ הַמַּחֲשָׁבָה לִפְסוּל לֹא תְּהֵא הַמַּחֲשָׁבָה לַכּוֹשֶׁר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מַתְנִיתָא אָמְרָה שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה לַכּוֹשֶׁר. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. לוֹכַל כַּחֲצִי זַיִת וּלְהַקְטִיר כַּחֲצִי זַיִת כָּשֵׁר. שֶׁאֵין אֲכִילָה וְהַקְטָרָה מִצְטָרְפִין. שְׁחָטוֹ שֶׁתִּתְכַּפֵּר בּוֹ חֲצִי חֲבוּרָתוֹ. רִבִּי יוֹנָה פוֹסֵל. נַעֲשֶׂה כְמַתְפִּישׂ כַּפָּרַת אֵילּוּ לָאֵילּוּ. מֵאַחַר שֶׁלֹּא נִתכַּפֵּר לָאֵילּוּ לֹא נִתכַּפֵּר לָאֵילּוּ. רִבִּי יוֹסֵה אָמַר. כָּשֵׁר. בַּמַּחֲזוֹרָה תִינְיָינָא חֲזַר בֵּיהּ רִבִּי יוֹסֵי. אָמַר לֵיהּ רִבִּי פִינְחָס. לֹא כֵן אִילְפָן רִבִּי. כָּשֵׁר. אֲמַר לֵיהּ. הָא קְבִיעָה גַבָּךְ כְּמַסְמֵרָא. שְׁחָטוֹ קוֹדֶם לַחֲצוֹת פָּסוּל. לְאַחַר חַצּוֹת מִיַּד כָּשֵׁר. קוֹדֶם לַתָּמִיד כָּשֵׁר. וְתַנֵּי כֵן. יָכוֹל אִם קָדַם פֶּסַח לְתָמִיד לֹא יוּאַחַר הַתָּמִיד. תַּלְמוּד לוֹמַר תַּעֲשֶׂה. רִיבָה. אָמַר רִבִּי אָבוּן. מַתְנִיתָא אָמְרָה. פֶּסַח עַצְמוֹ כָשֵׁר. אִין תֵּימַר. פָּסוּל. כְּמִי שֶׁלֹּא קְדָמוֹ. תַּמָּן אַתְּ אָמַר. דַּם תָּמִיד וְאֵיבָרָיו קוֹדְמִין לַפֶּסַח. וּפֶסַח לַקְּטוֹרֶת. וְהַקְּטוֹרֶת לְהַטָּבַת הַנֵּרוֹת. וָכָא אַתְּ אָמַר אָכֵן. אָמַר רִבִּי לָא. כָּאן בְּחַי וְכָאן בְּשָׁחוּט.

« צפנת פענח על משנה תורה, הלכות שבת ח׳:ט״ז צפנת פענח על משנה תורה, הלכות שבת ט׳:ב׳ »