צפנת פענח על משנה תורה, הלכות שבת כ׳:י״ד

14 כשם שאדם מצווה כו'. עי' במגיד משנה מש"כ בשם הראב"ד ז"ל דהיכא שהוא בר עונשין אין רבו מוזהר עליו עי' גיטין ד' מ"ד ע"א גבי מכרו חוץ משבתות ויו"ט מהו ע"ש ושם קאי על עבד גמור משמע משום דהוא מוזהר עליו על זה ועי' רש"י יבמות ד' מ"ז ע"ב ד"ה אבל עבד דמשמע שם ג"כ כשיטת רבינו דהנה באמת גבי עבד תושב אם מותר למוכרו לעכו"ם כיון דליכא טעמא דגיטין ד' מ"ד דמפקיע מן המצות ומה דמבואר ביבמות ד' מ"ח ע"ב דהלוקח עבד מן העכו"ם כו' דחוזר ומוכרו לעכו"ם שם י"ל דכיון דאסור לקיימו לכך מותר למוכרו וגם י"ל דלכך דקדק שם הלוקח עבד מן העכו"ם משום דאז לא קנה קנין גמור רק במילה וטבילה כמבואר לעיל ד' מ"ו אבל בלוקח עכו"ם גופא אז י"ל דאסור משום דקנה לגופו ובאמת נ"ל דהך דאמר שם ד' מ"ח ע"א דלוקח עבד מן העכו"ם צריך לקבל זהו ג"כ משום זה דכיון דאין לו קנין הגוף אינו יכול לגיירו בע"כ רק צריך לקבל הגירות אבל כיון שהוא עבדו ויש לו בו קנין הגוף שפיר יכול לגיירו בע"כ וא"צ דעתו כלל וכן מוכח בירושלמי פ"ח דיבמות וא"כ ה"ה לוקח עצמו דקיי"ל דקנה ליה מה"ת אז שפיר יכול לכופו ע' בירו' רפ"ז שם דלא משמע כן ובאמת נ"ל דאף דקיי"ל דעבד ערל אסור לאכול בתרומה עד שימול זה רק אם אין בו קנין הגוף אבל אם יש בו אז הוה כבהמתו עי' גיטין ד' י"ב ע"ב והא דאמרינן בירושלמי דיבמות פ"ח דהלוקח עבדים ערלים מן העכו"ם ע"מ שלא למולן אפילו מלן לא יאכלו התם ג"כ משום זה דמן העכו"ם לא קנם קנין גמור בלא מילה וטבילה לשם עבדות וכיון דלקח ע"מ שלא למולן שוב המילה של אח"כ הוה רק גדר גירות לא גדר עבדות דקנין הגוף. ובזה יש ליישב ג"כ מה שהקשו התוס' ביבמות ד' מ"ח ע"א בד"ה אלא עבד מריב"ל אריב"ל אהך דדף מ"ח ע"ב דהא יכול למולו בע"כ דשם כיון דלא קנה אותו קנין הגוף אינו יכול למולו. ועי' בתוספתא פ"ד דע"ז גבי גר שנפלו לו עבדים דאסור למוכרן לעכו"ם אף דהם עדיין נכרים אך זה תליא אם נכרי יש לו קנין בעכו"ם לגופו עיין גיטין ד' ל"ח ע"א ונזיר ד' ס"א ע"ב ועי' מש"כ רבינו ז"ל בהל' עבדים פ"ט ה"ה דאם מכרו לישראל גופו קנוי והנה גבי גר דמה"ת אינו יורש הוה גדר מכירה והוה שלו ובאמת לפי המבואר בנזיר ד' ס"א י"ל דגם בנים שלו אף אם הם עכו"ם אינם יורשים את העבדים ועי' ב"ק ד' קי"ג ובאמת הא דאמרינן בע"ז ד' י"ג ע"ב עבד ישראל לא קמבעי לי עבד עכו"ם מאי ר"ל ג"כ עבד ישראל היינו שמל וטבל לשם עבדות ועכו"ם ר"ל עכו"ם תושב ועי' מש"כ רבינו ז"ל לעיל פ"ט מהל' ע"ז הל' י"ד ובהל' ערכין פ"ח ה"ט ע"ש. אך לפי"ז היכי אמר שם דעובר עליו משום וינפש ועי' מה שכתבתי לקמן:

15 שם. עיין במגיד מש"כ בשם הרמב"ן אך לכאורה זה רק אם קנה קנין הגוף דהיינו אם הוא עצמו נמכר לו והגמ' דשם י"ל דזה תליא בהך דשבת ד' קל"ה ע"ב אי קנין פירות כקנין הגוף דמי או לא ואנן ס"ל דלא הוה כקנין הגוף ועי' חולין ד' קל"ח ע"א ובכורות ד' ב' ע"ב ועי' תוס' יבמות ד' ס"ו ע"א דבעבדים גבי תרומה אזלינן בתר קנין הגוף ע"ש ובאמת נראה דאף זה שאסור לקיים עבדים שאינם מולין זה רק אם יש לו בהם קנין הגוף אך מדברי הגמ' לא משמע כן וגם לענין דמעכב מילת עבדיו גבי קרבן פסח י"ל ג"כ כן רק אם יש לו בהם קנין הגוף אך לפי"ז יקשה לר"א דס"ל ביבמות ד' מ"ו דגם לוקח עכו"ם עצמו לא קנה רק בכספו וטבילה א"כ היכי משכחת לה אם סבירא לן דמילה וטבילה מעכבין גבי גירות מסתמא גבי עבדות ג"כ לא קנה עד שיעשה שתיהם אך י"ל דלא דמי ודי בטבילה לחוד גם י"ל דאתיא כמ"ד דדי לגירות בטבילה לבד ועי' שבת ד' קל"ה ע"ב בלוקח שפחה ע"מ שלא להטבילה ע"ש בתוס'. אך בס' פרדס הגדול לרש"י ז"ל סימן צ"ח פסק דשפחות מותר לקיימן והטעם דבלא טבילה אין בהם קנין הגוף כלל וס"ל כהך דפריך רב אחאי הנ"ל ועי' מה דפליגי רבינו ז"ל עם הראב"ד ז"ל בהל' ק"פ וכבר כתבתי בזה. אך י"ל דמשכחת לה כשיש לו עבדים שנולדו משפחתו שטבלו והם לא נימולו עדיין ובהם יש להם קנין הגוף ואלו מעכבין בק"פ ועי' תוס' יבמות ד' ע' ע"ב ובמכילתא: