1בין קדשים הנאכלין בין קדשים כו'. הנה באמת זה הוה מחלוקת דרבא ור"י דף פ"א אך זה רק לר"ש ולא לדידן, ועיין בהך דמנחות דף פ"ד ע"א דמקשה שם לאכלה ולא לשרפה ומשמע דזה הוה גדר שרפה ולא גדר אכילה ועי' בכורות ד' י"ב ע"ב דנקט שם ג"כ גבי אימורים זה. והנה רבינו בהל' בכורות גרס גירסא אחריתא ולא לסחורה ר"ל שנפטרת ע"י זה מן הבכורה וי"ל דגם במנחות גרס כך ומשום שמתרת חדש ועיין בדברי רבינו פ"ה מהל' איסורי מזבח ה"ט דלא חשיב פירות שביעית כמו בגמ' דילן בזבחים דף פ"ח ובתוס' דמנחות חשיב, ועי' בתו"כ פ' בהר דממעט לאכלה ולא למנחות ולא קאמר משום לשרפה י"ל דנ"מ ללחמי תודה אך י"ל דשם ר"ל משום דממעט באכילתה עי' בזבחים ד' ע"ו ובשביעית פ"ח ע"ש בפיהמ"ש ובירושלמי ועי' בירושלמי פיאה פ"א ה"ג מה דמרבה שם מן קרא ובקצרכם גם קציר גבוה ר"ל דהיינו כגון הך דמנחות ד' פ"ה ע"א שהיו זורעים מתחלה כדי לקצור ממנה העומר ומרבה דצריך להניח מהקצירה פאה ומקשה שם בירושלמי פשיטא דהא מחללין על ההקדש לאחר הקצירה לא במחובר כמבואר בירושלמי שקלים פ"ד וכ"מ ותירץ שלא תאמר יעשה קציר גבוה כקציר הדיוט ר"ל דבהדיוט ע"מ לאבד לא הוה קצירה וכאן עיקר הקצירה הוה לצורך הקומץ שהוא לשריפה והשירים משולחן גבוה קזכו לכך צריך קרא. אך באמת יש לחלק בין אימורים ועולה דהקטרתן לא הוה רק גדר אכילה וריח ניחוח ולחמו של מזבח כמבואר בזבחים דף מ"ו ע"ב ותוס' שם ד' מ"ג ע"א דדם לא מקרי לחמו של מזבח משום דהוא רק מתיר ועי' בספרי פ' פנחס פסקא קמ"ב לחמי אלו אימורים ע"ש ועיין בירושלמי שבת פ"ב ה"ד כיון דרוצה בעיכולם כמבשל הוא ע"ש משא"כ בקמצים דהוא ג"כ בתחלה רק גדר דם ומקרי מתחלה כמו שריפה ולכך מרבה בספרי שם מן לאשי ע"ש ועיין בזבחים ד' פ"ג ע"ב למעוטי קמצים כו' ע"ש ועי' בירושלמי מעש"ש פ"א ה"ג ולא נמצאת מבריחו מן האכילה ע"ש:2מותר לשחוט את כו'. עיין חולין דף ע"ד ע"א גבי הך דד' סימנין אכשר בו רחמנא ובהך דב"ק דף ע"ח ע"ב אם הוה שיור ואף דכבר כתבתי דכ"ז שלא יצא אין שם בהמה עליו עיין תוס' חולין ד' ע"ה ע"א ודף ק"ג ובגמ' שם דף ס"ט ע"א ועיין בהך דסנהדרין ד' פ"ה ע"ב אם שייך גנבת נפש בעובר ע"ש לפי גירסת רש"י עיין בתמורה ד' י"א ע"ב גבי אם שייך גדר לאו בעובר שהוא קודש ע"ש ועיין בהך דיבמות דף ע"ח דמבואר שם דלמ"ד עובר לאו ירך אמו מעוברת שנתגיירה הוה כמו שגם העובר נתגייר וטבל וא"כ למ"ד ד' סימנין אכשר ביה רחמנא ר"ל דהעובר ג"כ נשחט במה ששחט את אמו אבל אם נימא דלא מהני בעובר שחיטה שוב ליכא למימר דהוה כמו שנשחט דהא לא מהניא ביה שחיטה וזהו כונת רש"י בחולין ד' ע"ה ע"ב ד"ה אין לו תקנה ע"ש בתוס' ד"ה ב"פ דסבירא ליה לרש"י דזה ודאי אם שחט שור ובעודו מפרכס בא על בהמה ונתעברה ממנו אם נימא דמוליד בודאי הולד יש לו תקנה בשחיטה דהטעם דאביו לא בעי שחיטה משום דשחטו אותו ולכך הבן יש לו תקנה בשחיטה משא"כ אם נימא דלא מהניא שחיטה לעובר וא"כ ע"כ משום דלא בעי שחיטה כלל ולכך הולד אין לו תקנה ואף דבגמ' משמע דאף גבי בן ח' הוא משום דמהניא לו שחיטת אמו ע"ש ד' ע"ד י"ל דכיון דגבי בן ט' מהניא שחיטה לעובר ה"ה לבן ח' מקרי שחוט אגב אמו ועיין רש"י ביצה דף ו' ע"א ד"ה טריפה דקצת משמע שם דאם הוה נימא דהשוחט את הטריפה ומצא בה בן ט' חי מותר הוה מותר לשחוט את האם ביו"ט כדי לאכול העובר ועיין תוס' סנהדרין דף פ"א ע"ב וב"ק דף מ"ז ובאמת הטעם דאינו גובה מביצתה הוא משום דאם עכשיו הזיקה לא היה גובה ממנה דהא לאו בעלי חיים היא, והא דאסורה משום טרפה הוא משום דהוה כביצה טמאה דאתרבי מבת היענה וכמש"כ רבינו בהל' מאכלות אסורות פ"ג ה"י, ועי' תוס' חולין דף ס"ד ע"א ע"ש. וגם כמש"כ התוס' שם וכמבואר ביצה ד' ב' ע"ב וד' ז' ע"א דאין שם ביצה עליה עד שתצא לחוץ משא"כ לגבי ולד עיין ע"ז ד' מ"ז ע"א דשייא דאחידא באפיה ואף דדין בהמה אין עליו כמש"כ זה רק לדינא, ועי' מה דס"ל להראב"ד ז"ל בתו"כ פ' ויקרא גבי ביצי תורים של קרבן דעל האפרוחים יש עליהם קדושת הגוף ועיין בהך דתמורה ד' ל"א ע"ב הני מילי גידולין דחזי למזבח ע"ש בתוס' ונראה דר"ל זה כשיטת הראב"ד והך דמעילה דף י"ב ע"ב מיירי שבשעה שהקדישן כבר נגמרה ביצתן ועיין תוס' חולין ד' קל"ח ע"ב ד"ה יצא זה ועיין ע"ז ד' מ"ב ע"ב דאפרוחים שצריכים לאמן כביצים דמי ותוס' ב"ב דף ע"ט ע"ב ד"ה ויונים ובירושלמי פ"ה דגיטין דמחלק בין קטנים לגדולים לענין זכיה ע"ש, ולקמן אבאר זה. ומ"מ למ"ד ד' סימנין אכשר ביה רחמנא למה ליכא בו משום איסור אותו ואת בנו דהא א"צ להיות שם בהמה על הבן כמבואר בחולין ד' ע"ט ע"ב כמש"כ בהל' אישות דעדיין אין שם בן עליו עיין תוס' ב"ב ד' קמ"ב ע"ב וכ"מ:3שנים שלקחו כו'. מכאן משמע דלא הוה גזל אף בדיני שמים, ועי' בהך דגיטין ד' נ"ט ע"ב וד' ס' ע"ב גבי בור שהוא קרוב לאמה ובתוספתא דיבמות פ"ד ע"ש ולכך לא פסקינן בגיטין שם כשמואל בדיני ע"ש ברש"י משום דאין עליהם שם גזל ועיין בתוספתא סוף ב"מ:4בד"א כו'. עיין בהשגות ועיין בהך דביצה ד' י"ט ע"א כגון דקרהיט, ועיין בהך דבכורות ד' כ"א ע"ב התם במוכר תליא מלתא:
