1האומר כו' נזיר מיד כו'. משום דס"ל דזה תליא בהך דכאן דף י"א ע"ב דואני אתחילת דיבורא קאי ועיין לקמן פ"ח הי"ט וכן מבואר בירושלמי כאן פ"ב ה"ה ופ"ד ה"א וט"ס שם עי"ש:2בהשגות. בסה"ד וכיון דלא פליט מחד כו'. ע' כאן דף ח' ע"א. אך כיון דשם הוה נזירות אחת הוה ספיקא לחומרא מה שאין כן כאן וע' בירושלמי כאן פ"ב ה"ח דהוה מחלוקת דאמוראי גבי ספק אם קבל עליו נזירות אחת או ב' נזירות אם ספיקא להחמיר או להקל וגמ' דידן לא ס"ל כן וע' בהך דעירובין דף ל"ו ע"א דא"ש מספיקא לא פקעא כו' ועי' בירושלמי כאן פ"ג ה"ה דאם אמר הריני נזיר לכשיהא לי בן ונזיר ונולד בין השמשות הוה כמו ב' ימים יום א' לו ויום א' לבנו וצ"ל דהירושלמי ס"ל דביהש"מ הוא כלול משניהם וכל רגע ורגע שבו יש בו יום ולילה ועי' בהך דעירובין דף מ"א ע"א במה דמבואר שם אי אתם מודים כו' שמפסיק מבעוד יום ע"ש בתוס' ואף דלכאורה ממ"נ הא מה שמפסיק לאכול הוא מחמת חשש שמא הוא לילה ואז לא הוי שבת וע"ש בתוס' דף ל' ע"ב ד"ה ולפרוש וע"כ צ"ל כמש"כ דיש בו ב' הזמנים וע' בהך דהוריות דף ד' ע"א גבי מה דאמר שם דאם הביא כפרתו בין השמשות אין צריך להביא קרבן אחר אף אשם תלוי ובירושלמי שם פ"ג דאמר שם משום דספק כפרה כיפר וגם אם שבת ויו"כ ועשה מלאכה ביהשמ"ש פטור וא"ש דממ"נ והרי אם נימא דהוא יו"כ א"כ הוה ודאי וחייב חטאת וא"א לכפר אלא ע"כ צריך לומר דהוא כלול משניהם לגבי דין ומ"מ גם שם יו"כ עליו וכיון דלענין דין הוא רק חיוב ספק בגדר אשם תלוי לכך מכפר עליו יו"כ וע' בתוספתא כריתות פ"ב דמבואר שם להיפך רק דאם הקריב אז קרבן של מחוסר כפרה צריך להביא חטאת העוף הבאה על הספק ועי' בירושל' פסחים פ"ח סה"ב דמבואר שם ג"כ דגבי דם חטאת ודם אשם אין צריך להביא אשם תלוי וע' מש"כ רבינו בהלכות שגגות פי"א ה"ב דמחוסר כפרה שאני אך אי נימא כמש"כ י"ל דיש נ"מ אם הפסול הוא מחמת לילה או מחמת שאינו יום דבין השמשות יש בו ב' הדברים יום ולילה כיון דהוא בא משניהם וע' בהך דסוכה דף מ"ו ע"ב מה דמחלק שם בין סוכה ללולב ועי"ש בר"ן אם הטעם הוא משום דלולב רק מדרבנן אך למש"כ א"ש דלולב הפטור בו משום לילה ויש בו לילה ג"כ וסוכה משום דעבר זמנו ומספיקא לא פקע כמו הך דעירובין הנ"ל. ועי' בהך דשבת דף קל"ג ע"ב דמשמע שם לכאורה דאי הוי מסתפקי בזמן של ביהש"מ דיצא ידי מילה ע"ש וע"כ צ"ל דלא דהפסול הוא לילה רק דצריך יום וגם בזמנו הוא ג"כ וכמש"כ וכ"כ בזה בהלכות שבת. ועי' בירושל' ריש ברכות מה דמביא ראיה מהך דהקורא קודם לכן לא יצא וזהו בהש"מ דספק קרא ק"ש ספק לא קרא חוזר וקורא ע"ש. וכ"כ בזה. אך זה תליא בהך פלוגתא דפליגי בתוספתא ספ"ד אם תיכף משעת השלמת הנזירות הראשונה חלה עליו השניה או לא ועי' מש"כ רבינו לק' פ"ג הי"ח ע"ש ושם פסק רבינו ג"כ לחומרא אך י"ל דשם בתוספתא אזלא לשיטתיה אם תגלחת מעכבת או לא וע' בירושל' כאן פ"ב ה"ט דאין נזירות בנו חלה עליו רק לאחר תגלחת וקרבנות וזה רק כשאמר הריני נזיר ואח"כ נזיר לכשיהא לי בן אבל להיפך אז חל עליו תיכף אף באמצע כמבואר שם בגמ' ובירושלמי ודלא כרש"י כאן דף י"ג ע"ב במשנה ע"ש ועי' לקמן פ"ד ה"ג ועי' כאן דף ל' ע"א דאמר שם דלר' לית ליה תקנתא כו' עד שינהוג ב' נזירות ע"ש ולינהוג נזירות א' ממ"נ לא מהני כאן דכיון דאינו יודע עבור איזה דבר הוא נזיר לא יצא ועי' לק' בה"ח ובירושלמי שם מה דאמר הדא היא דר"ש דאמר אינו מביא קרבן עד שיהיה ר"ל משום דקשיא יביאו שניהם קרבן נזיר בשותפות וכמבואר בתוספתא כאן פ"ג ע"ש ותירץ דכ"ז שלא נודע עבור מה הוה נזיר אינו יכול להביא קרבן ואף דלק' דף י"ג אמר שם ר"ש דיכול להתנות שם דוקא כיון דעכשיו התנה הוה חיוב בודאי משא"כ כאן דאינו יודע בשביל מה מתחייב ועי' בהך דכריתות דף ח' ע"ב ודף כ"ג ע"ב דר"ש ס"ל דיכול להביא קרבן בשותפות ע"ש וע' מש"כ הר"ן ז"ל בנדרים דף ע"ד ע"א בשם רש"י גבי הפרה ע"ש דלא מהני ממ"נ רק בירור וע' בירושלמי כאן פ"ג ה"ב גבי הפריש שתיהן כאחת אין בידו אלא אחת וכן מבואר בתוספתא כאן והנה בהך דכאן דף ל' דאמר שם אייתי בי מיצעו לר' צריך ב' מנוין ר"ל כך דלריבר"י כיון דנדר קודם שהגיע לעונת נדרים לא חל כלל נדרו אבל לר' כיון שנדר אחר שהגיע לעונת נדרים וכיון דאיגלאי מילתא למפרע דבתוך זמן הנזירות יביא ב' שערות לא חלה עליו נזירות אביו מתחלה כלל דאין נזירות פחות מל' יום וא"כ דידיה שפיר חל עליו ויהיה די בנזירות אחת וצ"ל ג"כ כיון דלא ידע אם חלה עליו נזירותו אינו יוצא בזה המנין ע' יבמות דף ל"ה ע"ב בהך מחלוקת דר"י ור"ל וע' בהך דחולין דף כ"ג ע"ב גבי שיאור לחמץ דלחמי תודה דא"ש דאף דגברא לא יצא בזה מ"מ הוא מקים נדרו אי הוה ספק וע' תוס' גיטין ס"ג ע"ב מש"כ שם בשם ר"י ע"ש וזהו ג"כ כוונת הגמ' בחולין דף י"א ע"א דקימא דרי כו' ע"ש בתוס' רק הטעם משום דהכהן עצמו בשעה שהוא אומר טמא צריך לדעת הדבר הזה וא"ש:3השמטה בהשגות שם. במש"כ בהך מחלוקת דירוש' אם ספק נזירות אחת או ב' נזירות אי הוה לקולא או לחומרא ויהי' נ"מ ג"כ למה דנסתפקו אם ספק לו אם היא שמועה קרובה או שמועה רחוקה היך הדין אם שייך זה לקולא אך כיון דזה ודאי מקצת אבלות חלה עליו במאי ליסלק מיניה כע' דאמרינן בנזיר דף ח' ע"א אך אי נימא כמאן דס"ל דעיקר דאורייתא אף ביום שמועה ושמועה רחוקה ודאי רק דרבנן וא"כ הוי כמו ב' דברים וליכא כאן חזקה וע' ברי"ף ז"ל בפ"ג דמו"ק גבי אם שמע שמועה ביום ל' מהך דבכורות דף מ"ט וע' מכות דף ד' ע"א גבי ככר וכ"כ בזה בהל' שחיטה פ"א הי"ב ובהל' אס"ב פי"ב הי"ב דלכך החמירו גבי סנדל משום דבל"ז יש עליה טומאת לידה מחמת הולד ע"ש: ע"כ השמטה
