צפנת פענח על משנה תורה, הלכות יבום וחליצה ד׳:ט״ז

16 או שהתיר הוא כו'. עיין בירושלמי כאן דה"ה אם מתחלה חלצה ואח"כ התירה ג"כ פסול החליצה וכן משמע מלשון רש"י כאן בד"ה אע"ג, ועיין בהך דשבת ד' צ"ב ע"א גבי שנצין ע"ש:

17 וכן קטנה שחלצה. עיין בה"ה וכן מבואר להדיא בדברי רבינו בהלכות עבדים פ"ד הי"ג דחליצת קטנה פסולה ע"ש:

18 אבל חרש כו'. והנה זה כבר כתב לעיל בהל' י"ג אך באמת יש ב' מיני פסולים אחד דר"ל דפוסלתה לאחים ועיין בהך דכאן ד' ק"ה ע"א דקאמר שם אי לימא לעלמא כו' וע"ש בתוס' ד"ה לאחין ובאמת למה לא דייק הגמ' כך וכן יקשה מזה למ"ד בגיטין ד' כ"ד ע"ב דאינה פוסלה אך י"ל דיש נ"מ בין לכהונה בין לאחים ועיין בהך דכאן ד' ל"ה ע"ב ודף מ"ב ע"א וא"כ י"ל דאף דפסלה לאחים מ"מ לכהונה לא פסלה וגם י"ל להיפך, וכן נ"מ בין לעצמו בין לאחים אחרים ועיין ד' נ"ב ע"ב גבי כתב גט לזיקתו ע"ש ברש"י ותוס' ד"ה או ושם ד' ק"ח ע"ב גבי ומודה רב שהיא מותרת לאחין ע"ש ועיין מש"כ רבינו לקמן בהל' כ"ו ועיין מש"כ התוס' גיטין ד' פ"ב ע"ב דגבי ריח הגט אם מת מתייבמת ע"ש וזהו כונת הגמ' דיבמות ד' נ"ב ע"א גט דמהני בא"א מהני ביבמה ר"ל דמהני בא"א לענין לאוסרה אח"כ להתייבם אם מת מהני ביבמה ג"כ לאוסרה על יבם משא"כ ריח הגט: