צפנת פענח על משנה תורה, הלכות יבום וחליצה ג׳:י״ג

13 האשה שהלכה כו'. ואם אנו יודעים שמתו שניהם רק שאין אנו יודעים מי קודם עיין תוס' ד' צ"ד ע"א ד"ה כי מוכח דאינה נאמנת ושם ד' קי"ט ע"א ד"ה אמאי לא משמע כן ע"ש:

14 וחוששין לדבריה וחולצת כו'. והנה כאן לא ביאר אם מבקשין ממנו לחלוץ לה או כופין כמו בהך דדף קי"א ע"ב, ועיין קדושין ד' ס"ה ע"א אך שם הוא מכחישה בודאי אך באמת זה תליא אם נימא דהטעם הוא משום נאמנות י"ל דכופין אותו לחלוץ, אבל אם נימא מחמת שויא אנפשה חד"א אז מבקשין. ובזה א"ש מ"ש התוס' ד"ה אמר ליה דזהו הבעיא דגמ' שם גבי המזכה גט לאשתו במקום יבם ר"ל כך אם היבום הוא רק זכות שזכתה לו תורה או קנין ועיין בהל' מכירה פ' ל' ה"א גבי לוקח דאם נתרצה אין המוכר יכול לחזור בו, ולהיפך אם נמכר שלא מדעת המוכר אם מהני למפרע כשנתרצה עיין בהך דקדושין ד' מ"ו ע"א גבי בין היא בין אביה, ושם ד' מ"ה ע"ב ומש"כ ה"ה ז"ל בפ"ד מהל' זכיה ה"ב בשם הרמב"ן ע"ש ועיין ברש"י גיטין ד' י' ע"א דלכך קדושין לא הוה זכות משום דאין לה מזונות ועיין בירושלמי מעשרות פ"ג ה"ג מה דבעי שם דמים מה שיטבלו כמקח ואמר שם דהגע עצמך כו', ר"ל אם הבעלים יבואו כשהיא נתונה בפיו ואז ע"כ צריכים להסכים על המקח ונעשה כאוכל טבל למפרע משמע דהוה מקח למפרע, ועיין בירושלמי פ"א דתרומות ה"א דבעי שם גבי הך דכלך אצל יפות דרק מכאן ולהבא ע"ש ועיין בעירובין ד' ע"א ע"א ובדברי רבינו בהל' תרומות ועיין במש"כ רבינו ז"ל בהל' מעשרות פ"ג ה"ז במש"כ רבינו וכן הקובע פירותיו כו' מן הששה דברים כו' וחדא מינייהו היינו מקח וא"כ מוכח דזה ג"כ יכול להקנות שלא מדעת וכ"כ בזה ופשט מהמשנה דהוה רק גדר זכות מדנקט וחולצת ולא נקט מבקשין וע"ש ד' צ"ג ע"ב גבי עד אחד ביבמה ור"ל ג"כ כן ונ"מ אם מקרי דבר שבערוה וכמו שכתבתי. וגם י"ל דלשיטת רבינו בהך דנדרים ד' צ' ע"ב אם נימא דהוה גדר קנין שוב אינה נאמנת לומר ולשויא אנפשה חד"א, ועיין בגיטין ד' פ' ע"ב ובירושלמי שם גבי ארוסה וכ"כ בזה: