1השותפים שקצרו כו'. זה שלקח הקמה כו'. אבל על הקציר שלקח הראשון א"צ השני להפריש וכ"כ בזה לעיל דזה לא הוה כמו מכר דצריך המוכר להפריש גם על מה שמכר לעיל פ"ב ה"ה משום דכאן לא שייך לומר מתנתא דכהן לא זבני לך כיון דהשותף נוטל בגדר בעה"ב לא בגדר לוקח ע"ש. והנה כאן לא כתב כמו ברישא דחזרו ונשתתפו נותנים פיאה אחת משום דכבר נדחית וכמ"ש רבינו לקמן בהל' בכורים פ"ז ה"ט גבי חלה ע"ש ועיין בדברי רבינו בהל' בכורות פ"ו ה"י דס"ל שם דגבי מעשר בהמה הוה אחים ושותפים שוים ואף שאח"כ נשתתפו לא אמרינן דחזרו כבתחילה רק דהוה לקוח וכאן לכאורה לא משמע כן אך באמת מה דס"ל לרבינו שם דשותפים ג"כ חייבים במעשר בהמה זה רק כשיש בכל אחד שיעור אבל אם לא נולדו רק חמשה לזה וחמשה לזה נראה דאז יש חילוק בין אחים לשותפים אף לשיטת רבינו ובזה א"ש ג"כ מה דמבואר במכילתא פרשת משפטים פ"ז דיליף שם ג"ש בשבט גבי עבדים דעבד של ב' שותפים אינו בדין יום או יומים כמו במעשר בהמה ודלא כהתוס' ב"ק דף צ' ע"א ע"ש וא"כ יקשה מזה לשיטת רבינו כאן אך למש"כ דגבי שותפים בעי שיעור לכל או"א ולכך אינו נוהג גבי עבד וא"כ לפי"ז גבי אחים שנפל להם עבד בירושה שפיר נוהג בהם הך דין דיום או יומים ועיין ב"ב דף קל"ז ע"ב גבי אתרוג אך שם נקט שקנו מתפוסת הבית ולא שירשו ודלא כהרשב"ם שם. ועיין מ"ש רבינו בהל' ביכורים פ"י הי"ג גבי ראשית הגז דהא דהשותפים חייבים הוא רק כשיש לכל אחד כשיעור ופסק כר"א רק דס"ל דר"א לא פליג רק אם אין בכל אחד כשיעור גיזה ואף דא"כ מה מדמה בחולין דף קל"ה ע"ב זה לתרומה הא תרומה לא בעי שיעור וכ"ע מודו בה ועיין בר"ש כלאים פ"א מ"ט מ"ש שם בשם רב האי גאון דגם גבי מעשר שייך צירוף ותמה עליו שם אך י"ל דר"ל לענין קבע וכעין הך דב"מ דף פ"ט ע"ב גבי ספיתה ועיין בירושלמי חלה פ"ג ה"א במה דאמר שם שצריך לומר חוץ מן הטמא ואמר שם דמיירי רק שיש שיעור חלה בלא הטמא. והנה בתוספתא שם אמר דמיירי ג"כ דאין בטמא כשיעור ולכאורה ר"ל דהיינו שיעור חלה וכהך גירסא דגרס שם במשנה ובלבד שלא יהא חמשת רבעים כו' ע"ש בר"ש ומצטרף ג"כ לא משום דהוא מקפיד על תערובתו וכמבואר שם בפ"ד ובתוספתא שם דטמא וטהור אינו מצטרף אך קשה הא שם בתוספתא נקט גם תרומה ומה שייך בזה שיעור ולכאורה ראי' למש"כ אך י"ל דר"ל שאין בטמא שיעור כביצה לטמא אחרים ואף דהא מ"מ גם הטמאים נטבלו וא"כ אוכל טבל טמא כמ"ש שם הירושלמי אך י"ל דזה יהי' תליא בהך מחלוקת דירוש' חלה פ"א ומעשרות פ"ה גבי הממרח כריו של חבירו שלא מדעתו אם נטבלו וכאן אינו רוצה שיטבלו י"ל דלא הוה טבל והירושלמי קאי למ"ד דס"ל דנטבל אך קשה דגבי טבל הא הוה כמו פירורין ולא מצטרפי לכביצה לטמא כמבואר בירושלמי ספ"ב דחלה וזה באמת מחלוקת דתנאי בעדיות פ"ג מ"ב ע"ש בפיהמ"ש ותוס' זבחים דף ק"ה ע"ב וטהרות פ"ח ובזה מדוייק לשון רבינו בהל' תרומות פ"ה דנקט שם ערימה של חטים אם נטמאה מקצתה כו' משום דמבואר בירושלמי פ"ב ה"א דבשל קשואים כו' אף אחת הוה כשתים ואין תורמין מזה על זה ובמ"א אבאר זה. עכ"פ רבינו ס"ל כר"א רק דס"ל דזה רק כשאין בכל אחד כשיעור וס"ל כן דה"ה גבי מעשר בהמה דהא דממעטינן שותפות בבכורות דף נ"ו היינו אף אם נולדו אח"כ או קנו ממעות השותפים רק דאין כאן רק עשרה משל שניהם אבל גבי אחים כה"ג חייבים ובאמת בתוספתא דחולין פ"י מבואר דגם לקוח פטור מראשית הגז ור"ל כמש"כ רבינו בהל' ביכורים פ"י הי"ד כגון שקנה אחת וגזזה ואח"כ קנה עוד אחת וגזזה כו' ובזה הוה מחלוקת בתוספ' שם ור"א ס"ל כן ומשום דס"ל דצריך שיהי' לו חמשה צאן בב"א בשעת התחלת הגיזה והך דחולין דף קל"ח מפרש דשיטת רנב"ה דס"ל דפטור מיירי דמכר גיזה הראשונה לאחר ופליגי בזה אם התחלת הגיזה מחייב ואז הי' לו ה' צאן וכיון שנתחייב כבר ביד המוכר שוב לא פקע במה שמכרן ואידך ס"ל דרק לאחר שגזז כשיעור אז חל עליו החיוב אבל זה מודו כ"ע דאף אם בשעת גמר הגיזה הי' אצלו חמשה כיון דבהתחלה לא הי' לו צאן כשיעור פטור ועיין חולין דף קל"ו ע"א בהך דאמר שם היו לו שתי כו' וזהו התוספתא דלקוח פטור וכמו גבי מעשר בהמה אך י"ל דכונת התוספתא משום דהא מבואר בחולין דף קל"ו דילפינן רה"ג נתינה נתינה מתרומה ושם לקוח פטור. ועי' בתוספתא דמנחות פ"ט הובא בתוס' שם דף פ"ג ע"ב דאמר דבכור ומעשר אינו בא מן הנכרי והוא תמוה דמעשר אף אם לקוח מישראל ג"כ פטור וזה אין לומר דקמ"ל דנכרים אין מביאים מעשר בהמה כמו הך דזבחים דף מ"ה וכ"מ ובירושלמי פ"א דתרומות ה"ג דהא כמה קרבנות יש שאינם מביאים והתוספתא לא ר"ל רק דאנו אין לוקחים מהם ועי' תוס' מנחות דף ע"ג גבי קרבנות צבור וכן מה דאמר שם בכור קשה מה שייך זה גבי ב"נ הא לא עלי' קדושה כלל אך בכור י"ל דר"ל לשיטת ר"י דס"ל בכורות דף ב' ודף ט' ע"ב דשותפות עכו"ם חייבת ומ"מ למזבח לא קרב ואין בו קדושת הגוף כלל ומותר בגיזה ועבודה ומן הסתם גם בפט"ח כן לר"י דס"ל דזה רק צריך ליתן לו בגדר מתנות כהונה אבל קדושה אין בו ובאמת יהי' נ"מ גם לדידן דלא ס"ל כר"י בשותפות נכרי בפט"ח דקי"ל דגם כהנים ולוים פטורים אם גם שותפות שלהם פוטר. והנה מלשון התוספתא רפ"א דבכורות משמע דגם זה פוטר ועיין חולין דף קל"ב דגבי מתנות כהונה המשתתף עם כהן פטור ואם גם שם לר"י דס"ל דשותפות עכ"פ מפקיע מהקדושה אם שותפות של כהן ולוי גבי פט"ח ג"כ כן. והנה באמת מלשון רבינו בפ"ט מהל' בכורים מוכח דלא ס"ל כרש"י בחולין דף קל"ג דשותף בראש דקי"ל כר"ה דחייב בשאר המתנות ס"ל לרבינו דזה רק בכהן ולא בגוי דלא כרש"י שם דבגוי פטור לגמרי אף אם יחד לו חלק דזה ודאי אם הי' הכהן שותף אפי' באחד מאלף מהבהמה פטור מכל המתנות דהוה כמו שיש לו חלק בכל אבר ואבר עיין חולין דף קל"ה ע"ב ובכורות דף נ"ו ע"ב ובר"ן פ"ד דגיטין על הך דדף מ"ב ע"א ע"ש אם יש לו חלק בכל דבר ודבר ועיין בפיהמ"ש לרבינו דמאי פ"ו מ"ח וכ"כ בזה במ"א וכמו בחולין דף ל"ט ע"ב גבי יהיב זוזא לטבחא ושם דף פ"ג ע"א בדינר בשר ע"ש אבל היכא שיחד לו אבר מיוחד אז אף דגבי כהן חייב בשאר מתנות מ"מ גבי נכרי פוטר ואף דלכאורה מהך דחולין דף קל"ג ע"ב מה דמביא שם הך דזה חומר בזרוע כו' לפי פי' רש"י שם נראה דגם גבי גוי כן אך רבינו ז"ל כ"כ לעיל דאינו מפרש הסוגיא כרש"י. והנה באמת גבי בכור לפי המבואר בבכורות דף ג' ובדברי רבינו בסוף הל' בכורים ובפ"ד מהל' בכורות דרק דבר שנעשה ע"י זה בעל מום ולא הוה כהך דב"ק דף ע"ח ע"ב גבי ד' וה' דהוה שם מחלוקת אך באמת רבינו פסק בפ"ב מהל' גנבה דגם גבי ד' וה' דוקא אבר הוה שיור ודלא כדמשמע מרש"י שם. והנה הטעם דשותפות עכו"ם פוטר מבואר בבכורות דף ג' משום דעריבי בו חולין ור"ל דיש בהבכור דבר שאינו בכור וזה א"א וכמ"ש התוס' חולין דף קל"ב ע"א גבי שה דצריך שיהא כל השיות שבו בר חיובא וע"ש דף קל"ה ע"ב נכרי לאו בר חיובא ועיין בירושלמי ערלה פ"א גבי שורש פטור פוטר דמחלק שם בין של הקדש דנהי דפטור מ"מ אינו פוטר וכן שם גבי שורש סייג ואף דשם אמר הטעם משום דיכול לפדותו ולחייבו מ"מ ר"ל משום דאין הפטור שלו בעצם וא"כ י"ל דה"נ אף דכהן פטור מן המתנות משום דלא איקרי עם מ"מ לענין זה שיועיל לפטור כל הבהמה לא היכא דאין לו חלק בזה ושותפות עכו"ם י"ל דיליף מראשית הגז ע"ש דף קל"ה ע"ב ודף קל"ו ע"א וכן נראה דהא דפסקינן בבכורות דף ט"ז ע"ב דכל היכא דיד גוי באמצע פטור מן הבכורה זה רק גבי גוי אבל כהן בפט"ח כה"ג חייב ויהי' נ"מ ג"כ אם קנה ישראל מן כהן חמור במעות בלא משיכה אם יש עליו דין פט"ח עיין בדברי רבינו בהל' תרומות ספ"ט ובירושלמי פ"ח דשביעית ה"ב. והנה טעם רבינו דהל' תרומות הנ"ל אף דזה ודאי לדידן דפסקינן כר"י דדבר תורה מעות קונות כ"ז שלא חזר בו הוה קנין גמור ולכך כתבו התוס' ב"מ דף מ"ג דיוכל להשתמש במעות וזהו ג"כ כונת רש"י שם דף מ"ח ע"א ד"ה קאי דנ"מ לענין קדושין וזה תליא דבר שיכול לחזור בו אם כ"ז שלא חזר בו אם הוה קנין ועיין ב"מ דף ס"ג ע"א גבי ריבית וביצה דף ל"ח ע"א ודף מ' ע"א דהוה ברשותו וכן מוכח מהך דבכורות דף י"ג ע"ב גבי דברים וב"ב דף פ"ח ע"א בהך דר"ס דזה הוה קנין גמור כ"ז שלא חזר בו ועיין עירובין דף פ"א ברש"י ד"ה לא דכתב שם דאין המעה קנויה לו אך רש"י כ' שם משום דלא סמכא דעתו ועיין קדושין דף מ"ח ע"א וע"ז דף ע"א ע"ב גבי פסק ע"ש וכ"מ בזה אך שם קאי גבי נכרי ועיין עירובין דף ס"ב ע"א ורשב"ם ב"ב דף נ"ד ע"ב דעכו"ם לא סמכא דעתו ולכך משמע מדברי רבינו בהל' בכורות פ"ד ה"ה דרק בדיניהם אז קנה ישראל מגוי וחייב בבכורה ואף דהוא פסק בפ"א מהל' זכי' ומתנה הי"ד דגם עפ"י דינינו קנה כך צ"ל כונתו כמש"כ התוס' ב"ב דף נ"ד ע"ב דלא נימא דדעתו כמו מישראל ואף דגבי ישראל לחומרא הוה קנין גמור מ"מ גבי גוי י"ל דמיקרי יד גוי באמצע ועיין רש"י חולין דף ל"ט ע"ב דהיכא דמצי מדחה לו לא הוה קנין גמור ובתוספתא דע"ז פ"ב דכל היכא דלישראל אסור להחזיר לגוי כמוכר לו ואסור וכעין מ"ש התוס' ב"ב דף פ"ח. עכ"פ גבי ישראל כ"ז שלא חזר בו י"ל דהוה קנין גמור ועיין ב"ק דף ע"ט ע"א וכן נ"מ גבי ד' וה' דגנב והקיף חייב אף דלא הוה רק משיכה לבדו וכן להיפך במעות לבד כמו הך דב"ק דף ע' ע"ב גבי עקוץ תאנה ע"ש בתוס' אף דהוה רק מעות ומ"מ הוה קנין גמור לענין זה אך שם י"ל דהא באמת לא קנה לדידן עיין תוס' ב"ק דף ע"ט ע"א ד"ה גנב רק דצריך שיהי' גדר קנין וכיון דהוה גדר קנין שפיר קנה ומה דמקשה שם דף ע' ע"ב וכיון דכי תבע לו כו' ע"ש בתוס' ד"ה באומר מש"כ שם דהא קניה בחצירו אך הכונה כך דהא צריך שבשעת החיוב אז יקנה דאל"כ למה פטור מד' וה' כמבואר בירושלמי גיטין פ"ה גבי מנסך ובתוספתא ב"ק פ"ט הובא בדברי רבינו פ"ג מהל' גנבה ה"א ע"ש וזהו כונת הירושלמי ב"ק פ"ז ה"ו תלישה הוא שמחייבת ולא המכירה אך כונת הגמרא דילן הוא כך דהנה מבואר בירוש' מעשרות פ"ב סה"ה גבי אבטיח שספת בו אפי' כ"ש קנאו ור"ל דהוה קנין במחובר וה"נ ר"ל בהך דעקוץ תאנה דע"י העקיצה שקנה התאנה מקנה הגנבה לבעל התאנה ועיין ב"ב דף פ"ז ע"א גבי יפה לי קרקע כ"ש ע"ש ונמצא שהמכירה הוא ע"י האיסור חילול שבת ומקשה דכיון דהתאנה קנה מחמת דקלב"מ שוב לא הוה מכירתו מכירה כלל דהלוקח לא נתן לו כלום ואף דהא קי"ל דאם יש לו בעין צריך להחזירם כמבואר בסנהדרין דף ע"ב זה לא מחמת הלקיחה רק מה שישנם ת"י. עכ"פ י"ל דגבי כהן בפט"ח לא שייך זה דידו באמצע. ובאמת יש נ"מ לשיטת ר"י דס"ל דשותפות עכו"ם חייב בבכורה רק גדר מתנות כהונה ולא קדושה אם שחטו הישראל ולא נתנו לכהן אם חייב במתנות ועיין בתוס' בכורות דף ב' ע"א ד"ה ונותן אם צריך ליתן אותו בעצמו לכהן אך במ"א כ' דזהו כונת רש"י חולין דף קל"ב ע"א דכתב דלכך פטור מן המתנות משום דאין קדושה חל על קדושה ולא כתב משום דכצבי וכאיל כמבואר בכ"מ אך י"ל דנ"מ כה"ג וסבירא ליה דיש בו קצת קדושה על כל פנים אף דמותר בגיזה ועבודה וא"ש מ"ש שם התוספות דע"כ מיירי בבעל מום אך י"ל כה"ג אך אי נימא כמש"כ במ"א דמתנות כהונה זכה בו השבט קודם נתינה רק דהוא יכול ליתן לכל כהן שירצה אם כן יש לומר דאם שחטו עד שלא נתן לכהן פטור מן המתנות ויהי' נ"מ ג"כ לשה של פדיון פט"ח אם שחטו עד שלא נתן לכהן ג"כ פטור מן המתנות כיון שהכהן כבר זכה בו וכמש"כ דזהו כונת הגמ' בכורות דף י"א ע"ב ואם מת נהנין בו סד"א כו' ר"ל דכבר זכה בו הכהן ואף דמתנות כהונה אין נותנים לכהן רק כשראוים לו כעין דמבואר בחולין דף קל"ו ע"ב דלכך טריפה פטור ממתנות כהונה משום דכתיב ונתן ולא לכלבו אך זה רק אם מתחילה לא היו ראוים אבל כאן גבי פדיון פט"ח דהוה כמו שזכה בו כהן קודם שמת צריך ליתן להכהן הנבלה וכן יהי' נ"מ לגבי בכור אף דקי"ל דגם בטריפה שייך בכורה כמבואר חולין דף קל"ו ע"ב ובמנחות דף ו' ע"א וכן פסק רבינו בפ"א ה"א מהל' בכורות ומשום דלא גרע מנפל כמבואר בכורות דף ג' והנה בזבחים דף ק"ד ע"א וכן פסק רבינו בהל' בכורות פ"ג ה"י גבי בכור דאם נמצא טריפה אחר שהופשט הבשר יקבר והעור ישרף בבכור תם ובבכור בע"מ העור לכהן וגבי קדשים בהל' איסורי מזבח פ"ב הי"א דתצא לבית השריפה ומשמע גם הבשר וטעמא מאי ועיין תוס' בכורות דף ל"ב ע"ב ד"ה פסק והנה הטעם דרבינו לא פסק כמ"ד בזבחים דף ק"ד דנמצא טריפה בבני מעים מרצה על העור הוא משום דכ"כ דרבינו פסק כמ"ד בתמורה דף י"ז ודף י"א דטריפה פקע ממנה הקדושה אף אם אח"כ נטרפה ובזה הוה פלוגתא דתנאי בתוספ' דתמורה ובתוספ' דבכורות פ"ג וס"ל דרחסג"ה ס"ל כת"ק דר"א דתוספ' שם דלא פקע וכן ס"ל הך דפסחים דף ע"ג ע"א גבי שחטו ונמצא טריפה בסתר ע"ש וא"ש מ"ש שם התוס' ועיין בקדושין דף נ"ז ע"א אך שם ר"ל דהוה טרפה משנולד ועיין במנחות דף ע"ח ע"ב ודף ע"ט ע"א דמיקרי פסולו קודם שחיטה ואף דר"מ בזבחים דף ס"ט ס"ל דמליקת עוף טריפה מטהר וא"כ לכאורה קשה לר"י שם דף ע' ע"ב דדוקא בתמימים ולא בבע"מ וא"כ מ"ש מטריפה דר"מ ס"ל במנחות שם דהוה פסולו קודם שחיטה וצ"ל דס"ל דגבי עוף לא אמרינן דנפקע הקדושה שבה ע"י טרפות כיון דבה יש מליקה דנעשה טריפה ע"י זה ועיין תוס' זבחים דף ס"ט ע"ב וא"כ לא הוה בה פסול הגוף עיין תמורה דף י"ז ע"א ע"ש והנה רבינו בהל' איסורי מזבח פ"ב ה"י כ' שם הטעם דטריפה משום הקריבהו לפחתך ור"ל דקמ"ל דיש בו גם איסור קדשים מלבד האיסור ועיין ברש"י זבחים דף ע"ד ע"ב ד"כ שם דגם ספק טריפה אסור להקריבו בודאי מחמת הקריבהו לפחתך והולך לשיטתי' דס"ל בחולין דף ט' ע"ב ד"ה הלכתא דספק אסור רק משום שמא יעבור ועיין ברש"י יומא דף ס"ד ע"א ד"ה יקרובו ע"ש. ונ"מ אם נעשה טריפה בין שחיטה לקבלה אף דאז אין שייך גדר טריפה או אם ניקבה הריאה בין קנה לושט אף דכשרה היא מ"מ אסורה למזבח וא"כ נמצא שייך בו ג"כ פסול קדשים והוה כמו חסר אחד מאברים הפנימים המבואר שם בהל' י"א ובכורות דף ל"ט דגם לאחר שחיטה פסולה מטעם דאינה תמימה ויהי' נ"מ אם זה הפסול דחסר אחד מן האברים הפנימים שייך גבי עוף דלא בעי תמים אך מ"מ אין מקריבין חסר כמבואר שם בפ"ג ה"א ועיין מעילה דף י"ב ע"א דהפסול הוא בעוף מטעם חסר לא מטעם מום לכך ליכא בה פדיון כן ס"ל לרש"י שם וכן יהי' נ"מ אם בעל שלש כוליות אם חל עלי' קדושת הגוף או הוה כמו פסול הגוף עיין בדברי רבינו פ"ג מהל' איסורי מזבח ה"י ומלשון רבינו בפ"ב הי"א נראה דרק בעל כוליא אחת תשרף די"ל שנעשה אחר ההקדש אבל בעל שלש כוליות לא תשרף ולא חל עלי' קדושה כלל דזה משנולד כמבואר בבכורות שם ובכתובות דף ע"ו ע"א ובחולין דף ע"ד ע"א דיותרת הוה מן הבטן ע"ש ולא שייך בזה טעם התוס' בכורות דף ל"ב ע"ב והוא מהך דכריתות דף כ"ד ע"ב מפני שנראה כזבח פסול דבזה לא שייך כיון שא"א לומר שנעשה אח"כ. אך י"ל כמ"ש התוס' תמורה דף י"ט ע"ב דלכך אמרינן במנחות דתצא לבית השריפה משום קדשי בה"ב ונ"מ דגבי בכור דקדוש תכף כשנולד איך דינו דהנה בתמורה דף י"א ודף י"ז ובחולין דף ע"ד הנ"ל מבואר דהוה קודם שנולד משעת יצירה וא"כ אין הקדושה עליהם רק בגדר בע"מ וכמו דמוכח ממה שכ' התוס' בכורות דף ל"ד ע"ב דבזה לכ"ע מותר להטיל בו מום וכ"כ בזה בח"ב בהל' ערכין מהך דתמורה דף כ"א ע"א גבי מותר להטיל מום בתמורת בכור ע"ש ונ"מ ג"כ לענין בכור בזמה"ז ע"ש בתוס' בכורות ובהך דע"ז דף י"ג ע"ב ובמ"ש רבינו בהל' איסורי מזבח פ"א ה"ז דפסק שם דגבי קדשים בזמה"ז עובר בלאו משום דס"ל דגמ' דע"ז אזיל לר"י דס"ל דבעלי חיים נדחים ורבא ס"ל אף בזמן שהוא בידו עיין בזבחים דף נ"ט ע"א ובתוס' שם ודף ל"ד ע"ב ומנחות דף נ"ט ע"ב וכ"מ וא"כ לפי"ז קדשים שהוקדשו בזמה"ז פסולים אף לכשיבנה בית המקדש לכך רק מדרבנן מה שאין כן לדידן דפסקינן דלא נדחו כמש"כ רבינו בסוף פ"ג מהלכות פסולי המוקדשין עובר עליהם בלא תעשה אך זה רק בשאר קדשים אבל בבכור ומעשר דקי"ל דליקרב אינם באים מחו"ל וה"ה בזמה"ז אינם ראויין ליקרב אף לכשיבנה אין עליהם חיוב. וכן אם נולדו טריפה אף דאיתרבו לבכורה כמש"כ מ"מ גדר מתנות כהונה לא שייך עליהם דונתן ולא לכלבו כמש"כ ונמצא לפי"ז דאם נשחט ונמצא טריפה מן הבטן אז אף העור יקבר ואם נשחט ונמצא טריפה שיוכל להיות אח"כ הבשר יקבר דבזה לא שייך גדר משום קדשי בה"ב גבי בכור ומ"מ העור ישרף דהעור הוה דבר בפ"ע וכבר הארכתי בזה לעיל אם הא דכהן נוטל עור בכור תם אם הוא מחמת דהעור הולך אחר הבשר כמבואר זבחים דף ק"ג ע"ב או משום דכהן הוה כמו בעלים דבכור וכמבואר בתמורה דף ז' ע"ב דבאמת אף דהא מבואר בזבחים דף מ"ג ומעילה דף ט' דזריקת הדם מוציא את העור מידי מעילה הנה זה לא מחמת דחל קדושת הגוף על העור רק דזה ממילא הוה וכעין מעשה עץ שימש ולכך מבואר בזבחים דף ק"ג ע"א דחל על העור קדושת בה"ב מה"ת לדברי הכל ועיין תוס' יומא דף נ"ט ע"ב ותוס' חולין דף קי"ז ע"א דמשמע שם דאף קודם זריקה ליכא על העור מעילה ד"ת ר"ל בגדר עור ונ"מ דהזכי' שזוכין הכהנים לא מקרי משולחן גבוה ולכך חשיב להו בחולין דף קל"ג מהני דבירושלים ע"ש בתוס' ד"ה ועורות מ"ש שם ועיין זבחים דק"ג ע"ב דמוכח שם דקדשים קלים אם היו רוצין לא היו מפשיטין אך עיין שבת דקט"ז ע"ב דמשום נימין היו מפשיטין תחילה ועיין רש"י זבחים דף י"ד ע"א ותוס' שם דף ס"ג ע"א דכל היכא דלכתחילה לאו אורחי' הוה כמו א"א לבטלו ועיין רש"י פסחים דף ס"ה ע"ב דהפשט לא צריך רק גבי עולה וכ"כ בזה ונ"מ ג"כ דכל היכא דצריך הדבר מיקרי זה מגוף הדבר ועיין תוס' מנחות דף מ"ב ע"ב ד"ה כתנאי מ"ש דהא גט לא בעי עשי' לשמה ע"ש אך באמת הא גט לא צריך כלל עיבוד שיהא נצרך לשמה אך יהי' נ"מ לגבי מגילת סוטה כמבואר בסוטה דף י"ז דבעי עיבוד אם שם צריך לשמה וגם אם לשם פרשת סוטה או לשם זו ע"ש דף כ' ע"א ובעירובין דף י"ג וכ"כ בזה בהל' סוטה בענין אם קלף לאחר שנמחק לשם סוטה זו אם כשר לשם סוטה אחרת לכתוב עלי' עיין בספרי ובתוספ' אך הספרי יש לפרש דר"ל להך דסוטה דף י"ח אם מחק ב' מגילות לתוך כוס אחד אם נימא דיכול להשקותן ע"ש אם אח"כ הודה אחת מהן שנטמאה אם יכול להשקות השניה. ועיין זבחים דף נ"ח ע"א בתוס' דלכתחילה לא ישחוט ע"ג המזבח ומ"מ מבואר תוס' יומא דף כ"ז וחגיגה דף י"א דמיקרי יכול לשוחטו ע"ג המזבח ולכך לא הוה עבודה ע"ש. וכן נ"מ דכהן יכול לקדש בהעור את האשה כמבואר תוספ' קדושין פ"ד ובירוש' שם פ"ב ועיין בכורות דף ל"א ע"ב אך שם קאי בבע"מ וכן יהי נ"מ לגבי עצמות קדשים עיין זבחים דף פ"ו ע"א דזריקה התירם למעבד אפי' קתא דסכינא ר"ל ולא שייך בהו משולחן גבוה קזכו וע"ש דף פ"ה ע"א אם יש הפשט ונתוח בראש המזבח ר"ל אם גם העור יקטיר או לא ובאמת זה תליא בהך מחלוקת דזבחים דף ק"ד אם הדם מרצה על העור בפ"ע והנה מפשטות דברי הגמ' שם נראה דלר' יכול לזרוק הדם על העור בפ"ע אף אם נטמא או נאבד או נשרף כל הבשר דאל"כ מה מתרץ שם דר"ח ס"ל כר' דדם מרצה על העור בפ"ע וא"כ לפי"ז הוה עור ג"כ בגדר שולחן גבוה אך אי נימא כראב"ש דאינו מרצה לא שייך זה דרק משום דהעור בטל להבשר אך באמת רבינו ז"ל לא הביא כלל הך דין דיוכל לזרוק הדם על העור בפ"ע ומ"ש בהל' פסוהמו"ק פי"ט ה"ט וזבח שהופשט כו' אין ראי' כלל דקאי אפסול רק דר"ל דיכול להפשיט קודם זריקה ובאמת לא דצריך לזרוק רק דפקע ממילא המעילה משום דעור לאו גדר קרבן הוא בשעה שהוא חלוץ ולכך חל עליו קדושת בה"ב מה"ת כמבואר שם דף ק"ג ועל בשר חטאת ודאי לא חייל וע"כ משום דעור לאו משולחן גבוה. עכ"פ כך דעור בכור אם נטרף אחר שנולד דכבר זכו בו כהנים ושחטו תמים ונמצא טריפה אף דהבשר יקבר דהוה בגדר חולין כמש"כ מ"מ על העור הוה שייך שפיר גדר קדשים כיון דקי"ל דהדם מרצה עליו וגבי קדשים אז אם מצא טריפה גם הבשר ישרף משום ב"ה כמ"ש התוס' בתמורה הנ"ל אך זה קשה למה פסק רבינו בפי"ט מהל' פסוהמו"ק ה"ט דגם בקדשים קלים ישרף העור ומשמע אף בנמצא טריפה דמנ"ל זה לפי מש"כ כיון דפקע ממנו הקדושה לגמרי. וגבי בכור בעל מום הנה רבינו בהל' בכורות פ"ג ה"י דכ' והוא שנשחט עפ"י מומחה ר"ל דרק מומחה הוא פועל דהוה כמו היתר וחלוק העור מהבשר אבל ג' הדיוטות לא אך זה אם רק דבעי מומחה כמום שאינו מובהק ובא"י דאף במום מובהק בעי מומחה כמש"כ בפ"ג והנה רבינו בפיהמ"ש דעדיות כ' בפ"ב גבי הך דרחסגה"כ דרק בחו"ל כן ר"ל משום דאז לא מעכב מומחה והוא עשה ע"י מומחה פועל להתיר העור אך בפיהמ"ש בזבחים לא פי' כן ואדרבא י"ל דרק במקום דמעכב מומחה אז מועיל ההתרה שלו ועיין בגיטין דף ו' ע"ב גבי בפ"נ ובפ"נ דמשמע שם גבי מקום דא"צ מועיל ע"ש בתוס' אך בירוש' מוכח דלא מהני ועיין ב"ק דף ק"ו גבי שבועה קונה דלא מהני היכא דא"צ ומכות דף כ"ג ע"ב ברש"י גבי חייבי כריתות שלקו וכה"ג אמרינן בירוש' גיטין פ"ז ה"ה גבי אצטלית אמר שם אר"י כשאבדה באונס אנן קיימין עשו אותה כמתנה ש"ח כו' וט"ס שם וצ"ל להיות חייב כשואל כעין הך ירושלמי פ"ו דב"מ ורפ"ז דשבועות דמתנה ש"ח להיות כשואל ותוספות בבא מציעא דנ"ח ור"ל כך דנהי דיש לומר מה לי הן מה לי דמיהן כעין בבא מציעא דף ס"ג זה רק אם מחוייב לשלם על פי דין אבל היכא דאין צריך לשלם הוה רק כעין דאמרינן בבא מציעא דף כ"ו עמוד ב' דלא מתקן כלל בהשבה דהוא מתנה בעלמא ולכך נתבטל התנאי ור' שמעון בן גמליאל ס"ל דהוה כמו שהתנית שתתחייב ושפיר מהני הדמים וכן בהך דב"ב דף קל"ז ע"ב גבי אם הקדיש את השור דמשמע דלא מהני אף אם ישלם הדמים עיין ברא"ש פ"א דקדושין והטעם כיון דעפ"י דין א"צ לשלם דמצי אמר לו הרי שלך לפניך לא מהני התשלומין. ועיין תוס' סנהדרין דף מ"ח ע"א דמעות הוה כמו עצם הדבר ובמ"א אבאר זה. וכן יהי' נ"מ גבי חלב וגיד הנשה ועצמות של בכור בע"מ טריפה אם מותר ליתן לעכו"ם עיין תוס' בכורות דף ל"א ע"ב ודף ל"ב ע"ב דמותר ליתן לכ"ע בכשרה לעכו"ם בטריפה מאי ועיין תוס' שבועות דף י"א ע"ב דכ' דהיכא דרק מדרבנן לא שייך העור להבשר ובזה יש ליישב מה דמבואר במס' מעש"ש פ"ג גבי צבי שלקחו ומת דר"ש אומר יפדה ונראה דקאי על עור והטעם משום דמה"ת הוה הדין ליקח חיה לבשר תאוה ופקע גם העור לחולין עיין מנחות דף פ"ב ע"א בתוס' ובירוש' פ"א דמע"ש רק דמדרבנן גזרו שלא יפקע כמבואר בירוש' שם ובתוספ' פ"א ואף דמהך דחולין דף ל"ג ע"א בהך דמוקי בלוקח בכסף מעשר מוכח דלא פקע הקדושה של מעש"ש בלקיחת חיה י"ל דזה לבתר תקנה המבואר בירוש' ובתוספ' שם וא"כ הוה רק מדרבנן ומדרבנן עור חלוק מבשר וא"ש. ואף דבחולין דף קל"ד ע"ב מבואר שם דגם חלב נותנים לכהנים במתנות וע"ש דף מ"ט י"ל דזה רק בטל להקבה ומה דמשמע מתוס' חולין דף ק"ל ע"א דטריפה חייבת במתנות לאו דוקא רק דר"ל אמן ארכובה ולמטה דאז לפי שיטת התוס' חולין דף קל"ו ע"ב אינו נכנס לדיר להתעשר ומ"מ חייב במתנת דראוי לאכילה. עכ"פ אם היו ראוין שוב הם שייכים לכהנים וא"כ פטורים מן המתנות אף דלית בהו קדושה כלל ועי' בתוספ' רפ"א דבכורות דרק פדיון של ספק פט"ח חייב במתנות ע"ש. עכ"פ י"ל כמש"כ לעיל דגבי שותפות עכו"ם אף אם אין לו חלק רק ביד פטור מכל המתנות ודלא כשיטת רש"י ויהי' ג"כ נ"מ אם הקדיש אבר למזבח אף דבר שאין הנשמה תלויה בו לפי המבואר בתמורה דף י"א וכבר הארכתי בזה בהל' ערכין ובהל' נדרים דחל עליו קדושת הגוף וע"ש בתמורה דהוה בעיא דלא איפשטא אם מותר בגיזה ועבודה לא מחמת גדר הקדש רק מחמת הך לאו דלא תעבוד ולא תגוז ונ"מ דאם אח"כ נעשה בע"מ ופדאו ג"כ אסור בגיזה ועבודה אם אז חייב במתנות דהנה באמת לפי שיטת הראב"ד ז"ל בהל' כלאים ספ"ט ס"ל הכי דפסוהמו"ק הבהמות שבו הוא קודש והחולין שבו הוא חיה ונ"מ כך דבר שחיה פטור והקדש פטור אז ממ"נ הוא פטר ודבר שרק דבר אחד פטור אז י"ל דהוה בגדר כוי ועיין בבכורות דף ט"ז ע"א מה דמקשה שם על אותו ואת בנו שלא יהא נוהג בפסוהמו"ק ואמר שם ממ"נ ומקשה שם מחלב והנה מה שייך זה לזה דאו"ב יהי' תליא בהך מחלוקת דחולין דף ע"ט דשה אפי' מקצת שה ובחלב ודאי צריך קרא לרבות עיין בתוס' חולין דף ע"ט ע"א ד"ה עייל ולכך אמרו בגמ' דבכורות דט"ו דסד"א דפטור מכרת וחייב לאו ויהי' כמו כוי ביומא דף ע"ד ע"א וא"ש מ"ש התוס' בבכורות שם ד"ה ואהני אבל באו"ב זה ודאי אם האם חולין והבן פסוהמו"ק על זה ודאי ל"צ קרא דשה ובנו אמר רחמנא כמבואר בחולין דף ע"ט ע"ב רק כגון אם האם פסוהמו"ק וזה יהי' תליא בשה ואפי' מקצת שה ועיין ברש"י בכורות דט"ו ע"א ד"ה אך דכ' דמסתברא דמדמינן להו לקדשים וקשה דהא בתו"כ פ' ויקרא ובספרי פ' ראה ממעטינן לר"י דס"ל בכריתות דף ד' דעל דם וחלב של מוקדשין יש שני לאוין ממעיט להו מקרא לפסוהמו"ק א"כ לא מדמי להו לקדשים לגמרי אך לפי מש"כ י"ל דגבי בכור ומתנות גם הצד שיות שלו פטור משום דזה הצד הוא קודש משא"כ גבי חלב ואו"ב זה הצד חייב ומש"כ שם רש"י בד"ה ואהני משום דאינו ראוי לקרבן לכך פטור מכרת ואף דבפסחים דף מ"ג ע"ב הובא ברש"י כריתות דף ד' מרבה בעלי מומין רש"י ר"ל דהוה בגדר כוי כמש"כ דאף דנימא דהוה מין בהמה מ"מ כיון דלא ראוי לקרבן כדאימעוט בתו"כ בכ"מ אין עליו כרת ויש בו לאו וכמו הך דיומא וכ"כ בזה בהל' מאכלות אסורות ובעלי מומין שאני משום דהוה מינו כשר לקרבן וכדאמרינן בקדושין דף נ"ז ע"ב אך לפי"ז נימא דבעי קרא לרבות איסור חולין בעזרה על פסוהמו"ק ועיין רש"י חולין דף י"ז ע"א. וכן ר"ל בהך דבכורות דף י"ב ע"א גבי מהו לפדות פט"ח בפסוהמו"ק כו' ע"ש וכבר עמדו על זה דאמאי לא אמר דנ"מ לפדות בשויה דאף אם הוא חיה מ"מ פודין בו אך כך דבתורת חיה הוא חולין ולא שייך בזה לומר דלא מצי איסורא לאפקועי איסורא עכ"פ פסוהמו"ק החולין שבו הוא חי' וההקדש שבו הוא בהמה ואם הקדיש רק אבר אחד זה ודאי כ"ז שהוא קודש ודאי פטור ועיין תוס' בכורות דף י"ד ע"א ד"ה קדושת דהפטור הוא משום בישראל ומשום מאת העם ורש"י חולין דף ק"ל ע"א ממעט מקרא אחרינא ע"ש בד"ה בכור ונ"מ לשותפות. ואם נעשה בע"מ ופדאו וא"כ נמצא דכל הגוף הוא בהמה רק באבר אחד יש בו גדר חיה אם הוא פטור מן המתנות ועיין בחולין דף קל"ה מה דדחק שם בהמיעוט של קודש ולא מוקי לה בפסוהמו"ק ועבר וגזז וצ"ל משום צבי ואיל וכמש"כ ולפי מה דפסקינן בכוי דחייב במתנות כמבואר בחולין דף קל"ב ולשיטת הראשונים דלא ס"ל כרבינו בפ"ט מהל' בכורים רק דאף מקצת שה חייב בכל המתנות ה"נ כן ועיין בתוס' דף קל"ב ע"א ד"ה וצריך ע"ש. וכן גבי פט"ח אם יש לכהן חלק רק באבר אחד י"ל דלא מיקרי עריבי בו חולין והוה כמו לר"י בשותפות עכו"ם דליכא בו איסור גיזה כמבואר בכורות דף ט' ע"ב ועיין תמורה דף י"א ע"ב גבי הקדיש אבר אחד ע"ש ובזה יש ליישב מה דכ' רבינו בפי"ב מהל' בכורים ובהל' בכורות פ"ד ה"ב דאין קונסין על זה ר"ל דאף דאנן פסקינן דמכר בהמה גסה לגוי קונסין אותו ולפי מה דמוכח מדברי הגמ' אם מכר עובר בהמה מעוברת קונסין אותו ג"כ מ"מ כאן אין קונסין אותו ודוחק לומר דרבינו מפרש דכיון דאמר שם דחכמים פליגי על ר"י דא"צ ליתנו לכהן שוב לא קנסו אותו אף דמהירוש' משמע כן דהקנס הוא מה דמפקיע אותו מבכורה כמו הך דרב מרי בר רחל בבכורות ד"ג ע"ב דא"כ למה מקשה בבכורות ד"ב ע"א מה דר"י לא פליג על הך דנקט והמוכר לו אעפ"י שאינו רשאי דילמא לכך אינו רשאי משום הפקעת בכורה. אך י"ל דס"ל דגבי פט"ח אף לר"י דס"ל דאסור בהנאה מחיים זה לא הוה בגדר קדושה רק בגדר איסור ועיין רש"י מכות דף כ"א ע"ב אם יש בו מעילה וזהו ג"כ כונת הגמ' בכורות ד"ט ע"ב ודף י"א ע"א דלא יהא חמור מן ההקדש ובפיהמ"ש לרבינו פ"א דבכורות דמחיים אינו אסור רק הנאת דמים לא הנאת גופו דלא כרש"י דף י' ע"ב וגם רבינו בחיבורו חזר בו ועיין ברא"ש במס' בכורות דמבואר ג"כ כן דהאיסור לא מחמת גדר גוף אלא מחמת גדר דמיו ונ"מ במש"כ בח"ב בהל' ערכין דהדמים שיש לכהן חלק בו הוא רק כמו שהי' שוה בשעה שהי' ל' יום ואף אם פודהו אח"כ א"צ לפדותו רק כמו שהי' שוה אז וכעין מ"ש התוספות ערכין דף י"ח ע"א. ובזה יש לפרש לשון הברייתא המובא בכורות די"א אעפ"י שאין לו עכשיו יש לו אחר זמן וכבר הקשו על זה בירוש' על מ"ד דיתר מכדי שה או כדי שקל יש לו להישראל וכמבואר בכורות דף י' ע"ב אך ר"ל כך דאף לענין פדיון שלא בשה מ"מ אם שהה יותר מל' יום יש להישראל חלק בו וכן נ"ל דנ"מ בהך דין המבואר בבכורות דף ג' והובא בדברי רבינו פי"ב מהל' בכורות לא כ' כן רק השמטה בכורים הט"ו ופ"ד מהל' בכורות כמה יהא לעכו"ם חלק בו והנה רבינו בהל' בכורים שם כ' לשון ע”כ השמטה בע"מ והטעם כך דנ"ל דגבי בכור טהורה לא מהני רק דבר שע"י זה אם הי' חסר הי' מותר לשחוט משא"כ אם רק כמו חסרון מבפנים וכה"ג ויוכל להיות אף אם הי' טריפה ע"י חסרון זה לא מהני וכמו שדייק רש"י בכורות דף ג' בד"ה נבלה ולא פי' כמו הך דנזיר דף כ"א וערכין דף כ' ורש"י שם דף ד' ע"א ד"ה שהנשמה ותמורה דף י"א ע"ב דגם באברים הפנימים ג"כ כן. ועיין נדה דף כ"ג ע"ב גבי ושט ובירוש' נזיר פ"ג ה"ב גבי רקב משום דס"ל דגבי בכור בעיא דוקא דבר שיהי' מום בגלוי שע"י זה יהי' נוכל להתירו לשחיטה ועיין תוס' ע"ז דף ע"א ע"א דלא ס"ל כן רק דגם בבכור מהני כה"ג אך רבינו ז"ל ס"ל לחלק דגבי טהורה בעי רק מום גלוי וגבי חמור די רק במום שאם הי' בטהור הי' רק פסול למזבח ג"כ די בזה והטעם משום דגבי דבר שיש בו קדושה אז צריך דוקא שיהא הפקעה ע"י דבר הנראה וזה הוה גדר מה דבעי העמדה וצריך דוקא ראיית המום כמבואר ביצה דף כ"ו ודף כ"ז ובכורות דף כ"ח ודף ל"ו ונ"מ ג"כ לגבי קדשים דשם ההיתר רק ע"י פדי' אם גם שם בעי רק ראיית חכם ובזה יש ליישב מ"ש התוס' כתובות דף ק"ו ע"א גבי מבקרי מומין שבירושלים דהיך היו מקבלין שכר הא מבואר בבכורות דף כ"ט דאסור לקבל אך באמת עיקר הטעם דאסור הוא משום דזה הוה הוראה ומה אני בחנם כו' וזה לא שייך רק בדבר דעל ידו נגמר ההיתר אבל גבי קדשים דצריך גם פדיון לא הוה זה דרך הוראה ועיין בכורות דף ל"א ברש"י דמשמע דרק כהן לא יראה של עצמו וכן משמע ברש"י יומא דף ע"ח ע"א ובכורות דף ל"ח ע"ב ד"ה זקן ובאמת הטעם דדבר דצריך הוראה אינו מועיל על שלו ועיין הוריות דף ו' ע"ב בתוס' ד"ה הורה אם שייך גבי גדר הוראה או צריך רק שההוראה שלו יתקבל אז הוה זה הדין ומבואר שם דף ז' דצריך ג"כ שיהא הוא מופלא דל"ה אין עליו שם הוראה וע"ש בירוש' אם כהן משיח זה עשה בהוראת כהן משיח אחר אם חייב. וכן נ"מ למה דמבואר בירוש' פ"א דהוריות על מה דפליגי ר"מ ורבנן הובא שם דף ג' הורו הם ועשו ר"ל דפליגי אם הב"ד עשו בהוראת עצמן אם הוה כיחיד שעשה בהוראת ב"ד וע"ש בתו"י אך זה רק אם כבר נתפשטה ההוראה שלהם אבל בל"ז מבואר בתוספ' דהוה בכלל והנפש אשר תעשה כו' ובמ"א אבאר זה ולכך דיניו בטלין אם נוטל שכר דאז הוה כמו לעצמו דלא מהני ועיין תוס' קדושין דף נ"ח ע"ב וגבי פרה למה פסול י"ל כך דעיין רש"י מו"ק דף י"ב ע"א ודף י"ח ע"ב דהיכא דנוטל שכר הוה זה כמו מלאכה ע"ש א"כ הוה כעשה עמה מלאכה דפסול ועיין מ"ש רבינו בהל' פרה פ"ז ה"ב ג' ובפיהמ"ש שם וע"ש בהשגות ובמ"א אבאר זה. עכ"פ היכא דבעי הוראה לא מהני לעצמו ואין נ"מ בין כהן לישראל אך היכא דהוא מום מובהק או בחו"ל או דאין עליו גדר קדושת הגוף אז שייך החשש רק משום כהן וזהו שיטת רש"י וכן ר"ל הך דחולין דף מ"ד ע"ב גבי הך דר"ח גם י"ל דהך דכתובות שם לא הוה הפעולה שלהם רק לפוסלו מהקרבה ובזה לא הוה גדר הוראה רק גדר עדות וכמ"ש רש"י תמורה דף כ"ח ע"א ע"ש בד"ה עד אחד פוסלו כו'. והוראה לא הוה גדר עדות רק התורה האמינו וכעין הך דגיטין דף נ"ד ע"ב גבי פיגול ור"ל דכך הוא הדין וא"א בל"ז וכ"כ בזה וכן נ"מ בין אם אמר שהוא טימאם או פיגלם דאז נאמן ובין אם אמר שאחר וא"ש מ"ש התוס' גיטין שם ועיין בתוספ' תרומות פ"ב גבי המוכר פירות דאינו נאמן לומר טבלים הם וכן דברי רבינו ספי"ב מהל' מעשר ובתוספ' פ"ג דמעש"ש מבואר דנאמן וצ"ל דשם הטעם דכיון דצריך להחזיר לו הדמים נאמן כמו בגיטין גבי ס"ת א"כ לפי"ז יהי' נ"מ בין אם אמר שטימאן או פיגלן בשוגג דא"צ לשלם דאז אינו נאמן ובמזיד נאמן וזה רק מדרבנן כיון דקי"ל דהיזק שאינו ניכר לא שמי' היזק וזה דדייק הגמ' בגיטין שם שהתורה האמינתו ר"ל ומה"ת פטור אף במזיד וע"כ דזה בגדר דין ודחה דמשכחת לה כגון ששמעו שפיגל ובזה יש ליישב דברי רבינו מה דסתרי אהדדי בסוף הל' פסוהמו"ק ובסוף הל' מטמא מו"מ ועיין מ"ש התוס' קדושין דף ס"ד ע"א דכל דבר שמוטל עליו הוה כמו בידו ע"ש ועיין נדה דף מ"ז ע"ב גבי בת עשרים שנה יביאו ראי' כו' ומשמע דאין האב נאמן על זה וצ"ל דשם כבר יצאה מרשותו ובאמת נ"ל מה דאמרינן בקידושין שם דאינו נאמן לא למכות ולא לעונשין ר"ל לגבי בן סורר ומורה דחייב שניהם מלקות ומיתה ובמ"א אבאר זה. עכ"פ היכא דלית בו קדושת הגוף רק גדר איסור לא הוה הוראה וא"צ ראי' ממש ולכך די אף בדבר שמבפנים ועיין חולין דף ל"ז ע"ב דטריפה הוה חסרון וגם מיתה ותוס' ב"ק ע"ו ע"א. עכ"פ לא הוה קדושה בפט"ח וס"ל דלאפקעי ממתנות כהונה היכא דליכא גדר קדושה שרי ועיין פסחים דף מ"ח ע"ב ומנחות דף ס"ז ע"ב גבי חלה וחולין דף קל"ב ע"ב גבי טבח ובירוש' ספ"א דפיאה ובזה יש ליישב מה שעמדו התוס' בבכורות דף ג' ע"ב היך אנו מוכרין לעכו"ם לאפקועי מבכורה ולפי מש"כ דרבינו ס"ל דבכור שנולד בחו"ל אין עליו שם קדושה רק שם איסור וזהו כונת רבינו במ"ש בהל' בכורות פ"א דאין מצוה זו נוהגת בחו"ל ר"ל דמצוה שצריך להקדיש הבכור זה אינו נוהג בחו"ל דזה אינו שייך רק להקרבה וזה לא שייך בבכור של חו"ל וכן הוא מבואר בס' המצות לרבינו מ"ע פ"ה וט"ס שם. ובאמת מה דאמרינן בבכורות דף נ"ג ה"ק ליקנינהו לאודנייהו כו' ר"ל כך דעשו ב"ד תקנה שיהי' קנוי להעכו"ם אזנים של בכורים ממילא כעין הך דגיטין דף כ' ע"א גבי שכר הסופר ושם דף ל' עשו שאינו זוכה כזוכה והטעם שם אף דבאמת לא דמי ממש להך דבכורות דף י"ח משום דשם בשעה שהוא נוטל זה הישראל נוטל זה מה שאין כן גבי הלואה בשעה שהוא מלוה לו עדיין לא הפריש התרומה ועדיין אין לו התבואה וכן מדחה בירושלמי דגיטין פ"ג ה"ז אך גמ' דילן נ"ל דר"ל מהך דבכורות דף י"ח ע"ב גבי שתי רחלות שלא בכרו וילדו שני זכרים ונקבה וגם שם ס"ל לר"י דזכר אחד פטור מן המתנות אף שהוא ביד ישראל ואף דשם לא שייך כ"כ לומר חליפיו ביד כהן שיוכל להיות שבאמת שניהם בכורים ומ"מ פטר ר"י בזה וא"ש פסק רבינו דאף דבהל' מעשר פ"ז ה"ה פסק שם דלא כמאן דמוקי לה כר"י בפ"ט מהל' בכורים ה"ג פסק כר"י ע"ש אך מ"מ הך דין דב' רחלות הנ"ל לא פסק ולכך דייק שם ואם נסתפק בשנים כו' ר"ל דאז דוקא פטור מן המתנות וכמ"ש. ובירוש' ערלה פ"ב ה"א תנאי ב"ד שיהא חלתו כו' ובפ"ז דדמאי וכ"מ ובהך דשבת דף י"ח ע"ב גבי גיגית ונר כו' דהוה הפקר. ומשני דכיון דאפשר בתקנה אחרת לא הוצרכו חכמים לתקן זה אבל הוא בעצמו מותר לעשות כן לדידן בבכור בחו"ל דאין בו קדושה וכן בפט"ח ולכך ממילא לא קנסו אותו גם משום מכירת בהמה גסה כיון שהוא רוצה לעשות זה כדי שלא יהי' בכור וכעין דאמרינן בגיטין דף נ"ד ע"א גברא לתקוני קמכוין כו' זהו טעם רבינו אך מ"מ קשה גבי פט"ח הא יש לו תקנה להקנות לכהן או ללוי ולמה לא קנסו אותו שם משום מוכר בהמה גסה וראי' למש"כ דבכהנים ולוים רק שותפות פוטר ולא מהני מה שיד כהן באמצע אך י"ל באמת דזה תליא במחלוקת דב"ב דף ע"ח אם סתם חמור לרכוב קאי או למשא ואם נימא דלרכוב הוה כמו סוס ורבינו פסק כב"ב בע"ז דף ט"ו כמבואר בהל' שבת פ"כ והא דדייק בבכורות דף ב' דקנסו אותו או דקאי אבהמה ע"ש בתוס' ובתוספ' רפ"ב דבכורות או משום דר"י ס"ל סתם חמור למשאוי עיין בב"ב שם וברשב"ם שם דכ' דאשה כמשאוי דמי ועיין פסחים דף ג' ומגילה דף ט' וכי לא הי' כו' דאשה אין דרכה על החמור ובזה יש ליישב לשון רבינו בהל' שכירות פ"ד ה"ח דנקט שכר את הבהמה ולא נקט חמור כמבואר בגמ' שם משום דאז לדידן דקי"ל דסתם חמור לרכוב לא הוה צריך להתנות וזהו ג"כ כונת התוס' בע"ז דף ט"ו ע"א ד"ה שרא דכ' שם דהוה גזרה לגזרה ע"ש ור"ל דאף למאן דלא פסק כב"ב דמתיר בסוס מ"מ זה לא הוה רק גזרה והתם הוה חמור ואנן קי"ל דסתם חמור לרכיבת אדם קאי ובזה יש ליישב דברי התוס' בכורות דף י"ב ע"ב ד"ה מהו מ"ש שם דלמה אסור ליקח פט"ח מדמי שביעית כו' ולכאורה הוא תמוה הא מבואר להדיא ספ"ח דשביעית דאין לוקחין בהמה טמאה מדמי שביעית כו' ובזה א"ש דגבי חמור כיון דהוא לרכוב כמו לצורך אדם ושרי ועיין תמורה דף י"ז ע"א דאמר שם מה בהמה טמאה פסול הגוף ולא נחית כו'. ובאמת לפי הנראה מלשון רש"י בכורות דף ט' ע"ב משמע דהא דס"ל לר"י דשותפות נכרי מותר בגיזה ועבודה זה רק בשותפות בולד אבל בשותפות באם כיון דהולד שייך לגמרי לישראל הוה בכור גמור וכן משמע מהך דתמורה דף י"א ע"ב דמדמה לה להך דין דהקדיש אבר ע"ש בתוס' ובאמת היכא דהאם כולה של גוי רק הולדות שייך לשניהם לר"י ג"כ י"ל דאינו חייב ואף דמהך דבכורות דף ג' ע"ב גבי ההוא גיורתא לכאורה לא משמע כן אך הא לפטומי יש לה קנין בעצם הבהמה כמבואר שם דף ב' ע"ב ועיין במה דפליגי בדמאי פ"ו ה"ה בירוש' גבי כהן ששם פרתו לישראל דלכאורה מוכח שם דלר"י הפרה גופה שייכה לבעל הפרה אך מכאן דף ב' ע"ב לא משמע כן רק דגם ר"י ס"ל דיש להמקבל ג"כ חלק בה ועיין תוס' יבמות דף ס"ו ע"ב גבי השם פרה ובירוש' פרק י"א דתרומות סה"ו דהוה שם מחלוקת אם גבי שאלה אוכלת בתרומה ובתוספ' דב"מ פ"ה. אך לס"ד בגמ' שם גבי המקבל מן הגוי דמיירי רק לעובר ומ"מ צריך ליתן להכהן לר"י אף דאין להישראל בגוף הבהמה כלום ועיין בשבת דף קל"ה ע"ב דזה הוה רק בגדר קנין פירות ור"י ס"ל דלאו כקנין הגוף דמי כמבואר גיטין דף מ"ח וב"ב דף נ' ע"ב ע"ש בתוס' ועיין בהך דחולין דף קל"ח ע"א גבי גיזה אם יש לו חלק בגוף ושם דף קל"ה ע"א משום כחישה ותמורה דף י"א ע"ב ועיין ב"ק דף ע"ח ע"ב אם הולד הוה שיור אך שם מיירי במעוברת ועיין בירוש' קדושין פ"א ה"ה דמעוברת עשו אותה כמשאה. ולפי שיטת רבינו בהל' גניבה פ"ט ה"ד הוה זה הדין דלא איפשטא בסנהד' דף פ"ה ע"ב אם זה מיקרי קנין בגוף גבי גונב נפש ע"ש וביבמות דף ע' ע"ב בתוס' גבי ע"ע אם ע"י זה יהיה קנין הגוף ותוס' גיטין דף מ"ג ע"ב משמע דזה מיקרי שיור בגוף וב"מ דף ל"ד ע"א חשיב לה שבח דאתא מגופה ועיין תוס' תמורה דף ל"א ע"ב דכ' דאין על הולד שם גידולין ושם בע"א במה דאמר שם דולד בהמה מאוירא קרבי ולכך מוכח מבכורות דף ט"ו ע"ב דולדי קדשים שקדם מום קבוע להקדשן לא הוה הקדושה שלהן רק דרבנן ומיקרי ממון הקדש ולכך אמר מצות עילוי בלבד והוה כמו זבל קדשים דמעילה דף י"ב ע"ב וכ"כ בזה בהל' ערכין. ובאמת מה דאמר בתמורה שם ובבכורות דף ז' גבי ולד טריפה דהוה זה וזה גורם לא דר"ל דמיירי שהזכר היה כשר עיין תוס' שם מ"ש על זה כיון דאין חוששין לזרע האב ובתוס' סנהדרין דף פ' ע"ב ע"ש בד"ה אלא ובכורות דף י"ז ע"א היכא דחזינן שע"י האב נעשה שינוי בהולד חיישינן יותר לזרע האב. ובזה יש ליישב הך דחולין דף ע"ט ע"א ברש"י ד"ה קסבר דמשמע שם דשם חיישינן טפי משום דנשתנה והוה ודאי. רק דר"ל כך דכיון דא"א שיהיה לידה בלא ביאת זכר לא שייך לומר בזה שזה בא מהאיסור דכיון דהוא לא עצם הדבר ולמ"ד דזוז"ג אסור ר"ל אף דבעי עוד דבר מ"מ גם שם זה עליו וזה תליא בהך דבכורות דף ז' ע"ב גבי עור הבא כנגד פניו של אדם אם בעי שניהם מתים האם והולד או אפי' אז ג"כ טהור ע"ש ובזה א"ש ג"כ מה דצריך קרא בבכורות דף ו' ע"ב לאסור טהורה שנולדה מן הטמאה לשיטת התוס' דס"ל בחולין דף ס"ד דאיסור דכל היוצא מן הטמא יש עליהם דין מלקות למה לא ניליף מזה. ובזה א"ש דכיון שנולד הוה כמו מין בפ"ע ונפרד ממנו וכיון דיש בו סימני טהרה הו"א דטהור ועיין תוס' ביצה דף ו' ע"ב דלא שייך נולד בעגל וזהו בעצם הך מחלוקת דולדי קדשים בהויתן הם קדושים או במעי אמן ר"ל אם הם דבר אחד ושם אמן עליהם או לאחר שנולדו והקדושה מחמת קרא ומ"מ מהני בהו מה שאמן קדושה דהנה זה מבואר בתמורה דף כ"ד ע"ב דאף דאסור להתפיס ולד שהוא בכור במעי אמו לקדושה קלה זה רק בזמן שיהי' ראוי להקרבה ע"ש משא"כ בולדי קדשים אף למ"ד בהויתן הם קדושים מ"מ הא מבואר בבכורות דף ט"ו ע"ב גבי ולדות פסולי המוקדשים קודם שנפדו דאסור להתפיסן במעי אמן לזבח אחר זהו כונת התוס' שם בד"ה מה אף דהא לכשיולדו אינם ראוים להקרבה ועיין תוס' תמורה דף ל"א ע"ב ד"ה ולדן ובהך דע"ז דף מ"ז ע"א מה דמחלק שם ותוס' ב"ק דף ס"ו ע"א גבי אתנן ותמורה דף ל' ע"ב ע"ש. אך באמת זה מבואר בתוספ' פ"ו דתמורה דלב"ש דס"ל דשינוי באתנן אסור הא דולד שרי זה רק בשנתן לה עד שלא נתעברה. ואם נתן לה הולד בעודה עובר ודאי חל עליה אתנן כמבואר להדיא בבכורות דף נ"ו ותוס' זבחים דף קי"ד ע"א ועיין תוספתא ב"ק פ"ז אם גנב פרה מעוברת וילדה ואחר כך טבח את הולד דפטור משום ארבעה וחמשה על הולד ועלי' חייב אם טבחה אחר הלידה ועיין תוס' ע"ז דף מ"ו ע"ב דהלידה הוה שינוי גם לגבי הפרה מדרבנן ורבינו בהלכות גזילה פ"ב ה"ז ס"ל דלא הוה שינוי והר"א ז"ל ס"ל דהוה שינוי ורבינו ז"ל אזיל לשיטתיה בהל' נחלות פרק ג' הלכה ב' דבכור נוטל פי שנים בהולד דס"ל דלא הוה שינוי גם בהולד ע"ש בה"ה ז"ל והא דלא מחייב בארבעה וחמשה על העובר י"ל משום דבשעת הגניבה אין עליו שם שור או שה וכעין מ"ש התוס' חולין דף פ"ט ע"ב וכ"מ ע"ש ועיין מ"ש התוס' חולין דף ס"ד ד"ה שאם בע"ב דביצה שאני משום שהיתה מתחילה בשר וכעין זה ס"ל להראב"ד ז"ל בתו"כ פ' ויקרא דהא דקי"ל בתמורה דף ל"א ובמעילה דף י"ב דקדשי מזבח אין מועלין בביצים זה רק כבשהקדישן היו נגמרים אבל אם היו עדיין תלויים באשכול אף לכשיגמרו מועלין בהם וזהו ג"כ מה דאמרינן בתמורה דף ל"א ע"א מגופה קרביא ע"ש אך רבינו ז"ל פ"ג מהל' מאכלות אסורות ס"ל דזה ג"כ הוה כדבר חדש ולכך לא הוה רק עשה וע"ש בהי"א שכ' הטעם דעופות טמאים הוא משום דהמין הוא כך. ועיין מ"ש רבינו בפ"ב מהל' מ"א הכ"ב גבי שור הנסקל דכיון שנגמר דינו נעשה כבהמה טמאה ונעשה דבר חדש ונעשה מין טמא וכן יהי' הדין גבי עוף וזהו כונת הגמ' חולין דף קל"ט ע"א ודף ק"מ ע"א דלאחר גמר דין גבי עוף שהרג פשיטא דא"צ לשלחו ואסור לציפורי מצורע והטעם דציפור הוה טהורה ולא טמאה כמבואר בגמ' שם אך י"ל דזה הוה כמו עכבר מן האדמה וכמו סלמנדרא כמבואר בחולין דף קכ"ו ע"ב ודף קכ"ז ע"א וכן יהי' נ"מ לגבי בשר בחלב לאחר שנאסר יש עליו שם איסור בשר בחלב או איסור חדש ועיין מ"ש התוס' יבמות דף ע"ז ע"ב גבי חלל דחייבי עשה דלא הוה רק עשה דלא עדיף מאיסורא דאתא מיני' ויהי' נ"מ לכמה דינים וכן יהי' נ"מ להך דבכורות דף ח' גבי דולפנין דפרין מבני אדם איך יהי' הדין אם בא על בת ישראל כיון דהוא חית הים ועיין נדה דף כ"ג ע"ב ובירוש' שם גבי הוא אדם ופניו בהמה אך זה רק אם זה הוה סיבה אבל אם פעל בו הזכר הזה כה"ג וכן להיפך איך הדין עליו ועיין בתו"כ פ' שמיני פ"ג מה דמביא שם פלוגתא אם מטמא באוהל ואף דהא לאו אדם הוא אך י"ל דנ"מ כה"ג וכן בהך דכלאים פ"ח גבי אדני השדה ע"ש ור"ל דנולד מאדם ועיין ב"ב ברשב"ם דף ע"ג גבי הורמין ע"ש ונדה דף כ"ד ע"ב גבי המפלת דמות לילית ע"ש. עכ"פ הטעם דעופות טמאים משום דהגידול הוא כך ולא מחמת האם ועיין רש"י ב"ק דף ע"ח ע"ב ד"ה דאיעבר ותוס' שם ד"ה לטמא וא"כ לשיטת רש"י משכחת ולא כמ"ש רש"י חולין דף קי"ד ע"א ד"ה בחלב ואכמ"ל. ועיין תוס' נדה דף נ' ע"ב ד"ה תרנגולתא דלא ס"ל כן והנה רבינו שם בה"י כ' דביצה טריפה הוה כביצה טמאה ובאמת אף דלא דמי כלל לדידן דקי"ל דטריפה אינה יולדת וא"כ הביצה גופה נטרפה ולא משום דבאה מן הטריפה רק משום דגופה היא ולא דמי לביצה טמאה דשם המין הוא כך ועיין תוס' חולין שם וב"ק דף מ"ז ותוס' חולין דף ס"ד ע"ב הנ"ל מה דמחלקים מהך דעור הבא כנגד פניו כו' ועיין נזיר דף ס"ד אם ש"ז אין עלי' שם היוצא ממנו דהוה אוכל ובמשנה סוף מכשירין הוה מחלוקת דתנאי אם מכשיר ועיין נדה דף ט' ע"א גבי הך דמי יתן טהור כו' זו ש"ז שהנוצר ממנו טהור ואף דנהפך לצורה אחרת מ"מ כיון שעיקר הגידול הוא כן לא שייך זה וכמו בהך דשם דדם נעכר ונעשה חלב אף דהא נשתנה ונעשה למין אחר מ"מ כיון שעיקר הגידול הוא כך לא שייך זה ועיין במ"ש רבינו במס' מכשירין פ"ו מ"ד דהדבש הוא בא מטל ומ"מ דבש צירעין לא מכשיר וצ"ל דהיכא דנשתנה ע"י שנתערב בו עוד מין אז פקע שם הראשון ועיין סוטה דף מ"ח ע"ב כמה דנתזין כו' ובתוספ' דמכשירין הובא בדברי רבינו בפ"י מהל' טו"א ה"ב דמי רגלי בהמה אינם מכשירין ומשמע דנסתלק מהן שם מים ואף דמהך דפסחים דף י"ח ובירוש' פי"א דתרומות ובתוספ' סוף מקואות משמע דיש שם מים עליהם וע"ש במשנה ובדברי רבינו פ"י מהל' טוא"ו ה"ח דנ"מ בין אם יצאו המים דרך יציאה בין לא וכה"ג כ' התוס' בכורות דף ז' ע"ב דהא דקי"ל שהיוצא מן הטמא טמא זה רק אם יצאו אבל אם מצאן בגוף אין עליו שם הגוף ולהיפך ממ"ש רש"י במנחות דף ע' ע"א גבי ביצים. ובזה א"ש מ"ש ה"ה ז"ל על הרמב"ן בפ"ד מהל' מאכלות אסורות ה"כ מחלב קיבה דשרי ומ"ש ממי רגלים דאסור וכה"ג רצו לחלק התוס' במעילה דף י"ג ע"א גבי חלב של פסוהמו"ק דהאיסור לא חל עליו רק כשיצא לחוץ ובזה א"ש דברי רש"י בכורות דף ט"ז ע"א ד"ה לאתויי חלבו דכ' דחלב גרע מולד דמיא בעלמא הוא והוא תמוה דהא חלב פסוהמו"ק אסור לאחר פדיונן וולדי פסוהמו"ק לאחר פדיונן מותר כמבואר שם רק דר"ל דחלב לא חל עליו האיסור בעודו בגופו דשם לא הוה אלא מיא בעלמא ואין עליו שם חלב כלל וכמ"ש רש"י חולין דף ק"ט ע"ב ד"ה זה כנוס וע"ש בתוס' דף פ"ז ע"ב ד"ה כל ובתו"כ פ' שמיני פ"ב פ"ד דמשמע להיפך ולכך גבי פסוהמו"ק החלב שנמצא לאחר שחיטה מותר ובזה יש ליישב מ"ש התוס' בכורות דף כ"ה ע"ב מדם משום די"ל דגבי דם ובפרט גבי דם בעין שם דם עליו אף קודם שיצא. והתוס' שם כ' משום דם שלפני גמר שחיטה ועיין חולין דף ל"ו ע"א גבי הכשר ובאמת נראה דטעם דר"ש דס"ל שם בחולין דדם שחיטה אינו מכשיר י"ל כך דהנה שם ובמשנה סוף מכשירין ס"ל לר"ש דדם המת דהיינו לפירוש התוס' ורבינו היינו דם אדם המת אינו מכשיר משום דס"ל דזה אסור בהנאה כמו מת עצמו וכמו גבי שור הנסקל דגם דמו אסור כמבואר במכילתא משפטים ועיין נדה דף נ"ה ע"א וכ"מ בזה והנה ר"ש ס"ל במנחות דף ק"א ובחולין דף קכ"ז וקכ"ט דאוכל שאין אתה יכול להאכילו לאחרים אינו מקבל טומאה אם לא היתה לו שעת הכושר ויליף לה מקרא מאשר יאכל ועיין פסחים דף ט"ז ע"א גבי הכשר דיליף מאשר ישתה ובתו"כ פ' שמיני ובפיהמ"ש פ"ו דמכשירין ולכך לר"ש אינו מכשיר ג"כ דלא הי' לו שעת הכושר לדם זה וכן נ"מ לגבי דם עגלה ערופה עיין בירוש' פ"ט דסוטה אם דמו מכשיר וא"כ י"ל דר"ש יסבור כרחב"ג סנהדרין דף נ"ט ע"א דגם דם מן החי אסור לב"נ וא"כ לפי"ז דם שחיטה אינו נאכל לאחרים ולכך אינו מכשיר והדם של אח"כ לכ"ע אינו מכשיר דהוה דם התמצית ע"ש בתוס' חולין דף ל"ו. וגם י"ל דלכך דם שחיטה של טמאים אינו מכשיר לתנא דפליג על ר"א במשנה דמכשירין ועיין בכורות דף י' ע"ב ואף דדם נבלות מכשיר מלבד דם השרץ עיין ירוש' רפ"ח דשבת ובדברי רבינו בהל' טוא"ו פ"י אך י"ל דזה לר"ש משום דאסור לב"נ אך אנן לא פסקינן כן ואיירי בהני דלא מתו עדיין והוה כדם הקזה או שאין בו רביעית דאז אינו מטמא טומאת משקין ולכך אינו מכשרת ולא דמי להך דכריתות דף י"ג ובדברי רבינו בהל' טוא"ו פ"י ועיין תוס' חולין דף פ"ז ע"ב וע"ז דף ל' ע"ב ובמ"א אבאר זה וא"כ יהי' נ"מ לפי מה שאכתוב לקמן די"ל דדם שחיטה של ב"פ דמו מכשיר די"ל דזה גם ר"ש מודה דזה ראוי לב"נ אך זה יהי' תליא בהך דחולין דף ל"ג ודף ק"ב כיון דלב"נ לא תליא בשחיטה וע"ש דף קכ"א ע"ב גבי מפרכסת. וזה ר"ל בזבחים דף כ"ו ע"א ש"מ דם המובלע כו' ורש"י שם דף צ"ב ע"ב ועיין מעילה דף י"ז ע"א גבי דם השרץ דלא משמע כן ע"ש בתוס' וכ"כ בזה בהל' מאכלות אסורות ועיין תוס' סנהדרין דף ד' ומנחות דף ק"ד ולכך גם על דם שלאחר שחיטה יש עליו שם זה אף דאיסור עבודה בקדשים ליתא לאחר שחיטה כמ"ש התוס' שם וכן כ' רש"י תמורה דף כ"ד ע"א ד"ה מפני ע"ש מ"מ בדם שייך שפיר ועיין מעילה דף י"ב ע"א מה דמחלק שם בין דם לחלב מחמת דא"א לחיות בלא זה והוה גופה ולכך מבואר בנדה דף כ"ז ע"ב דמת שחסר דמו אין עליו דין רקב ע"ש בתוס' ד"ה למעוטי ועיין נזיר דף נ"א. וזה החילוק ר"ל התוס' חולין דף ס"ד ע"ב גבי חלב וביצים דכ' שם דאינם שוים ומש"כ שם מן דבש לכאורה דבריהם תמוהים דהא גבי שרצים לא שייך כלל גדר מן החי גם לב"נ כמבואר סנהדרין דף נ"ט ע"ש. ובאמת הך דין תליא בהך מחלוקת דרחב"ג בסנהדרין שם אם יש על דם איסור דיוצא מן החי ור"ל משום דגם כשהוא מובלע הוא דבר בפ"ע ועיין בתוספ' חולין ספ"ז וכ"כ בזה. ועיין בדברי רבינו בהל' סוכה פ"ה ה"ד גבי פשתן דכ' שם דבטל מעלי' שם גידולי קרקע אף דהמין הוא כך אך זה משום דזה השינוי נעשה בידי אדם וזהו ר"ל הך דע"ז דף מ"ז ע"א הנ"ל וכ"כ בזה בדברי הרא"ש בנדרים דף נ"ה ע"ב גבי טרגין כו' ובמש"כ רבינו בס' המצות גבי חומץ יין ובאמת עיקר הכונה דתמורה דף ל"א וחולין דף נ"ח דביצה הוה גופה טפי מולד משום דביצה משכחת לה ג"כ בלא זכר ולכך הוה יותר גופה מולד ולכך באפרוח ביצה דשם א"א רק ע"י זכר וגם הביצה תהי' ע"י זכר כמבואר ביצה דף ז' שרי ועיין בירוש' פ"ג דע"ז גבי אפרוח ביצת ע"ז ע"ש וחולין דף ס"ט אך גבי אפרוח ביצת ע"ז י"ל דס"ל להירוש' כדקאמר בפ"ג דערלה ובפ"א דע"ז ה"ג ובפ"ה ה"א אלו השתחוה לה כלום אסרה ע"ש.2ועיין כתובות דף ע"ט ע"ב מה דמחלק שם בין ולד שפחה לשאר דברים. עכ"פ צ"ל דס"ל לר"י דיש לבעל הולדות חלק באם ג"כ ועיין בהך דב"ק דף מ"ז ע"א גבי פרה דחד וולד דחד למי שייך הנפחא ובהך דערכין דף ז' ע"א גבי אשה מעוברת דאין ממתינן לה עד שתלד ותוס' סוטה דף כ"ו ע"א ד"ה מעוברת ויהי' נ"מ גבי שפחה כה"ג אם היא מעוברת וולד דאחר אם ממתינן לה או לא ובאמת נראה דהא דמעטינן בחולין דף ע"ב ע"א עובר לטומאה לר"י מבואר בתוס' שם ובר"ש אהלות פ"ז דזה רק היכא דהוציא ידו דשוב נעקר הולד לצאת דהיינו הך דערכין דישבה על המשבר וכמבואר בתוספ' שם ומ"מ אין עליו שם ילוד עד שהוציא ראשו כמ"ש התוס' נדה דף מ"ד ונראה ג"כ דזהו שיטת רש"י בערכין שם גבי ישבה על המשבר דמיירי קודם גמר דין ע"ש בתוס' משום דס"ל דלאחר גמר דין רק בהוציא ראשו אבל בל"ז אין ממתינן. וג' דינים יש מתחילה הוה גוף אחד ועיין ב"ק דף ע"ח ע"ב גבי ד' וה' ונזיר דף נ"א וכ"מ בזה ואחר שישבה על המשבר יש עליו שם עובר אבל לא בטל להגוף ועיין תוס' ע"ז דף כ"ו ע"א ובהך מחלוקת דחולין דף ע"ד ע"ב גבי מהו למנות בו ראשון ושני ושם מיירי בבן ט' דשוב נפסק מאמו כמ"ש התוס' בע"ז הנ"ל ונראה דאז חייבין עליו ב"נ ודלא כדמשמע מרש"י סנהדרין דף נ"ז ע"ב וע"ש דף פ"ד ע"ב גבי נפלים ובתוס' שם מה דמחלקים בין עובר לנפל ותוס' ערכין דף ב' ע"א ולכאורה דבריהם תמוהים וכ"כ בזה ועיין במ"ש רבינו בהל' מלכים פ"ט ה"ד דלא משמע כן ובמ"א אבאר זה. וכן יהי' נ"מ אף למה דפסקינן בחולין דף ע"ד ע"ב דדם ב"פ חייבי' עליו כרת היך הדין לגבי בן ח' אם חייבים עליו ולכאורה זה תליא בהך מחלוקת דפ"ו דמכשירין אם דם בן ח' מכשיר וזה ר"ל הירוש' פ"ז דנזיר ה"ב גבי נפלים אם יש להם רקב דזה תליא במחלוקת אם דמו מטמא ועיין תוס' נדה דף כ"ז ע"א גבי שליא ע"ש ובתוספ' פט"ז דשבת עיין שם. על כל פנים מיקרי לכ"ע אף אם נימא דעובר לאו ירך אמו חד גוף לא לענין דין כמו הך דתמורה דף כ"ה ויבמות דף ע"ח ועיין תוס' ב"מ דף ע"ט ע"ב גבי לשון בני אדם וסנהדרין דף פ' ע"ב וכ"מ. והנה אם נימא דהטעם דכיון שיש להגוי חלק בו א"א לחול קדושת הגוף וממילא מותר בגיזה ועבודה אם נימא דגם בפט"ח כן אף דאין עליו קדושה רק איסור. והנה לפי שיטת התוס' דמפרש דהך דנותן חצי דמיו קאי אפט"ח הנה לכאורה קשה למה נקט חצי דמיו הא יכול ליתן לו ולפדותו בשה וליתן לו חצי השה אך י"ל דכאן הפדיון חל על כל השה עיין תוס' ב"ק דף מ' ע"א גבי כופר ועיין חולין דף ע"ט ע"ב גבי שה ותוס' ב"ב דף נ"ו ע"ב ד"ה ורבנן וכ"מ אך באמת נראה כך דמוכח מדברי הגמרא בכורות דף ט' ע"ב דהא דדי בשה זה רק משום שהתורה הקפידה עליו לאפקועי איסורא עי"ז אבל היכא דלא הוה רק בגדר מתנות כהונה אז שייך בו רק דמיו ובאמת י"ל דאז די ג"כ בנתינת הפט"ח עצמו דלא גרע מדמיו כיון דאינו אסור וע"ש דף י"ב ובתוספתא שם וכ"כ בזה לעיל דנ"מ דאף אם לאחר נתינת הפט"ח לכהן פדה הישראל בשה שלו צריך ליתן גם השה לכהן. ונראה דהא דמבעי בבכורות דף י"ב ע"ב גבי מהו לפדות בבהמת שביעית ואמאי לא נקט ג"כ פירות שביעית ובשוי' משום דזהו גדר פדיון לא הפקעה גם ספק אסור וכעין דמבואר בירושלמי דפיאה פ"ז ה"ח גבי הנוטע כרם להקדש שאסור לפדותו בשביעית משום דהוה כלוקח קרדום ור"ל כך דכיון דהראשון הוא ג"כ שביעית והוא עשה פעולה שע"י תפקע ההקדש ואם כן נמצא השביעית עשה פעולה להפקעת הקדש ואסור ואמר שם דאח"כ הגזבר מחליפו ביד אחר ונמצא דשוב אין הראשון עליו שם שביעית ושפיר מהני גם י"ל דלכך נקט מחליפו ר"ל דרך חילול לא דרך מקח ומבואר בסוכה דף מ"א דפירי ראשון לכ"ע דרך חילול לא ור"ל דלא חל על הדבר הניקח קדושת שביעית והטעם דחילול לא הוה רק תצא זו ותכנס זו וכיון דגבי שביעית פירי עצמו אסור לא שייך זה. וכבר הארכתי בזה בהל' מאא"ס פ"י ועוד יש לפרש בענין אחר ואכמ"ל. ועיין ירושלמי תרומות ספ"ו דאמר שם וט"ס שם וחסר וצ"ל דאף מפירות היתר לא משום דהוה כלוקח קרדום מדמי שביעית חזינן דכל היכא דהוה פדיון אסור וא"כ אף ספק פט"ח אסור בתורת שויא לכך בעי רק בבהמה דהיינו בשה ועיין מנחות דף ס"ז ע"א גבי גוי שהפריש פט"ח גוזז ועובד ע"ש ברש"י ותוס' מ"ש עליו דהא בכ"מ השה הוה כחולין בעלמא אך י"ל דהו"א דזה דהתורה חידשה לנו דהפדיון הוא מותר הוא רק בישראל דבו הי' הדין ג"כ מחמת נתינה לכהן ועי"ז פקע האיסור משניהם עיין בכורות דף י"ב ע"א גבי פסוהמו"ק לפדות ובירושלמי מעש"ש פ"א ה"ג ופ"ג ה"ה דבלקיחתו לשם שלמים פקע ממנו לגמרי קדושת המעשר ולא שהתורה התירה להקריב שלמים ואמר שם דנ"מ אם לקח בהמה לבשר תאוה אם מותר להקדישה לשלמים דאז לא פקע ממנה קדושת מעשר וכן נ"מ אם מותר להקריב הבכור של בהמת מעש"ש שלקחה לבשר תאוה ע"ש וצ"ל שם כך וכי הלוקח בהמה לזבחי שלמים ואח"כ אמר כך מה נפקא מביניהם ולדה בכור ר"ל בין לטעם דגבי זבחי שלמים בלקיחה פקע מעשר ובין למ"ד דהתורה התירה עכ"פ אם לקח לבשר תאוה הוה הולד בכור ואמר דנ"מ דאם לקח לבשר תאוה אם מותר אחר כך להקריבה לשלמים דלמ"ד מחמת דפקעה כאן לא פקעה דהא לא לקחה מתחילה לשלמים ומ"ד דהתורה התירה ה"נ מותר ומביא ראי' מהא דאסור להביא לתודה לחם רק מחטים הלקוחים ממעות מעש"ש ור"ל אם לקח החטים לשם לחמי תודה דגם בזה פקע וזהו גם כן כונת הגמרא במנחות דף פ"א ע"ב וכ"כ בזה וכן הוא ג"כ כונת הירושלמי פ"ג דמעש"ש ה"ג דשלמים שלקחן בכסף מעשר פקע מהם הקדושה של מעשר משא"כ בתרומה דעדיין יש עלי' קדושת מעשר ואמר דהמשנה שוברת זה דממשנה מוכח להיפך דהיך מביא ר"ש ראי' מדיכול להביא זבחי שלמים אף דממעט באכילתו דשם פקע המעשר כו'. עכ"פ חזינן דע"י המצוה שציותה התורה פקע הקדושה בלא גדר פדיון ועיין שבועות דף י"א וכי קדושה שבהן כו' ומעילה דף י"ב גבי קדשים שמתו ונדרים דף כ"ט ודף נ"ט גבי איסור ופסחים דף ל"ג ע"ב וכ"מ ושם דף צ' ע"א זה הפריש מעות כו' אך כל זה בישראל שיש עליו מצות נתינה אבל בב"נ דליכא בו מצות נתינה כ"כ בזה לעיל מהך דבכורות דף י"א ע"ב ואף דלכאורה בירושלמי דמאי פ"ה ה"ט אמר שם דרק בלוקח פירות תלושים אז הוה שלו ולא בפירות מחוברים דאז אינו נוטל דבר מן השבט אך שם אמר דזה אימעיט מקרא דאין מוציאין מן הגוי מתנות כהונה וכן בפ"ה דמעש"ש רק דס"ל דהך דין דאתינא מכח גברא להמבואר בבכורות דף מ"ז ע"ב גבי כהן שנשא גרושה ע"ש דמחלק בין בתוך ל' אם מת דאז חייב בפדיון ה"נ גבי הך דשם דף י"א ע"ב זה רק בתלושים ששייך עליהם גדר תרומה ומעשרות אך בירושלמי פיאה פ"א ה"ו מבואר להדיא דגם הלוקח פירות מחוברין מן הגוי אף שהוא חייב במעשרות מ"מ הרי הן של ישראל וט"ס שם וצ"ל והן של ישראל שנכנס תחתיו. והנה באמת בגמרא דילן בהך דבכורות לא נקט רק טבלים ממורחים ורבינו בהל' תרומות פ"ב הי"ב נקט זה הדין ג"כ לענין מחוברים ומשום דמפרש כן הך דחולין דף קל"ו ע"א בהך מחלוקת דר"ע ורבנן לענין זה וס"ל דלא דמי להך דבכורות דף מ"ז ע"ב משום דס"ל דאף דקי"ל דמחובר לא קדשה לשם תרומה כמבואר בפ"ה מהל' תרומות ה"ט וכן אם הפריש מן תלוש על מחובר לא חל רק אם אמר כשיתלשו והוה רק תרומה מכאן ולהבא לא כרש"י קדושין דף ס"ב וגבי פדיון הבן ג"כ הדין כן כמו שפסק בהל' בכורים פי"א רק דנ"מ כך דנהי דאינו חל עליו הקדושה אבל מ"מ מוטל שיפריש מזה הדבר התרומה אם הוא בעין וכעין מ"ש רבינו בהל' תרומות פ"ג ה"ז ופ"א מהל' מעשרות וכן מוכח מדברי רבינו בפיהמ"ש חלה פ"ב מ"ה גבי המפריש חלה קמח וכן מוכח מתוספתא דתרומות פ"ב דלעשות פירות אחרים עליהם תרומה אסור וכ"כ בזה וא"כ חזינן דאף דהקדושה לא חל עלי' מ"מ שם הפרשה שייך גם במחובר רק הקדושה לא חל עלי' וכדמוכח מהך דמנחות דף ע' ע"א דהיכא דטבלה י"ל דחל שם תרומה גם במחובר ולכך מבואר בנדה דף נ"א ע"א דגבי מעשרות מחשבת חבור שמה מחשבה. ולפי הנראה דהירושלמי מחלק דתרומה ות"מ כיון דיש בהם גדר קדושה אינם חלים כלל כ"ז שהם מחוברים משא"כ במע"ש ולכך במעשרות ס"ל להירושלמי דגם אם לקח במחוברים מוכרן לשבט משא"כ בת"ג ות"מ ועיין בירושלמי ערלה פ"ג ה"ז גבי דלעת כו' מהו שתטבול למעשרות ע"ש ולכך ס"ל ג"כ לחלק בפ"א דפיאה ה"ו דת"ג אף לאחר מירוח אם הפקיר פטור והטעם כ"כ בזה דאין עלי' גדר קודש עד שתכנוס לבית אך אנן לא ס"ל כן וכן גבי חלה ג"כ כן ועיין בה"ג בהל' חלה דמבואר שם דגבי הך דתקנו להפריש שני חלות הני דקודש איקרי תרומה והני דניתנת לכהן נקראת חלה ונ"מ דהני דקודש צריך קריאת שם והני דנתינה די בקביעות מקום וזהו כונת השאלתות הובא בדברי הראב"ד פ"ה מהל' בכורים הי"א דאחר קריאת שם אומר הרי זה תרומה וכן ר"ל התוספתא פ"ג דתרומות ופ"ד דמעש"ש דנקט שם לא נתקדשו. וגם נ"ל דאף דרבינו ז"ל פסק בהל' תרומות פ"ד ה"ה כמ"ד דקטן שהגיע לעונת נדרים תרומתו תרומה זה רק גבי תרומה משום דהוה גדר הקדש אבל לא גבי מעשר דהוה רק תיקון כמש"כ ואף דהתוס' גיטין דף ס"ה ע"א כתבו דגם גבי חילול מעש"ש כן י"ל כמו דס"ל לרבינו בהל' מעש"ש פ"ד ה"כ דגם שם שייך גדר אמירתו לגבוה ולכך ס"ל שם בהל' א' דדי בלב לדידן דס"ל ממון גבוה ור"י לשיטתי' דס"ל ממון הדיוט לכך ס"ל דצריך לפרש וכ"כ בזה בהל' ערכין ועיין בירושלמי תרומות פ"א ה"ג. והנה שם אמר אם דבר שבחובה כמו מחוסרי כפרה ג"כ יכול להקדיש והנה לכאורה תמוה מ"ש הר"ן ז"ל בנדרים דף ל"ה ע"ב גבי הך דמביא שם דקטנה אינה יולדת מהך דיבמות דבנים הרי הם כסימנים ע"ש ובאמת זה תמוה דהא הטעם דא"צ דעת לא ר"ל בגדר זכות רק דדעתו לא מעלה ולא מוריד כלל וזה שייך רק היכא דהוא בעצמו אינו בגדר הפרשה ועיין בדברי רבינו בהל' מחוסרי כפרה פ"ג ה"ו ויראה לי כו' והוא בתוספתא כריתות פ"א ועיין בערכין דף כ"א ע"ב וכ"כ בזה במ"א. עכ"פ הא צריך להביא ראי' היכא דאינם בגדר הפרשה כלל. והנה תוך זמן דמתעברת אז נדרה נדר וא"כ יכולה להפריש קרבנותיה כמבואר בירושלמי הנ"ל אך באמת כ"כ בהל' נדרים דס"ל לרבינו דלענין שיהי' מה"ת זה רק שהגיע לכלל שנים ולא הביא ב' שערות ותוך הזמן ונדריה נבדקין רק מדרבנן וא"כ א"ש דברי הר"ן וגם בנדה דף מ"ו ע"ב ממעט שם הקדשו מקרבן ועיין בדברי הר"א ז"ל בהשגות בהל' נזירות פ"ב הי"ג דהר"א ז"ל מספקא לו שם גבי נזירות לענין קרבנות והוא משום דס"ל בהל' נדרים פ"א ה"י דלא כרבינו דקרבנות נזיר מיקרי דבר הנדור רק הוה בגדר חוב וכמבואר בזבחים דף קי"ז ע"ב ועיין בירושלמי שבועות פ"ג מה דממעט שם מקרא משבועות ביטוי קטן ר"ל כה"ג ועיין בתוספתא שבועות גבי שבועות העדות וכ"כ בזה וכן נ"מ להך דמנחות דף צ"ג ע"א ממעט שם קרבן קטן מסמיכה משום דלאו בר דעת הוא אם ר"ל גם מופלא סמוך לאיש. עכ"פ בזמן שנדריה נבדקין אין יכולה להקדיש קרבנות מן התורה וא"ש דברי הר"ן אך באמת זה נראה דזה רק למ"ד בנדה דף מ"ה ע"ב דתוך זמן כלפני זמן אבל לר"י דס"ל דהוה כלאחר זמן גם כה"ג הוה מופלא סמוך לאיש מה"ת והך דנדרים הנ"ל הוא לשיטת ר"י ע"ש ועיין מ"ש הרמב"ן ז"ל במלחמות ביומא על הך דדף פ"ב דר"י חזר בו ע"ש. עכ"פ זה ודאי מבואר דמצות נתינה לא שייך גבי גוי וא"כ גבי פט"ח הוה גדר פדיון ותפיס פדיונו וס"ד דאסור בגיזה גם השה כן הוא שיטת רש"י שם. עכ"פ י"ל דזהו כונת התוספתא דמנחות הנ"ל במה דאמר דאין מביאין בכור מבין העכו"ם ומה דאמר שם מעשר לשיטת רבינו שכתב למעלה דשותפים אינם פטורים רק בהני שנשתתפו אבל הנולדים להם אחר כך חייבים היכא דיש עשרה לזה ועשרה לזה כמו גבי ראשית הגז ושותף עם העכו"ם גם זה פטור וכמו שר"ל בגמרא דחולין דף קל"ה גבי תרומה גם י"ל דסד"א כמ"ש התוס' ב"מ דף פ"ח ע"א מנכרי לא חל עלי' שם לקוח קמ"ל דלא וכמבואר בבכורות דף נ"ו ע"א אך כל זה גבי שותפים דעלמא אבל גבי אחים השותפים דאף אם נולד ה' לזה וה' לזה מצטרפים והוה כמו אחד ועיין זבחים דף ה' ע"ב גבי הניח מנחה ע"ש וכבר הארכתי בזה לעיל ובמ"ש התוס' סוטה דף כ"ג. ובזה יש ליישב הך דב"ק דף ק"י ע"ב גבי כהנים וגזל הגר כו' ורבינו ז"ל בפ"ו הי"ג כתב שם דנ"מ לכהן אחד אך באמת לשון הגמרא דחוק לזה דאיך משכחת לה שלא יהי' רק כהן אחד באותו בית אב אך לפי מש"כ א"ש דנ"מ אם אחר כך נשתתפו ונולדו להם רק חמשה לזה וחמשה לזה דאם הוה מתחילה בגדר ירושה אז חייבים במעשר בהמה ואם הוה בגדר מתנות אז פטורים עד שיהיו עשרה לזה ועשרה לזה דחזר עליהם שם הראשון לענין זה. והנה באמת בגדר ירושה לפי המבואר ב"ב דף ק"ח ודף ק"י ע"ב בר קשא דמתא ושם דף קנ"ט דאמר שם תחת אבותיך ושם דף ס"ה ע"א מוכח דזה הוה שני גדרים אחד משום דהוה במקום האב ולכך קי"ל דרשות יורש לאו כרשות לוקח דהוא חדא רשותא וגם לענין טבל לא מיקרי לקוח וכבר הארכתי בזה בהל' נזירות ובהל' ערכין ועי' בכתובות דף פ"ד בהך מחלוקת דר"ט ור"ע משמע שם דגם היורש נוטלין בגדר זכי' לא מאליו ועיין ב"ב דף קמ"ב ע"א ירושה הבא מאלי' שאני וכ"מ בזה אך באמת כך דמטלטלין אין נוטלין רק בגדר שהוא קרוב וכמו זכי' ולכך קי"ל דמטלטלי דיתמי לבע"ח לא משתעבדי עיין רש"י ב"ק דף י"ד ע"ב ופסחים דף ל"א וב"מ דף ס"ז ודף ק"ד ע"ב וכ"מ. אך כך דגבי קרקע אמרינן דהוא האב ובא מכחו והוה כמו שהוא לוה ועיין ב"ב דף קנ"ז ע"א גבי דאקני דאמר שם לס"ד דהשיעבוד של בע"ח על הדבר לא חל רק על הני דהי' בשעת הלואה ומה שגובה מהני שקנה אחר כך הוא רק בשביל שהוא צריך לשלם מה שהוא חייב וא"כ מי שלא לוה אינו חייב ולכך אינו יכול לגבות מן הלקוחות ואמר דיורש הוה כמו שהוא בעצמו לוה היכא דירש ואמר דמ"מ למ"ד דמלוה ע"פ אינו גובה זה לא הוה רק כמלוה ע"פ דהשיעבוד שבשטר לא חל רק על הנכסים שהי' לו אז מ"מ חזינן דיורשים שירשו קרקע הוה כאילו הם עצמם לוו דהם במקום האב משא"כ במטלטלין הוה רק בגדר זכי' ובעי שיהא עומד ברשותן ולכך ס"ל לרבינו בהל' נחלות פ"ג ה"א דספינה בים אין הבכור נוטל פי שנים משום דס"ל דצריך שבשעת מיתה מוטל ברשות האב וגבי פקדון או רועה באפר הוה כאילו מונח ברשות המפקיד עיין כתובות דף פ"ה ע"א וב"ב דף פ"ה ע"א וביצה דף מ' משא"כ בספינה בים כמבואר בכתובות שם דף פ"ה ע"א וגבי מתנות כהונה ס"ל דאקנויי אקני לו מקום בחצירו כמבואר בבכורות דף י"ח ע"ב ולכך מבואר בב"ב דף קכ"ו ע"א דמלוה שעמו יש לו זכות משום דאמרינן דהקנה לו מקום ברשותו כעין הך דב"ב דף פ"ה ע"ב גבי בעה"ב מוכר קלתות וביצה דף מ' ע"א וכ"מ ועיין בתוספתא שבועות פ"ב גבי שבועת העדות מת אביו ירשו בנו נכנס תחתיו אז דוקא הרי הוא כמוהו וברש"י שבועות דף ל"ג ע"ב ובר"ן שם אם יורש יכול להשביע שבועת העדות ותוס' כתובות דף פ"ב ע"א ובכורות דף נ"ב ע"א בדבר שלא הי' ברשות אביו אם יש לבן זכות בו מאליו ע"ש. ובזה יש לבאר מה דאמרי' בירושלמי יבמות פ"ד ה"א גבי הך דהאומר אם ילדה אשתי זכר דדוקא בבנו ובשכ"מ ואמר שם רק במטלטלין ונ"ל דט"ס הוא וצ"ל רק בקרקע ור"ל כעין דאמרינן בב"ב דף קמ"א ע"ב דריב"ב הוה מזכה לבנו כמו יורש וירושה הבאה מאליה גם עובר זוכה ולשון יטול הוה כמו ירושה לענין זה ע"ש דף קמ"ח ע"ב ודף ק"ל ע"א דהתורה נתנה רשות להאב להנחיל כו' וזה ר"ל ג"כ הגמרא דיבמות דף פ"ט ע"ב מנחיל לכל מי שירצה ר"ל כה"ג ועי' גיטין דף ס"ו ע"א גבי מתנת ש"מ וב"ב דף קמ"ח ע"א ותוס' שם דף קמ"א ד"ה נכסי ושם דף קי"ג ע"ב ד"ה אורעה ע"ש. אך זה רק גבי ש"מ כמבואר ב"ב דף קל"א וג"כ רק בקרקע דא"צ גדר זכי' בירושה כמש"כ ונ"ל דבאמת אף דקי"ל דב"נ הוה ג"כ בגדר ירושה זה רק בגדר קרוב ועליו לא אמרינן דהוא גוף אחד כיון דבידו להפקיע עצמו דהיינו להתגייר ולכך מבואר בנזיר דף ס"א ע"ב דאינו מוריש לבנו דבר שאין לו בו קנין הגוף וכן מבואר בקדושין דף י"ז ע"ב וכן גבי ב"נ בן ובת שוין כמ"ש רש"י יבמות דף ס"ב ושבת דף קט"ז ובירושלמי דב"ב פ"ח חכמי גוים אומרים דבן ובת שוים והטעם משום דהוה רק משום קורבה ואין נ"מ ולכך מבואר בתוספתא ב"ק פ"י גבי גוזל את הגוי דלא מהני השבה ליורשיו משום דהשבה בעי להנגזל גופה כמבואר ב"ק דף ק"ג ובב"נ לא הוה היורש כגופו ע"ש ועיין בכריתות דף ו' ע"ב גבי מלך בן מלך וע"ז דף י' ע"א קטן נתתיך כו' ר"ל דזה הוה בגדר גוף אחד ולכך א"צ משיחה מלך בן מלך. ועיין רש"י כתובות דף ס"ט ע"ב ד"ה הא מני דכתב שם דאין נותנין להם בקוטנן דמשמע דכשיגדלו יכולין ליקח הכל והטעם דכבר הארכתי בח"ב דהך דמצוה לקיים דברי המת הוא רק במקום שזה בא על ידו עיין תוס' ב"ב דף קמ"ט ע"ב וגיטין דף י"ג ע"א גבי גר ע"ש וא"כ גבי מטלטלין דבעי זכי' אז לכשיגדלו הוה כמו שהם זוכים מעצמם ולכך פקע מהם זה דמצוה לקיים ועיין ב"ב דף קכ"ט ע"ב ובדברי רבינו בפ"ב מהל' זכי' ה"ו דאם מפסיק בפירוש הירושה מהני אך רש"י ז"ל בכתובות שם מחלק בין היכא דהם בנים אז הוה ירושה ולא מהני הפסק ולכך דייק שם אם מתו בלא בנים ולשאר יורשים מהני ועיין בשיטת הראשונים הובא ברמב"ן ב"ב פ' יש נוחלין על הך דדף קכ"ה ע"ב דמחלק ג"כ כה"ג בין בנו הבן ובין בן אחיו לענין הך דשם דף קנ"ט ע"א מכח אבוה דאבא קאתינא ובמ"א אבאר זה. והנה באמת לפי מ"ש הר"ש ז"ל כאן פ"ג מ"ה דהא דמבואר לקמן בה"כ דלקח זה צפונו וזה דרומו צריך ליתן שתי פיאות זה רק בשותפים ולא באחים ע"ש ומשמע שם דאם שותפים לקחו בשותפות ואח"כ חלקו זה צפונו וזה דרומו נותנים שתי פיאות ועיין בירושלמי דמאי פ"ו ה"י דמחלק שם בין קנו ע"מ לחלק ובין חלקו בקמתה ואחין הוה כמו קנו ע"מ לחלק ר"ל דלא שיעבדו נפשייהו להדדי ועיין בתוספתא דע"ז פ"ד וכ"כ בזה בהל' מאא"ס ועיין כתובות דף צ"ג בהך מחלוקת דשור לחרישה אם שיעבודי משעבדי להדדי ע"ש ועיין ב"ב דף ס"ה ע"א אודיר בה כי היכי דדרו כו'. והנה אף דרבינו בהל' בכורות ס"ל בפ"ו ה"י דגבי מעשר בהמה אף מה שנפל להם בירושה הוה כמו מכור ופטור ממעשר בהמה ויליף לה מהך דתמורה דף י"ג דילפינן תמורה ממעשר בהמה לענין שאינו בשותפות וזה מבואר בזבחים דף ו' דגם יורשים אינם ממרים בקרבן שהניח להם אביהם אם הם שנים וה"נ גבי מעשר בהמה והטעם משום דבעינן דומיא דבנך כמבואר בכורות דף נ"ו ע"א ודף נ"ז ע"א וה"נ כאן משא"כ גבי שקלים מוכח מדברי רבינו בהל' שקלים פ"ג ה"ד דפטורים מן הקלבון אף אם עדיין לא נשאו ונתנו רק בשותפים בעי זה ועי' רש"י ביצה דף ל"ט ע"ב לחד לישנא ע"ש והטעם משום דהא מבואר בב"מ דף ס"ט ע"א דזוזי כמאן דפליגי דמי וכן כתב רשב"ם ב"ב דף ק"ו ע"ב ועיין קדושין דף נ"ב ע"ב גבי כישא ע"ש. ובאמת אי שייך לומר גבי כספים שינוי הנה לפי שיטת רש"י בכתובות דף צ"ג ע"ב בד"ה זוזי משמע דהם הראשונים ולא שייך בהו שינוי ועיין שבועות דף מ' ע"א דס"ל לרש"י דהכל מין מטבע אחת ותוס' ב"מ דף כ"ט ע"א דמשמע שם דצריך ליתן דוקא הני מעות וב"ב דף צ"ב ע"ב ע"ש בתוס' ובירושלמי ספ"ו דדמאי במה דאמר שם החליף את המטבע חייב באחריותו ובירושלמי ספ"י דשביעית גבי עירבון דזהב לא הוה עירבון משום דדרכו להשתנות ר"ל אף דלא נשתנה מ"מ לא שייך עליו לומר דזהו המטבע הראשונה וכן הוא בירושלמי קדושין פ"ב ה"ג שאני סלע דדרכו להתחלף וכ"מ בזה אך באמת כך דאף דקי"ל דרשות יורש לאו כרשות לוקח דמי ובמקום אבוהון קיימי וכמ"ש הרשב"ם ב"ב דף מ"ד ע"א ובהך דעירובין דף ע' ע"ב גבי ביטול רשות ועדיין שם אביהם עליהם וזה ר"ל הגמרא ב"ב דף ס"ה ודף קנ"ט תחת אבותיך כו' ור"ל דהם עצמם היורשים וזה ר"ל ג"כ הך דב"ב דף קט"ו גבי בן הבן דר"ל דהוא יורש בגדר עצם לא אב וע"ש דף קכ"ה ע"ב גבי לירתי ירתי וכ"מ בזה אך זה רק בגוף האדם אבל הממון עצמו נשתנה דמתחילה הי' של אחד ועכשיו הוא של שנים ועיין בירושלמי מעשרות פ"א ה"ב גבי כרם שהי' אחד וחלקו לשנים אם הוה כדבר חדש ובירושלמי סוטה פ"ח ה"ד אם הוה בחלקו לשנים כמו בנה בית חדש וספ"א דע"ז גבי מרחץ ופסחים דף פ"ו ע"ב וכ"מ בזה ולכך גבי מעשר בהמה ותמורה הוה בגדר שותפות ומוכר וגם י"ל דגבי שקלים שאני דהא מבואר דאם נתן מתנה לאחר החצי השקל א"צ ליתן קלבון וגבי אחין י"ל דזה הוה כמו מתנה לא גדר הלואה ומכירה ועיין ב"ב דף ע"א ע"א האחין שחלקו כו' ודף קל"ט ע"א ודף קמ"ג ע"ב בתוס' ד"ה והשביחו ע"ש. והנה בב"ב דף כ"ז ע"ב במה דאמר שם גבי אילן הנוטה כו' דמביא וקורא שע"מ כן הנחיל כו' וע"ש בתוס' דף כ"ו ע"ב ד"ה גזלן דכתב שם דהוה כמו ארצך ובירושלמי רפ"א דבכורים דהוה מחלוקת דאמוראי גבי מבריך אם בעי דוקא שיתן לו רשות לעולם או אף לשעה ועיין בדברי רבינו בהל' בכורים פי"ב הי"א והי"ג ע"ש בהשגות. והנה אם נימא דבעי רשות לעולם מה מהני הך תנאי יהושע כיון דעל פי דין צריך להרחיק ועיין ב"מ דף ק"ז ע"א מה דאמר שם הני דלי דילך וצ"ל כך דהנה בפ"א דבכורים מבואר בה"ב דגזלן אף אם נתייאשו הבעלים אינו מביא בכורים ולכאורה נראה שר"ל שגזל קרקע ואף אם נימא דיש יאוש בקרקע עיין תוס' סוכה דף ל' ע"ב וב"ב דף מ"ד מ"מ צריך שיהא מתחילה אדמתך וכעין הך דמבואר בסוטה דף מ"ג ע"ב גבי חוזר עליו מעורכי המלחמה דבעי שיבוא לידו במקח ולא בגזלה ועיין תוס' סוכה דף ט' ע"א ד"ה ההוא גבי קרבן ודף י"ג ע"ב ד"ה אם דכתבו שם דהוה כמו תעשה ולא מן העשוי כיון דעשיתו בפסול וב"ק דף ס"ו ע"ב גבי קרבנו ולא הגזול וא"כ חזינן דצריך שיהא הדבר אצלו מתחילתו שלו גבי בכורים ולזה מהני הך שע"מ כן הנחיל דכיון דהם היו בגדר יורשין כמבואר ב"ב דף קי"ט ועיין תוס' ב"ק דף פ"ח ע"ב ד"ה הכי מ"ש שם משום שחלקו עפ"י או"ת ונביא ובאמת בב"ב דף ק"ו ע"ב לפי שיטת הרשב"ם שם מבואר דכל חלוקת אחים הוה בזה הגדר ועיין במה דפליגי רבינו והר"א ז"ל אם הגורל הוה כמו קנין וזכי' או רק חיוב ע"ש בפ"ב מהל' שכנים הי"א דרבינו ז"ל ס"ל דהגורל גופה הוה קנין והר"א ס"ל דהוה רק חיוב ועיין בירושלמי יומא פ"ד דמדמה לה גורלות דחלוקת א"י לגורלות דיהכ"פ גבי שעירים. והנה באמת גבי שעירים אין הגורל מברר משום שכתוב עליו איזה לה' ואיזה לעזאזל כמבואר בירושלמי שם דאפי' אם אמר שיהי' להיפך ג"כ מהני רק שצריך שיהי' זה ע"י גורל ובאמת הירוש' מפרש מה דאמרינן בגמרא דיומא דף מ' ע"ב ואין השם עושה חטאת ר"ל מש"כ על הגורל ובאמת נראה די"ל דהא דפליגי אם עלית גורל מעכבת י"ל כך דס"ל דצריך גורל רק מכיון שעלה הגורל על אחד שוב ממילא יקבע השני וכעין מ"ש רש"י שם דף מ"א ע"ב ד"ה כגון וכן אמרינן בב"ב דף ק"ו ע"ב שם דדי באחד ועיין נזיר דף כ"ו וכ"ה גבי קנים ובזה א"ש הא דבעי ב' קראי ועשהו ואשר עלה תרי זימני ע"ש בתוס' דחדא בעי דדוקא הגרלה ואידך דבעי על שניהם הגרלה וזהו תרי זימני אשר עלה וא"כ מוכח דלאו משום בירור לחודא רק הדין כך והקביעות הוא מה שאומר בפה ובתו"כ מרבה לה מקרא דועשהו דצריך שיאמר ועיין בתו"י שם דף ל"ט ע"א דהגרלה יכולה להיות בסגן דמשום דהדבר נגמר על ידי אמירה ועיין בתוספתא פ"ג דלה' יאמר הכה"ג ולחטאת יאמר הסגן אך רבינו ז"ל הביא זה רק בפ"ב מהל' עבודת יוהכ"פ ולא בפ"ג משמע דס"ל דזה אינו מעכב אך עכ"פ צריך שיהיו שניהם ע"י גורל ולא אחד דלא הוה בירור לחוד רק דין ולא כמו מעשר בהמה דעשירי ממילא הוא קדוש ע"ש בבכורות דף נ"ט ובאמת אם שם מיירי שחשב בלבו שיהי' מעשר רק לא פירש ועיין במה דס"ל לרבינו בהל' מעה"ק פי"ד הי"ב דאף דגבי הקדש די בלב זה רק שיתחייב להביא אבל לא שיהי' הדבר וכן מבואר בירושלמי פ"ג דתרומות ה"ה. ובאמת זה הוה מחלוקת דתנאי בנזיר דף מ"ה ע"א גבי הביא שלש בהמות ולא פירש ועיין בתו"י נדרים דף ד' ע"א וגם הא מבואר בשבועות דף כ"ו ע"ב דהיכא דגמר בלבו והוציא לא מהני מחשבה וכ"כ בזה ולכך בבכורות שם דכאן מהני אחווי אף דבכל מקום לא מהני עיין ברי"ף פ"ד דשבועות על דף ל"ה ע"א גבי שבועת העדות אם הראה באצבעו על העדים ועיין ב"ק דף קט"ז ע"ב זה הוה רק גרמא ושם דף כ"ד ע"ב דמרמזי רמוזי וכתובות דף ל"ג ע"א רמיזה וסנהדרין דף פ"ו ע"ב וכ"כ בזה וי"ל דזה ג"כ כונת הגמרא בכורות שם דקודש הוה ר"ל מחמת נדיב לב אך שם דף ס' ע"א וע"ב מבואר דאף אם אמר בפירוש להיפך חל עליו עשירי ע"ש. ועי' שבת דף קמ"ט ע"ב גבי חלשים דמשמע שם דלא הוה קנין גמור ובתוספתא ספ"ג דב"ב נראה שם דר"י ס"ל שכבר החזיקו רק אם עתידים להגריל הגורל מעכב. אך כך דגבי אחים דכל אחד הוא במקום האב הגורל הוה רק כמו סילוק וממילא קנה חבירו משא"כ בשותפים ובמ"א אבאר זה ונמצא דבר שהנחיל להם המחלק הוה שלהם ודבר שלא הנחיל להם הוה בגדר ירושה עד שלא חלקו והנה בב"ב דף כ"ז ע"ב גבי אילן שמקצתו בארץ ומקצתו בחו"ל אמר שם דפליגי אם יש ברירה ר"ל אם האויר שכנגד התחום אף דבו לא שייך גדר חלוקה ומצינו בזבחים דף נ"ד דבמקום אחד נחלק האויר מן הקרקע ועיין בסנהדרין דף ה' גבי עיירות שעומדין על הגבולין וכ"כ בזה מ"מ יש ברירה דאמרינן דאויר שכנגד הקרקע הוא כמו הקרקע והיניקה אמר שם דמפסיק צונמא ולכך גבי שני אחים שחלקו את האילן אף דזה נטל צפונו וזה נטל דרומו מ"מ כיון שהיניקה א"א לחלק די בפיאה אחת לשניהם וכמש"כ דזה נשאר כמו קודם משא"כ בשותפים. והנה מדברי רבינו בפ"ו מהל' בכורות הנ"ל נראה דגבי חלקו וחזרו ונשתתפו לא דהפטור הוא משום דהשותפות דעכשיו הוה כמו מכירה ולקיחה רק משום דהחילוק דמעיקרא עשאום בגדר לקוחים וכן נראה מלשון הגמ' בכורות דף נ"ו דנקט שם והא איפסל להו בלקוח ולמה נקט כך הוה לי' למימר והא הוה לקוח שפטור מן המעשר ועיין רש"י בכורות דף י"א ד"ה אי וכן מבואר בתוספתא בכורות פ"ט איזהו לקוח כל שלקחו וחזר ונתנו ע"ש ומ"ש התוס' גיטין דף כ"ג ע"ב דלגבי טבל אם מכרו וחזר ולקחו אין שם לקוח עליו ע"ש אך כך דהנה רבינו ז"ל בהל' ערכין פ"ד ה"כ ס"ל דאם גאל אחד מיד ההקדש ואח"כ בא המקדיש וגאלה מידו יש עליו דין שדה אחוזה וע"ש בהשגות ובתוס' ערכין דף כ"ו ע"א ועיין מ"ש רבינו בהל' תרומות פ"א ה"י דאף דקנין נכסים יש לעכו"ם מ"מ אם חזר ישראל ולקחה אין עליו דין כבוש יחיד רק חוזרת לקדמותה ובדברי הירושלמי פ"ו דדמאי ה"א דהוה מחלוקת דאמוראי שם אם מכרה וחזר ולקחה כהך דב"ב דף ס"ג אם היא אצלו כמקודם המכירה ועיין ב"מ דף ט"ז ע"ב זביני חדתא היא ותוס' שם דף ס"ז ע"ב וברמב"ן במלחמות על הך דב"ק דף ח' ע"א אהדרא שטרא דזביני ותוס' שם דף ק"ט ע"א דאם הוא עצמו לוקח מה שנתן הוה כמו ביטול הנתינה ולכך אמרינן בב"מ דף ק"ח ע"ב דאם מכר לבעלים הראשונים לית בה משום דינא דבר מצרא ע"ש והוה כעין הך דסוכה דף כ"ז ע"ב גבי נפלה חוזר ובונה ע"ש בתוס' דרק בהני עצים ובסוטה דף מ"ג וב"ק דף צ"ו ע"ב וכ"מ. וכה"ג מבואר ירושלמי חלה פ"ג ה"ז דאף לר"ל דס"ל דאין נשוך תורה מ"מ כשבא מאותה העיסה מודה ועיין במעילה דף י"ז גבי דם השרץ ובשרו דוקא ובזה א"ש דברי רבינו בהל' מקואות פ"ח הי"ב דגבי סגוס פסק גוד אסיק ואחית וגבי הך דשם ה"ח גבי שלש גממיות לא ס"ל זה ע"ש משום דכאן המים שבסגוס הוא מאותה המקוה לכך שפיר אמרינן בו דהוה חיבור משא"כ בגומות דהוא ממקום אחר ועיין בירושלמי חגיגה פ"ב ה"ו מה דפליגי שם ר"י ור"ל גבי הך דמקל מלאה משקין ג"כ כה"ג ואזלא לשיטתי' בחלה גבי הך דנשוך. רק הפטור ממעשר בהמה הוא משום דבשעת החלוקה חל עלי' שם לקוח והוה גדר דיחוי ולכך נקט בגמרא לשון פסול ונ"מ דאם חלקו כשהיו בתוך ז' ימים ונשתתפו לאחר ז' ימים שפיר מתעשרין דבשעת חלוקה לא חל עליהם שם לקוח וכן יהי' הדין גבי אתנן כה"ג ועיין במה דפליגי רש"י ותוס' גיטין דף כ"ד ותוס' שם דף מ"ח ורש"י ב"ק דף ס"ט אם מה דמחזירין זה לזה ביובל היינו שיתבטל החלוקה לגמרי או שיחלקו עוד הפעם אך כמו שהי' דהחיוב החלוקה דהיינו הגורל לא יתבטל לעולם דהוה כמו או"ת וכמ"ש התוס' ב"ק הנ"ל רק דצריך לחזקה חדשה דכבר פקע וכמ"ש רש"י ב"מ דף ק"ג ע"א ד"ה והוא דקנו מיני' ושם דף צ"ח ע"ב ד"ה מי ובר"ן נדרים דף כ"ט ודף ל' ע"ש. וה"ה כאן לגבי פיאה ס"ל לרבינו לחלק בין האחים שחלקו וחזרו ונשתתפו דאז הוה כמקודם ומשמע מלשונו דאף אם קצרו מקצת ואח"כ חלקו ואח"כ נשתתפו גם הראשון חייב בפיאה משא"כ גבי שותפים:3השמטה לדף מ"ו ע"א. במ"ש בענין חציצה. והנה באמת יש נ"מ בין ביטל לאינו מקפיד ובין תיקון הדבר דאז י"ל דהיינו רביתי' אף אם מקפיד וכעין דאמרינן בזבחים דף י"ט ע"א גבי כינה ע"ש דביטל נעשה הדבר כמו הגוף שנתבטל אליו וכמו גבי נשתק ביומא דף מ"ד ע"ב ע"ש בתוס' דהעור נעשה כמתכות ובחולין דף פ"ג ועירובין דף ק"ד והך דסוכה דף מ"ח גבי בול של מלח י"ל דהיכא דהתורה פרטה הביטול לא נעשה כהפרט ושם בעי קרן וכן נראה מדברי רבינו בהל' פסוהמו"ק פ"ב ה' ח' ט' דאף דקי"ל שם בה"י דניתנין למטה שנתנן למעלה או להיפך כיפר זה רק היכא דלא בעי קרן ועי' בתוס' דף ל"ח ע"א ודף נ"ב ע"ב ובתוספ' פ"א דקרבנות דבר שצריך ליתן במגע ועי' תוס' שם דף ס"ד ע"א ובתו"כ פ' אחרי פ"ח והטעם משום דבעי קרן וכן נראה בהך דזבחים דף מ' דצריך קרא לאמין שבאצבע ואף דהא מבואר במקואות פ"ח דקרום שעל המכה טמא ומטמא ועי' בירוש' פ"ג דפסחים גבי כשות של קטן ובדברי רבינו פ"א מהל' טומאת מת ה"ד ובתוספ' בכ"מ אך שם כיון דהתורה פרטה אצבע זה אין עליו שם אצבע ונ"מ דאם הזה עליו אם נטהר ועי' בירוש' פ"ג דפסחים דבעי גבי הזאה שיהי' מקויים עליו ר"ל דצריך שיבטלו להכלי לעולם ועי' בהך מחלוקת דפרה פי"ב מ"ח דרק היכא דחיבר הברזל להעץ אז מהני אם הזה על העץ דבטלי' ועי' חולין דף קכ"א גבי בשר שפלטתו סכין כיון דבטלי' בידים נעשה כמו העור וגרע דאין עליו גם דין של עורות הרכים. והנה בהך דחולין דף קכ"ט ע"א גבי הך דחיבורי אוכלים לכלים ע"ש ברש"י ותוס' ור"ל כך דהנה רבינו מפרש שם בהל' טומ"א פ"ב ה"כ דרק אם נטמא הכלי אז גם הם מטמאין טומאה חמורה אגב הכלי וזה דר"ל שם מעשה עץ אבל אם נגע המת באוכל אף דביטולו להכלי אין על האוכל שם טומאה חמורה והך דפסחים דף מ"ו הובא בדברי רבינו בהל' כלים פ"כ ה"ט שם נקט רק שרץ והירוש' שם ס"ל דנעשה כעץ וכגופו של עריבה ומטמא גם גדר אב הטומאה גם אם נגע בה וזה תליא בהך מחלוקת דפרה פי"ב הנ"ל ועיין תוס' נזיר דף ל"ו ע"א גבי שום ושמן של מקפה דאף אם הוה חולין מטמא משום יד כמו המקפה עצמה אך באמת כך דכ"כ בזה בהך דחולין דף קי"ח גבי יד אם ר"ל דהוא עצמו יש עליו שם טומאה או דרק דנעשה יד להביא טומאה וע"ש ברש"י דמשמע דהוא עצמו הוה טמא אך מהך דשם דקכ"ח ע"א גבי בהמה כו' לא משמע כן ועי' זבחים דף ט"ז ע"א במה דאמר דבהמה אינו מטמא מחיים ואם איתא הא משכחת לה כה"ג וע"כ דאינה טמאה ועי' כתובות דף ס' ועירובין דף ט"ו גבי גולל ע"ש וצ"ל דזה ג"כ מעשה עץ. וכן יהי' נ"מ להך דסוכה דף י"ג ע"ב גבי ידות אם פסולים לסכך דאם בססן טהורים ע"ש אם נשברו מאליהם אם יש עליהם שם מטלניות ויהיו פסולים לסיכוך ע"ש דף ט"ז ודף כ' ע"ב וכ"מ וזה תליא בזה ועי' בתוס' שבת דף נ"ח ע"ב גבי זוג וענבל דהם נעשים כמו כלי אחד ושם דף מ"ח ע"ב גבי בשעת מלאכה ומ"ש שם התוס' דאיך משכחת טומאה שלא בשעת חיבורן אך הא שלא בשעת מלאכה אף בשעת חיבורן אינו דבר אחד לענין הזאה ועי' מ"ש רבינו פי"ב מהל' פרה ה"ד דזה רק מדרבנן אך זה לא מטעם ביטול רק מטעם חיבור ועי' בירוש' פי"ב דשבת מה דמקשה אהך תוספ' דכלים הובא בדברי רבינו ספי"ג מהל' כלים דהא דתקועים לא הוה חיבור להזאה זה רק כשדרכן לקבען משא"כ כשדרכן בתקיעה אך זה רק לא מחמת דין ביטול רק מחמת חיבור והך דסוכה דף ל"ז ע"א כיון דחברי' כגופו כו' ובירושלמי פרק ט"ז דשבת הלכה ב' גבי אם הי' טפל לו כגופו והך דנזיר דף נ"א גבי גלגלין ובהל' אהט"ו פרק ט' הלכה ח' גבי המשיחות שם הוה בגדר ביטול ועיין עוקצים פ"ב מ"ו והוא הך ברייתא דשבת דף מ"ח ע"ב גבי בגד שתפרו בכלאים ובהל' פרה אבאר זה. והנה באמת במה דפליגי רבינו והר"א ז"ל בהל' כלי המקדש פ"י ה"ט שם ר"ל היכא דצריך זה להגוף רק דמ"מ מקפיד והנה רבינו שם כ' בה"ח דעל עקבו מותר אף דצריך שלא יהא מפסיק בינו לבין הרצפה ע"ש דף כ"ד ורש"י שבת דף י"ט ע"ב אך נ"מ כך דמה בעי אם בעי שהגוף יהי' נוגע בהדבר דאז אם בטלי' להגוף לא איכפת לן ואם בטלי' להדבר לא מהני ואם בעי שהדבר יהי' נוגע בהגוף אז הוה להיפך דאם בטלי' להגוף לא מהני ולהדבר מהני וזה יהי' נ"מ בין בגד לבשרו דשם יש סברא דמהני היינו רביתי' אף אם מקפיד כמבואר בגמ' ובין כלי ליד דאז לא מהני רק אם בטלי' לכלי לשיטת רבינו ע"ש בתוס' זבחים דף כ"ד ושבת דף צ"ג ויומא דף נ"ח וסוכה דף ל"ז ובין רגלו לרצפה וכן נ"מ גבי מקוה דבשרו בעי שיבוא במים ושערו בעי שיבוא המים עליהם ולכך ס"ל לרש"י דהא דמיעוט אינו חוצץ זה רק בשער ולא בגוף ועי' מ"ש רש"י ב"ק דף פ"ב ע"א ע"ש ועי' במשנה פ"ט דמקואות גבי קלקי דמחלקי בין ראש ללב וזקן ובתוספ' שם דהוה מחלוקת דתנאי אם עשה קלקי בראש אם חוצץ ועי' רש"י חולין דף קכ"ו ע"ב ד"ה כחוט השערה דזה מיירי בתלוש ע"ש ובמ"ש א"ש ולקמן בהל' מקואות אבאר זה: ע"כ השמטה
