צפנת פענח על משנה תורה, הלכות יסודי התורה ו׳:ד׳

4 כתב כו'. והנה אם כתב רק אות אחת מהשם אם מותר למחוק, זה תליא במחלוקת דב"ש וב"ה בירושלמי דסוטה פ"ב ופ"ג ע"ש בתוס' ד' כ' ע"א, ועי' בתוס' ע"ז ד' י"ח ע"א גבי א"ד ואדני, ובזה פליגי הרמב"ם והראב"ד ז"ל דהרמב"ם כתב משום מקצת השם וה"ה לאות אחת, ועי' בב"ב ד' קס"ו ע"ב ע"ש, ולשיטת הראב"ד שרי, ועי' מה שכתבתי בזה בהל' תפילין:

5 ממהדורא תניינא: כתב כו'. עי"ש בהשגות. וכבר כתבתי בזה בח"א במה פליג הראב"ד על רבינו ז"ל, עוד י"ל דפליגי היכי דנתכוין לכתוב שם שדי אך לא גמרו ע"י איזה סיבה דהראב"ד ס"ל דאסור למוחקו וזה תליא בהך דמנחו' ד"ח גבי כלי שרת אין מקדשי' אלא מלאי' וס"ל לר' יוסי דזה רק אם לא נתכוין להשלים אבל אם נתכוין להשלים ראשון ראשון קדוש', ובדברי רבינו בהל' פסולי המוקדשין פ"ג הל' כ' מחלק שם בין כלי שרת דשם אינו מקדש אף בשדעתו להשלים ובמידה של קודש אז אם דעתו להשלים נתקדש אותו ראשון ור"ל היכי דהשיעור הוא עצם לא מחמת הצטרפות אז פחו' מהשיעור אינו כלום וע' בזבחים ד"פ אם מצטרפים להזאות ובמה שכתב רבינו בפ"א מה' שקלים דצריך ליתנו בבת אחת, ע"ש במה שכתבתי בח"א ובהך דזבחים ד"מ ע"ב ודצ"ג ע"ב דרק בכלי א' ומנחות ד"ח ע"א גבי קומץ שחלקו ובמס' מקואות פ"ג הל' ד' גבי ג' לוגין כו' דאם נתכוין להרבות אפילו קורטוב בכל השנה מצטרף, ובכורות דנ"א ע"ב גבי ה' סלעים דפדיון הבן דמצטרף עי"ש, על כל פנים כך כל היכי דהשיעור הוא עצם לא בגדר דברים נפרדים אז פחות מזה אינו כלום והיכא דהוא מדברים נפרדים אז מצטרף ומתחיל הדבר מתחילתו והנ' גבי אותיות השם עי' בירושלמי שבת פ' האורג דאינו חייב לדברי הכל עד שישלים, ורצה לומר שישלים אף במוצאי שבת וכן הדין בהך בשבת דקל"ג ע"ב גבי מילה דמבואר שם דהיכי דלא גמר המילה בשבת חייב משום חבורה ובתוספתא מבואר שם דזה אמר ר' יהודא ועי' תוספ' שבת ק"ה ע"א גבי רב אשי דאמר דמילה הוא משום תיקון גברא דזה רק לר' יהוד' משום דקשה לי' מכאן דאמר רב אשי דחייב משום חבורה אף אם לא גמר המילה, אך באמת הא ר' יהוד' אמר זה והוא ס"ל דמקלקל פטור ועל כרחך דבאמת גמר המילה בלילה או למחר אם כן התחלת המילה שהתחיל בשבת לא הוי מקלקל, כיון דהמילה נעשית כהוגן ותיקון גברא רק שבת לא ניתנה להדחות כיון דבשבת גופא לא גמר המילה וכן הדין ג"כ גבי שחיטת קרבן ציבור בשבת דהיכא דגמר השחיט' בלילה במוצאי שבת חייב על התחלת השחיטה בשבת, וע' במה שכתב רבינו בפי' המשניות סוף נגעים דמצוה אינה דוחה את הלאו אלא א"כ נעשית כתיקונה לגמרי ובאמת נראה מה דמבואר בשבת דק"ג ע"ב דר"ש ס"ל דאינו חייב עד שיכתוב את השם כולו ר"ל ג"כ שישלימו אף במוצאי שבת דאז הוי שם מלאכה עלי', כיון דהדבר נגמר ועי' בירושלמי פ"ו דתרומו' גבי חצי שיעור לריש לקיש דס"ל דמותר מן התורה דמודה ר"ל בעתיד להשלים ומה ר"ל בודאי אם ישלים חייב, ובדוחק לומר דהיינו ששהה יותר מדי אכילת פרס ועי' ברש"י יומא דע"ג ע"ב, אך באמת ר"ל כך דכבר כתבתי דטעם דריש לקיש דאין זה דרך אכילה, א"כ אם אכל בפסח סמוך לחשכה יום שביעי או ביוה"כ סמוך לחשיכה והשלים השיעור בלילה אז שם אכילה יש אך מ"מ חיוב ליכא דהרי השלמה היתה בלילה בהיתר ולכך עכ"פ אסור מן התורה, נמצא גבי שם כל זמן שלא השלים אין עליו גדר כתיבה וזה תליא אם אותיות הן חלקים מהתיבה או מציאות בפני עצמן רק התיבה מצטרפת מהם ועי' שבת דקט"ו ע"ב פלוגתא גבי להציל מפני הדליקה דצריך פ"ה אותיות אם דוקא תיבות או אפי' אותיות מפוזרות ועי' בירושלמי סוטה פ"ב ופ"ג מחלוקת דב"ש ודב"ה גבי מגילת סוטה שכתוב בה אות אחת יתירה דב"ש ס"ל דחייב על מחיקתה וב"ה ס"ל דרק שתים ור"ל דאם הפרשת סוטה אינה כשרה למחיקה אז חייב על מחיקתה והנה במנחות דל"א ע"ב גבי כתבו אגרת במזוזה פסולה עי"ש ברש"י ותוספות דיליף מגט ולא ר"ל דכתב אותיות באמצע התיבה דשם הפסול מחמת דאין התיבה נכתבה כהגון רק ר"ל כמה שכתב רבינו לקמן בהל' תפילין פ"ה ה"ל ג' דהוסיף אות אחת בפני עצמו נפסלה וכן מבואר בירושלמי גיטין פ"ט ופ"ג דענין אחר בגט אף כל שהוא פוסל והוא הדין במגילת סוטה רק פליגי ב"ש ובית הלל אם אות אחת נחשבת לכלום, ורבינו פוסק בזה כב"ש, עכ"פ הוי פלוגתא אם אותיות של השם הם דברים נפרדים ומצטרפים או מציאות אחד ועי' שבת דצ"ז ע"ב גבי נתכוין לזרוק שמונה וזרק ד' אם זה דומה לשם משמעון עי"ש לפי פירוש רש"י ותוספות לא דמי ומוכח שם דב' אותיות הוי דבר בפ"ע רק בגדר הצטרפות ולא כמו בהוצאה אך רבינו לא ס"ל שם כך, ושם אבאר זה. וכן הך פלוגתא דמנחות דל"ז ע"ב גבי ציצית אם ארבעתן מצוה אחת או ארבע מצות אף דמעכבות זו את זו וכן בהך דסוכה דנ"ד ע"ב גבי תקיעה תרועה מחלוקת ר' יהודה ורבנן וכן הך מחלוקת אם לולב צריך אגיד תליא בזה אם מדברים נפרדים נעשה אחד או כל אחד ואחד המה מציאות בפני עצמו רק דמעכבי אהדדי ועי' יומא דס"א גבי הזאות ג"כ כהאי גוונא ובירושלמי שם, וזו היא כונת הראב"ד ז"ל כאן דרק אם כתב שי"ן דלי"ת ולא נתכוין לגמור אז מותר למחוק, אבל נתכוין לגמור לא דראשון קדוש ובגדר מידה של קודש, ורבינו לא סבירא ליה כן רק דכל השם מציאות אחד. וגבי שאר שמות כל שלא נגמר אין עליו קדושה כלל. וכן נ"מ היכי דסבור שצריך לכתוב שם בן ד' אותיות וכתב רק שתי אותיות או להיפך אם מהני להשלים אם זה כמו שני גדרי קדושה או מציאות אחת ועי' מנחות דפ"ח גבי מלאים אם רוצה להותיר אם יש שם מלאים עליו וכן נ"מ לשיטת רבינו בהל' מלכים דבני קטורה יש עליהם מצות מילה רק בלא פריעה אם בהמילה גופא יש חסרון במה שאינה צריכה פריעה והוי כמו מצוה אחרת ועי' ביבמות דע"א ע"ב אם הני שמלו קודם שחל עליהם מצות פריעה אם אח"כ כשניתנה המצוה של פריעה אם גם הם מחויבי' לפרוע או הם הוי כמהולים ואינם צריכי' פריעה, ועי' חולי' דקכ"ג עי"ש ברש"י ותוס' גבי טלית שהתחיל לקרוע דמיד נטהר היכי שדעתו לקרוע עד רובו. ועי' מנחו' די"ד ע"ב גבי שתי הלחם דאמר שם דהכתוב עשאם ב' גופי' עי"ש ברש"י ותוספו' ור"ל דמבואר במנחות דצ"ד דנאפית אחת אחת ונ"מ אם תנור מקדשם כהאי גוונא, עי"ש דצ"ה ע"א וד"ח ע"א גבי מנחה קדושה בלא שמן וע"ש בתוס' דף מ"ו ע"א ובתוספתא דמנחות שם ומנחות דף כ"ד ע"א גבי כגון עריבה של תרנגולים ע"ש ובמ"ש הר"ש ז"ל פ"א דטהרות מ"ט גבי גומות בתנור ע"ש ור"ל שנאפית בב"א רק בגומות מיוחדות ועי' תוס' חגיגה דף כ"ו ע"ב. ע"כ ממהדורא תניינא

6 ממהדורא תניינא: כתב כו'. עי' בהשגות וכ"כ בזה דפלי' היכא דחשב להשלים אם חל עליו קדושה תיכף ועי' בחולין דקכ"ג ע"א גבי טלית שהתחיל לקורעה ע"ש בתוס' דנטהרה מתחילת הקריעה אך שם רק אם נקרע רובה דטהורה למפרע וגבי קדושה ס"ל דמיד נקדשה כמ"ש בהך דזבחים דפ"ח ומנחות ד"ח וכן הדין גבי מקוה היכא דחסרה ממ' סאה דקיי"ל דג' לוגין פוסלין אותה ורק מג' כלים וכמבו' במקוואות פ"ג משנה ד' משום דהוי שיעור עצם השמטה- ולכך גבי שלג ס"ל דליכא פסול שאוב משו' שאינם הרכב' מזגי' רק שכוני' דהם נפרדי' כמבו' בנדה די"ז ועי' במורה ח"ג במ"ש בשם פרקי דר"א גבי בריאת הארץ. ע"כ השמטה. וג"כ ר"ל דאף דמג' כלים מצטרף רק בזמן שהי' בכל כלי מהן שיעור ג' לוגין וחל עליו שם השיעור אז אם נפל מכל כלי כך לוג אחד מג' אז פוסלין המקוה וכה"ג כתבו התוס' יומא דפ"א גבי רביעית דם ובנזיר דנ"א גבי תרווד רקב דרק מצטרפין בזמן שבא משיעור ועי' מעילה די"ז ע"א גבי דם השרץ וככ"ב לגבי ב' חצאי פרשות של תפילין אם מצטרפין ע"י תפירה זה רק שמתחילה היו שניהן שלמים ואח"כ נחסר מקצת מזה ומקצת מזה אז מצטרפין שניהן ע"י תפירה אבל אם לא היו רק חציין לא מצטרפין וכן גבי ג' לוגין מים שאובים והא דמבו' במקואות פ"ב מ"ה גבי בור שיש בו ג' גומות ובכל גומא יש לוג כו' או די"ל דשם ר"ל ג"כ דנפל כל לוג מכלים שכל א' מחזיק ג' לוגין או דכיון דא"צ ליפול די בזה ועי' ברכות ד"נ גבי צירוף לזימון ובירוש' שם גבי איזוב להזאה ועי' ב"ב דף קס"ה ע"ב ומ"מ מבו' שם דאם נתכוין לרבות ולהשלים הג' לוגין אז נצטרף אפילו בכמה שנים ע"ש ומדברי הרמב"ם ז"ל מוכח בהל' מקוואות פ"ה ה"א דאם התחיל ליתן קודם שהי' בו מ' סאה כשרין והשלים הג' לוגין ואז כבר היו המ' סאה כשרין מכ"מ נפסל למפרע וכה"ג כתבתי בהך דזבחים דצ"א גבי אם חישב חצי זית חוץ לזמנו ואח"כ חישב כזית חוץ למקומו ואח"כ חישב חצי זית חוץ לזמנו לר"י דס"ל דמחשבת הזמן קדמה הוה פיגול אם זה נקרא כמו קדמה מחשבת הזמן כיון דחצי זית ראשון הוה חוץ לזמנו נימא דאח"כ חל המחשבה למפרע, ועי' בהך דחולין דק"מ ע"ב גבי שילוח הקן דאם שחט מיעוט סימנים אם חל ע"ז שם לך ולא לכלביך, או כיון שבידו לגומרו לא חל עליו שם פסול כלל, וכה"ג בפסחים דפ"ד גבי שבירת עצם בפסח בנא כיון דבידו לגומרה. וה"נ כן וכב"כ בזה כמה דמבו' בנידה דל"ג יכול יעלה לרגלה ע"ש איך הדין גבי בא על שומרת יום כמה הוא טמא ועי' בזה במ"ש הראב"ד ז"ל בתו"כ פר' אח"מ אך זה נ"מ בין היכא דאצלה עדיין יש זמן שתהא זבה גדולה אז הוא טמא ז' אבל היכא דגבה ליכא זמן זה אז אין עליו טומאה רק יום אחד וככ"ב בח"א ובח"ג, וכן נ"מ כאן גבי שם בן ד' היכא דחשב שא"צ לכתוב רק שם בן שתי אותיות ואח"כ רוצה להשלים עליו שיהא בן ד' אם מהני זה דמלשון רבינו נראה דיש עליו ב' הגדרים גדר שם בפ"ע ואז הוי כמו כל השמות המיוחדין והרי מבו' בסנהד' ד"ס לגבי מגדף אינו חייב עליו סקילה ואף דרבינו פסק בהל' ע"ז פ"ב ה"ז דגם על שם המיוחד חייב סקילה חזינן דס"ל דהוי רק כמו כנוי שאינו נמחק וא"כ כיון שרצה רק לכתוב בן שתי אותיות שוב אינו יכול להשלימו שיהי' בן ד' ואח"כ כתב שהוא מקצת שם המפורש חזינן דגם אז יש עליו זה הגדר ועי' בהך מחלו' דמעילה די"ז ע"ב גבי מחלו' דרבא ורב אשי בטעם דמצטרף ולד ראשון עם ולד שני אם משום דיש בגדר ראשון גם שם שני או משום דשני נעשה ע"י ראשון וכן פלי' כה"ג בזבחים דל"א ע"ש ועי' בירוש' פ"ז דדמאי טעם דהיכא דמוסיף על הקדושה אז לא מהני אף תוך כדי דבור משום דאינו מכוין לעקור רק להוסיף אבל אם נימא בתוך כדי דבור מקדושה חמורה על קדושה קלה שפיר מהני דשם הוא עוקר הדבר ע"ש, ועי' מנחות דפ"ח ע"א גבי מוסיף אם כלי שרת מקדש או לא ובירוש' פ"ג דקדושין אם יש שם קדושה קלה אצל קדושה חמורה וכן גבי טומאה כה"ג וירוש' פ"ג דברכות ופ"ג דיומא ופ"ב דשבוע' ע"ש ועי' בתוספ' פרה הובא בר"ש פ"ג מ"ד, עכ"פ בזה פלי' רבינו עם הראב"ד ז"ל אם שם בן שתי אותיות הוי שם בפ"ע או יש עליו גם הגדר שהוא מקצת שם בן ד' ונ"מ לזה. ע"כ ממהדורא תניינא