צפנת פענח על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים ג׳:ד׳

מהדורה: צפנת פענח, וורשא תרס"ג-תרס"ח

מפרשים:
1 שחט לה כו' אלא א"כ כו'. ר"ל דאינו חייב משום ד' עבודות אבל אם היתה דרכה בשחיטה אף בהמה מ"מ חייב גם על חגב ובעל מום ונ"מ ג"כ אם צריך רק ב' סימנים עי' סנהדרין דס"ב ע"א, אך זה רק בד' עבודות ובזה א"ש הך דחולין ד"א, ועי' בירושלמי סנהדרין פ"ז הל' י"א שחט לה טלה בעל מום פטור וע"ש פ"ה הל' א', וע' בהשגות כאן וזה ר"ל הספרי פ' שלח פסקא קי"ב להוציא דקדוקי ע"ז שפטור ע"ש ור"ל תולדות כמה שכתב הראב"ד כאן:
2 המקבל וכו' ואם אמר אעבוד. עי' בגמ' ורבינו לא ביאר זה וצ"ל דס"ל דזה גופא הוה עבודה, ועי' רש"י כריתות דף ג' ע"ב דאמר שם דקבלת ע"ז בלחוד לא הוי חיוב ע"ש והא דחייב באלי אתה זה רק בע"ז שנעבדת אבל בעושה ע"ז חדשה צריך להגביה הדבר ועי' בירושלמי דע"ז פ"ד דהנחת אבן השלישי על שני אבנים נעשה בב"א עבודה זרה ותקרובות ע"ש דאמר גבי ע"ז של אוכלין דאין לה בטילה דנעשה תקרובות לעצמה, ועי' מה שכתב התו' זבחים דף י' גבי השוחט דזה גופא מה שמקבל עליו בשחיטה לעבוד הוי עבודה, ועי' מה שכתב רבינו בפירש המשניות פ"ה דתמורה גבי תוכ"ד דאם חזר ואמר תוכ"ד אינו אלוה אינו מועיל ע"ש ולא שחזר מעבודתו, ועי' רש"י ע"ז דמ"ו ע"א גבי זקף ביצה ורש"י מנחות דק"ט ע"ב הודה לע"ז מוכח שם דזה לא הוי עבודה והחיוב רק משום מקבל ע"ז וזה ר"ל רבינו בהל' ו' אם קבל עליו כו' וכמה שכתב התוס' ישנים שבת דע"ב ע"ב, אך באמת נראה דרבינו ז"ל ר"ל הך דמנחות ק"ט כמו שכתב בהל' תשובה פ"ג הל' ט' כגון החוזר ע"ש בהשגות, ועי' בירושלמי דע"ז פ"ה הל' ח' דאם מטא ביה וכו' וטעות סופר שם ור"ל דאינו מודה להם רק בעבור שטוב להם וכעין מה שכתב רבינו בהל' שבועות פ"ו הל' י"ב גבי נולד ע"ש ולכך לא הוי עבודה וכן הדין גבי הך סנהדרין דס"א ע"א גבי מסית לעצמו מה שהקשו שם התוס' אמאי אינו חייב משום מסית ע"ש משום דשם מיירי דעדיין אינו ע"ז והחיוב רק שהוא עצמו מקבל עליו להיות ע"ז וזהו לא תעשה לך עצמך ומחייב משום לאו דעשיית ע"ז כן סלקא דעתך שם ע"ש:
3 ממהדורא תניינא: שחט לה חגב כו'. עי' בהשגות ובאמת הך ספת לה שם קאי על פעור דבזה הדבר הוי עבודה שלהם והוי זה בגדר שבר מקל וזה ודאי ע"ז שעובדים לה בשחיטה אף רק בשחיטת בהמה תמימה חייב אם שחט לה בעל מום או אף חגב, וזה כוונת התוספתא סוטה פ"ו גבי ישמעאל דהוה צד חגבים ע"כ, ור"ל שלא יתחייב מיתה כנ"ל ועי' בירושלמי סנהדרין פ"ז דמשמע שם דאם עבדו בעבודה שהיא כעין פנים וגם עבודתה בכך, בשוגג חייב שתים, ובאמת הך דסנהדרין דס"ב בהך דתנא ר' זכאי כו' אם חייב אחת על זיבח וקיטר כו' ועי"ש דס"ג ע"א ברש"י ותוספות אם גרסינן השתחוה י"ל דנ"מ כך היכי דדרך עבודתה בכך אז חייב לכ"ע על כל א' וא' והיכי דהחיוב הוא רק מחמת כעין פנים אז הוי שם אחד ואינו חייב רק אחת, אך נ"מ דלגמרא דילן השתחויה הוי מציאות בפ"ע וגזה"כ דחייב לכל ע"ז אבל לשיטת הירוש' וכן ס"ל לרבינו בס' המצות השתחויה ג"כ הוי כעין פנים ואם כן שוב י"ל דאם עשה כל הני לע"ז שלא כדרכה אינו חייב רק אחת וכן מוכח בירושלמי סנהדרין ושבת פ"ז עי"ש. ע"כ ממהדורא תניינא
4 ממהדורא תניינא: המקבל עליו כו'. והנה שם בגמ' נקט לחד תירוצא דגם באומר אעבוד חייב ע"ש בדס"א ע"ב ותירץ רבינא אך רבינו ז"ל לא פ' כן ע' לקמן פ"ה הל' ב' דזה רק למסית ולא כרש"י שפי' דזה אמר הניסת רק דהמסית ור"ל כמבו' בירו' שם דהוי כמו מסית לעצמו דחייב ומבואר שם דצ"ל גם שמו, אבל על אמירה בלבד אינו חייב וכמבואר בסנהד' דנ"ו ע"ב וזה ר"ל רש"י כריתות ד"ג ע"ב דבע"ז אינו חייב במדבר שיקבל ע"ז וכבר כתבתי בזה בחלק א' מחיבורי, ועי' לקמן בהל' ו' אם קיבל עליו כו' ובהך דמנחו' דק"ט ע"ב גבי הודה לע"ז ולא ר"ל שעבדו בכך דזה ודאי וכמ"ש ועי' בדברי רבינו בהל' ביאת מקדש פ"ט הל' י"ג במאי דנקט שם כגון שנעשה כומר לע"ז , ומה ר"ל בזה אם משמש לע"ז לא בעבודת' גם כן נפסל לעבודה וכעין הך דקידושין ד"כ ע"ב. ועי' עירובין נ"ה ע"ב דירה למשרתים וסנהדרין דס"ד ע"ב עד שימסרנו למשרתי עכו"ם ורבינו נקט עד שימסרנו לכהני' ועיין לקמן בהלכות תפלה פר' ט"ו הל"ג כהן שהמיר כו', ומה ר"ל שם אם במקבל עליו כו' או באמר כו', ונ"מ דגבי מקל צריך דוקא ע"ז שעובדי' אותה ובאומר אין נ"מ דזה הוי עבודה לכל ע"ז , וכמ"ש התוס' סנהדר' ד"ס ע"ב והנה במנחות דק"ט שם לא חשב רק עבודה כעין פנים והשתחוי' והודה, ונ"מ גבי זורק אבן למרקוליס י"ל דרק במזיד נפסל לעבודה ולא בשוגג והוי כמו בשוחט לע"ז וזה ר"ל המיר בהל' תפלה ורק במזיד כיון דבאמת לא הוי עבודה בכ"מ, אך י"ל דשחיטה דשם מיירי בשאין עבודת' בכך רק משום ד' עבודות ועי' פסחי' ד"ג ע"ב גבי שמץ פסול עי"ש, וכן יהיה נ"מ לדידן דקיי"ל דמומר לשבתות הוי מומר לכל התורה אם גם לעבודה כן וכבר כתבתי בזה. ע"כ ממהדורא תניינא