צפנת פענח על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים ג׳:ד׳

מהדורה: צפנת פענח, וורשא תרס"ג-תרס"ח

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים ג׳:ג׳ » « צפנת פענח על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים ג׳:ה׳

מקור: משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים ג׳:ד׳

1 משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פתח ↗

סָפַת לָהּ צוֹאָה אוֹ שֶׁנִּסֵּךְ לָהּ עֲבִיט שֶׁל מֵי רַגְלַיִם חַיָּב. שָׁחַט לָהּ חָגָב פָּטוּר אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה עֲבוֹדָתָהּ בְּכָךְ. וְכֵן אִם שָׁחַט לָהּ בְּהֵמָה מְחֻסֶּרֶת אֵיבָר פָּטוּר אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה דֶּרֶךְ עֲבוֹדָתָהּ בְּכָךְ. עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁעוֹבְדִין אוֹתָהּ בְּמַקֵּל. שָׁבַר מַקֵּל בְּפָנֶיהָ חַיָּב וְנֶאֱסֶרֶת. זָרַק מַקֵּל בְּפָנֶיהָ חַיָּב וְאֵינָהּ נֶאֱסֶרֶת. שֶׁאֵין זְרִיקַת הַמַּקֵּל כְּעֵין זְרִיקַת הַדָּם שֶׁהֲרֵי הַמַּקֵּל כְּמוֹ שֵׁהוּא וְהַדָּם מִתְפַּזֵּר. הַמְקַבֵּל עָלָיו אֶחָד מִכָּל מִינֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בֵּאלוֹהַּ חַיָּב סְקִילָה. וַאֲפִלּוּ הִגְבִּיהַּ לְבֵנָה וְאָמַר לָהּ אֵלִי אַתָּה וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּדִבּוּר זֶה חַיָּב. וַאֲפִלּוּ חָזַר בּוֹ בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר וְאָמַר אֵין זֶה אֵלִי אֵין חֲזָרָתוֹ כְּלוּם אֶלָּא נִסְקָל:

1 סנהדרין פתח ↗

וְאִי לָא קַבְּלֵיהּ עֲלֵיהּ בֶּאֱלוֹהַּ – לָא כְּלוּם הוּא. אֶלָּא לָאו, מֵאַהֲבָה וּמִיִּרְאָה? וְרָבָא אָמַר לָךְ: לָא, בְּאוֹמֵר מוּתָּר. אוֹמֵר מוּתָּר, הַיְינוּ הֶעְלֵם דָּבָר! בְּאוֹמֵר מוּתָּר לִגְמָרֵי. הֶעְלֵם דָּבָר – קִיּוּם מִקְצָת וּבִיטּוּל מִקְצָת. תָּנֵי רַבִּי זַכַּאי קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: זִיבַּח, וְקִיטֵּר, וְנִיסֵּךְ, וְהִשְׁתַּחֲוָה בְּהֶעְלֵם אֶחָד – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת. אֲמַר לֵיהּ: פּוֹק תְּנִי לְבָרָא. אָמַר רַבִּי אַבָּא: הָא דְּאָמַר רַבִּי זַכַּאי מַחְלוֹקֶת רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי נָתָן, דְּתַנְיָא: הַבְעָרָה לְלָאו יָצָאת, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי. וְרַבִּי נָתָן אוֹמֵר: לְחַלֵּק יָצָאת. לְמַאן דְּאָמַר הַבְעָרָה לְלָאו יָצָאת, הִשְׁתַּחֲוָאָה נָמֵי לְלָאו יָצָאת. לְמַאן דְּאָמַר הַבְעָרָה לְחַלֵּק יָצָאת, הִשְׁתַּחֲוָאָה נָמֵי לְחַלֵּק יָצָאת. מַתְקֵיף לַהּ רַב יוֹסֵף: דִּילְמָא עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יוֹסֵי הָתָם הַבְעָרָה לְלָאו יָצָאת, דְּנָפְקָא לֵיהּ חִילּוּק מְלָאכוֹת מֵ״אַחַת מֵהֵנָּה״? דְּתַנְיָא: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, ״וְעָשָׂה מֵאַחַת מֵהֵנָּה״ – פְּעָמִים שֶׁחַיָּיב אַחַת עַל כּוּלָּן, פְּעָמִים שֶׁחַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת. וְאָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי? דִּכְתִיב ״וְעָשָׂה מֵאַחַת מֵהֵנָּה״. ״אַחַת״, ״מֵאַחַת״. ״הֵנָּה״, ״מֵהֵנָּה״. אַחַת שֶׁהִיא הֵנָּה, וְהֵנָּה שֶׁהִיא אַחַת. ״אַחַת״ – ״שִׁמְעוֹן״, ״מֵאַחַת״ – ״שֵׁם״ מִ״שִּׁמְעוֹן״. ״הֵנָּה״ – אָבוֹת, ״מֵהֵנָּה״ – תּוֹלָדוֹת. ״אַחַת״ שֶׁהִיא ״הֵנָּה״: זְדוֹן שַׁבָּת וְשִׁגְגַת מְלָאכוֹת. ״הֵנָּה״ שֶׁהִיא ״אַחַת״: שִׁגְגַת שַׁבָּת וּזְדוֹן מְלָאכוֹת. אֲבָל הָכָא, דְּלָא נָפְקָא לֵיהּ חִילּוּק מְלָאכוֹת מִדּוּכְתָּא אַחֲרִיתִי, דְּכוּלֵּי עָלְמָא הִשְׁתַּחֲוָאָה לְחַלֵּק יָצָאת. חִילּוּק מְלָאכוֹת דַּעֲבוֹדָה זָרָה נָמֵי תִּיפּוֹק לֵיהּ מֵ״אַחַת מֵהֵנָּה״? ״אַחַת״ – זְבִיחָה, ״מֵאַחַת״ – סִימָן אֶחָד. ״הֵנָּה״ – אָבוֹת: זִיבּוּחַ, קִיטּוּר, נִיסּוּךְ, וְהִשְׁתַּחֲוָאָה. ״מֵהֵנָּה״ – תּוֹלָדוֹת: שָׁבַר מַקֵּל לְפָנֶיהָ. ״אַחַת״ שֶׁהִיא ״הֵנָּה״: זְדוֹן עֲבוֹדָה זָרָה וְשִׁגְגַת עֲבוֹדוֹת. ״הֵנָּה״ שֶׁהִיא ״אַחַת״: שִׁגְגַת עֲבוֹדָה זָרָה וּזְדוֹן עֲבוֹדוֹת. הַאי שִׁגְגַת עֲבוֹדָה זָרָה, הֵיכִי דָּמֵי? אִי קָסָבַר בֵּית הַכְּנֶסֶת הוּא וְהִשְׁתַּחֲוָה לוֹ, הֲרֵי לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם. אֶלָּא דַּחֲזָא אִנְדְּרָטָא וּסְגֵיד לֵיהּ. אִי קַבְּלֵיהּ עֲלֵיהּ – מֵזִיד הוּא, אִי לָא קַבְּלֵיהּ עֲלֵיהּ – לָא כְּלוּם הוּא. אֶלָּא מֵאַהֲבָה וּמִיִּרְאָה. הָנִיחָא לְאַבַּיֵּי, דְּאָמַר חַיָּיב; אֶלָּא לְרָבָא, דְּאָמַר פָּטוּר, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אֶלָּא בְּאוֹמֵר ״מוּתָּר״. תִּפְשׁוֹט דִּבְעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב נַחְמָן: הֶעְלֵם זֶה וָזֶה בְּיָדוֹ, מַהוּ? תִּיפְשׁוֹט, דְּאֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת. הָא לָא קַשְׁיָא, וְתִפְשׁוֹט. וּמִי מָצֵית מוֹקְמַתְּ לְהָנֵי קְרָאֵי בַּעֲבוֹדָה זָרָה? דְּאִילּוּ הָכָא, כְּתִיב: בְּמָשִׁיחַ – פַּר, וּבְנָשִׂיא – שָׂעִיר, וּבְיָחִיד – כִּשְׂבָּה וּשְׂעִירָה. וְאִילּוּ בַּעֲבוֹדָה זָרָה תְּנַן: וְשָׁוִין שֶׁבִּשְׂעִירָה כְּיָחִיד. וְתוּ לָא מִידֵּי. כִּי אֲתָא רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה, אָמַר:

2 תוספות על זבחים פתח ↗

ריש לקיש אמר מותרת - מודה ר"ל דחייב מיתה כדאמרינן בפרק ארבע מיתות סנהדרין סא. מידי דהוה אמשתחוה להר דהר מותר ועובדו בסייף ושחיטת מומר לא חשיב כדפי' בפ"ק דחולין דף יד. גבי שוחט בשבת ואין לתמוה והיאך נהרג דילמא מימלך ולא זריק לעבודת כוכבים כדאמר בפרק ד' מיתות סנהדרין סא. דניסת שאמר אלך אעבוד פטור דמימלך ולא עביד דהכא ודאי לא מימלך כיון דעבד מעשה ששחט על מנת לזרוק ועוד הכא אפילו ידוע ודאי שלא יזרוק חשיב עובד עבודת כוכבים בשחיטה זו כששוחט ע"מ לזרוק:

3 משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פתח ↗

3 תלמוד ירושלמי סנהדרין פתח ↗

אָמַר רִבִּי תַנְחוּם בַּר יוּדָן. אַף עַל גַּב דְּרִבִּי לָעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. זִיבֵּחַ וְקִיטֵּר נִיסַּךְ בְּהֶעֱלֶם אֶחָד אֵינוֹ חַיָיב אֶלָּא אַחַת. מוֹדֶה שֶׁאִם עָבְדָהּ בַּעֲבוֹדָתָהּ כַּעֲבוֹדַת הָגָּבוֹהַּ בַּעֲבוֹדַת הִשְׁתַּחֲוָיָה שֶׁהוּא חַיָיב עַל כַּל אַחַת וְאַחַת. מְנַיִין שֶׁאִם עָבְדָהּ בַּעֲבוֹדָתָהּ בַּעֲבוֹדַת גָּבוֹהַּ בַּעֲבוֹדַת הִשְׁתַּחֲוָיָה שֶׁהוּא חַיָיב עַל כַּל אַחַת וְאַחַת. רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִים. אָמְרוּ לֵיהּ. מַטִּיתְּנָהּ לַקֳּדָשִׁים.

4 משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פתח ↗

4 משנה תורה, הלכות ביאת מקדש פתח ↗

כָּל כֹּהֵן שֶׁעָבַד עֲבוֹדָה זָרָה בֵּין בְּמֵזִיד בֵּין בְּשׁוֹגֵג אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר בִּתְשׁוּבָה גְּמוּרָה הֲרֵי זֶה לֹא יְשַׁמֵּשׁ בַּמִּקְדָּשׁ לְעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר יחזקאל מד יג "וְלֹא יִגְּשׁוּ אֵלַי לְכַהֵן לִי". אֶחָד הָעוֹבֵד אוֹתָהּ בְּשֵׁרוּת כְּגוֹן שֶׁנַּעֲשָׂה כֹּמֶר לַעֲבוֹדָה זָרָה אוֹ הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לָהּ אוֹ הַמּוֹדֶה בָּהּ וְקִבְּלָהּ עָלָיו בֶּאֱלוֹהַּ הֲרֵי זֶה פָּסוּל לְעוֹלָם. עָבַר וְהִקְרִיב אֵין קָרְבָּנוֹ רֵיחַ נִיחוֹחַ אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה שׁוֹגֵג בְּעֵת שֶׁשֵּׁרֵת אוֹ שֶׁהִשְׁתַּחֲוָה אוֹ שֶׁהוֹדָה. אֲבָל הַשּׁוֹחֵט לַעֲבוֹדָה זָרָה בְּשׁוֹגֵג אִם עָבַר וְהִקְרִיב קָרְבָּנוֹ רֵיחַ נִיחוֹחַ וְנִתְקַבֵּל שֶׁהֲרֵי לֹא שֵׁרֵת וְלֹא נַעֲשָׂה כֹּמֶר אֶלָּא שָׁחַט בִּלְבַד וְהוּא שׁוֹגֵג וְאַף עַל פִּי כֵן לְכַתְּחִלָּה לֹא יַעֲבֹד:

4 עירובין פתח ↗

אִיבַּעְיָא לְהוּ: שְׁתֵּי מְחִיצּוֹת וְיֵשׁ עֲלֵיהֶן תִּקְרָה, מַהוּ? תָּא שְׁמַע, אֵלּוּ שֶׁמִּתְעַבְּרִין עִמָּהּ: נֶפֶשׁ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת, וְהַגֶּשֶׁר וְהַקֶּבֶר שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן בֵּית דִּירָה, וּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּית דִּירָה לַחַזָּן, וּבֵית עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּית דִּירָה לַכּוֹמָרִים, וְהָאוּרְווֹת וְהָאוֹצָרוֹת שֶׁבַּשָּׂדוֹת וְיֵשׁ בָּהֶן בֵּית דִּירָה, וְהַבּוּרְגָּנִין שֶׁבְּתוֹכָהּ, וְהַבַּיִת שֶׁבַּיָּם — הֲרֵי אֵלּוּ מִתְעַבְּרִין עִמָּהּ.

1 שחט לה כו' אלא א"כ כו'. ר"ל דאינו חייב משום ד' עבודות אבל אם היתה דרכה בשחיטה אף בהמה מ"מ חייב גם על חגב ובעל מום ונ"מ ג"כ אם צריך רק ב' סימנים עי' סנהדרין דס"ב ע"א, אך זה רק בד' עבודות ובזה א"ש הך דחולין ד"א, ועי' בירושלמי סנהדרין פ"ז הל' י"א שחט לה טלה בעל מום פטור וע"ש פ"ה הל' א', וע' בהשגות כאן וזה ר"ל הספרי פ' שלח פסקא קי"ב להוציא דקדוקי ע"ז שפטור ע"ש ור"ל תולדות כמה שכתב הראב"ד כאן:

2 המקבל וכו' ואם אמר אעבוד. עי' בגמ' ורבינו לא ביאר זה וצ"ל דס"ל דזה גופא הוה עבודה, ועי' רש"י כריתות דף ג' ע"ב דאמר שם דקבלת ע"ז בלחוד לא הוי חיוב ע"ש והא דחייב באלי אתה זה רק בע"ז שנעבדת אבל בעושה ע"ז חדשה צריך להגביה הדבר ועי' בירושלמי דע"ז פ"ד דהנחת אבן השלישי על שני אבנים נעשה בב"א עבודה זרה ותקרובות ע"ש דאמר גבי ע"ז של אוכלין דאין לה בטילה דנעשה תקרובות לעצמה, ועי' מה שכתב התו' זבחים דף י' גבי השוחט דזה גופא מה שמקבל עליו בשחיטה לעבוד הוי עבודה, ועי' מה שכתב רבינו בפירש המשניות פ"ה דתמורה גבי תוכ"ד דאם חזר ואמר תוכ"ד אינו אלוה אינו מועיל ע"ש ולא שחזר מעבודתו, ועי' רש"י ע"ז דמ"ו ע"א גבי זקף ביצה ורש"י מנחות דק"ט ע"ב הודה לע"ז מוכח שם דזה לא הוי עבודה והחיוב רק משום מקבל ע"ז וזה ר"ל רבינו בהל' ו' אם קבל עליו כו' וכמה שכתב התוס' ישנים שבת דע"ב ע"ב, אך באמת נראה דרבינו ז"ל ר"ל הך דמנחות ק"ט כמו שכתב בהל' תשובה פ"ג הל' ט' כגון החוזר ע"ש בהשגות, ועי' בירושלמי דע"ז פ"ה הל' ח' דאם מטא ביה וכו' וטעות סופר שם ור"ל דאינו מודה להם רק בעבור שטוב להם וכעין מה שכתב רבינו בהל' שבועות פ"ו הל' י"ב גבי נולד ע"ש ולכך לא הוי עבודה וכן הדין גבי הך סנהדרין דס"א ע"א גבי מסית לעצמו מה שהקשו שם התוס' אמאי אינו חייב משום מסית ע"ש משום דשם מיירי דעדיין אינו ע"ז והחיוב רק שהוא עצמו מקבל עליו להיות ע"ז וזהו לא תעשה לך עצמך ומחייב משום לאו דעשיית ע"ז כן סלקא דעתך שם ע"ש:

3 ממהדורא תניינא: שחט לה חגב כו'. עי' בהשגות ובאמת הך ספת לה שם קאי על פעור דבזה הדבר הוי עבודה שלהם והוי זה בגדר שבר מקל וזה ודאי ע"ז שעובדים לה בשחיטה אף רק בשחיטת בהמה תמימה חייב אם שחט לה בעל מום או אף חגב, וזה כוונת התוספתא סוטה פ"ו גבי ישמעאל דהוה צד חגבים ע"כ, ור"ל שלא יתחייב מיתה כנ"ל ועי' בירושלמי סנהדרין פ"ז דמשמע שם דאם עבדו בעבודה שהיא כעין פנים וגם עבודתה בכך, בשוגג חייב שתים, ובאמת הך דסנהדרין דס"ב בהך דתנא ר' זכאי כו' אם חייב אחת על זיבח וקיטר כו' ועי"ש דס"ג ע"א ברש"י ותוספות אם גרסינן השתחוה י"ל דנ"מ כך היכי דדרך עבודתה בכך אז חייב לכ"ע על כל א' וא' והיכי דהחיוב הוא רק מחמת כעין פנים אז הוי שם אחד ואינו חייב רק אחת, אך נ"מ דלגמרא דילן השתחויה הוי מציאות בפ"ע וגזה"כ דחייב לכל ע"ז אבל לשיטת הירוש' וכן ס"ל לרבינו בס' המצות השתחויה ג"כ הוי כעין פנים ואם כן שוב י"ל דאם עשה כל הני לע"ז שלא כדרכה אינו חייב רק אחת וכן מוכח בירושלמי סנהדרין ושבת פ"ז עי"ש. ע"כ ממהדורא תניינא

4 ממהדורא תניינא: המקבל עליו כו'. והנה שם בגמ' נקט לחד תירוצא דגם באומר אעבוד חייב ע"ש בדס"א ע"ב ותירץ רבינא אך רבינו ז"ל לא פ' כן ע' לקמן פ"ה הל' ב' דזה רק למסית ולא כרש"י שפי' דזה אמר הניסת רק דהמסית ור"ל כמבו' בירו' שם דהוי כמו מסית לעצמו דחייב ומבואר שם דצ"ל גם שמו, אבל על אמירה בלבד אינו חייב וכמבואר בסנהד' דנ"ו ע"ב וזה ר"ל רש"י כריתות ד"ג ע"ב דבע"ז אינו חייב במדבר שיקבל ע"ז וכבר כתבתי בזה בחלק א' מחיבורי, ועי' לקמן בהל' ו' אם קיבל עליו כו' ובהך דמנחו' דק"ט ע"ב גבי הודה לע"ז ולא ר"ל שעבדו בכך דזה ודאי וכמ"ש ועי' בדברי רבינו בהל' ביאת מקדש פ"ט הל' י"ג במאי דנקט שם כגון שנעשה כומר לע"ז , ומה ר"ל בזה אם משמש לע"ז לא בעבודת' גם כן נפסל לעבודה וכעין הך דקידושין ד"כ ע"ב. ועי' עירובין נ"ה ע"ב דירה למשרתים וסנהדרין דס"ד ע"ב עד שימסרנו למשרתי עכו"ם ורבינו נקט עד שימסרנו לכהני' ועיין לקמן בהלכות תפלה פר' ט"ו הל"ג כהן שהמיר כו', ומה ר"ל שם אם במקבל עליו כו' או באמר כו', ונ"מ דגבי מקל צריך דוקא ע"ז שעובדי' אותה ובאומר אין נ"מ דזה הוי עבודה לכל ע"ז , וכמ"ש התוס' סנהדר' ד"ס ע"ב והנה במנחות דק"ט שם לא חשב רק עבודה כעין פנים והשתחוי' והודה, ונ"מ גבי זורק אבן למרקוליס י"ל דרק במזיד נפסל לעבודה ולא בשוגג והוי כמו בשוחט לע"ז וזה ר"ל המיר בהל' תפלה ורק במזיד כיון דבאמת לא הוי עבודה בכ"מ, אך י"ל דשחיטה דשם מיירי בשאין עבודת' בכך רק משום ד' עבודות ועי' פסחי' ד"ג ע"ב גבי שמץ פסול עי"ש, וכן יהיה נ"מ לדידן דקיי"ל דמומר לשבתות הוי מומר לכל התורה אם גם לעבודה כן וכבר כתבתי בזה. ע"כ ממהדורא תניינא

1 תלמוד ירושלמי סנהדרין פתח ↗

משנה: הַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת בְּדָבָר שֶׁחַיָיבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת. וְהַמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ אֵינוֹ חַיָיב עַד שֶׁיְּקַלְּלֵם בַּשֵּׁם. קִלְּלָם בְּכִנּוּי רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵיב וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין: הַבָּא עַל נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה אֵינוֹ חַיָיב עַד שֶׁתְּהֵא נַעֲרָה בְתוּלָה מְאוֹרָסָה בְּבֵית אָבִיהָ. בָּאוּ עָלֶיהָ שְׁנַיִם הָרִאשׁוֹן בִּסְקִילָה וְהַשֵּׁנִי בְּחֶנֶק: הלכה: הַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת כול׳. אַזְהָרָה לַמְחַלֵּל מְנַיִין. לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה. כָּרֵת מְנַיִין. כִּי כָּל הָעוֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה. עוֹנֶשׁ מְנַיִין. מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת. וְנִיתְנֵי שְׁלֹשִׁים וְשֶׁבַע כָּרִיתוֹת בַּתּוֹרָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. שֶׁאִם עָשָׂה כוּלָּן בִּזְדוֹן שַׁבָּת וּבִזְדּוֹן מְלָאכָה שֶׁהוּא חַיָיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. אַזְהָרָה לַמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מְנַיִין. אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ. עוֹנֶשׁ וְכָרֵת מְנַיִין. וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת. וְאוֹמֵר כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה וְנִכְרְתוּ. הַבָּא עַל נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי חִיָיה בְשֵׁם רִבִּי לָעְזָר. דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא. בְּרַם לָרַבָּנִין אֲפִילוּ קְטַנָּה. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי מֵאִיר. נַעַר חָסֵר אָמוּר בַּפָּרָשָׁה. מַה מְקַיְימִין רַבָּנִן נַעַר. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ. נַעֲרָה אַחַת שְׁלֵימָה אֲמוּרָה בַפָּרָשָׁה וְלִימְּדָה עַל כָּל הַפָּרָשָׁה כוּלָּהּ שֶׁהִיא גְדוֹלָה. מְתִיב רִבִּי מֵאִיר לָרַבָּנִין. הֲרֵי הַמּוֹצִיא שֵׁם רַע הֲרֵי אֵין כָּתוּב בּוֹ אֶלָּא נַעַר וְהִיא גְדוֹלָה. שֶׁאֵין קְטַנָּה נִסְקֶלֶת. מָה עַבְדִּין לָהּ רַבָּנִין. אָמַר רִבִּי אָבִין. תִּיפְתָּר שֶׁבָּא עָלֶיהָ דֶּרֶךְ זִכְרוּת. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אַבָּא בְּעָא קוֹמֵי רַב. הַבָּא עַל הַקְּטַנָּה מָהוּ. אָמַר לֵיהּ. בִּסְקִילָה. הַבָּא עַל הַבּוֹגֶרֶת מָהוּ. אָמַר לֵיהּ. אֲנִי אֶקְרָא נַעֲרָה וְלֹא בוֹגֶרֶת. וּקְרָא נַעֲרָה וְלֹא קְטַנָּה. וְלֵית אַתְּ מוֹדֶה לִי שֶׁהִיא בִקְנָס. אָמַר לֵיהּ. תַּחַת אֲשֶׁר עִינָּהּ. לְרַבּוֹת אֶת הַקְטַנָּה לִקְנָס. וּקְרָא תַּחַת אֲשֶׁר עִינָּהּ. לְרַבּוֹת אֶת הַבּוֹגֶרֶת בִּקְנָס. אָמַר רַב. אַף עַל גַּב דְּנִצְחִי רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אַבָּא בְדִינָא הֲלָכָה הַבָּא עַל הַקְּטַנָּה בִּסְקִילָה וְהִיא פְטוּרָה. רִבִּי אָבוּן בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל. וְלָמָּה לֹא פָתַר לֵיהּ מִן הָדָא. וּמֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּוֹ. וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁאֵין לַנַּעֲרָה חֵט מָוֶת. וּמַה תַלְמוּד לוֹמַר וְלַנַּעֲר לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר אֵין לַנַּעֲרָה חֵטְא מָוֶת. אֶלָּא מִיכָּן הַבָּא עַל הַקְּטַנָּה בִּסְקִילָה וְהִיא פְטוּרָה.

2 רש"י על עבודה זרה פתח ↗

ולמאן - אליבא דמאן קבעי חזקיה למילתיה כיון דאיהו לא תפיסת ידי אדם בעי וזה לשם עבודת כוכבים העמידה בין הוי מעשה בין לא הוי מעשה הרי קראה עבודת כוכבים ולמ"ד עבודת כוכבים של ישראל אסורה מיד הא נמי אסורה מיד ולמ"ד עד שיעבדוה הא לא פלחה ופשיטא דשריא:

3 סנהדרין פתח ↗

תָּנֵי רַבִּי זַכַּאי קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: זִיבַּח, וְקִיטֵּר, וְנִיסֵּךְ, וְהִשְׁתַּחֲוָה בְּהֶעְלֵם אֶחָד – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת.

4 מנחות פתח ↗

הִשְׁתַּחֲוָה לַעֲבוֹדָה זָרָה – רַב נַחְמָן אָמַר: קׇרְבָּנוֹ רֵיחַ נִיחוֹחַ, וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר: אֵין קׇרְבָּנוֹ רֵיחַ נִיחוֹחַ. הוֹדָה לַעֲבוֹדָה זָרָה – רַב נַחְמָן אָמַר: קׇרְבָּנוֹ רֵיחַ נִיחוֹחַ, וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר: אֵין קׇרְבָּנוֹ רֵיחַ נִיחוֹחַ.

4 סנהדרין פתח ↗

רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלָא אוֹמֵר: אַף עַל הַדָּם מִן הַחַי. רַבִּי חִידְקָא אוֹמֵר: אַף עַל הַסֵּירוּס. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף עַל הַכִּישּׁוּף. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כׇּל הָאָמוּר בְּפָרָשַׁת כִּישּׁוּף – בֶּן נֹחַ מוּזְהָר עָלָיו. ״לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים וְגוֹ׳. וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה ה׳ אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ״. וְלֹא עָנַשׁ אֶלָּא אִם כֵּן הִזְהִיר. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף עַל הַכִּלְאַיִם. מוּתָּרִין בְּנֵי נֹחַ לִלְבּוֹשׁ כִּלְאַיִם וְלִזְרוֹעַ כִּלְאַיִם, וְאֵין אֲסוּרִין אֶלָּא בְּהַרְבָּעַת בְּהֵמָה וּבְהַרְכָּבַת הָאִילָן. מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: דְּאָמַר קְרָא, ״וַיְצַו ה׳ אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל״. ״וַיְצַו״ – אֵלּוּ הַדִּינִין, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְגוֹ׳״. ״ה׳״ – זוֹ בִּרְכַּת הַשֵּׁם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״וְנֹקֵב שֵׁם ה׳ מוֹת יוּמָת״. ״אֱלֹהִים״ – זוֹ עֲבוֹדָה זָרָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים״. ״עַל הָאָדָם״ – זוֹ שְׁפִיכוּת דָּמִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם וְגוֹ׳״. ״לֵאמֹר״ – זוֹ גִּילּוּי עֲרָיוֹת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״לֵאמֹר הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהָלְכָה מֵאִתּוֹ וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר״. ״מִכֹּל עֵץ הַגָּן״ – וְלֹא גָּזֵל. ״אָכֹל תֹּאכֵל״ – וְלֹא אֵבֶר מִן הַחַי. כִּי אֲתָא רַבִּי יִצְחָק, תָּנֵי אִיפְּכָא: ״וַיְצַו״ – זוֹ עֲבוֹדָה זָרָה, ״אֱלֹהִים״ – זוֹ דִּינִין. בִּשְׁלָמָא ״אֱלֹהִים״ – זוֹ דִּינִין, דִּכְתִיב: ״וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים״. אֶלָּא ״וַיְצַו״ – זוֹ עֲבוֹדָה זָרָה, מַאי מַשְׁמַע? רַב חִסְדָּא וְרַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי: חַד אָמַר, ״סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם וְגוֹ׳״, וְחַד אָמַר, ״עָשׁוּק אֶפְרַיִם רְצוּץ מִשְׁפָּט כִּי הוֹאִיל הָלַךְ אַחֲרֵי צָו״. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ: גּוֹי שֶׁעָשָׂה עֲבוֹדָה זָרָה וְלֹא הִשְׁתַּחֲוָה לָהּ. לְמַאן דְּאָמַר ״עָשׂוּ״ – מִשְּׁעַת עֲשִׂיָּיה מְחַיֵּיב. לְמַאן דְּאָמַר ״כִּי הוֹאִיל הָלַךְ״ – עַד דְּאָזֵיל בָּתְרַהּ וּפָלַח לַהּ. אָמַר רָבָא: וּמִי אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר גּוֹי שֶׁעָשָׂה עֲבוֹדָה זָרָה וְלֹא הִשְׁתַּחֲוָה לָהּ – חַיָּיב? וְהָתַנְיָא: בַּעֲבוֹדָה זָרָה, דְּבָרִים שֶׁבֵּית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל מְמִיתִין עֲלֵיהֶן – בֶּן נֹחַ מוּזְהָר עֲלֵיהֶן; אֵין בֵּית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל מְמִיתִין עֲלֵיהֶן – אֵין בֶּן נֹחַ מוּזְהָר עֲלֵיהֶן. לְמַעוֹטֵי מַאי? לָאו לְמַעוֹטֵי גּוֹי שֶׁעָשָׂה עֲבוֹדָה זָרָה וְלֹא הִשְׁתַּחֲוָה לָהּ? אָמַר רַב פָּפָּא: לָא, לְמַעוֹטֵי גִּיפּוּף וְנִישּׁוּק. גִּיפּוּף וְנִישּׁוּק דְּמַאי? אִילֵּימָא כְּדַרְכָּהּ – בַּר קְטָלָא הוּא! אֶלָּא, לְמַעוֹטֵי שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ. דִּינִין בְּנֵי נֹחַ אִיפְּקוּד? וְהָתַנְיָא: עֶשֶׂר מִצְוֹת נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בְּמָרָה, שֶׁבַע שֶׁקִּיבְּלוּ עֲלֵיהֶן בְּנֵי נֹחַ, וְהוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן דִּינִין וְשַׁבָּת וְכִיבּוּד אָב וָאֵם. דִּינִין, דִּכְתִיב: ״שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט״. שַׁבָּת וְכִיבּוּד אָב וָאֵם, דִּכְתִיב: ״כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ״. וְאָמַר רַב יְהוּדָה: ״כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ״ – בְּמָרָה. אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לָעֵדָה, וְעֵדִים, וְהַתְרָאָה. אִי הָכִי, מַאי ״וְהוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן דִּינִין״? אֶלָּא אָמַר רָבָא: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְדִינֵי קְנָסוֹת. אַכַּתִּי, ״וְהוֹסִיפוּ בְּדִינִין״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! אֶלָּא אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְהוֹשִׁיב בֵּית דִּין בְּכׇל פֶּלֶךְ וָפֶלֶךְ, וּבְכׇל עִיר וָעִיר. וְהָא בְּנֵי נֹחַ לָא אִיפְּקוּד? וְהָתַנְיָא: כְּשֵׁם שֶׁנִּצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל לְהוֹשִׁיב בָּתֵּי דִינִין בְּכׇל פֶּלֶךְ וָפֶלֶךְ וּבְכׇל עִיר וָעִיר, כָּךְ נִצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ לְהוֹשִׁיב בָּתֵּי דִינִין בְּכׇל פֶּלֶךְ וָפֶלֶךְ וּבְכׇל עִיר וָעִיר. אֶלָּא אָמַר רָבָא: הַאי תַּנָּא תַּנָּא דְבֵי מְנַשֶּׁה הוּא, דְּמַפֵּיק דַּ״ךְ וְעָיֵיל סַ״ךְ. דְּתַנָּא דְבֵי מְנַשֶּׁה: שֶׁבַע מִצְוֹת נִצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ – עֲבוֹדָה זָרָה, וְגִילּוּי עֲרָיוֹת, וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, גָּזֵל, וְאֵבֶר מִן הַחַי, סֵירוּס, וְכִלְאַיִם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אָדָם הָרִאשׁוֹן לֹא נִצְטַוָּוה אֶלָּא עַל עֲבוֹדָה זָרָה בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיְצַו ה׳ אֱלֹהִים עַל הָאָדָם״. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָה אוֹמֵר: אַף עַל בִּרְכַּת הַשֵּׁם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף עַל הַדִּינִים. כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: ״אֱלֹהִים אֲנִי״ – לֹא תְּקַלְּלוּנִי, ״אֱלֹהִים אֲנִי״ – לֹא תְּמִירוּנִי, ״אֱלֹהִים אֲנִי״ – יְהֵא מוֹרָאִי עֲלֵיכֶם? כְּמַאן? כְּיֵשׁ אוֹמְרִים. וְתַנָּא דְבֵי מְנַשֶּׁה: אִי דָּרֵישׁ ״וַיְצַו״ – אֲפִילּוּ הָנָךְ נָמֵי, אִי לָא דָּרֵישׁ ״וַיְצַו״ – הָנֵי מְנָא לֵיהּ? לְעוֹלָם לָא דָּרֵישׁ ״וַיְצַו״. הָנֵי, כֹּל חֲדָא וַחֲדָא בְּאַפֵּי נַפְשַׁהּ כְּתִיבָא: עֲבוֹדָה זָרָה וְגִילּוּי עֲרָיוֹת -

4 פסחים פתח ↗

הָנְהוּ תְּלָתָא כָהֲנֵי. חַד אֲמַר לְהוּ: הִגִּיעַנִי כְּפוֹל, וְחַד אָמַר: הִגִּיעַנִי כְּזַיִת, וְחַד אָמַר: הִגִּיעַנִי כִּזְנַב הַלְּטָאָה. בָּדְקוּ אַחֲרָיו, וּמָצְאוּ בּוֹ שֶׁמֶץ פְּסוּל.