1ומנסך כו'. ואם נסך מים אם חייב שלא כדרכה, עי' תוס' יומא דס"ג ע"ב, וע' לקמן בהל' ד' גבי ניסך לה כו', וזה תליא אם ניסך המים בפנים הוי עבודה, ועי' ע"ז דמ"ד ע"ב גבי אפרודיטא ובירושלמי סוף פ"ח דשביעית ולענין שירה זה תליא אם עיקר שירה בפה ועי' כריתות ד"ז ע"ב בתוס' ורש"י פסחים דצ"ג ע"ב וסנהדרין דס"ד:2ממהדורא תניינא: גבי עבודה כעין פנים, והנה לפי מה דקי"ל בערכין די"א דשירה הוי עבודה ועי' תענית דכ"ז דמעכבין את הקרבן כלי שיר ור"ל אף דזה מחלוקת בעירובין שם ואנן קיי"ל בשיר דאין מעכב הקרבן אך מ"מ הכלי' צריך שיהיו, וכן הלוים ועי' בתוס' תענית שם שכתבו דנפקא מינה אם עיקר שירה בפה גם לווים ממזרים כשרים ואם בכלי, אז רק לווים כשרים, משום דהכלים הוו כלי שרת עי' סוכ' ד"נ ע"ב ורש"י ע"ז דמ"ז ע"א ד"ה לחצוצרו' וט"ס שם וצ"ל הך דתענית ור"ל כך, דהנה מבו' בתוס' כתובו' דכ"ד וקידושין דע"ו דלעבודה צריך כהן מיוחס מה"ת ועי' בהך דיבמות ד"ק ע"ב ואף דשם אמר דזה רק אסמכתא שאני התם דאנו יודעים שהוא מכהנים מיוחסים ובאמת שם לולי דברי רבינו פ"כ מה' איסורי ביאה נ"ל דרק לעבודה פסול אבל לתרומה מותר לאכול ועי' רש"י כתובו' די"ג ע"ב דלא ס"ל כן, ועי' רש"י תענית די"ז ע"א מוכח שם ג"כ דכל שאינו מבורר לנו שהוא מכהן מיוחס פסול לעבודה ושוב לא שייך עליו הגזירה דשתית יין וכן סבירא לרבינו בפי' המשניות ספ"ג דסוטה דכהן שיש לו אשה פסולה ג"כ כל זמן שהיא תחתיו פסול לעבודה לא בגדר קנס וכן י"ל דס"ל לרבינו בחיבורו כן, רק דיעבד עבודתו כשירה כמו בחלל, ועי' באבל רבתי פ"ד ה"ד דאיתא שם דאלמנה לכה"ג אינו מטמא והוא תמוה הא בלא"ה אין כה"ג מטמא לאשתו אך הגדר דלשיטת רבינו אתי שפיר דכיון שנשאה נעשה בגדר פסול מה"ת, ואף דקיי"ל בהוריות די"ב ע"ב גבי משוח שנצטרע דנשאר עליו גדר כה"ג לאיסורים במ"א הארכתי בזה די"ל דרק כהן משוח ולא מרובה בגדים, ועי' בפי' המשניות לרבינו במס' הוריות שם דדוקא כן וכן דייק לשון המשנה מכות די"א, אך רבינו בהאס"ב ובהל' רוצח שינה הלשון וס"ל דגם מרובה בגדים שעבר נשאר עליו שם כה"ג לאיסורין, אבל כאן כיון שנעשה בגדר חלל שוב אין עליו שם כה"ג עד שיגרשנה וימנו אותו עוד ולכך נקט דמ"מ אין מטמא לה כיון שנתחללה ופסולה עכשיו גם לכהן הדיוט ויש להאריך בזה לשיטת רבינו הנ"ל, כה"ג שנשא אלמנה דפסול לעבודה, אם רק לעבודה של כה"ג או גם מכהן הדיוט, ועי' גיטין ד"ס גבי ס"ת שחסר יריעה ושם דנ"ט ע"ב ובכורות מ"ז ע"א וכתובות דכ"ו ע"א דחלל אין עליו גם שם לוי אך הירוש' ביבמות פ"ו לא ס"ל כן בזה ואכמ"ל. ובתו"כ פרש' אמור משמע כדברי רבינו בפירוש המשניות ועי' רש"י יבמות דפ"ה ע"א ס"ל ג"כ כזה, ועי' יבמות ד"ק גבי נושא אשה שאינה הוגנת דאין חולקי' בתרומה ג"כ אך שם רק בגדר חלוקה וכן טמא ר"ל כמו הך דבכורות דמ"ה ע"ב גבי מטמא עצמו למתים ובאמת נ"ל דמה דאמר שם דטומטום אין חולקין לו לפי גרסת רבינו דערל אין שולחין לו אף דנפיש אונסו אם כן למה טומטום משלחין לו לכן נראה דר"ל אף טומטום שנקרע ונמצא זכר ונימול ומ"מ בזיא מילתא, עכ"פ לגבי כהן העבודה רק מיוחס לא משום חשש פסול וגבי לוי הנה כבר כתבתי בזה במקום אחר דיש בזה מחלוקת אם לוי ממזר דהפסול לא מחמת הלויה אם עכ"פ יש שם לוי עליו דמגיטין נ"ט ע"ב מוכח דאין עליו שם לוי כלל אך בבכורות דמ"ז ע"א מבואר דיש עליו שם לוי רק שהוא פסול וכן נ"מ דאנן קי"ל דכהן מומר עד שלא שב בתשובה הוא מחלל עבודה עי' זבחים דכ"ב ע"ב ובגדר ערל וכמש"כ רבינו בהלכו' ביאת מקדש ואם שב בתשובה אז מבואר במנחות דק"ט דאין קרבנו ריח ניחוח עי"ש בתוספות דבבמה כשרה עבודתו ושם ליכא דין ריח ניחוח כמבואר סוף זבחים גם י"ל דאינו מחלל עבודה רק דאינו מרצה אך מדברי רבינו בסוף הלכות ביאת מקדש לא משמע כן ועי' תוספו' פסחים ד"ג ע"ב ד"ה שחץ פסול ועיי' בהך דמנחות די"ח ע"ב דמוכח שם דמי שכופר בדבר א' בתורה אינו מחלל עבודה אף דהוי מין גבי במה דאמר דרק אם אינו מודה בעבודה המסורה לבני אהרן עי"ש וכבר כתבתי בזה, והנה גבי לוי כה"ג עי' רש"י מכות דכ"ג ע"ב לגבי מעשרות עי"ש ועיי' ערכין דל"ג ע"ב גבי קרא דמן הלוים כו' פרט ללוי ממזר וכן נ"מ אם חייב בפדיון הבן לוי ממזר ע' בכורו' מ"ז ובאמת זה תליא במחלוקת דתנאים בספרי סוף פרשת קרח אם גם גבי לוים שייך הגדר שקנה השם ונתנו ללוי עי"ש ועי"ש בפיסקא קי"ט מחלוקת ר"י ור"י וכן במה דפליגי שם אם נאמרו בשמחה. ע' בקידושין ע"ו ע"ב דגרסי' שם שהצריך לבדוק גם יחסי לויה עכ"פ כך אם עיקר שירה בפה אז אף דהוי גדר עבודה מ"מ אין בה גדר קדושה ואין צריך לוי מיוחס אבל אם עיקר שירה בכלי דהוי כלי שרת אז דוקא מיוחס ועי' בערכין די"א גבי הך דבכורים טעונים שירה עי"ש בתוספות ודבריהם תמוהים דהא זה משנה בבכורים פ"ב דבכורים טעונים שיר וכן מבואר שם בפ"ג ועי' סוכה דמ"ז ע"ב, אך נראה דהוי רק בפה ולא בכלי דהא מבואר בערכין שם דרק בקרבן צבור צריך לומר שירה ודבר הקבוע לזמן ועיין בספרי פרשת בהעלותך פיסקא ע"ז מה דאמר שם אי מה עולות א' של צבור ושל יחיד אף שלמים כו' ור"ל כגון גבי עולות קיץ המזבח דהוא בעיא דאיפשטא בערכין שם וכן שלמים הך דבכורים עי' מנחות דנ"ח ובירושלמי פ"ג דבכורים דהוי מחלוקת שם אם הקרבן הוי עולה או שלמים עי"ש ועי' בפסחים דל"ו ע"ב אם נקרא דבר הקבוע לזמן עי"ש, והנה בירושלמי פ"ב דבכורים יליף שם מקרא דשיר עגבים עי"ש והר"ש שם וכן רש"י בסוכה שם מביא קרא אחרינא והירושלמי ר"ל דשיר בכלי שרת לא הוי שם ומה דמבואר שם בפ"ג דהיה שם חליל זה הוי של חול והיה בחוץ, ומשום דמבואר בספרי פ' תבוא פיסקא ש"א, הנה, בשמחה ועי' בספרי פ' קרח פיסקא קי"ז וקי"ט ושבת דקל"ט ע"א גבי אהרן וכה"ג מ"ש התוס' ע"ז מ"ז ומנחות כ"ח דיש חצוצרות של זהב בתוספת' ובאמת ז"א דבתוספ' סוטה פ"ז אמר שם בשעת הקהל וזה היה של חול לגמרי וכמבואר בספרי פ' בהעלותך וכמה מקומות. אבל בפנים היה רק שירה בפה משום דליכא בזה עבודת קרבן וכן גבי פסח בשחיטה היה זה ג"כ שירה בפה ללוים עיי' פסחים דס"ד וסוכה דנ"ד עי"ש בתוספו' רק הכהנים היה תוקעים אבל כלי שיר לא היו שם והך דהחליל מכה לפני המזבח כמבואר בערכין ד"י זה לא הוה בדוכן רק לפני המזבח לא גדר שיר הלווים ועי' בערכין ד"י ע"ב דהרדוליס פסול לשיר במקדש והוא עוגב כמש"כ התוספו' שם ועי' בירושלמי סוף סוכה בזה וכן נ"מ במה דמבואר בערכין שם גבי אבוב הי' במקדש כו' וכן גבי מכתשת נקט שם ומימות משה הי' וגבי צלצול לא נקט שם ומימות משה ולמה משום דכבר הקשה התוספות בשבועות די"א הא מבואר בזבחים דפ"ח דאסור לתקן כלי שרת עי"ש ובפיסקי תוספו' כאן אך באמת כך דעיקר הגדר דכיון דכלי שרת שנפסלו פקעה מהם הקדושה ונעשו רק בגדר איסור עי' ע"ז דנ"ב ובעי גניזה ובגדר חטאות המתות דהוי אסורי הנאה כמבואר בבכורות דט"ז ובתמורה די"ח וכמה מקומות ולכך שוב אין ראוים לתקנם והודחו עי' רש"י כריתות דכ"ז וצריך לגונזם ועי' בתוספות יומא דמ"ד ע"א שכתבו דגבי משכן כיון דנמשח בשמן המשחה לא פקע הקדושה אף אם יסתר ואסור ליגע בטומאה אם כן אם נשבר או נפגם נשאר בקדושתו כמקודם, והנה כלי שרת של משה רבינו הוה במשיחה כמבואר בסנהד' ט"ז ע"ב אבל של מקדש רק בעבודה עי"ש. ולכך יכולים לתקנו ועיי' בסוכה ד"נ ע"ב דאם כלי שיר הוי כלי שרת תליא בפלוגתא אם עיקר שירה בפה או בכלי עי"ש והנה צלצול מבואר בסוכה דנ"א ובערכין די"ג ע"ב דהוי רק להשמיע קול לא בגדר עבודה ולכך לכ"ע אין זה כלי שרת ומותר לתקנו אף אם לא היה מימות משה ובזה א"ש הדיוק דל' הגמרא. וא"כ לפ"ז איך כת' רש"י סנהדרי' דס"ד ע"ב גבי מגדף למ"ד עובד ע"ז כת' שם מזמר ורק כדרכה אז חייב, והא הוי כעין פנים, אך יש לחלק בין שירה בכלי לשירה בפה וכמש"כ, וע' רש"י פסחים דצ"ג ע"ב וכריתות ד"ז וכן ע' ברבינו במש"כ בהקדמה לפי' המשניו' דהמתפלל לצדק בתפלת מאדים אינו חייב מיתה, ומוכח מדבריו דמתפלל כדרכו חייב ושלא כדרכו פטור וצ"ל דזה הוי בגדר הך דמנחו' ק"ט ע"ב הודה לעכו"ם דלא כפרש"י שם דאמר אלי כו' דהא זה מבואר בסנהדרין ד"ס ע"ב דהוי עבודה גמורה לכל ע"ז ע"ש בתוס' וע"ש ס"א ע"ב אי קבלו באלוה ופי' רבינו כמ"ש התו"י בשבת דע"ב דיש נ"מ בין אמר כו' דאז חייב אף מאהבה ומירא' דאף להכעיס ובין עבודה דאז רק בלא אונס ולהכעיס פטור אבל הך דמנחות דק"ט ר"ל כמו מתפלל שכ' רבינו בהקדמה ובאמת י"ל דכונת רש"י ורבינו שם שכתב דרק דרכה בכך לא ר"ל שעבודתה בכך רק אם הי' זה דרך בע"ז לעשות אף שלא לעבודה שוב חייב דהוי כעין פנים וכן ר"ל רש"י במכות דכ"א גבי גדידה דבכלי חייב דכתוב שם דאפי' ע"ז שאין עבודתה בכך חייב ור"ל דאין עבודתה בגדידה רק בדם הוי דרך עבודה בכלי לכך חייב גם בזה אף שאין דרכ' בכך ובגדר הך דכאן גבי ע"ז שעובדי' אות' במקל דאם שבר מקל בפני' חייב וע' רש"י סנהדרי' דס"ב עי"ש דהוי בגדר תולדות וכמש"כ הראב"ד ז"ל בהשגות כאן ובכן באמת בהך דדס"ד ע"א גבי מולך לפי שיטת רש"י שם וכן כ' רבינו בסה"מ ופי' המשניות דהעברה באש היה עושה זה הכומר ולא האב רק האב היה מוסר את בנו לכומר ואם הכומר לא העביר בודאי דהאב המוסר פטור, והנה רש"י שם כת' דקרא קמשמע לן דגם שלא כדרכה חייב ור"ל כך, דבאמת זה היה דרכם להעביר באש ואז חייבים על כל מי שיעביר ולאו דוקא זרעו, אך התורה גלתה לנו לגבי זרעו אף אם מסרו לכומר והכומר העבירו ג"כ חייב וזה רק בזרעו אבל בשאר אדם אז רק המעביר חיי' וזה ר"ל רש"י שאם עשה שלא כדרכה חיי' ור"ל דהוא לא העביר כלל, ובאמת לכאורה לשיטת רבינו לקמן דאח"כ היה מעביר האב בעצמו למה גבי אם אין זרעו פטור, ולמה גרע מע"ז שעובדי' במקל דשבר ג"כ חייב דהוי תולדה ועי' בירושלמי שם בסנהד' יצאה לידון בדבר החדש, ולקמן אבאר זה, ואף דלכאורה לשיטת רש"י הא הוי התראת ספק דלמא הכומר לא יעבירנו, וכבר כתב רבינו בהל' שבועות פ"ה הל' ב' דהיכא דלא משכחת להלאו אלא כה"ג שיהיה על ידי אחרים לוקה ולא הוי התראת ספק ועי' בדברי רבינו בפי' המשנ' פי"א דסנהדרין גבי זקן ממרא דכתב שם דבעי התראה ולכאורה תמוה דהא מבואר בגמרא שם דפ"ח דזקן ממרא א"צ התראה ובאמת רבינו ז"ל בחיבורו בהל' ממרים פסק דאין צריך התראה, אך נ"מ דהנה אנן קיי"ל דהחיוב בהזקן ממרא הוא שע"י הוראה שלו יהיה מעשה ובאמת בזה יש סתירה בל' המשנה דשם דפ"ו ע"ב דנקט עד שיורה לעשו' ובברייתא נקט בדפ"ח ע"ב עד שיעשה כהוראתו או עד שיורה לאחרים ויעשו כהוראתו חזינן דבלא מעשה אינו חייב ואף דבכ"מ קיי"ל דהוראה הוי בגדר מעשה, עי' כתובות דכ"ג לא נישאת ממש אלא כיון שהתירוה להנשא ובסנהד' דכ"ד ע"ב גבי גמר דין ושם דל"ג מ"מ י"ל דכיון דהוא זקן ממרא וא"כ אין הוראתו כלום לכן כל זמן שלא נעשה ע"י הוראתו מעשה אינו כלום ובאמת זה הוי מחלוקת בירושלמי בסנהדרין שם ועי' בספרי פרש' שופטי' פסקא קנ"ה דרק על מעשה הוא חייב ואינו חייב על הוראה ור"ל כה"ג ואף דמלשון רבינו בהלכו' ממרי' פ"ג הל' ה' לא משמע כן, מ"מ בפירוש המשנה י"ל דס"ל כך, עכ"פ לזו השיטה החיוב הוא ע"י שיהי' נעשה מעשה על ידו ומ"מ הוא לא עשה מעשה אם כן לא שייך בזה התראה בגדר דין אך מ"מ להתרות בעי כמו בכל חייבי מיתות, דהרי אף לדידן דלא סבירא לן כר' יוסי בר' יהודא במכות ד"ו דחבר אינו צריך התראה רק דצריך, מ"מ בזה קיי"ל כמ"ד שאינו צריך שהתראה תהיה דוקא מפי העדים ע"ש ובדברי רבינו בהל' איס"ב פ"א ובהל' סנהדר' פי"ב הל' ב' דנקט לשון שלא ניתנה התראה אלא להבחין ע"ש ור"ל דאף דאנן קיי"ל דגם חבר צריך התראה זה רק משום דהתו' לא חלק' אבל התראה לא הוי בגדר חסרון בהמעשה רק בהפועל אך למאן דאמר דס"ל דרק העדים צריך שיתרו בו ס"ל דבלא התראה הוי חסרון בהמעשה ואם כן המעשה צריך שיגמור ע"י פי העדים דוקא ועיי' בתוספתא סנהדרין פי"א דיליף מקרא דלענות בו סרה דלא מהני אם התרה הוא בעצמו ועי' רש"י מכות ד"ו ע"ב דפירש להיפך ובדברי רבינו פי"ב בהל' סנהדרין הנ"ל ובתוספתא שבועות פ"ג גבי עד שהשביע את עצמו אם חייב וסנהדרי' ד"ס ע"א ברש"י דמיקר' ג"כ שמיעה היכי דשמעו מפי עצמם וכן תליא בהך מחלוקת דגמרא דילן עם הירושלמי בהך דהוריות ד"ג למאן דאמר יחיד שעשו בו הוראת בי"ד פטור אם הבי"ד עצמו עשה בהוראתו אם הוי זה בגדר יחיד שעשה בהוראת בי"ד עי"ש בגמרא גבי אם בי"ד משלים לרוב צבור ובמקום אחר אבאר זה. וזה ר"ל הברייתא בהוריו' שם לשיטת הירו' שם הורו כו' ועשו כו' ר"ל שהב"ד הורו וקיבלו עליהם רוב ציבור, אלא שלא עשו רק הב"ד, פליגי אם הוי כמו יחיד שעשה בהוראת ב"ד למ"ד דפטור לגמרי, והיכי דלא קיבלו הציבור אז הוי רק בגדר והנפש אשר תעשה כי' ביד רמה כמבואר בתוספתא שם פ"א וע' בת"י שם וד"ו ע"ב גבי כהן משיח עכ"פ גבי התראה יש ג' שיטות אם זה בגדר הבירור ונ"מ בחבר לשאינו חבר או בגדר בירור וגזירת הכתוב דאז אין נ"מ או הוא גמר החיוב ועי' בתוספו' סנהדרין דמ"א גבי התיר עצמו למיתה ודע"ב ע"ב גבי רודף, עכ"פ בזקן ממרא אין התראה גומרת החיוב דהחיוב אינו תלוי עליו רק במעשה שיעשה גם ע"י אחרים רק מ"מ צריך התראה מחמת בירור הידיעה ונ"מ ג"כ למאן דאמר דצריך להתרות בו באיזה מיתה כמבואר סנהדרין ד"פ ע"ב ומ"מ משמע מדברי רש"י דהמקבל ההתראה שצריך שיתיר עצמו למיתה אין צריך לקבל עליו איזו מיתה עי' רש"י סנהדרי' ד"מ ע"ב ד"ה התיר עצמו ודע"ח ע"ב ד"ה מתכוין אם צריך לומר שאתחיב מיתה או לא ועכ"פ לפרש המיתה לכ"ע לא צריך בהמותרה ועי' רש"י חולי' דמ"א ע"א ד"ה מאי. והוא הדין גבי זקן ממרא כן ועי' במה דס"ל לרש"י בסנהדרין דנ"ד ע"א דבן נח חייב על שוגג אך רבינו לא סבירא ליה כן בהל' מלכים ועי' מכות ד"ט ותוספות סנהדרין דס"ה ע"ב גבי עדים זוממים דשוגגים פטורים, ובספרי פרשת שופטים ממעט שוגגים גבי זקן ממרא עי"ש, עכ"פ היכי דמציאת הדבר הוא כן לא שייך בו גדר התראת ספק וכן הדין גבי מולך ועיי' בירושלמי סנהדרין פ"ז גבי מסר ולא העביר דלוקה משום לאו דלא תתן ור"ל דרק אם הוא מסר על מנת להעביר אז יש לאו, ומה שכתב רש"י בסנהדרי' דס"ד דלמאן דאמר מולך עכו"ם קמשמע לן דמסר שלא כדרכה ג"כ חייב לא ר"ל דלא הי' דרכה בהעברה דרך האש דזה פטור רק דר"ל דבמסירה לבד לא הי' דרכה והמעביר חייב אף אם הי' דרכה בבן והוא העביר אחר דלא גרע מע"ז שעובדים אותו במקל לדידן רק דר"ל דהוא לא העביר ועל המסירה בלבד גלתה לנו התורה דרק בבן חייב, ועי"ש בירושלמי ולקמן אבאר זה. עכ"פ נ"מ אם שירה הוי עבודה למאן דאמר עיקר שירה בכלי אז י"ל דחייב לעבודה זרה אף שלא כדרכה ובאמת לדידן דסבירא לן עיקר שירה בפה הלוים אסורים לשיר בחצוצרות הכהנים ועי' תוספו' ע"ז דמ"ז בזבחים דס"ח ומנחות דכ"ח דשל כהנים הוי כלי שרת ולא של לוים, וזה ר"ל הספרי פרש' קרח פסקא קט"ז אך אל כלי הקדש כו' ר' נתן אומר מכאן רמז לשיר מן התורה כו' ור"ל דגם שהלוים מחויבים לשיר אסורים לשיר בכלי הכהנים דהיינו בחצוצרות, ועי' במנחות דכ"ח דאמר שם דחצוצרות של משה פסולים לדורות ובספרי פרש' בהעלותך אמר דפסולים לבניו ור"ל דהם היו משוררים ואסור להם לשיר בחצוצרות של משה והכהנים ג"כ לא משום דהוי שלו ולא מסרם לצבור. ובאמת י"ל גבי שיר בביכורים בערכין די"א תלי' במחלוק' דר"י ורבנן בפ"ג דביכורי' ע"ש, אם בכורים מקרי קדשי מקדש ורק לאנשי משמר או קדשי גבול ולכל כהן ועי' בירוש' פ"א שם אם יכולים להביא ביכורים מן האשירה שביטלה תלי' בזה המחלוקת, וכן י"ל במה דמבוא' בירו' שם דאתנן פסול לביכורים ג"כ תלי' בזה, ועי' בירו' תרומו' פ"א גבי מופלא סמוך לאיש ע"ש כי יש בבכורים שני גדרים, א' בגדר הקרבה, ולאחר קריאה והנחה הם שייכים לכהן כמו תרומה כמבו' בכ"מ, ומשעת ראית פני החומה דירושלים או דעזרה לפי גי' רבינו בהך דמכות די"ט אז הם בגדר קדשי מקדש לדידן, וקודם לזה משעת קריאת שם בכורים דחל עליהם אף במחובר לדידן כמבואר בבכורים פ"ב ניקנים במחובר לקרקע ע"ש בפי' המשניות דר"ל רק בגדר נדר וקנין לכהן, וכן ר"ל בספרי פ' קרח פיסק' קי"ז אף דנקט שם ל' קדושה, מסיק שם שיהא ניתנין לכהן, ועי' בר"ש רפ"ב דבכורים בגדר קדושת פה, וכה"ג כ' התו' מנחות דע"ו ע"א גבי לחמי תודה הד' לחמים קודם שחיטה ג"כ רק גדר חיוב נדר ע"ש, ונדרים די"ב, וכן ר"ל הירו' כתובות פ"ח גבי בעל שקרא שם בכורים על פירות נכסי אשתו במחובר, וגירשה דפקע הקדושה, ור"ל רק קדושת פה, וברי' פ"ג דבכורים פליגי ר"ש ורבנן אי מהני הקריאה דמחובר, והנה גבי משקה כגון יין ושמן עי' חולין ק"כ ע"ב וערכין די"ד ע"א ובמשנה תרומות פי"א מ"ג ובחלה פ"ד גבי יוסף הכהן דלא קיבלו ממנו, והטעם כך, דהנה מבואר במכילת' פ' משפטים, דאף אם דרך מתחילה ע"ז רק מביאים אבל לא קורין ולכך אם לא דרכם מתחילה לזה רק קרא עליהם שם ביכורים קודם דריכה, אז אינו יכול לדרוך בגדר הך דמכות די"ח ע"ב, ובירו' ביכורים פ"א כיון דמתחילה הי' ראוים לקריאה, לכך אינו יכול לבטל מהם זה המצוה, וכן דייק רבינו בהל' בכורים פ"ב ה' כ"ב ופ"ג הי"ג דרק לכתחילה לא כיון דעדיין לא חל עליהם קדושה גמורה, והך דגמ' דידן די"ח ע"ב ובירו' פ"א דבכורים זה תלי' במחלוקת דמנחות ד"ט גבי מנחה שחסרה וגם י"ל דשם איירי לאחר שראה פני החומה וחיילא עליהם קדושת הגוף, והך עובדא דיוסף הכהן, הוא הוה ס"ל כמ"ד בתוס' דביכורים פ"א דכהנים מביאים ולא קורין דס"ל דכהנים אין להם זכי' בערים שלהם רק צורת הדבר, לא עצמם, דאם היו לו בנים חללים אין להם שום חלק בזה, דזה שייך רק להתואר כהן, ולכך אין להם גדר נחלה, ע' הוריו' ד"ו ע"ב משא"כ לווים, וע' רש"י יומא ד"נ ובמ"א אבאר זה, ולכך ס"ל ליוסף דיכול לעשות מענבים וזיתים של ביכורים, אף לאחר שקרא עליהם שם יין ושמן כמבו' בירו' שם, אך אנן לא ס"ל כן וזהו כוונת רבינו בפי' המשנ' פי"א דתרומות מ"ד דלר"י הוה בכורי' כתרומה ומביאים מן המשקה, יין ושמן ע"ש, ור"ל הך ר"י בפ"ג דביכורים הנ"ל דהוי קדשי הגבול, ועוד יש גדר בכורים דהוי רק גדר מתנה לכהן וכמו עיטור הביכורים ותוס' הביכורים כמבו' פ"ג ובירו' בפ"א דביכורים ה"ז ומע"ש פ"ד ובירו' ס' הלכ' ה' ור"ל ג"כ הגמ' במנחו' דפ"ד ע"ב אם הביא לא קידש ור"ל גדר קדושת ביכורים אך מ"מ שם ביכורי' יש עליהם לגבי מתנה לכהן, וע"ש ברש"י גבי ביכורים ד"ה מנין במ"ש שם אין מביאים נסכים ביכורים ור"ל משקה, ובתמורה ד"ד גבי דמעך ע"ש, ובתוס' ר"ה די"ב, עכ"פ י"ל דלמ"ד דהוי כקדשי מקדש בוודאי יש בהם שירה, אך בסוכה דמ"ז ע"ב אמר שם דזה אתי' כר"י ושם נקט דצריך שירה, ור"י ס"ל דרק קדשי גבול וכן נ"מ אם שייך גבי שיר גדר עבודה בחוץ ולקמן בהל' חנוכה אבאר בזה דיש ב' גדרים הלל א' בגדר קריאת פרשה וא' בגדר שירה ועי' במגילה דכ"א ע"ב דהיו מתרגמין את ההלל וזהו בגדר קריאת פרשה ועי' עירכין ד"י גבי אין אומרים שירה על נס שבחו"ל ותוספו' סוכה דמ"ד והך דפסחים דקי"ז דגם יחיד אומר שירה זה רק בגדר שבח ופרסומי ניסא כמבואר ברכות די"ד ועי' רש"י ברכות דנ"ז גבי הלל מצראה דמשמע שאמרו אותו במצרים, וע' במס' סופרים פ"ג דשל חנוכה ושל ליל א' של פסח בנעימה, דשאר הלל הוי קריאה ודווקא בטעמים ובספר כתובים כדת על הקלף, אבל הני רק שיר ואז בע"פ ולא בטעמים רק בנעימה, דדרך קריאה אסור בע"פ, וכן מבואר במכילתא ובירושלמי פסחים ספ"ה ונ"מ ג"כ במה שכתב התוספו' סוכה ל"ח ע"א דנשים חייבות בהלל של פסח אם חייבות ג"כ בהלל של חנוכה אם זה בגדר תקנה לומר הלל על נס או בגדר שירה ושם אבאר זה ונ"מ דלשיר בכלי אסור לנו מחמת דהוי בגדר עבודה בחוץ, אך עוגב כיון דפסול הוא בפנים כמו שכתבתי שוב י"ל דמותר בחוץ ובמ"א אבאר זה. ובאמת לפי הנראה דבזמן שניתנו לוחות הראשונות אז הוי הגדר שירה שייך לכל ישראל כי באמת הטעמים הן עיקר גדר תושבע"פ ופלפול התורה וכבר כתבתי בזה ועי' פסחים דקי"ט ע"א זה המגלה כו' ולכך ניתנה התו' בנעימה ר"ל בפיסקי טעמים וכמבו' במכילת' פ' יתרו ובנעימה שהי' כו' אך אח"כ נשתנה ולא ניתנה רק למרע"ה וללוים שיהיו משוררים כו' וזה ר"ל הך דנדרים דל"ח ע"א דפלפול התו' רק למרע"ה ע"ש ברא"ש וזהו מה דאמרינן בשבת ק"ד ועירובין כ"א ונ"ה סימנים כו' מקרא דשימה, וזה ר"ל משום דמבוא' במנחות דנ"ט ע"ב דשימה הוא כל שהוא כמו נקודה וטעמים, וזה ר"ל בקולו של משה דברכות דמ"ה ועירובין די"א דמרע"ה היה משורר דזה היה שייך למשפחת קהת, וע' ב"ב דט"ו דתהילי' נכתב ע"י כו' בני קרח ומרע"ה, עי' בעירובין די"א ולכך בהם כתי' לשון מלאכה דזהו בגדר מלאכת מחשבת עי' עירובין די"א עבודה שצריכה עבודה ר"ל לימוד ומשפחת גרשון היה מן השוערים ולכך בהם כתיב עבודה דזה הוי עבודה בכ"מ אבל במשפחת מררי כתי' עבודת אוהל מועד ר"ל כי הם הוקבעו לשמורת אוה"מ ואנן קיי"ל ב"מ צ"ג דמשמר לאו כעושה מעשה גבי פועל, ובאמת נ"מ ג"כ אם יש גבי שכר שמירה לאו דלא תלין, עי' ב"מ דקי"ב וב"ק צ"ט גבי אומן קונה כו' אך יש להביא ראי' ממה דאמרינן ב"מ שם דק"י ע"ב שכיר שבת כו' יצא כו' ולכאורה הא מבו' בירו' שביעית פ"י גבי כל מלאכה שפוסקת דהיכא דבאמצע זמן הפעולה צריך להפסיק מחמת דין, נעשה המעות כמו גדר מלוה ע"ש, וא"כ גם כאן הא מלאכה ע"כ פוסקת בשבת ושוב נעשה מלוה ולא שייך שוב לא תלין וע"כ מיירי המשנה כגון שכר שמירה וזה מותר גם בשבת בהבלעה כמבו' ב"מ דנ"ח ועי' תו' עירובין דמ"ג ע"א ודל"ח ע"ב, אך מ"מ במשכן כיון דזה הוי מצוה ועי' במ"ש רבינו בה' בית הבחירה אם לא שמר עובר בלאו, דשם השמירה מחמת כבוד לא מחמת שמירה מן הגנבים כמ"ש רבי' שם ובמפרש בריש תמיד וזה וודאי זר אסור לשמור, ואם שמר י"ל דפטור דכיון דבאמת לא הוי מלאכה רק משום המצוה עושה זה למלאכה ובגדר שכ' רש"י שבת קכ"ז ע"ב וכ"מ גבי ביעור תרומה טמאה וכן הדין בשיטת הירו' גבי תקיעת שופר בשבת, וזה רק למי שחייב לתקוע וכן ס"ל לגמ' דידן ביבמות דל"ג גבי זר שהקטיר בשבת דהוי רק הבערה ולא בישול כשיטת הירו' שבת פ"ב, והטעם דהבערה הוא מחמת כליון הדבר ובישול הוא תיקון הדבר וגבי אימרים הוי תיקון לשם ריח זבחים מ"ו ע"ב אך זה רק אם נעשה כתיקון אבל אם עשה זה זר לא הוי ריח ורק הבערה וכן הדין גבי שמירה, עכ"פ משפחת קהת היו משוררים ומשפחת גרשון היו משוררים. ומררי היו שומרים. והנה מרע"ה הי' מן השוערים ומן השומרים כמבו' עירובין די"א ותמיד דכ"ו ע"ב דשירה הוי ביום כמבואר שם ושמירה בלילה כמבו' בדברי רבינו שם ותו' עירובין דכ"ג ויומא ד"י, אבל משוערים מבו' בעירכין שם ע"ב דמשורר ששיער חייב מיתה ע"ש, ובזה מדויק קרא בגבי בני קהת ובני מררי בהפקודים כתוב שם ביד משה אבל בגרשון לא כתיב שם ביד משה, משום דמרע"ה במשפחת גרשון לא הי' דמשורר ששיער חייב ועי' בחולין דכ"ד פסול בשנים אף משום דמרע"ה הי' זקן מכ"מ הוא הוא לא נפסל, עכ"פ שירה אז הי' רק בלווים ולכך כתיב בהם יורו משפטיך כו' ע' שבת ד"כ ודקי"ד ע"ב ויומא דכ"ו ובכורות דל"ו וברמב"ם ה' סנהד' דהם צריכין להיות בסנהדרי', ובספרי פ' קרח מנה מהם כו' ובתוספ' שקלים, ועי' יבמות דפ"ו ע"ב דזה נתבטל ור"ל אי משום קנס של עזרא או דזה רק בזמן בהמ"ק, עי' בספרי פ' ראה ולא בגולה כו' ובירו' פ"ז דנזיר ופ"ג דהוריות ע"ש. אך זה רק כעת אבל לע"ל מבו' בספרי פ' האזינו ונשבע הקב"ה שהוא מחזיר לנו את החרב ור"ל זה תושבע"פ כמבו' בשבת דס"ג וביבמות ק"ט וסנהד' ל"ו ושוב יוכשרו כל ישראל לומר שירה בפה במקדש וזה ר"ל הך דסנהדרין דצ"א ע"ב עתידים כל הנביאים לומר שירה ולכך לע"ל יהי' ללוים חלק בא"י. כמבו' ב"ב קכ"ב וזה ר"ל הגמ' בפסחי' דקי"ז ע"א ניצוח וניגון לע"ל ע"ש ברשב"ם אך ר"ל כך דכ"מ שנאמ' ניצוח ע"י כלי זה כשר גם בזר כמבו' במשנה עירכין וכ"מ וכבר כתבת' בזה, אבל ע"י פה זה ע"כ לעתיד. ע"כ ממהדורא תניינא
