1האוכל כזית כו' אבל שאר בהמה. ר"ל כמש"כ דאף אם נימא דתאו מין בהמה הוא לענין כלאים וכדומה מ"מ לגבי חלב לא משום דאינו ראוי לקרבן, ועיין בהך דחולין דף ע"ה ע"א בהך מחלוקת דר"י ור"ל אך שם המין ראוי הוא ועיין בהך דכריתות ד' כ"א ע"א גבי כוי ושם משמע דהוה בריה בפ"ע ועיין ביומא ד' ע"ד וא"כ ודאי פסול לקרבן ומ"מ יש בו אזהרה עיין בתוס' שם דאל"כ למה לן קרא לרבות דמו וכ"כ בזה:2ואם שלמו כו'. עיין בהשגות ועיין בה"ה, וכ"כ בזה:3אבל האליה כו'. כ"כ בזה דזה רק גבי אליה דחולין אבל אליה של מוקדשין יש בה גם איסור חלב וזה ר"ל התוספתא ספ"ז דחולין וע"ש בתוספתא ספ"ט גבי גידין שבכליות ובמוקדשין ואין חייבין עליהם ומשמע דהם שני דינים, ועיין בתוס' כאן ד' צ"ב ע"ב ד"ה אמר, ועיין מש"כ רבינו ז"ל בהל' ק"פ פ"י הי"א ע"ש בהשגות דמוכח שם דגם במוקדשים ליכא איסור דאורייתא בהני קרומות אך שם רק בהני דלא קרב ועיין לקמן בהלכה י"ו ע"ש:4ויש שם חלב על כו'. עיין בחולין ד' קל"ד ע"ב דאמר שם דנותנם לכהן ממתנות כהונה וכן פסק רבינו בפ"ט מהל' בכורים הי"ט ועיין בחולין ד' מ"ט ע"א ע"ש ואף דהא מבואר בחולין ד' קל"ו ע"ב ברש"י דונתן לו ולא לכלבו וא"כ ה"נ נימא כן וצ"ל דזה רק בדבר שבלא הטרפה היה ראוי אבל כאן הוי כמו צמר שבראשי כבשים אף דאינו ראוי לאכילה מ"מ נותנו לו, וע"ש במאור ובמלחמות ועיין תוס' בכורות ד' ל"א ע"ב ד"ה מבליעו בחלבו. גם י"ל דזה בטל אגב קיבה:5אין מולחין כו'. עיין בה"ה ועיין מש"כ רבינו לקמן ספט"ו. והנה שם דייק רבינו בשר נבלה מליח שנבלל עמו בשר שחוט ור"ל כך דרק אם מתחלה נמלח הנבלה ואח"כ נבלל עמו הטהור אז אסור ושם משמע דאף אם יש ס' ג"כ אסור דהרי כ' שם דא"א לעמוד על הטעם ור"ל כך דהנה רבינו ס"ל לקמן בפ"ט הכ"ה דמלח שואב ועיין ב"ב ד' פ"ט ע"ב ע"ש. והנה ס"ל לרבינו דע"י המלח לא נבלע טעם הדבר רק גוף הדבר והוא עומד מובלע בהבשר בעין וא"כ לא שייך כלל לומר דליבטל דהוא אינו מתערב כלל עם הבשר רק עומד בפ"ע בתוך הבשר וזהו ג"כ מ"ש רבינו לקמן פט"ז הל' ד' ולמה אין בודקין את החטים בנ"ט מפני שהן שואבות ר"ל ועומד בתוכו גוף היין ואינו מתערב כלל ולכך לא שייך בו נט"ל כיון דהיין עומד בפ"ע בהחטים מי התירו וכעין מ"ש רבינו ז"ל לעיל פ"ג הט"ו גבי קום שבחמאה ע"ש שאינו מתערב. אך כל זה אם נמלחו בזה אחר זה אבל אם נמלחו בב"א אז לא נבלע רק הטעם ובטעם י"ל ביטול בס' כמו שאר איסורים. וכן מבואר בירושלמי דתרומות פ"י ה"ז דמחלק בין בב"א בין בזא"ז. אך גבי שומן כיון שכתבו התוס' בשבת ד' ק"ח שהשומן ממתיק את המלח אז י"ל דגם בב"א אינו נכנס ממש לתוכו רק הטעם ובטעם שייך גדר ביטול. והנה עיין מש"כ רבינו בפה"מ על הך דחולין ד' צ"ו ע"ב גבי גיד הנשה דמחלק שם כך דלא כהתוס' דרק גיד צריך יותר מס' וזהו מה דאמר כבשר בלפת ועיין בתוס' שם ד' צ"ז ע"ב ד"ה כל, וע"ש ד' קי"ב ע"א דבלפת אין ניכר בו טעם שומן ועיין בהך דד' צ"ז גבי גדי שצלאו בחלבו דשם לא קאמר דין ס' ע"ש בתוס' ד"ה ההיא ובדברי רבינו פט"ו הל"ב משמע משום דאין בו ס' סתם נגד החלב. אך באמת כך דבאמת מר"ה לא קשה כלל דהוא ס"ל דמין במינו אפי' באלף לא בטיל כמש"כ התוס' ע"ז ד' נ"ו ע"ב ועיין רש"י פסחים ד' ל' ע"א דחלב ובשר הוי מין במינו וע"ש ד' כ"ג ע"ב דהוה מחלוקת תנאי בזה ע"ש ברש"י ד"ה חלבה ועיין בהך דזבחים ד' ק"י ע"א דקרי לה מין במינו אינו חוצץ ע"ש ועיין חולין ד' ק"ג ע"א. אך באמת גבי צלי ג"כ י"ל כמש"כ דהיכא דזה הדבר האוסר כמו החלב דהוא מפעפע ורק התחיל לצלות קודם ההיתר י"ל דנכנס הבעין באיזה מקום ולא נתערב ועומד בפ"ע ולכך אסור ולכך דייק שם הגמ' אפילו מראש אזנו ר"ל אף דזה נצלה ג"כ במהרה כמבואר בע"ז ד' ל"ח ובכתובות ד' ה' מ"מ החלב נצלה קודם ולכך אסור משא"כ בכחוש או בשומנו של גיד הנשה לא נכנס עצם הדבר רק טעם ושייך בו גדר ביטול ולכך אמרינן במשנה שם כבשר בלפת דזה אתיא כמ"ד יש בגידין בנותן טעם ר"ל שיוצא מן הגיד טעם ממש ובזה יש חשש הנ"ל כמש"כ ואף דבלפת אין ניכר טעם של שומן כמש"כ רש"י אך אנן לא קיי"ל כן. אך זה רק בגיד עם בשר אבל לא בגיד עם גידים. והנה באמת מלשון רבינו פט"ו הל' ל"ב משמע דהוה גדר כמו לטעמא עביד וכמש"כ רבינו בפה"מ ערלה פ"ב מ"י ע"ש. אך באמת ר"ל כך, דהנה עיין בדברי רבינו פט"ו ה"ב דדבר שישנו בעין ויש בו גדר טעימה אז לא מהני ביטול בס' וכן הוא שיטת רש"י חולין דף צ"ח וד' צ"ט ע"ש, ועיין בירושלמי ערלה פ"א ה"ד מה דבעי חילפא מר"י ור"ל תבל אם אוסר יותר ממאתים ואמר דאינו אוסר ואמר דהך כל המחמץ קאי אענבים ור"ל דאינו יוצא מהם הממש רק הטעם וכעין שכ' התוס' ע"ז ד' ס"ט ע"א ורש"י חולין ד' צ"ט ואח"כ אמר שם דאם צמקו או בשלו אז אוסר וט"ס שם ור"ל דאז הוי כמו שיצא מהם ממש ועיין ע"ז ד' ס"ה ע"ב גבי מבוקעות. והנה רבינו ז"ל פי' בפה"מ בפ"ב דערלה מ"א דהיכא דנפל ב' איסורים א' יש לעמוד על הטעם והב' אין לעמוד על הטעם מתוך שנתבטל זה שאין לעמוד על טעמו נתבטל גם זה ע"ש וא"כ הוה אמינא דהנה טעם הגיד אם נימא דאוסר לא הוה מין במינו עם הירך אבל טעם שומן הגיד שפיר הוה מין במינו עם הירך וכמבואר ברי"ף פ' ג"ה דנקט שם מין במינו כו' כגון שמנונית של גיד והטעם דנקט כך הוא משום דאזיל לשיטתיה בע"ז פ"ה דקיי"ל מין במינו לא בטיל לכן כתב כה"ג דהוה רק מדרבנן ואיסור דרבנן בטל כמבואר בחולין ד' צ"ט ע"ב ועיין יבמות דף פ"ב ע"א דמבואר שם כך דחתיכה טמאה בטומאת משקין דרבנן בטלה אף לר"י ע"ש ועיין תוס' נדה ד' ע"א ע"ב ד"ה ר"י ע"ש, וא"כ הוה אמינא דגם גבי גיד הנשה ליבטל בס' קמ"ל כבשר בלפת ר"ל דאין בו טעם שומן כלל רק טעם גיד וצריך למיטעמיה ועיין בתרומות פ"י מי"א כל המתבשלין זה עם זה כו':6וטבח כו' ואם כו' מפני כו'. עיין בירושלמי ספ"ב דדמאי דמן הדין חלב שייך על המוכר ר"ל דאין מחשבו מן המשקל וג"ה על הלוקח ר"ל דמנכה לו מן המשקל וא"כ לפי"ז א"ש מ"ש התוס' כאן ד' צ"ג ע"ב דאמאי ס"ל לר"מ דאין נאמנין על החלב יותר מעל הגיד ע"ש ובזה א"ש דלחלב יש בו גם חשדא דדיני ממונות לכן חשוד יותר וכן י"ל טעם דר"מ גבי קרבן כריתות דף י"א ע"ב ע"ש ועיין בהך דב"מ ד' מ' ע"ב גבי שמרים, ועיין בהך דבכורות ד' כ"א על מי מוטל אם על המוכר להודיעו או על הלוקח לשאול ועיין בר"ן כאן בשם הראב"ד ועיין מש"כ רבינו ז"ל בהל' עדות פי"ב ה"ט דאם יצא טרפה מתחת ידו הרי הוא בגדר אוכלי טרפה ולכך הוא פסול לעדות וא"כ ה"נ גבי חלב כה"ג הוה כן וא"כ למה נקט רבינו דלכך מעבירין אותו מפני שהטבח נאמן על החלב משמע אבל בלא זה נשאר נאמן להיות טבח ועיין מש"כ רבינו לקמן בהל' שחיטה פ"ד הי"ד והל' ט"ו דמחלק בין מומר לפסול לעדות ע"ש ועיין בהך דבכורות ד' ל' ע"א כגון דהוה חשוד לתרווייהו כו' ושם בע"ב דיכול לקבל לכנפים בלבד בלא טהרות ע"ש וצ"ל דכאן ר"ל משום חשש תקנה וכעין דאמרינן בהך דבכורות ד' ל' ע"א גבי ההוא טבחא וה"נ כן, ועיין בהך דשבת ד' קמ"ז ע"ב גבי אלונטית דלא יתנה לאוליירין כו':
