צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות ט״ז:י״ז

17 עיסה מחומצת כו'. הנה רבינו ז"ל לא פי' כאן כמו דאוקי בגמ' דילן ד' ס"ח ע"א דהטעם הוא משום נותן טעם לפגם ע"ש וכן בירושלמי כן ועיין בהך דתמורה ד' י"ב ע"א ע"ש בתוס' ד"ה ואין והטעם משום דרבינו ס"ל דנותן טעם לפגם ההיתר הוא רק מחמת פוגם ולא מחמת דלא הוה טעם וס"ל דבכלאי הכרם דקי"ל אף שלא כדרך הנאתו אסור נותן טעם לפגם כה"ג שנפל בו ממש האיסור אסור בכלאי הכרם וס"ל דגמ' דידן אזלא למאי דס"ד בפסחים ד' כ"ד ע"ב דלא ס"ל הך דין דאסור שלא כדרך הנאתו משא"כ לדידן. ועיין בהך דשבת ד' צ"ג בהך מחלוקת דר"ש ורבנן גבי זה יכול וזה יכול ובהך דע"ז ד' ס' וע"ש בתוס'. ותוס' פסחים ד' כ"ז ע"א ע"ש:

18 התרומה מעלה כו' שכיון שבטלה כו'. עיין בהשגות. אך באמת כך דהנה על הך מחלוקת דפ"ב דערלה מ"א דפליגי ת"ק ור"ש אם שני איסורים מצטרפים לאסור על זה קאמר בירושלמי כך ודלא כפי' הר"ש שם מה פליגין ר"ל דר"ש דס"ל דלא מצטרף דהיינו כשנפלו בזה אחר זה אך לא היה ידיעה ואח"כ צריך לומר כך דמתחלה נפל ג' קבין ערלה והיה לו ידיעה ואח"כ נפל ג' קבין ועוד מותר לכ"ע דהערלה כבר נתבטל והוה מאה סאה וחצי סאה וא"כ אח"כ אם נפל ג' קבין כלאי הכרם ועוד בטל לכ"ע ולהיפך אם נפל תחלה ג' ועוד ואח"כ נפל ג' אסור לכ"ע ואם נפל בבת אחת הוה זה בעיא דלא איפשטא ר"ל לר"ש דס"ל דלא מצטרפי מ"מ בב"א י"ל דמצטרפי והמחלוקת הוא בזה אחר זה בלא ידיעה והנה רבינו ז"ל ס"ל דגם גבי תרומה אף דצריך הפרשה מ"מ אם היה לו ידיעה נתבטל עיין בפי"ג מהל' תרומות ה"ו ע"ש בהשגות אך נ"מ כך דגבי שאר איסורים גם הראשון כיון שבטל וא"צ הפרשה מצטרף להתיר השני והיינו רק כשנחלק כעין שכ' רבינו דאם לא נחלק אף דהראשונות מותר לאכול מ"מ בב"א ס"ל דלא ועיין תוס' חולין ד' ק' ע"א לכן כ' רבינו כה"ג והנה שם בערלה בהל' ב' גבי הך דהערלה את התרומה נראה מדברי הירוש' דלא כפי' רבינו בפיהמ"ש רק דאם נפל סאה תרומה לצ"ט וא"כ נעשה מדומע ואח"כ נפל חצי סאה ערלה דשוב בטלה הערלה במאתים ולא אמרינן דהחצי סאה ערלה תעשה ג"כ מדומע רק דאח"כ לריב"ה דס"ל בתרומות פ"ד או לר"י דלא צריך בתרומה ק"א רק ק' ועוד אז מצטרף הג' קבין ערלה וצ"ט חולין ובטלה ג"כ התרומה וכן אם נימא לר"ש דלא מצטרפי ערלה וכלאי הכרם לאסור י"ל דהירושלמי יפרש הך משנה דואח"כ נפלו ג' קבין ערלה וג' קבין כ"ה ר"ל ששניהם נפלו והם בטלים לר"ש ואח"כ יבטלו הם את התרומה ומותרת אף לזרים כן הוא פי' המשנה והטעם דס"ל דאם נפלו ג' קבין ערלה לתוך מאה קבין תרומה דבטלה מ"מ לא חל על הערלה שם תרומה. ועיין בהך דמנחות ד' כ"ג ובזבחים ד' ע"ח אם אמרינן דנהפך ובירוש' פסחים פ"ג ה"א אם בשרובו מצה יוצא בה ידי חובתו ובהך דנדה ד' כ"ז ע"א גבי עפר ורקב וכ"כ בזה וס"ל דרק חולין דאפשר שיהי' בו גדר תרומה שפיר י"ל זה ולא גבי ערלה כיון דלא חל עליו שם טבל מעולם ועיין בירושלמי פ"ג דחלה ה"ז וסוף פ"ו דתרומות וכ"כ בזה ונ"מ למאי דמבואר בירושלמי פ"ב דפסחים ובבלי פסחים ד' ל"ה ע"ב דאין חל על איסור חמץ איסור טבל אם הוה זה עד לאחר הפסח אם שוב לא חל עליו איסור טבל כלל וכמו שכ' רבינו בהל' ביכורים פ"ז ה"ט גבי חלה ונ"מ כגון דאחמיץ במחובר דמבואר בפסחים ד' ל"ג אם הוה זה גדר דיחוי או גדר פטור ועיין בירושלמי דחלה פ"א מה דמחלק בין גדיש שנדמע לעיסה שנדמע וכאן הוה כעיסה כיון שלא נתחייב מעולם ועיין ביבמות ד' ל"ב ע"א מיתלא תליא ובתוס' חולין ד' צ' ע"א מש"כ לחלק גבי גיד הנשה וי"ל דגם גבי טבל כן כיון דלא נקצר בחיוב א"א לבוא לידי חיוב והך דחלה פ"ב מ"א גבי פירות חו"ל שנכנסה לארץ גבי מעשרות הוה רק מדבריהם כמש"כ רבינו בהל' תרומות פ"א ה' כ"ב וכן מבואר להדיא בירושלמי פ"ה דמעשרות ה"ד ע"ש. ועיין בתוספתא דתרומות פ"ב דמוכח שם דהך מחלוקת דר"א ור"ע קאי גם אתרומה שם ר"ל בספינה הבאה עם העפר וכן ר"ל בירושלמי פ"ב דחלה גבי ספינה ועיין בירושלמי דחלה פרק ד' ה"ח גבי ירדן והוא שמשך עפר: