1כל השיעורים כו' או דבר חשוב שהוא עומד כמות שהוא. ר"ל דוקא אם הוא עומד בפ"ע ונדמע אבל אם נתערב אז לא מהני מה שהוא חשוב וזה ר"ל הך דביצה דף ד' וכ"מ גבי דרסה בעיגול ואינו יודע באיזה מקום ר"ל דאז בטל ממנה החשיבות שלה ועיין בתוס' מעילה ד' כ"א ע"ב גבי מטבע ותוס' ב"מ ד' ו' ע"ב גבי שה, ועיין בתוס' זבחים ד' ע"ב וברש"י שם אם זה הוה דבר שבמנין ובתוס' יבמות ד' פ"א ע"ב ועיין בירושלמי ערלה פ"ב דס"ל דבעלי חיים בטלין במאתים ויליף לה מהך קרא דושה אחד ואף דבגמ' דילן לא ס"ל לר"א כן וכן פסק רבינו לקמן בהל' ז', ועיין בהך דחולין ד' קל"ב ע"א דנקט בכור שנתערב במאה משמע רק במאה ועיין תוס' ביצה ד' י' ע"ב דגם עופות כן ע"ש, עיין תוס' זבחים דף ע"ב ע"א וביבמות ד' פ"א ע"ב היכי מיירי הך דע"ז ד' ע"ד אם ר"ל מחיים או לאחר שחיטה ועי' בדברי רבינו לקמן בהל' ז' ואף דלכאורה רבינו ס"ל בהל' נזקי ממון ולעיל בפ"ד כשיטת ר"ת דשור הנסקל אינו נאסר מחיים כ"כ שם לחלק בין של רובע ונרבע לבין שהרג והא דנקט שם גם שעיר המשתלח לפי גירסתנו דלא כתוס' זבחים דף ע"ב ועיין תמורה ד' כ"ח י"ל דמיירי לאחר שדיחוהו ועדיין הוא חי דאז פקע ממנו דין קדשים אך מ"מ אסור הוא בהנאה עד שימיתנו אף לדידן ובאמת מדברי רבינו בסוף הל' יוהכ"פ לכאורה משמע דדייק שם שעיר זה משמע רק זה שלא מת בדחיפתו אבל זה שמת בדחיפתו נהי דמה"ת מותר בהנאה מ"מ עדיין י"ל לא נהנין כמו גבי דם ודשן עיין במעילה ד' י"א ע"ש, וכן גבי צפור אף דרבינו נראה דס"ל בספי"א מהל' ט"צ דלא נאסרה כלל זה רק קודם שילוח אבל אם שלחה וחזרה אז שפיר אסורה כ"ז שלא שלחה פעם אחר ועיין בדברי רבינו שם בהל' א' וא"ש מ"ש התוס' שם בקדושין ועיין חולין ד' קמ"א ע"ב כמה מקרי שילוח ע"ש וגם י"ל דמשילוח עד שמגלח אז אסורה אם חזרה לידו ובזה א"ש דברי רבינו שם:2אחד מאלף כו'. כן מבואר בחולין ד' צ"ז ע"ב וע"ש ד' ז' ע"א וביצה ד' ל"ח ע"ב ותוס' ע"ז ד' ל"ד ע"א ד"ה דורדייא דכתבו גם אפילו באלף לא בטל, ועיין תוס' ע"ז דף ס"ו ע"א ד"ה בתבלין וד' ס"ט ע"א ד"ה בתבלין דלכאורה לא כתבו כן אך באמת כך דאם יש בהם שיעור לתבל אז אף אם נתערבו ביותר מאלף לא בטל דהוה כדבר חשוב וכעין זה ס"ל לרבינו בהל' בכורות פ"ג הי"ג דגבי גיזת בכור ר"ל שכל הגיזה של הבכור נתערב דהוה דבר חשוב אז אפילו בכמה אלפים לא בטל משא"כ בסיפא שם ר"ל מקצת מן הגיזה לא כל הגיזה של הבכור וא"ש ועיין בתוס' יומא ד' פ"א ע"ב גבי פלפלין ובתוס' מו"ק ד' י"ג ע"ב אם כרוב הוה בגדר תבלין, ועיין רש"י ביצה ד' י"א ע"א ותוס' ד' י"ד ע"א ד"ה א"ב ועיין כריתות דף ט"ז בה' מיני טעמים ע"ש בתוס' והנה רבינו ז"ל בפיהמ"ש פ"ב דערלה מ' י' כתב דגם שמן וחומץ ויין נקראו תבלין ובזה י"ל הך תוספתא דדמאי פ"ה גבי ירק שבישלו בשמן הרי זה אוסר כ"ש ולכאורה קשה למה ואם נימא דהוה כמו לטעמא עבידא א"ש אך באמת י"ל דהטעם משום דבולע הבעין וכעין מש"כ רבינו לקמן בסוף פרקין גבי יין וכעין הירושלמי דפסחים פ"ז ה"ג גבי בישל תרנגולת בשמן שרפה דצוה לו לשולקו משום הבעין ועיין בהך דזבחים ד' ע"ו ע"א דאמר שם כה"ג דנסחט, ועי' נדה ד' ס"ב ע"ב גבי בלוע וכ"כ בזה, ועיין בפ"ז דשביעית גבי וורד חדש שכבשו בשמן כו'. אך לכאורה קשה על דברי רבינו מהך דחולין ד' ו' גבי יין דנקט שם דאין חוששין בו לתערובות דמאי וצ"ל דהוה בגדר נותן טעם לפגם כמש"כ. אך באמת כך דהנה כבר כתבתי דיש שני מיני ביטולין אחד ביטול הדבר ואחד ביטול האיסור ונ"מ בין היכא שיש בו טעם דאז לא שייך ביטול הדבר רק האיסור וצ"ל דהיינו שנהפך האיסור להיות היתר ולכאורה קשה היאך אפשר זה הא כיון שהתורה אסרה אותו מי יוכל להתירה וכמו דבר שבמנין שצריך מנין אחר להתירו וצ"ל דהתורה לא אסרה אותו אלא כשהוא בפ"ע משא"כ התערובות זה הוה סיבה ולא שייך דבר שבמנין ועיין בהך דיומא דף ס"ד בם בהם הא ע"י תערובות מרצה וע"ש ברש"י שדייק רק אם לא נודע, והטעם משום דלדידן דקיי"ל דשחוטים נדחים עיין בזבחים ד' ע"ד לכך פי' דמיירי שלא נודע ועיין בדברי רבינו בהל' פסוהמ"ק פ"ו הכ"א דאברי בעלי מומין אפילו באלף אברים נפסל ועיין תוס' זבחים ד' ע"ז דמאי טעמא לא בטלי אך באמת דזה הוה כמו הך דבכורות ד' כ"ג דמטמא במשא וה"נ הקטרה על המזבח הוה כמו במשא ומשום דהעלאה וההקטרה הוא האיסור רק גבי בשר חטאת משום עצים ועיין בירושלמי ערלה פ"ב דאמר חטאת בעולות יש ודאי ל"ת לר"י והטעם דלא שייך כאן ע"י תערובות מרצה כמו גבי בעל מום, ואף דהא בגמ' דילן אמר ר"י דכ"ע מודו דיקרבו ס"ל להירושלמי דר"ל על הרצפה דר"י ס"ל דיכול להקריב כמבואר בזבחים דף נ"ט ומשום הך לאו דכל שממנו לאישים ליכא כמש"כ התוס' מנחות דף נ"ז ע"ב ד"ה כבש וע"ש ד' ע"ד ע"א דקרב בבית הדשן שלמטה שירים ובירושלמי סוטה פ"ג ועיין תוס' זבחים דף פ"ז ע"א ד"ה כבש וכ"מ וכונת הירושלמי בערלה פ"ב ר"ל על המזבח, אבל גבי תבלין דעיקרן לתערובות א"א שיתבטלו אף בתערובות דהאיסור חל עליהם לתערובות דלענין אחר אינם ראויים:3וכן חבית סתומה של יין כו'. דוקא וכמבואר בירושלמי סוף פ"ג דמעש"ש דרק של יין הוה דבר חשוב ובטלה הקנקן להיין ולא של שמן ודלא כמש"כ התוס' זבחים ד' ע"ב ע"ב דה"ה של שמן זית ועיין ב"מ ד' מ"ד ע"א דיין מינטר אגב חבית ועיין כתובות ד' ק"ח ע"ב גבי קנקנים דשמן לא מנטר אגב קנקנים ועיין בהך דקדושין ד' מ"ח ע"ב וכ"מ בזה ע"ש. והנה רבינו ז"ל נקט הני דברים רק אכלאי הכרם וערלה ובתרומה לא נקט רק חביות סתומות עיין בפט"ו מהל' תרומות ה"א והוא מהך דזבחים ד' ע"ד ע"ב ומהך משנה דסוף פ"ג דמעש"ש ועיין בירושלמי הובא בתוס' בזבחים וביבמות דעמדו על זה ע"ש. ובאמת כך דהנה עיין לקמן בהל' ט' מוכח מדברי רבינו דהני דברים נאסרו בכל מקום ור"ל דאף אם יהיה זמן שלא יהיו חשובים מ"מ נאסרו ולא בטל. ועיין בתוספתא תרומות פ"ה דעל חילפי תרדין הוה שם מחלוקת ואמר ריב"ב דאם היה ב"ד היו נמנין על כל אלו הדברים להתירן ע"ש מוכח דצריך ב"ד דוקא ואף דלכאורה הא הטעם הוא משום חשיבות וא"כ כשבטל הטעם יתבטל הדבר וצ"ל דזה הוה גדר תקנה עיין ביצה דף ה' ודף ו' ותוס' פסחים דף נ' ודף ק"ח וע"ז ד' ב' וד' ל"ה ודף ס"ה וכ"מ ועיין בירושלמי סוף תרומות גבי שמן שריפה דאף להקל כן ועיין בירושלמי שבת פ' במה אשה גבי סנדל המסומר ע"ש ושביעית פ"ד גבי שביעית כה"ג דצריך ב"ד לבטלו ועיין בתוספתא שביעית פ"ד דאין מתירין את מינן אף דיודעין שעשו כיוצא בו לאחר שביעית רק עפ"י חכם ע"ש ועיין בירושלמי שביעית פ"ו ה"ד גבי ירק וכ"מ ועיין מש"כ לקמן בהל' כלי המקדש ובהל' ממרים וס"ל לרבינו דזאת התקנה לא נעשית רק בערלה ובכלאי הכרם אבל בתרומה ממילא לא בטלה וא"כ במקום שאינם חשובים הני דברים בטלו גבי תרומה וכעין דאמרינן בהך דביצה ד' ה' ע"ב ביצה במנין מי הואי ע"ש, וגבי חביות סתומות לכך אמרינן בסוף פ"ג דמעש"ש הנ"ל דרק אם קרא שם תרומה עליהן לאחר שגפן אז לא בטלי א"כ חזינן דהם גם בתרומה היו בגדר התקנה דגבי ערלה וכלאי הכרם לא שייך קריאת שם. והנה עיין בתוספתא פ"ה דתרומות דאמר שם דסתומה בין הפתוחות או פתוחה בין הסתומות שאני ומקשה בירושלמי ערלה פ"ג ה"ו היכי משכחת לה ובאמת לפי מש"כ דמבואר דרק אם קרא עליה שם משגפן אז יש להם חשיבות דחביות סתומות אבל קודם שגפן קרא שם יש לה דין פתוחה וא"כ משכחת כה"ג וצ"ל דהירושלמי מוקי לה בערלה ובכלאי הכרם, ועיין בירושלמי סוף פ"ב דכלאים דהוה מחלוקת דב"ק אם חשבינן גבי דלעת יונית אוסרת בכ"ש ע"ש בזה. ועיין בירושלמי ספ"ז דדמאי. ועיין בירושלמי פ"ה דע"ז דבעי שם ריב"ח איסורי הנאה מהו שיבטלו בצירוף ע"ש ובערלה פ"ג ובכתובות סוף פ"ו דאמר שם צמר בכור שטרפו בטל ור"ל כך דס"ל כשיטת ר"ת ורבינו דשור הנסקל אינו נאסר מחיים רק האיסור חל עליהם לאחר שימותו וזהו מה דקבעי ליה אם רק שכבר נאסרו אז לא בטל. אבל שם האיסור מצאן בתערובות י"ל דלא חל עליהם האיסור כלל וכן ר"ל האי צמר בכור שטרפו דהיינו לפי מה דמבואר בהך דבכורות ד' כ"ה ע"ב יבקר ע"ש בגמ' א"כ לפי"ז האיסור לא חל עליהם רק לאחר שמת ואז כבר נתערב לכך ס"ל דבטל ומקשה מן פטר חמור משום דכבר כתבתי וכן מוכח מדברי רבינו בפהמ"ש בפ"א דבכורות דאף דקי"ל דפטר חמור אסור מחיים מ"מ שערו אם לאחר שגזז פדה הפטר חמור פקע האיסור גם מן השער ולכך ישרף ולא יקבר עיין בירושלמי דערלה שם ובסוף תמורה וא"כ נמצא דהאיסור חל כשהוא מעורב ומ"מ לא בטל וזהו כונת הגמ' דידן בסוף תמורה בצפירתא ר"ל דלא נתערב ועומד בפ"ע וניכר אך הירושלמי לא ס"ל כן, ועיין מש"כ רבינו לעיל פ"ג הט"ז גבי חמאה ובמש"כ בהל' כלאים פ"י ה"ו מפני שצורת הכל ע"ש. והירושלמי בע"ז מביא ראיה מדנקט לשון ציפורי דמשמע אף המשולחת ואף דהיא מותרת לאחר שילוח וצ"ל כמש"כ דהיינו ששלחה וחזרה וא"כ חל האיסור ג"כ בתערובות ודחה דשם ר"ל ציפור דהיינו השחוטה ולאחר שחיטה והקשה משער נזיר וס"ל דהאיסור אינו חל עליו רק בשעת נתינתו תחת הדוד דהירושלמי יליף שם מהך קרא איסור של שער נזיר וע"ש ברש"י ובהך דקדושין ד' נ"ז ופסחים ד' כ"ג ובסוף תמורה ובירושלמי בערלה פ"ג שם ובהך דתענית ד' י"א ע"א ההוא אגידול פרע ע"ש בזה:4כיצד אגודה של ירק כו'. עיין תרומות סוף פ"ד ועיין בהך דערובין ד' כ"ט וביצה ד' כ"ט ע"ב דמשמע דהוה אתרוג דבר שדרכו למנותו ועיין בהך דגיטין ד' נ"ד ע"ב גבי נטיעה ע"ש ולקמן בהל' כ"ה:5ונפל מן הג' כו'. עיין בהל' ע"ז פ"ז דלא פסק כן רק דס"ס מותר והטעם משום דכיון דקי"ל דגבי ע"ז מהני אם יוליך הנאה לים המלח וא"כ נמצא כיון דהתערובות הראשונה אסור הוה כמו שמוליך הנאה לים המלח ולכך השניה מותרת גם י"ל דשם מיירי בע"ז דמהני ביטול ולכך לא חשיב שם חתיכה דזה תקרובות דלא מהני ביטול ולכך אפילו ס"ס אסור. ועיין בירושלמי ערלה פ"א דמחלק כה"ג, או י"ל דס"ל דטבעת וכוס דע"ז לא הוה כלל דבר חשוב והך דלא בטל הוא משום לא ידבק כמו גבי יי"נ וכמבואר בירושלמי הובא בתוס' זבחים ד' ע"ב ע"א ע"ש ולכך בהתערובות השני שוב אין עליו שם ע"ז רק איסור בלבד בטל משא"כ גבי דבר חשוב דאף התערובות הראשונה יש על כל אחד ואחד מהם שם דבר חשוב ולכך לא בטל:6תבלין כו' ג' שמות כו'. עיין בהשגות וכ"כ בזה דרבינו פסק בזה כר"מ דסתם מתניתין כוותיה וא"צ להעמיד במיני מתיקה ועיין בתוספתא תרומות פ"ו דפליגי ר"י ורבנן אם גריס של פול ושל טופח הוה מין אחד ור"ל דבר דהטעם הוא אחר והמין הוא אחר רק שם הפעולה הוא אחד בזה פליגי ר"י ורבנן אם שם הפעולה ג"כ פועל שיהיה מין אחד או לא ולא דמי לחמירא דחיטי וחמירא דשערי דשם הדבר הוא אחד משא"כ כאן וראיה לזה דאל"כ היאך משכחת לחמץ ומצה שיהא מין במינו הא זה חמץ וזה מצה וע"כ דמחמת הפעולה שנעשה בהם לא הוה שינוי ועיין בהך דחולין ד' ס"ב גבי שם לוי ובסוכה ד' י"ג וכ"מ בזה ועיין במה דס"ל לר"י בהך דנדרים ד' נ"ג ע"א גבי עדשים ואשישים ע"ש בירושלמי. ושם ד' נ"ב ע"ב ועיין בתרומות פ"ד גבי תאנים לבנות ושחורות ובירושלמי דערלה פ"ג דמחלק שם בין צבעים מין אחר ובין שחורות ולבנות מפני שיכול לחתכן ויהיה כמין אחד ולכך שפיר י"ל דהוה מין במינו. ועיין בחולין ד' קל"ו ע"ב דזה הוה מחלוקת דתנאי אם זה הוה מין אחד ע"ש ובדברי רבינו פ"ה מהל' תרומות ה"ג ועיין בהך דכריתות ד' כ' גבי נתכוין ללקט שחורה ולקט לבנה אם זה נקרא מתעסק ע"ש. ובירושלמי כלאים פ"א ה"ז וחלה פ"א ה"א וסוטה פ"ח ה' ה' גבי מרכיב תאנה שחורה ע"ג לבנה ע"ש ברש"י:7עיסה מחומצת כו'. הנה רבינו ז"ל לא פי' כאן כמו דאוקי בגמ' דילן ד' ס"ח ע"א דהטעם הוא משום נותן טעם לפגם ע"ש וכן בירושלמי כן ועיין בהך דתמורה ד' י"ב ע"א ע"ש בתוס' ד"ה ואין והטעם משום דרבינו ס"ל דנותן טעם לפגם ההיתר הוא רק מחמת פוגם ולא מחמת דלא הוה טעם וס"ל דבכלאי הכרם דקי"ל אף שלא כדרך הנאתו אסור נותן טעם לפגם כה"ג שנפל בו ממש האיסור אסור בכלאי הכרם וס"ל דגמ' דידן אזלא למאי דס"ד בפסחים ד' כ"ד ע"ב דלא ס"ל הך דין דאסור שלא כדרך הנאתו משא"כ לדידן. ועיין בהך דשבת ד' צ"ג בהך מחלוקת דר"ש ורבנן גבי זה יכול וזה יכול ובהך דע"ז ד' ס' וע"ש בתוס'. ותוס' פסחים ד' כ"ז ע"א ע"ש:8התרומה מעלה כו' שכיון שבטלה כו'. עיין בהשגות. אך באמת כך דהנה על הך מחלוקת דפ"ב דערלה מ"א דפליגי ת"ק ור"ש אם שני איסורים מצטרפים לאסור על זה קאמר בירושלמי כך ודלא כפי' הר"ש שם מה פליגין ר"ל דר"ש דס"ל דלא מצטרף דהיינו כשנפלו בזה אחר זה אך לא היה ידיעה ואח"כ צריך לומר כך דמתחלה נפל ג' קבין ערלה והיה לו ידיעה ואח"כ נפל ג' קבין ועוד מותר לכ"ע דהערלה כבר נתבטל והוה מאה סאה וחצי סאה וא"כ אח"כ אם נפל ג' קבין כלאי הכרם ועוד בטל לכ"ע ולהיפך אם נפל תחלה ג' ועוד ואח"כ נפל ג' אסור לכ"ע ואם נפל בבת אחת הוה זה בעיא דלא איפשטא ר"ל לר"ש דס"ל דלא מצטרפי מ"מ בב"א י"ל דמצטרפי והמחלוקת הוא בזה אחר זה בלא ידיעה והנה רבינו ז"ל ס"ל דגם גבי תרומה אף דצריך הפרשה מ"מ אם היה לו ידיעה נתבטל עיין בפי"ג מהל' תרומות ה"ו ע"ש בהשגות אך נ"מ כך דגבי שאר איסורים גם הראשון כיון שבטל וא"צ הפרשה מצטרף להתיר השני והיינו רק כשנחלק כעין שכ' רבינו דאם לא נחלק אף דהראשונות מותר לאכול מ"מ בב"א ס"ל דלא ועיין תוס' חולין ד' ק' ע"א לכן כ' רבינו כה"ג והנה שם בערלה בהל' ב' גבי הך דהערלה את התרומה נראה מדברי הירוש' דלא כפי' רבינו בפיהמ"ש רק דאם נפל סאה תרומה לצ"ט וא"כ נעשה מדומע ואח"כ נפל חצי סאה ערלה דשוב בטלה הערלה במאתים ולא אמרינן דהחצי סאה ערלה תעשה ג"כ מדומע רק דאח"כ לריב"ה דס"ל בתרומות פ"ד או לר"י דלא צריך בתרומה ק"א רק ק' ועוד אז מצטרף הג' קבין ערלה וצ"ט חולין ובטלה ג"כ התרומה וכן אם נימא לר"ש דלא מצטרפי ערלה וכלאי הכרם לאסור י"ל דהירושלמי יפרש הך משנה דואח"כ נפלו ג' קבין ערלה וג' קבין כ"ה ר"ל ששניהם נפלו והם בטלים לר"ש ואח"כ יבטלו הם את התרומה ומותרת אף לזרים כן הוא פי' המשנה והטעם דס"ל דאם נפלו ג' קבין ערלה לתוך מאה קבין תרומה דבטלה מ"מ לא חל על הערלה שם תרומה. ועיין בהך דמנחות ד' כ"ג ובזבחים ד' ע"ח אם אמרינן דנהפך ובירוש' פסחים פ"ג ה"א אם בשרובו מצה יוצא בה ידי חובתו ובהך דנדה ד' כ"ז ע"א גבי עפר ורקב וכ"כ בזה וס"ל דרק חולין דאפשר שיהי' בו גדר תרומה שפיר י"ל זה ולא גבי ערלה כיון דלא חל עליו שם טבל מעולם ועיין בירושלמי פ"ג דחלה ה"ז וסוף פ"ו דתרומות וכ"כ בזה ונ"מ למאי דמבואר בירושלמי פ"ב דפסחים ובבלי פסחים ד' ל"ה ע"ב דאין חל על איסור חמץ איסור טבל אם הוה זה עד לאחר הפסח אם שוב לא חל עליו איסור טבל כלל וכמו שכ' רבינו בהל' ביכורים פ"ז ה"ט גבי חלה ונ"מ כגון דאחמיץ במחובר דמבואר בפסחים ד' ל"ג אם הוה זה גדר דיחוי או גדר פטור ועיין בירושלמי דחלה פ"א מה דמחלק בין גדיש שנדמע לעיסה שנדמע וכאן הוה כעיסה כיון שלא נתחייב מעולם ועיין ביבמות ד' ל"ב ע"א מיתלא תליא ובתוס' חולין ד' צ' ע"א מש"כ לחלק גבי גיד הנשה וי"ל דגם גבי טבל כן כיון דלא נקצר בחיוב א"א לבוא לידי חיוב והך דחלה פ"ב מ"א גבי פירות חו"ל שנכנסה לארץ גבי מעשרות הוה רק מדבריהם כמש"כ רבינו בהל' תרומות פ"א ה' כ"ב וכן מבואר להדיא בירושלמי פ"ה דמעשרות ה"ד ע"ש. ועיין בתוספתא דתרומות פ"ב דמוכח שם דהך מחלוקת דר"א ור"ע קאי גם אתרומה שם ר"ל בספינה הבאה עם העפר וכן ר"ל בירושלמי פ"ב דחלה גבי ספינה ועיין בירושלמי דחלה פרק ד' ה"ח גבי ירדן והוא שמשך עפר:9בגד שצבעו בקליפי כו' שהרי הנייתו ניכרת כו'. כ"כ בזה על הך דב"ק גבי יש שבח סמנין ע"ג צמר דר"ל כך דעיין בביצה ד' ל"ח גבי מאי דפריך וליבטל מים ומלח לגבי עיסה ע"ש כל הסוגיא והפי' דהנה עיין בירושלמי פ"ב דמעש"ש ה"א במה דפליגי ר"י ור"ל גבי מדת שבחו ניכר או טעם שבחו ניכר וע' בדברי רבינו בהל' מעש"ש פ"ג הל' י"ד וט"ו ע"ש בהשגות, אך כך דהנה מה שהדבר נשבח ע"י איזה דברים ונעשה ע"י זה מין אחר אם יש להאחד חלק בהדבר או רק תביעת ממון מה שחייב לו עבור הדברים שלו ועי' בהך דב"ק ד' צ"ט גבי אומן קונה בשבח כלי במה שכתב התוס' שם ד' ק"ב ע"ב ד"ה מי הודיע ע"ש ועיין בירושלמי ספ"א דנדרים בהך דקונם ידי אם רק שכר ידי אסור או גם שבח ועיין בהך דב"ק דף מ"ז ע"א גבי נפחא למי שייך הדבר כיון שבא ע"י שניהם ובמש"כ התוס' שם ד' ק"א ע"ב גבי צבע ועי' בירושלמי ב"ב פ"ו גבי אם נתערב לו חטים בשעורים למי שייך השבח ובב"מ ד' קי"ח ע"ב גבי ירק ע"ש וכ"מ בזה. והנה כך דגבי תחומין רק אם באו מזה לחבירו אז הולכין אחר הראשון ביו"ט אבל אם הפקיר הראשון חפציו ביו"ט וזכה בו השני אז הן כרגלי כל אדם לכ"ע אף לריב"נ ולכך מבואר בירושל' ספ"ה דביצה דהמוצא כלי הרי הן כרגלי המוצא ומיירי ביו"ט וכן באמת הדין לגבי מים הנובעים די"ל דלא קנו שום שביתה אף לריב"נ עיין רש"י ביצה ד' ל"ט ותוס' עירובין ד' מ"ו ומ"ה ע"ב ומ"ז ע"ב ורש"י שבת ד' קכ"א ע"ב ובהך דעירובין ד' צ"ז ע"ב ועי' בע"ז ד' מ"ז ע"א קמא קמא אזלא גבי נובעין, וזהו מה דר"ל בגמ' שם אם רק צריך לשלם מעות לבעל המים והמלח עבורם והם עצמם הם של בעל העיסה לא מכח הנותן כיון דנשתנו לפנים חדשות והוה כמו מציאה וכמבואר בירושל' דביצה שם או מיקרי שיש לו להנותן דבר בהעיסה מה שהשביח על ידו וכן ר"ל בהך דע"ז ד' ס"ג ע"ב גבי אתנן מה דרצה לחלק בין חנוני המקיף ע"ש ור"ל ג"כ אם משלם עבור הדבר של החנוני או בעבור שהוא חייב חוב לחנוני, ועי' פ"י דשביעית גבי הקפת החנות אם משמט, והנה עי' בברכות ד' ל"ז ע"ב דהיכא דנשתנה הדבר אם ניכר הדבר מהיכן בא אזלינן בתר הדבר שבא ממנו ועדיין שמו עליו וזהו ר"ל ג"כ הגמ' דע"ז ד' ס"ו ע"ב גבי ריחא שניא התם דמיקלי איסורא ור"ל ואינו ניכר הריח מהיכן הוא בא לכן אין שם איסור על הריח וכ"כ בזה, והנה הך דכאן הוא ג"כ הספק אם הדבר הוא מה שנתן לו או מה שחסר אצלו ועיין ב"ק ד' כ' וכ"כ בזה והנה אם נימא על מה שנתן לו אז כיון דנשתנה הדבר א"א לומר שיש לו חלק בהדבר רק אם נימא מחמת שנחסר לו דאז ניכר הדבר מהיכן בא א"כ עדיין שמו עליו ושפיר מיקרי יש לו חלק בהעיסה ומביא ראיה מהך דבורר צרור דאף דעל הדבר עצמו אין שייך תשלום דהדבר אין שוה כלום רק מחמת החסרון במה שנשאר לו וה"נ כן. ואח"כ אמר דהתם התשלום מחמת ההיזק ויש לו תובעין ואח"כ אמר דא"כ גבי נבלה בשחוטה ועיין בירושלמי פ"ה דתרומות אם יש לבעל הנבלה חלק במה שהשביח החתיכה ע"י התערובות ועיין בערובין ד' פ"ח ע"א גבי חורבה מחזיר לבעלים ע"ש ותירץ כיון דלטעמא עביד עיקר התבלין הוא לכך ולא מיקרי דבר חדש ועיין בירושלמי פ"ה דמעש"ש ה"ו גבי יין ותבלין שהוא כמבוער. והנה גבי עצים אמר בירושלמי סוף פ"ה דביצה ופ"ב דמעש"ש סוף ה"א דעצים אין בהם ממש ר"ל דלא ס"ל יש שבח עצים בפת ועיין בירושלמי סוף פ"ג דע"ז מה דמחלק שם בין להיסק בין לעשן וכמש"כ התוס' זבחים ד' ע"ב ע"ב דרק אם אין האיסור ניכר בעין אז שייך גדר פדיון. וגם אף דקי"ל בביצה ד' ל"ט דשלהבת של ע"ז מותרת זה רק כשאינו ניכר ממה בא הדבר אבל כשהאבוקה כנגדו דניכר האיסור מהיכן בא השלהבת אסור וכמש"כ לעיל ולא הוה מיקלי איסורו וכן הדין בהך דסממנין דמתחלה רוצה להביא ראיה דהסממנין הוה בגופו של דבר ולכך ידלק מחמת דגוף האיסור הוה וכמש"כ. ועיין בתוספתא דע"ז פ"ה דהוה מחלוקת אם מהני שיעביר מהן הצבע אח"כ ועיין בירושלמי דערלה פ"ג דאף למ"ד בע"ז ד' ל"ב דגבי חרס הדרייני מותר לסמוך בכרעי המטה דלא הוה גוף החרס עצם האיסור גבי בגד אסור דנעשה גוף האיסור ודחי שם בב"ק דאין הטעם דהבגד נאסר ללבוש רק דהטעם דזה גופא הויא הנאה מה שיש לו ע"י הסממנין של ערלה בגד צבוע וכעין דאמרינן בערובין ד' ל"א אסור לקנות בית באיסורי הנאה ועיין בתוס' נדרים ד' מ"ז שכ' דהך דפסחים ד' כ"ז בשרשיפא ר"ל שהאיסור הנאה הוא מה שיש לו זה לא מה שנהנה ממנו ועיין תוס' ע"ז ד' מ"ח ע"ב גבי אם נטע כו' ע"ש וזהו ג"כ כוונת הגמ' במעילה ד' כ' ע"א הנאה הנראית לעינים ר"ל ג"כ מה שנעשה בית ע"י זה מעל ואז עדיין תלוש וכיון שנאסר הבגד שוב אסור ליהנות ממנו וכן ר"ל רבינו לקמן בהל' כ"ג גבי קערות וכוסות כו' שהרי דבר כו' עושאן חדש ר"ל כך דהנה זה מבואר בכ"מ דגמר כלי הוא ע"י הסקה בכבשן עיין ביצה ד' ל"ב וכ"מ. ועיין בתו"כ פ' שמיני דאמר שם דאף דגבי תנור ג"כ הגמר שלו הוא הסקה כמבואר בכלים פ"ה ועיין שבת ד' קכ"ה מ"מ תנור מיד שיסיקנו מיקרי ג"כ נעשה בו מלאכה נמצא דגבי תנור ההיסק עושה בו שתי פעולות חדא דנגמר ועוד דעשה בו מלאכה ופקע ממנו שם חדש אבל בכלי חרס הוה רק גמר מלאכה ומיקרי חדש ועיין תוס' ע"ז ד' ל"ד ע"א וכ"מ ולכך כלי חרס כיון שנעשה כלי ע"י האיסור נאסר והוה כמו עצם איסור משא"כ בתנור דזה הוה ג"כ גדר מלאכה ולכך מהני יוצן וזהו כונת התו"כ פ' שמיני פ' ח' פרק י' תנור שומע אני בין חדש כו' והוה כמו בגד שצבעו ואח"כ מקשה בב"ק משביעית ור"ל במיני צבעונים שמותר לצבוע בהם דלא כרש"י שם ד' ק"א ע"ב ד"ה יש רק דמה דאמר ידלק היינו לאחר הביעור שצריך לבערן וא"כ מוכח דהוה ממש דביעור לא שייך רק בדבר שיש בו ממש כמש"כ ועיין בדברי רבינו פ"ה מהל' שמיטה ה"ט ותירץ משום תהיה. והנה התוס' שבת ד' כ"ה ופסחים ד' כ"ב ע"ב חלקו בין עצים לבשר ותבואה ע"ש ובאמת כך דעיין בפסחים ד' ע"ה דרק של עץ מיקרי גחלים ר"ל כך דכל הדברים כ"ז שלא נעשה אפר עדיין שם הראשון עליהם ועיין נדה ד' כ"ח ע"א דשויא חרוכא וזבחים ד' ק"ו ע"א דהוה מחלוקת גבי ניתך הבשר ועיין במעילה ד' ט' גבי גחלים של מערכה משום דאית ביה ממש וע"ש ברש"י בע"ב ובאמת החילוק הוא כך דגחלת ר"ל של בשר האימורים ויש בו מעילה ומשום דעושין ממנו תרומת הדשן כמש"כ רש"י שם וגחלים ר"ל של עצי המערכה ובהני לא דפקע מהם שם עצים ובזה א"ש מ"ש התוס' יומא ד' כ' ע"א ועיין שם ד' מ"ו ע"ב גבי כיבוי וגם כאן זה החילוק וא"ש ועיין בירושלמי ערלה פ"ג ה"ב גבי גחלים של ערלה שעיממו כו' ור"ל כך דגבי ערלה האיסור הוא רק בקליפין וגחלת שלהם י"ל דיש בהם ממש ואסור אבל גבי כלאי הכרם דהקשין וגם העצים של הגפן אסורים, בהם הגחלים מותרים ומה דמבואר בגמ' ובתוספתא דערלה דגם גבי ערלה הגחלים מותרים מוקי לה בירושלמי כגון שהביא עצים לחים ונגבם בקליפי ערלה אז הגחלים של העצים מותרים ובזה מדוייק לשון רבינו בהל' כ"ד והל' כ"ג והנה עיין מש"כ הר"ן ז"ל בע"ז ס' פ"ג דגבי תבשיל ליכא שבח עצים ובאמת בירושלמי פ"ג דערלה מקשה למ"ד הנאת ערלה בטלה ברוב ר"ל היכא דאין ניכר האיסור בעין וכמו לקמן בהל' כ"ו גבי מעמיד מש"כ רבינו שהרי הדבר האסור כו' הקשה בירושלמי מתבשיל ותירץ דקאי על הקדירות ר"ל כמו הך דביצה ד' ל"ד בקדירות חדשים שמחסמין את הקדירה ע"ש אך באמת כ"כ בהל' שבת פ"ט דמוכח דיש חילוק בין צליה לבישול דגבי צליה האש עושה פעולה בעצם הדבר וכמו הך דנזיר ד' נ' ע"ב כגון דסליק נורא אך זה מהשלהבת לא מהחמימות דהוה מגוף העצים וכמו עצים דמשחן עיין פסחים ד' כ"ז ע"ב וב"ק ד' ק"א ע"ב משא"כ גבי בישול ובזה מדוייק ג"כ לשון רבינו מה דמחלק בין פת לתבשיל דכאן נקט גם כלאי הכרם וכאן נקט רק קליפי ערלה והך דהל' כ"ד גבי קדירה שבישל אותה ר"ל כגון קדירה חדשה וכמו הך דביצה ד' ל"ד הנ"ל ועיין מש"כ הרא"ש בהך דחולין ד' ח' גבי השוחט בסכין של עכו"ם דע"י זה גם הבשר אסור. ועיין בירושלמי מגילה פ"א ה"ט דמחלק שם בין קערה לקדירה דזה רק מכניס לתוכו האוכל וזה מהנין בו את האוכל. ועיין מש"כ רבינו בהל' מלוה ולוה פ"ג ה"ג גבי כלים שעושין בו אוכל נפש ע"ש ומשום דהם מתקנין את האוכל. ועיין בנדרים ד' ל"ג וד' נ"א גבי מעשה קדירה:10השמטה במש"כ אם דבר שנעשה ע"י איזה דברים פנים חדשות אם יש שם הראשון עליו או לא הנה לכאורה זהו מה דאמרינן בחולין ד' ס"ט ע"א כל מכח כו', אך שם כך דשם כל עיקר המין הוא כך אין שם הראשון עליהם משא"כ בדבר דרק ע"י סיבה אין ראיה ועיין מה דס"ל לרבינו לעיל פ"ב הכ"ד דאם נעשה משרץ העוף עוף חייב ג"כ משום שרץ העוף ע"ש וא"כ לפי"ז קשה הא רבינו כאן פ"ג ה"ח ס"ל דכל עוף טמא בשעה שהתחיל להתרקם יש שם שרץ העוף עליו וא"כ לעולם יהא חייב שנים גבי עוף משום שרץ העוף ג"כ וע"כ משום דכיון דכל המין הוא כן ונעשה אח"כ לבריה חדשה פקע שם הראשון והאיסור הוא רק משום דהוה מין טמא וכמו מש"כ שם בהל' י"א וזה ר"ל בהך דתמורה ד' ל"א ועיין מש"כ רבינו בהל' סוכה פ"ה ה"ד גבי פשתן דאין עליה שם גידולי קרקע וזה ג"כ ר"ל הך דב"ק ד' מ"ז גבי אין גובין מביצתה פירשא בעלמא ר"ל כך דהיא דבר המופרש ופנים חדשות ואזלינן בתר השתא ואילו ביצה הזיקה אין שייך לגבות מגופה לכך גם עכשיו אין גובין ממנה דשם הראשון אין עליה משא"כ בולד דאם הזיק עכשיו היה חייב לשלם מגופו וגבי ביצה טמאה וטרפה התם משום קרא דבת היענה כמבואר בחולין ד' ס"ד חזינן דיש שם איסור גם על הביצה: ע"כ השמטה11מי צבע כו'. כן מבואר בירושלמי שם ומשום דסלק את מינו כו' והוה כמו כוס מזוג דע"ז ד' ע"ג ע"ב ועיין במה דס"ל לרבינו בהל' שבת פ"ט הל' י"ד דגבי מים לא שייך צביעה דלא כשיטת הראב"ד ז"ל שם דלא הוה רק גדר תערובות ועיין מש"כ רבינו בפ"ט מהל' פרה הי"ג ופ"ה מהל' ביאת מקדש ה' י"ב אם שייך גבי מים נשתנו ועיין בירושלמי פ"ג דערלה ה"א דמיבעי שם אם צבע דבר שיש בו רוח חיים אם הוה מעשה לאסור ע"ש ועיין מש"כ רבינו בהל' שבת פכ"ב הכ"ג ובגמ' שם ד' צ"ה ועיין תוס' מו"ק ד' ט' ע"ב ד"ה פוקסת ובכורות ד' נ"ח ע"א משום סקרתא:12נטיעה כו', שהדבר חזקה כו'. ר"ל כך דהא הטעם מבואר שם בירושלמי ופ"ט דתרומות דמחובר לא בטל ע"ש והטעם משום דהוא ניכר ועומד בפ"ע וכאן ע"כ אם היה יודעה היה מוציאן והוה ע"כ מתחילת התערובות לא היה יודע היכן היא והוה כמו הך דביצה דף ד' דרסה ואינו יודע באיזה מקום דרסה ד"ה יעלה וה"נ כן:13יין שנתנסך כו'. כ"כ זה לעיל דרבינו ר"ל החילוק רק לענין שלא נעשה כל היין איסור הנאה ולכך אם מצרצור קטן אף ביי"נ יכול למכור חוץ מדמי יין נסך שבו וכן ר"ל בהל' ל' ועיין בירושלמי כאן פ"ה דגבי יין לתבשיל גם רשב"ג מודה דלא ימכר והטעם משום דהוא מתקן את התבשיל וכמו גבי כבשים במקום שידוע שנתן לתוכו יין לדידן דפסקינן כחזקיה בע"ז דף ל"ח ע"ב וכן מבואר בירושלמי פ"ב דע"ז שם ועיין בר"ן בזה דלא כתב כן וע"ש בפ"ה וכעין זה ס"ל לרבינו בהל' מקואות פ"ד אך שם להיפך דאם השאובים ירדו למקוה פחות ממ' סאה נפסלים כולם ואם הכשרים נפלו לתוך השאובים אז פסול אבל כל המים לא נעשה שאובים וכן מדוייק לשון רבינו פ"ה ה"א וה"ד ע"ש וכן הדין לענין טומאת משקין כמבואר בדברי רבינו פ"ב מהל' טומאת אוכלים ה' כ"ו ע"ש ועיין בתוספתא בפ"ד דטהרות דפליגי בזה ר"ש ורבנן גבי זב ששתה מן הכוס אם הרוק בטל אם לא ע"ש ועיין בירושלמי תרומות פי"א ה"ב גבי הך דאמר שם דר"מ וראב"י אמרו דבר אחד גבי ציר טהור שנפלו לתוכו משקין טמאים וכ"כ בזה:14בין שהיה חדש כו'. עיין מש"כ רבינו בהל' נדרים פ"ט ה' י"ד גבי נודר מן הענבים ע"ש ועיין ביומא ד' ע"ו ע"ב גבי תירוש ועיין בהך דב"מ ד' צ"א ע"ב גבי עושה במין זה לא יאכל במין אחר. ועיין בירושלמי ספ"ו דתרומות אם אכל תרומת ענבים בשוגג אם מותר לשלם יין ע"ש ובאמת לפי מש"כ התוס' בנזיר ד' ל"ח ע"ב לחלק בין יין תוך מ' לתוך ג' י"ל דבזה גם רבא מודה דהוה כמין אחד עם ענבים ועיין תוס' ע"ז ד' נ"ו ע"ב ד"ה אבל ובזה א"ש דמיירי בחדש ממש:15נפל על גבו כו'. לפי הנראה היה לו גירסא אחרת במשנה ואינו מחלק בין יבשים ללחים גם י"ל משום דיכול ליבשם אף זה תליא בהשביח ולבסוף פגם ואנן קי"ל דאסור ועיין בתוספתא תרומות פ"ח דגרס גירסא אחרת דגבי תמרים היין נותן טעם לפגם ע"ש:16ולמה אין בודקין כו'. עיין בהשגות, ועיין בהך דפסחים ד' מ' ע"א ודף מ"ח ע"א ע"ש וכ"כ בזה טעם רבינו ועיין בירושלמי דמאי פ"א ה"א גבי ר"י הוה אכל בישרא ומתקן משום משקה שיש בו ואף דלא גזרו על תערובות דמאי ובירושלמי פ"ז דפסחים גבי תרנגולת שבישלה בשמן שרפה. ועיין ע"ז ד' ל"ח ע"ב דבשר בשמן הוה נותן טעם לפגם וע"כ כמש"כ רבינו:
