1מין שיש בו מדברים כו'. עיין בתוספתא כאן פ"א דמבואר שם לכאורה להיפך וצ"ל דט"ס שם רק גבי ערוד משום דהוא מין חיה וזהו ערוד וכמבואר בכ"מ וכן גבי כלב כופרי מוכח בירושלמי כאן פ"א דרק משום שהוא חי' אף לר"מ אז הוה כלאים אף שהוא משונה כמש"כ רש"י ב"ק דף פ' ע"א ע"ש והוה כמו הך דב"ק דף נ"ה גבי גמלי פרסאה וחזיר עם חזיר הבר דמבואר בתוספתא דהוה כלאים ועיין חולין דף קכ"ב ע"א דהוה משונה צ"ל ג"כ משום דזה בר וזה אינו בר ולא משום השינוי בלבד ועיין מש"כ רבינו כאן בפיהמ"ש גבי כלב במחלוקת דר"מ ורבנן דנ"מ לענין מכר וכמבואר בתוספתא כאן ולא קאמר דנ"מ ג"כ לענין שיהא כלאים עם כלב כופרי וכמבואר בירושלמי פ"א דכלאים הנ"ל וע"כ צ"ל דס"ל דאף אם נימא דכלב לא הוה מין בהמה מ"מ כיון שהוא משונה הוה כלאים אך י"ל דזה תליא במש"כ לעיל בפ"א אם השינוי עושה את הדבר להיות נחשב לשני מינים או לא:2והכוי. כלאים כו'. עיין מש"כ רבינו בפ"א מהל' מאא"ס דמבואר שם דבא מין החיה ובהמה ולקמן בהלכות ביכורים פ"ט ה"ה מבואר להיפך ע"ש בכ"מ ועיין בפיהמ"ש לרבינו במסכת בכורים דס"ל ג"כ דבא מין חיה ובהמה ובמש"כ רבינו בהל' נזירות פ"ב הי"א ובפיהמ"ש שם ובכ"מ בזה ובירושלמי ביכורים פ"ב אמר שם דהמחלוקת היא אם הוא ספק במין מה הוא או שבא ע"י סיבה ועיין מש"כ רבינו בהל' תרומות פ"ז הי"ו גבי אנדרוגניס דמחלק בין אם נבעל לפסול שאינו אנדרוגנוס לנבעל לאנדרוגנוס ובמש"כ בהל' איסורי מזבח פ"ג ה"ג דהוה כמו מין אחר לגבי קדשים ולכך מבואר בתמורה דף כ"ד ע"ב ודף י"א דלא חל עלייהו קדושה כלל אף אם הם ולדות קדשים ועיין תוס' זבחים דף קי"ד ע"א. אך נראה דהא דאמרינן בתמורה דזה רק למ"ד ולדי קדשים בהויתן הם קדושים זה רק לשמואל דס"ל בתמורה דף י"ז ע"א דאף אם מקדיש את הטרפה מ"מ חל עלי' קדושה למות וה"נ אף דכשיולד יהי' טומטום ואנדרוגנוס וזהו מין אחר מ"מ חל עליו קדושה כשהוא במעי אמו ועי' במש"כ התוס' זבחים דף קי"ד דקלוט לר"ש לא חל עליו קדושה במעי אמו ואף דלר"ש כ"ז שהוא במעי אמו מותר מ"מ לכשיולד יהי' עליו שם בהמה טמאה לכך לא חל עליו מעיקרא וזהו כונת הגמ' בתמורה דף י"ז ע"א כבהמה טמאה ור"ל כה"ג. והנה בהלכות עדות לא ס"ל לרבינו דטומטום ואנדרוגנוס הוה כמו דבר בפ"ע ע"ש בפ"ט ה"ג רק דס"ל דאין ב"ד יכולין לקבלו כיון דלא הוה רק ספק וב"ד אין יכולין לפסוק ולישב על ספק וכעין מש"כ הראב"ד ז"ל בהלכות גנבה פ"ב הלכה י"ב דגבי ספק לא שייך פסק ב"ד ועי' מש"כ התוס' כתובות דף י"א ע"א ד"ה אביי שכ' שם דמן הדין לית לה קנס מחמת חשש שמא תמחה ור"ל ג"כ דאין ב"ד יכולין לפסוק וכמש"כ התוס' ב"ב דף קי"ד ע"א ד"ה ניחוש ורשב"ם שם ושם דף קי"ג ע"ב ברשב"ם ד"ה רצו וכ"מ בזה ואף דבירושלמי ספי"א דיבמות אמרינן דב"ד יכולין לקבל ספק לעדות גבי נתערב י"ל דשם הוה כמו דאמרינן בגיטין דף מ"ב ע"ב דאי אתא אלי' ר"ל דהדבר יתברר למפרע ועיין תוס' יבמות דף ל"ה ודף ס"ז ודף צ"ט ע"ב וכ"מ ובכורות דף ל"ד ע"א גבי תרומה תלוי' משא"כ בטומטום ס"ל דלכשיקרע מכאן ולהבא הוה זכר ולא למפרע וכמו דמוכח מהך דב"ב דף קכ"ז ע"א ובחגיגה דף ד' ע"א ובירושלמי שם לגבי ראי' וכ"כ בזה במ"א. ומ"מ לא מיקרי מין בפ"ע צ"ל כמו דאמרינן ביבמות דף פ"ג ע"ב דלר"א אף דס"ל דזכר הוא מ"מ מדמה להו ע"ש דף מ"ב ע"א בתוס' ד"ה ואתא ודף נ"ז ע"א גבי מעשר בהמה ע"ש ברש"י דגרס שם בר"י דלא כגירסא דילן וביבמות דף ק' ע"א וצ"ל כך דכיון דזה הוה שינוי בבריאה ס"ל לרבינו ז"ל דזה דומה לנדמה וגבי נדמה בבכור אם יש בו מקצת סימנים דומה לאמו הוה בכור ובקדשים לא קדוש כלל כמבואר ב"ק דף ע"ח ובבכורות דף י"ב ע"א ומש"כ שם רש"י ד"ה קמ"ל דהטעם משום בעל מום לאו דוקא דהא במעשר בהמה קדוש גם בעל מום וכן בתמורה ועיין תוס' בכורות דף מ"א ע"ב ותמורה דף כ"ד ע"ב וה"ה לטומטום. אך לר"ש דס"ל גבי נדמה דרק אם ראשו ורובו דומה לאמו אז הוה בכור וא"כ גבי טומטום כיון דהוא משונה לא הוה כמו ראשו ורובו דומה לאמו. והך דבכורות דף מ"א ע"ב קאי גם לר"ש ע"ש לכך מקשה שפיר מקדשים וא"כ לפי"ז טומטום ואנדרוגנוס לדברי רבינו יסבור כמ"ד דאינו נכנס לדיר להתעשר ומלשון רבינו פ"ו מהל' בכורות הי"ד לא משמע כן. והנה באמת רבינו השמיט גם נדמה ע"ש בתוס' בכורות דף נ"ז ע"א וכן לענין הך דין דבכורות דף מ"ב ותמורה דף י"ז גבי לא קדושין ולא מקדישין לא חשיב שם נדמה ומדברי הגמרא בבכורות שם משמע לכאורה דשפיר חל תמורה עליהם מדלא תירץ שם דגם נדמה כן וזה אין לומר משום דבכלאים לא נהגי בכור כמבואר ב"ק דף ע"ח ובנדמה נהגי אם דומה קצת לאמו דהרי יתום דנהגי בבכורה כמבואר בחולין דף קל"ו ע"ב וכן טריפה כמבואר שם ובמנחות דף ו' ומ"מ לא שייך בתמורה כמבואר בבכורות דף מ"ב וכן יהיה נ"מ גבי בכור טריפה אם ממרין בו די"ל רק גבי קדשים דאין עליו קדושה כלל כיון דנעשה טריפה משא"כ בבכור דלא גרע מנופל אף דלא חל רק לאחר לידה עיין בכורות דף ג' ותוס' חולין דף ע"ז ע"ב דילפי שם גם קדשים מבכור ובאמת לא דמי דלא עדיפי מטריפה ועיין מש"כ רבינו בהלכות תמורה פ"ד ה"ח ע"ש ועיין תוספות זבחים דף פ"ד ע"ב ודף קי"ד ע"א ובאמת לפי המבואר בחולין דף ס"ט ע"ב דלכך תמורה לא נהגי באברים ועוברים משום דאתקש למעשר בהמה דבעינן העברה וא"כ לפי"ז גם טריפה ממעט מטעם זה. והנה עיין במכילתא פ' בא מבואר שם דב"ע ס"ל דאינו נוהג יתום בבכור ועיין בספרי פ' ראה פסקא ע"ז ממעט ב"ע יתום ממעשר בהמה מקרא דרק ע"ש ובמכילתא שם אמר דיתום שפיר קרב לגבי מזבח והוא תמוה דהרי מבואר להדיא בכ"מ להיפך ודוחק לומר דהמכילתא קאי איוצא דופן וכמ"ד בבכורות דף נ"ז ע"ב דבקדשים קדוש ובאמת נראה דאף למ"ד כה"ג לא קדוש רק לרעות ולא לקרב ואף דמהך דנדה דף מ"א לכאורה לא משמע כן י"ל דס"ל דאם עכ"פ קדוש לרעות מיקרי פסולו בקודש ומה דלא מוקי בנדה שם הני תרי קראי למעוטי דגם לא חייל עלייהו קדושת תמורה צ"ל דזה רק לדידן אז מיקרי יוצא דופן פסול הגוף כמבואר בתמורה שם ובמנחות דף ו' משא"כ אליבא דר"ש אף דפסול בקדשים ועיין ברש"י נדה שם ד"ה נדמה דמשמע דאם לא חל קדושה כלל אז ירדו וא"צ קרא למעט וצ"ל דרש"י לא קאי ארובע ונרבע ושאר דברים רק אכלאים ונדמה דהא הני שפיר חל עלייהו קדושת הגוף כמבואר בתמורה דף כ"ח ע"ב ובתוספ' פ"ד דמכות ופ"ב דתמורה ועיין בדברי רבינו פ"ג מהל' איסורי מזבח ה"ז דכ' שם דאין לוקין עליהם כלל ובאמת בתוספ' מכות פ"ד ותמורה פ"ב מבואר דיש עליהם לאו. אך באמת כך דהא לפי המבואר בחולין דף ל"ח ע"ב דבעינן חיותא בסוף לידה ור"ל דאם הוציא ראשו בשעה שהיתה חי ואח"כ שחטה או מתה אף דהוה לידה גמורה כמבואר בחולין דף ס"ח ודף ס"ט ע"ש בע"ב מ"מ י"ל דבעי דגם שאר האברים יוצאו בשעה שיש בה חיות וזה תליא אם מה דאמרינן דיצא ראשו או רובו הרי הוא כילוד היינו דזה הוה לידה או הוה כמו ששאר האברים כבר יצאו ועיין חולין דף ס"ח ע"ב גבי מחותך ובכורות דף מ"ו ע"ב וכ"מ ואף דהקדושה חלה אף על האברים שבפנים מ"מ שפיר ממעט מחמת יתום דשאר האברים נולדו לאחר מיתה ולא עדיף מולדי קדשים דאף אם נימא דממעי אמן הם קדושים מ"מ פקע מהם קדושת הגוף אם נעשה יתום כמבואר בכורות דף מ"ב ע"א. אך אם נימא דהוה שאר אברים כילודים אז לא הוה יתום וזהו ג"כ כונת הראב"ד ז"ל בהל' איסורי מזבח פ"ג ה"י דהשיג שם דלמה לא חשיב יתום ובאמת שם בה"ד ובהל' בכורות פ"ו הי"ד חשיב שם אך כונתו כך דלמה לא חשיב לה ברישא שם דהוה כמקדיש עצים ואבנים וכן לא חשיב לה רבינו בהל' תמורה פ"ד ה"ח בהני דיפדו וליכא למימר דהוו בכלל יוצא דופן דהא בבכורות דף מ"ב הנ"ל חשיב לה למילתא אחריתי. ובאמת זה תליא בהך דחולין דף ס"ט ע"ב גבי למפרע או מכאן ולהבא ובזה א"ש הך דבכורות דף י"ד ע"א גבי אם קדם מום עובר להקדשן דחל עליהם קדושת הגוף וא"כ אמאי לא אמר שם דף ל"ט ע"א גבי הך בעייא דפנחס אם למפרע הוה מום או מכאן ולהבא אמאי לא קאמר דנ"מ אם הקדישה קודם אם חל עלי' קדושת הגוף אם נימא דמכאן ולהבא וצ"ל דבאמת קשה למאי דמבואר בכ"מ ביומא דף ס"ד ובמעילה דף י"ב ובזבחים דף קי"ד דמחוסר זמן לא חל הקדש אף דיעבד ומ"ש מבעל מום עובר וצ"ל דבעל מום עובר אח"כ כשנתרפא איגלאי מילתא למפרע דלא הוה מום משא"כ במחוסר זמן דרק מכאן ולהבא וכעין זה מחלקים תוס' בכורות דף ל"ח ע"ב וא"כ לפי"ז גבי הך דפנחס אף אם נימא דהמום נעשה מכאן ולהבא מ"מ לענין זה אמרינן שפיר דגם למפרע היה עליו המום לענין זה דלא חל עליו ההקדש. וה"נ גבי גמר לידה יהיה נ"מ אם חל שם יתום על האברים שיצאו אח"כ אך י"ל דלזה מהני הפירכוס שלה דיש עליה שם חי וכמו דאמרינן בחולין דף קכ"א ע"ב גבי מצלת על הבלועים וזה ר"ל הגמ' חולין דף ל"ח ע"ב דיליף מזה פירכוס ור"ל דלא נימא דהוה כזנב הלטאה דלא מיקרי חי כמבואר ב"ב דף קמ"ב. וגם גבי שחיטה המבואר בבכורות דף נ"ז לכאורה כיון דשחיטת אמו מטהרתו לדידן הא הוה כבישרא בדיקולא ולמה לי קרא למעט כמבואר בחולין דף ע"ד ע"ב אך לפי מש"כ א"ש דמיירי שכבר יצא ראשו. וכן הא האבר שיצא קודם שחיטה אסור כמבואר בחולין דף ס"ט וא"כ א"א לחול עליו קדושת הגוף כמו גבי טריפה ועיין תמורה דף י"ז וגם אסור משום משקה ישראל ועיין זבחים דף כ"ו אך גבי בכור לא איכפת לן דחל גם על טריפה כמבואר חולין דף קל"ו ע"ב ומנחות דף ו' וכן פסק רבינו בהל' בכורות פ"א וכן גבי מעשר בהמה י"ל דיכול לחתוך האבר שנאסר כיון דגם בעל מום נכנס להתעשר וכמו בהך דזבחים דף כ"ו ע"ש ובזה א"ש מה דבמשנה נקט גבי מעשר בהמה הך דין דנשחטה לא במקום אחר וכן מה דרבינו משנה הלשון בפ"ג מהל' איסורי מזבח ה"ד ובהל' בכורות פ"ו ה' י"ד ע"ש אך לפי מש"כ דמיירי שהראש הוציא קודם רק לענין שאר אברים א"ש דלזה מהני שפיר הפירכוס וכן להך דבכורות דף נ"ז ע"ב דאם שלח שלה קיים מהני זה רק לשאר אברים ולכך גבי שאר דברים כמו גבי חלב שחוטה לא מצינו שיהא השלח מועיל. והנה באמת נראה דהמכילתא ס"ל דזה נ"מ בין בכור לשאר ולדות קדשים דגבי קדשים כיון דחזינן דאם יש בו מקצת שינוי באברים שוב לא חל עליו קדושה א"כ ע"כ כיון דאמרינן דתיכף שיצא ראשו או רובו הוה כילוד ע"כ ר"ל דגם האברים שבפנים הוה כילודים דאל"כ לא חל עליהם קדושה כלל דהוה כמו נדמה משא"כ גבי בכור דאף אם יש בו מקצת סימנים דומה לאמו חל עליו קדושת בכורה וגם י"ל כמו דאמרינן בחולין דף ס"ט ע"ב דגבי מעשר בהמה אינה באברים ועוברים משום דבעינן יעבור תחת השבט ע"ש ברש"י ובכורות דף נ"ו ע"א ותמורה דף כ"ב גבי חציו מעשר ע"ש בדברי רבינו פ"ג דהל' תמורה ה"ג ובדברי הר"א ז"ל בהשגות ובתמורה דף י"ג ע"א דמקשינין תמורה למעשר וכיון דבהם לא מהני אברים ה"ה גבי בכור ולכך יליף לה במכילתא שם מקרא דוהעברת. והנה לפי המבואר בדברי רבינו בהל' מטמא מו"מ פ"א ה"ז דאנדרוגנוס עצמו אם נגע בלובן ואודם שלו חייב על ביאת מקדש צ"ל כך דהנה בתוספ' כלים הובא בר"ש פ"ה מי"א דכלים פליגי תנאי בדבר שיש בו שני דברים ושני שמות אם הדינים שכל שם ושם מעורב בשניהם או רק בכל דבר בפ"ע דפליגי שם גבי תנור של מתכות שעשה לו טפילה של טיט דיש עליו ב' השמות אם היכא דשניהם א"א שיהי' כגון אם קיבל טומאה מגבו והטומאה שבו מחמת כלי מתכות אם מטמא מאוירו בגדר כלי חרס ופליגי בזה ור"ל כך דבכל דבר שיש בו שני שמות אם בכל שם ושם יש בו שני הכחות של השני השמות מעורבין או כל אחד ואחד בפ"ע וכן בהך דעירובין דף ל"ג ע"א גבי בתי החצרים שיש בהם שני הכחות שבשדות ושבבתים אם גם בב"א או רק נפרדים וכן פליגי כה"ג רש"י ותוס' במכות דף כ' ע"א גבי אילן שעומד בפנים מן החומה ונופו נוטה לחוץ אם לא הכניס המעש"ש רק עד שם ואכלו שם אם לוקין עליו דממ"נ אם הוא ירושלים יכול לאכול ואם לאו הא אין לוקין עליו ע"ש ועיין תוס' חולין דף ס"ח ע"ב ד"ה אבל ומכות דף י"ח ע"א ראי' דאם נכנסו לפנים ויצאו לא נפסלו דאל"כ לא משכחת מלקות ע"ש ואם איתא הא משכחת לה כה"ג דבפנים עדיין לא הי' ומ"מ לוקה דעיין תוס' נדה דף מ"א ע"ב ד"ה וסבר גבי פולטת דרק אם הי' בפנים ויצא לחוץ זה גורם הדבר ע"ש ושבועות דף ט"ו ע"ב גבי פנימית וחצונה דנשרפת רק אם נתקדשה ותוס' מנחות דף מ"ו ולקמן בפ"א מהל' פסוהמ"ק אבאר זה. ועיין בדברי רבינו בהל' רוצח פ"ח הי"א דמבואר שם כך דבתר נוף אזלינן בודאי ובתר עיקר רק לחומרא ונ"מ דאם נופו בפנים ועיקרו בחוץ והרוצח עומד בעיקרו אם הרגו גואל הדם נהרג עליו אבל אם נופו בחוץ ועיקרו בפנים והרוצח בנוף נהי דאסור להרגו מ"מ אם הרגו אינו נהרג עליו וכן נ"מ לגבי מעש"ש לענין מלקות ובזה א"ש קושית התוס' במכות דף י"ב ע"ב ע"ש. וכן נ"מ למה דמבואר בשבת דף ט"ו ע"ב בתוס' ד"ה וחכמים דר"מ ס"ל דהוה ככלי מתכות ומהני טבילה אם לאחר טבילה נשאר עליו עכ"פ טומאה דרבנן מחמת כלי זכוכית היכא דנטמא מגבו וכן שם דף כ"ב ע"א בד"ה סוכה דמשמע שם דאם נפל בחוה"מ ג"כ אסור אף דממ"נ לשני הטעמים שרי וכן להך דמו"ק דף כ"א גבי תפילין באבל ביום שני ובאו פנים חדשות אם חולץ ע"ש ובירוש' בזה ובהך דיבמות דף י"א ע"א גבי צרת סוטה בתוס' ד"ה ר"ש ושם דף י"ט ע"ב ד"ה ר"ש ובירוש' שם פ"ב ה"ב מה דמקשה שם דצד שקנה מותר בצרה וצד שלא קנה ג"כ מותר ואמר דאין ממ"נ בעריות וכן מבואר בירוש' פ"ג דקדושין גבי שני אחים שקידשו ומת אחד מהם אם יכול ליבמה וזה ג"כ כונת הגמ' ב"ב דף קנ"א ע"ב גבי מתנת שכ"מ במקצת ע"ש בתוס' ד"ה מתה אך רבא ס"ל כך דאף דיש בה שני הכוחות אך לא בב"א דאם מת אז קנה מחמת מתנת שכ"מ אף בלא קנין ואם קנו מידו אז אם עמד אינו חוזר אבל לא השני הכחות בב"א וא"ש קושית התוס' וכן גבי הך דשם גבי מתנת שכ"מ שכתוב בה קנין למ"ד דיש בו שני הכחות מ"מ אם אמר הלואתי לפלוני אם עמד חוזר דבו לא שייך קנין ועיין ברשב"ם שם דף קנ"א ע"א ד"ה הני לעמרם דכ' שם דמיירי בקנין ומוכח דס"ל דשטר לא מיקני בחליפין עיין תוס' שם דף ע"ז ע"א וב"ק דף י"ד ע"ב וכ"מ ומ"מ לגבי מתנת שכ"מ במקצת מהני הקנין ולא אמרינן ממ"נ. וע"ש דף קמ"ז ע"ב במה דאמר שם שאם נתנו במתנת ש"מ. וכן ר"ל הירוש' דיבמות פי"א סה"ד דאמר שם נעשה צד שנשתחררה בצד שלא נשתחררה ר"ל דהירוש' ס"ל שם דמה דמבואר בסנהדרין דף נ"ח ע"ב דעבד מותר באמו ובבתו ר"ל דיש בו שני השמות דנכרי וישראל זה רק הני שנולדו בעבדות ועיין רש"י ב"ק דף פ"ח ע"א ד"ה יצא דדייק שם באחותו ואשת אחיו כו' אבל מה שהי' לו קודם שנעשה עבד בזה ס"ל דאסור ואף בהני דב"נ שרי דמעורב בו צד הגיורת בצד שאינו גיורת בב"א ולא אמרינן דלשרי בבתו ממ"נ ועיין רש"י חולין דף קי"ד ע"ב וכ"כ בזה בח"א וכעין זה הוה מחלוקת בירוש' תרומות פ"ב ופ"ד ה"א גבי אם הפריש מקצת תרומות מב' כריים אם יכול להפריש אח"כ מזה על זה ע"ש והנה תוס' ב"ב דף י"ג ע"א מחלקים בין חציו עבד לפרד דזה נעשה מין בפ"ע וזה מעורב בו שני כחות נפרדים ועיין מש"כ הראב"ד ז"ל בהשגות בהל' שופר גבי אנדרוגנוס וכן במה דס"ל לרש"י ביבמות דף מ"ה ע"ב גבי חציו עבד וחציו בן חורין הבא על א"א דהולד אין לו תקנה מוכח מדברי רש"י דרק בבת ישראל אבל לקח ממזרת או ולד כמוה מותר ודלא כמש"כ רבינו בהל' אס"ב פט"ו ה"ה ע"ש אך י"ל דרש"י ז"ל לשיטתי' אזיל דגם גר שנשא ישראלית הולד מותר בממזרת עיין יבמות דף נ"ז וקדושין דף ע"ד ורבינו לא ס"ל כן וכ"כ בזה בח"א. וכן ס"ל לרש"י שם דף מ"ה ע"א דאף דס"ל דגוי הבא על בת ישראל הולד צריך גירות מ"מ ס"ל דאסור בממזרת וגרע מגר שנשא בת ישראל ואף דמהך דקדושין דף ע"ה ע"ב לא משמע כן ע"ש בתוס' והטעם משום דס"ל דזה הוה כמו שני דברים נפרדים ולא נעשה מין בפ"ע ועיין בירוש' פ"א דביכורים ה"ד גבי גוי הבא על בת ישראל אם הולד יכול לומר אלהי אבותינו ובירוש' פי"א דיבמות ה"ב אמר שם דמעוברת שנתגיירה ס"ל ריה"ג דבנה חייב על קללתה והוה כישראל משא"כ אם הורתו ולידתו בקדושה ומ"מ הוא גר והיכי משכחת לה ע"כ בגוי הבא על בת ישראל גם ריה"ג מודה דפטור על קללתה דמעורב בו ג"כ צד גוי ולכך ס"ל לרש"י ז"ל ביבמות דף מ"ו ע"ב ועיין תוס' שבת דף קנ"ד ע"א דגוי הבא על בת ישראל הולד כשר לדון ע"ש ועיין תוס' חולין דף קל"ב ע"א גבי מתנות מה דמחלקים היכא דצד הפטור מעורב בצד החיוב והיכא שהצד החיוב שלו הוא חייב רק שיש בו צד שהוא פטור ושם דף ע"ט ע"ב וכן נ"מ לגבי כוי אם נימא דהוא מן חי' ובהמה אם חייב עליו ד' וה' להך דב"ק דף ע"ב ע"א דבעינן וטבחו כולו אך י"ל דצד בהמה שבו נטבח כולו באיסור ובתוספ' ב"ק פ"ז אמר שם דפטור ובתוס' שם דף מ' ע"א גבי כופר וכן בהך דגיטין דף מ"ג ע"א הובא בדברי רבינו פי"א מהל' נזקי ממון גבי המית חציו עבד וחציו בן חורין דנותן חצי קנס לרבו והוא תימה לכאורה מה שייך חצי קנס הא תורה שמתה דמי עבד ל' שקלי' ומאי נ"מ כיון דהשור הרג כל עבדות שבו ולגבי כופר י"ל דאתיא כמ"ד כופר דמי ניזק ועיין מש"כ התוס' ב"ק דף מ' ע"א ד"ה כופר שלם ע"ש וכן בהך דמבואר ב"ק דף צ' והובא בדברי רבינו בהל' עבדים פ"ה הט"ו גבי חציו עבד וחציו בן חורין דאינו יוצא בראשי אברים י"ל הטעם ג"כ דלא חבל בו אבר שלם ועיין במש"כ רבינו בהל' ק"פ פ"ב הי"ג דלמשנה אחרונה חציו עבד וחציו בן חורין אינו אוכל כלל ק"פ. והנה במחוסר גט שחרור כמו ראשי אברים שאינם חוזרים מבואר בירוש' פ"ד דגיטין דאין רבו מעכבו מלאכול בפסח וצ"ל דכיון דזה רק תקנת חכמים כ"ז שלא עמד בב"ד אין עליו שם מחוסר גט שחרור ועיין תוס' גיטין דף מ"ב ע"א ד"ה יום ולא דמי ליוצא בראשי אברים אף דגם זה צריך ב"ד לפסוק ועיין ב"ק דף ע"ד ע"ב מה דמקשה שם ואימא סימא את עינו והפיל את שינו ר"ל ג"כ קודם גמר דין וכמ"ש התוס' שם דף ל"ג ע"ב בד"ה א"ב ותוס' כתובות דף מ"ב ע"א ד"ה הפלת משא"כ היכא דלא הוה רק תקנת חכמים כ"ז שלא פסקו לו לא ועיין תוס' ב"ב דף ק"מ ע"א ד"ה יתומים וביבמות דף ס"ז ע"ב ואף דבגיטין דף מ"ב ע"ב מדמה להו להדדי צ"ל דס"ל דמיירי לאחר הפסק ועיין מה דס"ל לרבינו בפ"ח מהל' עבדים ה"א גבי קנס דרבנן דלא נהג בבבל ובדברי הרי"ף שם ומ"ש הרי"ף ז"ל בב"ק דף צ"ו גבי האי גזלן עתיקא ולכך גבי קטן ג"כ לא קנסינן כה"ג כמבואר גיטין דף מ' ע"א ועיין תוס' כתובות דף נ"ז ע"ב ד"ה אי דמשמע שם דקנס שייך גם בקטנים ושם דף ק"ט ע"א בד"א בגדולה כו' עכ"פ היכא דצריך לפסוק דין גבי דרבנן כ"ז שלא נפסק לא. והנה בהל' חגיגה פ"ב ה"א שם פסק ג"כ כך דפטור מן הראי' בחציו עבד ושם במחוסר גט שחרור כגון יוצא בראשי אברים אם חייב בראי' ועיין תוס' ערכין דף ב' ע"ב ד"ה כמשנה ראשונה אך י"ל דנ"מ במה דפליגא התוס' ורבינו אם הטבילה של אחר שחרור מעכבת או לא דאם נימא דמעכב לגירות כשיטת התוס' ביבמות דף מ"ז ע"ב אז פטור מן הראי' והוה כאשה משא"כ גבי חציו בן חורין דמיירי שכבר טבל וכן יהי' נ"מ לגבי עדות ועיין מ"ש רבינו בהל' עדות פ"ט ה"ו משא"כ לגבי פסח דאשה חייבת בפסח ורק עבד אף דחייב לאכול פסח כיון דאין נפשו קנויה לו שוב אם יאכל בפ"ע בגדר מינוי הוה כמו אוכל בשני מקומות כיון דהוא בטל אצל רבו ואף דמבואר בפסחים דף פ"ח ע"ב דהיכא דהוה תקנה לרבו יכול העבד לעשות ק"פ בפ"ע הנה כך דהנה מבואר בירוש' ספ"ז דפסחים דיחיד אף למ"ד דפסח נאכל בשני חבורות מ"מ יחיד לא דהוא בטל לרבים והוה כאוכל בשני מקומות ולמ"ד דאין נאכל בשני חבורות רק נאכל בשני מקומות אז אם נימא דיחיד לא הוה בגדר חבורה אז מותר אך זה תליא אם נימא דאין שוחטין הפסח על היחיד מה"ת אבל אם שוחטין הפסח על היחיד אז אף יחיד הוה כמו שני חבורות ועיין פסחים דף צ"א ע"ב דר"ש ס"ל דשוחטין ולכך לדידיה מבואר בירוש' פסחים ספ"ז גבי שמש אמר שם ואם לאו נותן לו חלקו ובגמ' דילן דף פ"ו ודף פ"ט ע"ב דאמר שם דקאי לר"י לא נקט זה משום דכיון דס"ל לר"י דאין שוחטין הפסח על היחיד אין עליו שם חבורה והוה כאוכל בשני מקומות ובזה א"ש הך דפסחים דף פ"ט ע"ב דלמשנה נקט רק הממנה אחר עמו משום דאז שפיר הוה חבורה והברייתא דאף אם הי' ידיו של אחד מהם יפות אתיא כמ"ד דיחיד הוה חבורה ולכך כ' רבינו בסוף פ"ב מהל' ק"פ דאם אינו זולל אינו רשאי ליחלק משום דהוא ס"ל בריש פ"ב דמשתדלין לכתחילה שלא יהי' אחד בפסח ע"ש ועיין רש"י פסחים דף פ"ו ע"א ד"ה והכלה וצ"ל דס"ל דאתיא כמ"ד דשוחטין הפסח על היחיד וגם על האשה ע"ש דף צ"א והתוס' לא ס"ל כן שם בע"ב ועיין קדושין דף ע"ג ע"ב אם מהדר אפיה אם הוה כשני מקומות וסוטה דף ל"ט ע"א כמהדר אפי' בציבורא כו' משום דאסור להוסיף על ברכת כהנים כמבואר ר"ה דף כ"ח וכ"מ. אך זה רק גבי אשה דיש עליה שם בפ"ע ואף בפסח שני דהיא טפלה כמבואר בפסחים דף צ"א ע"ב ולפי מה דמבואר בדברי רבינו בהל' ק"פ פ"ה ה"ח מוכח כך דהא דפסח שני רשות בנשים רק אם לא עשאו את הראשון בשוגג אבל אם לא עשו במזיד אז מחויבות לעשות פסח שני אך נ"מ דזה לא הוה בגדר מצוה בפ"ע רק בגדר תיקון עיין דף צ"ג ע"א ולכך ס"ל דפסח שלהם לא דחי שבת כיון דהוה רק בגדר תשלומין עיין תוס' יומא דף נ"א ע"א וגם זה משמע דנהי שיש על הנשים חובה לעשות פסח וחייבות כרת כמבואר בגמ' דף צ"ג וכ"מ מ"מ זה לא הוה רק חובה ולא מצוה ויכולות להפקיע את עצמן מזה אף היכא דחל עליו חובת הפסח דגבי אנשים לא כמבואר בזבחים דף ק' ע"א ועיין סוכה דף כ"ה ע"ב דלא מטא זמן אך זה רק משום מצוה וזהו החילוק שבכל מקום בין חובה למצוה ועיין תוס' שבת דף כ"ה ע"ב גבי הדלקת נר ועיין סוטה דף ג'. אם כן לפי זה נשים שפיר יכולות לפטור עצמן בערב פסח מפסח ובזה א"ש התוספ' דאהלות הובא בדברי התוס' כתובות דף ה' דאחד מת בע"פ וקברו אותו הנשים ולא האנשים ומיירי כה"ג ובזה א"ש מה דמבואר בירוש' פסחים פ"ח פסחו של נשים ועבדים רשות ודוחות את השבת ובגמ' דידן דף צ"א ע"ב מקשה שם על זה אך כונת הירוש' דלא הוה מצוה ויכולות לפטור מזה כגון לטמא עצמן וכה"ג ועיין מנחות דף צ"ט ע"ב גבי דברי תורה לא יהי' עליך חובה ואי אתה רשאי כו' ר"ל דהוה מצוה ולא חובה ושוב אסור לעשות פעולה לפטור מזה כעין הך דנדרים דף ח' ע"א אי בעי פטר נפשי' וזה ג"כ כונת הגמ' שם דף פ"א ע"א שלא ברכו בתורה תחילה כו' ר"ל משום דס"ל דהוה חובה וא"צ לברך כמ"ש תוס' שבת הנ"ל ויכול לפטור עצמו וכן הוא הך דגיטין דף מ"א דנקט שם הך לשבת ולא פרו ורבו משום דזה הוה חובה והיכא דאנוס פטור וזה הוה מצוה. ולענין פסח שני גבי אשה דהוה רק תשלומין ולכך אף דמבואר ביומא דף נ"א דלכ"ע פסח שני שוחטין על היחיד מן הדין רק בגדר מצוה צריך חבורה כמבואר פסחים דף צ"ה ועיין תוס' זבחים דף קי"ח ע"א מ"מ גבי נשים לא שוחטין עלי' בפ"ע כמבואר בגמ' שם ובדברי רבינו פ"ב ה"ד ופ"ה ה"ח ולכך לא דחי שבת בנשים בפ"ע ועיין יומא דף נ' ע"א דבעי דוקא זמן קבוע וזה לא הוה זמן קבוע ועיין בירוש' סוף חלה וכ"מ דאמר דלכך החזירו את יוסף הכהן שלא יקבע הדבר חובה ובתוספ' פ"ח דפסחים ולכאורה קשה הא באמת הוה חובה אך לשיטת רבינו י"ל דאז היה שבת ובפ"ע אין שוחטין עליהם בשבת פסח שני רק אם היא טפלה אז שוחטין ולכך אמר שלא יקבע הדבר חובה ויאמרו דדוחה שבת. גם י"ל דהך עובדא דיוסף הכהן הוא הך דזבחים דף ק' דמתה אשתו בע"פ וטימאו אותו ועיין מו"ק דף כ"ג ע"א ותוס' יבמות דף מ"ג ע"ב דנשא אחותה וחד שיטה הוה רק שניה ארוסה אז ע"ש וא"כ היתה גם אחותה פטורה מפסח ראשון מטעם אנינות כמבואר בזבחים שם וא"כ לא הוה רק רשות בפסח שני וגם י"ל דעיקר הטעם דבעלה מביא עלי' סתם משום דהוא חייב בקרבנותי' וכאן לא הוה רק ארוסה וגם י"ל דהוה כמו רגל ראשון ועיין שם בירושלמי פרק ח' דפסחים. אך כל זה גבי אשה אבל גבי עבד כיון דאין נפשו קנוי לו א"א שיהיה בפ"ע וכמבואר בנזיר דף ס"ב ע"ב ולכך מבואר במכילתא פ' בא דאף אם קנה עבדים ומל אותם לאחר שחיטת הפסח אוכלין מהפסח וכן מוכח מהך דיבמות דף ע"א ע"א וא"כ נמצא הוה כמו אוכל בשני מקומות כיון דהוא בטל לרבו ואף דמהך דפסחים דף ט' ע"ב מבואר דיכול לעשות פסח בפ"ע שם כיון דלא מכשר פסח רבו אלא באופן זה הוה זה כמו מותר הפסח וכעין מ"ש תו"י יומא דף נ' ע"ב גבי תמורת הפסח ועיין בירוש' פסחים פ"ח ה"א דמבואר שם דגבי עבד הוה ג"כ בגדר מינוי אך שם רק בעבד של ב' שותפים דלכל אחד הוה ממנה על חלקו של חברו ומבואר שם בירושלמי דמשכחת לה שאוכל מג' פסחים ע"ש ור"ל דכולם יש עליהם שם פסח אחד אבל בחציו עבד וחציו בן חורין אף אם רבו יתרצה שיאכל משל עצמו לא מהני מחמת דבצד החירות מעורב צד עבדות וליכא שם מינוי על צד חירות שבו והוה כמו שלא למנויו וכעין דאמרינן בר"ה דף כ"ט ע"א גבי לעצמו אינו מוציא ואף אם יתמנה על פסח של רבו ולא שייך בזה לומר דיאכל ממ"נ וכמש"כ. ועיין תוס' חולין דף ע"ה ע"ב ע"ש גבי בן פקועה וכן בהך דבכורות דף ז' ע"ב גבי מה דס"ד גבי עור הבא כנגד פניו של אדם דאם שניהם מתים שפיר מטמא ואם אחד מהם חי אינו מטמא אף במשא והטעם דהוא ממוזג מחי וממת וחיותו מטהרו. והנה כך דכ"כ במ"א גבי ביה"ש דיש בו שני השמות דיום ולילה מלבד מה שהזמן שבו מתחלק וזהו כונת הגמ' בכריתות דף י"ט ע"ב גבי גמר מלאכה ור"ל כך כיון דעיקר החיוב הוא הגמר והגמר הוא בזמן האחרון וזה מחלוקת ידועה אם יש שום פעולה או זמן שא"א לחולקו ועיין בירוש' פ"א דברכות ה"א מה דאמר ר"י היא ור"ל הך דכאן וכן נ"מ בהך מה דמבואר בירוש' פ' האורג אם הטעם דצריך ב' חוטין או שני אותיות אי משום שאין זה פעולה כלל או משום שאינו חשוב וכן החיוב הוא משום שעשה זה או משום שנעשה זה על ידו ואף דמבואר בשבת דף ק"ד ע"ב דאם נטל לגגו דח' ועשאו ב' זיינין דחייב כבר פי' רש"י שם משום דהסופר היה צריך לכך וכן גבי אחת על האריג פי' רש"י בכריתות דף י"ז דרק אם מתחילה היה ארוג הרבה בבגד ואף דבירוש' דשבת ובתוספ' דביצה פ"ג לא משמע כן ע"ש בפ"ג וכן ר"ל ר"י דעירובין דף מ"א ע"א דמקבל עליו תענית מבעוד יום אף דזה רק משום ביה"ש וממ"נ אם הוא לילה אינו שבת ואם יום הוא מותר וע"כ שהוא כלול משניהם גם העת האחרון שאינו יכול להתחלק ועיין מש"כ התוס' עירובין דף ל' ע"ב ד"ה ולפרוש דאף דלענין עירוב הוה לילה מ"מ לענין ביה"ש עדיין לא גזרו עליו. וכן גבי אנדרוגינוס וכה"ג נ"מ כך דהיכא דבעי יום או דבעי זכר או להיפך אז אנדרוגינוס וביה"ש שפיר יש שם הדבר שצריך ועיין מ"ש התוס' יבמות דף פ"ג ע"א במחלוקת דר"י ורבנן ע"ש אבל היכא דפסול לילה או נקבה אז גם כאן באנדרוגינוס וביה"ש כן ולכך מבואר בזבחים דף נ"ו דדם נפסל בשקיעת החמה ומ"מ לענין הקרבה י"ל שיכולין להקריב ויש עליו עדיין שם יום וא"ש מ"ש התוס' שם. אך בלא זה י"ל דנ"מ למה דמבואר שם דף כ"א דמי כיור נפסלין למתירין כמתירין ונפסלין בשקיעת החמה גם נ"מ למ"ד שם דף ק"כ דבבמה קטנה יכולין להקריב בלילה ומ"מ נפסלין בשקיעת החמה וע"ש דף ל"ח ע"ב גבי ג' מתנות שבחטאת וע"ש ברש"י. ולכך גבי עדות אין על אנדרוגינוס שם פסול מחמת דיש בו ג"כ גדר אשה דשם לא דהאשה פוסלת רק דבעי איש וגבי קרבן הנקבה פוסלת וכן בהך דמש"כ רבינו בהל' תרומות פ"ז הט"ז דאם נבעל נפסל כנשים הוא ג"כ מחמת זה אך זה ס"ל דנ"מ לגבי עצמו או לגבי אחר דרבינו ס"ל כמש"כ לעיל די"ל דשני הכחות הם מעורבים במקום אחד ולכך י"ל דגם בהזכרות מעורב גדר נקבות ולכך אם בא עליו פסול אף מן הזכרות ג"כ פסלו אך זה רק לגבי ודאי זכר הוה כדבר בפ"ע דהוה מין חדש המעורב בו שני הכחות ולכך ס"ל לרבינו כאן גבי פרד דעם אמו לוקה דהוא נעשה ברי' חדשה וכן מוכח בחולין דף קי"ד ע"ב ע"ש דאסור עם אמו אבל לגבי אנדרוגינוס אחר אז הוה כמו מין אחד ולכך אינו פוסל רק דרך נקבות ולא דרך זכרותו וכן ס"ל לרבינו גבי לובן ואודם דאף דיש מיעוט מקרא גבי ביאת מקדש דהנה נ"מ אם ראה הלובן מזכרותו והאודם מנקבות או אם ראה להיפך ונ"מ ג"כ מאיזה טעם ממעט איש מאודם ואשה מלובן אי מחמת שהוא איש או מחמת שאינו אשה ועיין בירוש' שבועות פ"ב דאמר שם גבי לובן את עביד לו אשה כו' ור"ל ג"כ כן דגם בזכרותו מעורב גדר נקבות אך זה רק לגבי אחר אבל לגבי עצמו אז יש בו שני הכחות אך אינם מעורבים וא"כ לפי"ז אם אנדרוגינוס נשא לובן ואודם של אנדרוגינוס אחר ג"כ חייב לשיטת רבינו ואף דהא רבינו ס"ל בהל' שגגות פי"א דצריך שידע באיזה אב נטמא זה רק אם החיוב הוא מחמת העלם טומאה אבל אם החיוב קרבן הוא מחמת העלם קודש אז אין נ"מ וחייב קרבן וכן מבואר בירוש' ולקמן בהל' שגגות אבאר זה גם לא דמי להך דכריתות דף י"ט גבי אם חלב אכל או שאר דבר דזה הוה רק כמו שאינו יודע איזה מין חלב אכל דאז לכ"ע חייב קרבן ועיין קדושין דף ע"ז ע"ב גבי אלמנת ראובן שהיא כו'. גם י"ל דהא דבעי בנדה ובשבועות שיהי' יודע באיזה מין נגע זה רק היכא דחלוקה טומאתו וגבי רואה הוה ג"כ חלוקה טומאתו משא"כ גבי נוגע אין שום נ"מ באיזה מהם וגם י"ל דקאי אמזיד ולכרת ולמלקות וא"ש. אך כל זה פרד ואנדרוגינוס דהוא דבר חדש אבל גבי כוי אף דהוא נולד מחיה ובהמה לא הוה דבר חדש רק דבר מעורב דפרד נשאר כך ולא משכחת מין בפ"ע עיין פסחים דף נ"ד דהוה מחלוקת בזה כיון דהוא אינו מוליד הוה כמו פנים חדשות וסיבה רחוקה משא"כ גבי כוי ושפיר יש בו שמות שני הדברים ומ"מ לגבי מתנות כהונה מרבינן מקרא דחייב אך זה י"ל דקאי על מין כוי וכמש"כ וכן אנדרוגינוס ג"כ כיון דאינו מוליד הוה כמו פרד עיין יבמות דף ק' ובדברי רבינו בהל' מעה"ק פ"י ה"ט דפסק דאוכל קדשים קלים ולא הוה כמו ברי' לענין זה אך י"ל כך דשם הוא אוכל בגדר אשה מחמת אבי' וע"ש בהל' י"ז וכל היכא דאינו בא מחמת עצמו י"ל דאין שם ברי' עליו ועיין מנחות דף פ"ד ע"ב גבי לחמי תודה דיליף לה מקרא ובתו"כ פ' שמיני בנותיך במתנות ע"ש. והנה באמת נ"מ כל היכא דבא מכח אביהם אם שם אביהם עליהם או בפ"ע והנה נ"מ כך דהנה עיין בדברי רבינו בהל' מעה"ק פ"ג ה"ט גבי ה' שהביאו זבח אחד דסומכין בזה אחר זה ע"ש והוא מתוספ' ועיין מנחות דף צ"ד ע"א ברש"י ד"ה תנופה דהנה למה רבינו לא כ' זה שם בהל' י' גבי פר העלם דבר דג' מסנהדרין סומכין עליו ולא כ' בזה אחר זה כמבואר בתוספ' שם ועיין בירוש' הוריות פ"א דאמר שם מקרא דידיהם כל יחיד ויחיד ר"ל בזה אחר זה וכן ס"ל לרבינו בהל' ע"ז גבי מגדף ספ"ב ע"ש אך באמת כך דהנה עיין במש"כ רבינו בהל' י"א וי"ב דגבי אין סומכין אלא בעזרה אמר שם דאם סמך חוץ חוזר וסומך בפנים והוא מתו"כ פ' ויקרא והובא בתוס' יומא דף מ"ה ע"ב וגבי אם לא סמך תיכף לשחיטה לא נקט זה ועיין תוס' זבחים דף ל"ב ע"א דפליגי שם עם רש"י אם הוא מחד טעמא אי לא גם באמת נ"מ אם הטעם משום דבעינן שיהא השחיטה תיכף אחר הסמיכה או הסמיכה קודם השחיטה ונ"מ לבעלי החוברין דכיון דסומכין זא"ז דשם א"א שיהא הסמיכה ראשונה סמוך לשחיטה וא"כ זה אפשר לומר דיכול לסמוך קודם או דזה הוה כמו סמיכה אריכתא כיון דעוסקים בה ולא הוה הפסק עיין חולין דף פ"ו ע"ב וגם נ"מ לשיטת רש"י בזבחים הנ"ל יהי' יכול לסמוך חוץ לעזרה הראשון. ובזה יש ליישב מ"ש התוס' מנחות דף צ"ג ע"ב דל"ל למעט סמיכה בלילה תיפק לי' דהא צריך תיכף לסמיכה שחיטה ע"ש אך י"ל דנ"מ לבעלי חוברין וכה"ג דגם הראשון אסור בלילה אבל אם נימא דכל זה הוה גדר סמיכה אריכתא שוב לא שייך זה ועיין בזבחים דף ו' אם סמיכה שייכא לכתחילה להכשר הקרבן או זה רק מצוה בפ"ע וזה כונת הגמ' שם לא כיפר וכיפר ועיין ביומא דף ו' בהך מחלוקת דכיצד מלבישן דזה לא הוה הפסק כלל אף דמלבישן בגד בגד ומיקרי אהרן ובניו בב"א ע"ש. והנה אם נימא כמ"ד בירוש' דהוריות שם דגם ג' מכל שבט ושבט היו סומכין על פר העלם דבר וא"כ הוה זה כמו בעלי חוברין וכל אחד סומך בזה אחר זה אבל כיון דקי"ל דרק ג' מב"ד הגדול ואף דקי"ל כמ"ד בהוריות דף ג' ע"ב דמגבין מכל שבט ושבט מ"מ החיוב הוא רק על הב"ד אף לדידן וכמ"ש רבינו בפי"ב מהל' שגגות ה"א ודלא כרש"י שם דף ז' ע"א וע"ש דף ג' ודף ו' גבי מת אחד מהם ומ"מ המתכפרים הם הקהל דלא כמש"כ התוס' מנחות דף צ"ב ע"ב ד"ה הא וגם אנן קי"ל דאין ב"ד מצטרפין לרוב צבור ע"ש בהוריות דף ג' ובדברי רבינו בהל' שגגות פי"ג ה"ב וגם הב"ד אם עשו עפ"י הוראתם הם חייבים קרבן יחיד ע"ש בתו"י דף ב' ולקמן בהל' שגגות אבאר זה לשיטת הירוש' דמפרש כך הך מחלוקת דשם דף ג' גבי הורו ועשו ע"ש וא"כ ס"ל דזה הוה דין הסמיכה ונ"מ ג"כ שאינם צריכים להתוודות כמו בכל סמיכות כמבואר ביומא דף ל"ו ובדברי רבינו ספ"ג מהל' מעה"ק כיון דהם לא היו החוטאים וזה לא הוה בגדר כפרה רק דין ולכך ג"כ לא מצינו גבי אשם תלוי דצריך להתוודות עליו כיון דהוא אינו מכפר כפרה גמורה רק להגין מן היסורין עיין כריתות דף כ"ה ע"ב ודף כ"ו אך יהי' נ"מ למ"ד דאשם תלוי בא על נבילה ועיין תוס' ערכין דף כ"א ע"ב במה דאמר שם דבעי דעת בשעת כפרה זה משום סמיכה ובאמת הא דאמרינן דעולה מכפרת על חייבי עשה עיין זבחים דף ז' ע"ב ע"ש בתוס' ושבועות דף י"ב ע"ב וחולין מ"א ע"א ודף ק"ל ע"ב בהך דריב"ב ע"ש ברש"י ובכורות דף כ"ו זה ר"ל אווידוי שבשעת סמיכה שאז מתכפר ושוב הוה אח"כ דורן וא"ש. וא"כ לפי"ז הסמיכה של הג' הוא בב"א והדין הוא כך וכעין שכ' התוס' קדושין דף ל"ו ע"ב גבי תנופה וכ"כ בזה אך יהי' נ"מ למאי דקי"ל דיורש סומך אם הניח כמה יורשים היך יהי' הסמיכה שלהם אם נימא דבמקום אבוהון הם קיימי עיין זבחים דף ה' ע"ב גבי מנחה ותמורה ע"ש אך באמת כ"כ בזה בח"א ובח"ב אם מיקרי הקרבן שלהם שהם מחוייבים להביא ע"י אביהם או באמת ג"כ עכשיו הוא של אביהם ונ"מ לגבי מנחה אם אביהם כהן והם חללים או נשים אם מנחתן נאכלת או נשרפת וכן אם הניח להם אמם קרבן אם היורש צריך לסמוך. אך לכאורה י"ל דזה רק אם אביהם הניח להם הקרבן אבל לדידן דקי"ל שיעבודא דאורייתא והיורש מפריש הקרבן אז י"ל דגבי מנחה כשהם שנים אינה קרבה דהוה בגדר שותפות וכן י"ל דאז לכ"ע היורש סומך אך עיין בדברי רבינו בהל' תמידין ומוספין פ"ג הכ"ג שכ' שם מביאין כו' עבור כפרתו ומה זה הלשון כפרה אך כ"כ בהל' שקלים דקאי אאותו יום דוקא שכבר נתחייב אביהם ועיין במנחות דף ח' ע"א אם זה הוה כמו דבר אחד של שחרית ושל ערבית או שני דברים ונ"מ אם קדושה לחצאין ועיין מנחות דף ק"ח ע"א דהיא אינה קרוי' חטאת ומו"ק דף ט"ז ע"א דניקרא שם חטאת אך באמת כך דעיין מ"ש התוס' סוטה דף כ"ג ע"א דלכך גבי יורשים קרבה משום דכתי' נפש ודבריהם צ"ע אך דהנה בהוריות דף ו' ע"א מבואר דהא דקי"ל דאין כפרה למתים זה רק היכא דלא מכפרה גם אחיים אבל היכא דמכפרה אחיים מכפר גם אמתים ועיין זבחים דף ט' ע"ב גבי לשם נחשון ע"ש ובכריתות דף כ"ו ובזה א"ש ג"כ לפי מה דמבואר במכות דף י"א ע"ב דמיתת כה"ג הוה כפרה להרוצח וכן מבואר בהירוש' פ"ח דיומא דמיתת כה"ג הוה כפרה. והנה מבואר שם דמיתת כה"ג מכפר על הרוצח גם לאחר מיתתו דלוקטין עצמותיו וקוברין בקבורת אבותיו והא אין כפרה למתים וע"כ צ"ל משום דמכפר נמי עליו כמבואר שם דף י"א ע"א ונ"מ אם זה הוה כפרה על הגלות או על הרציחה ע"ש בתוס' ונ"מ להך דשם דף י"ג דאינו חוזר לשררה אם רק היכא דגלה אבל אם מת כה"ג לאחר גמר דין קודם שגלה אז י"ל דאין על הרוצח דין זה. וזה כונת הגמ' בזבחים שם דקאמר דלאחר מיתה לא מרצי ודחי דכיון דיכול לכפר על הבנים וא"כ יש כפרה על החיים ומיגו דמכפר על החיים מכפר נמי אמת ובמת יהי' הכפרה מקיבעא ושוב הוה מנחת יחיד וזה ר"ל התוס' בסוטה שם משום נפש וזהו גם כן כונת רבינו בהלכות תמידין ומוספין הנזכר לעיל דנקט שם היורשים לשון רבים וזה הוה מנחה לכך אמר דמביא זה בעד כפרת האב. אך גבי תמורה לא שייך זה דהגמרא שם רצה לומר לא ששניהם ממירין ומשום דשותפין לא ממירין וכמבואר בהך דזבחים דף י"ג רק דרצה לומר משום דלא מצי ממיר בקרבן של שותפות דזה ב' דברים עיין שם דף י"ד ובתוספתא פ"א דתמורה דשותפים לא ממירים רצה לומר שהבהמה של חול ושלהם והם ממירים בקרבן של קודש אף של אחר וכמו הך דתמורה דף ט' ע"א ובזה אף מלקות אין בו אף לשיטת רבינו בפ"א מהל' תמורה וגם דבקרבן של שותפות ושל צבור אין ממירין היחיד והבהמה של חול שלו ובקרבן יש לו חלק ובזה שפיר לקי וכמ"ש רבינו בהל' תמורה וזהו ג"כ כונת הגמ' בתמורה דף י' ע"א משכחת לה דשויא כו' וכאן כיון שבעל הקרבן מת כאן לא שייך למימר כמו גבי פר כה"ג דבטלי לגבי' כמ"ש התוס' שם דהוא לא נתן רשות להמיר והוא מת וא"ש דברי הגמ' דשם וא"כ נמצא לפי"ז י"ל דגבי סמיכה הוה היורשים כמו בעלי חוברין ולא קיימי כולהו במקום אבוהון וסומכין בזא"ז ועיין יומא דף נ"ח ע"א גבי רגל חברו ושם בתוס' דף מ"ה ע"ב גבי סמך בחוץ. אך י"ל דכמו דאמרינן ביבמות דף י"א ע"ב דאחד החולץ או המיבם הוה כמו שכולם עשו זה לר"י ע"ש ה"נ י"ל גבי סמיכה ובאמת לכאורה זה דמיא להך מחלוקת דזבחים דף ל"ד ע"ב אם קיבל דמה בב' כוסות ונתן ד' מתנות מאחד אם הוה אינך ג' שירים או לא ע"ש וזה יהי' תליא בפלוגתא דיומא דף נ"ז ע"ב אם זה רק היכא דיכול ליתן ממנו אם הוה שירים ע"ש ור"פ דשם אזיל לשיטתי' בתמורה דף כ"ב ע"ב דס"ל ג"כ כה"ג דרק אם הי' יכול ליתן מכל אחד אז הוה שיריים. ועיין בדברי רבינו בהל' מעה"ק פי"ט הי"ג דדבריו שם תמוהים כמו שהקשה הר"א ז"ל כיון דאנן ס"ל דאם נתן שירים בחוץ פטור אך באמת נ"ל דאף דרבינו פסק בהל' פסוהמו"ק פ"ב ה"ו דג' מתנות שבחטאת חייבות בחוץ ס"ל דזה רק אם קיבלן בד' כוסות אבל אם קיבלן בכוס אחד כיון דהני לא מעכבי ואף דאם נתנן בפנים על הקרן תורת מתנה עליהם מ"מ כיון שנתנן בחוץ פקע שם מתנה מהם ונעשה שירים משא"כ אם קיבלן בד' כוסות כיון דעכ"פ מכוס זה לא נתן כלום על המזבח ועיין סנהדרין דף ס"ג ע"א גבי מה דאמר דדם במזרק אסור לאכול ור"ל ע"כ שכבר נתן מתנה אחת דאל"כ הא לפני זריקה אסור לאכול עיין פסחים דף ע"ז ע"ב אך י"ל דלא נימא דגם בזה כל העומד לזרוק כזרוק דמי ע"ש דף י"ג ע"ב ומנחות דף מ"ז ודף ע"ט וכ"מ בזה. וכן נ"מ יהי' לענין סוס הבא על החמור והוליד פרד אם יש עליו דין פטר חמור וגבי נדמה כה"ג הוה בעיא בבכורות דף ו' ע"ש וב"ק דף ע"ח ע"א דכלאים חמור מנדמה אך י"ל דכאן כיון דיש עליו שם מין אחר פרד לא מיקרי פ"ח ועיין חולין דף ס"ט ע"א ודף ע"ט ע"ב ובמש"כ לחלק בין היכא דצריך שיהי' כך או שלא יהי' כך י"ל ג"כ טעם דר"י בשבת דף קל"ו ע"ב גבי אנדרוגינוס למילה בשבת משום דכבר הארכתי בזה בח"א בהך דמילה דוחה שבת אם מהמילה או שלא יהי' ערל וכמו גבי נולד מהול דס"ל לרבינו בהל' תרומות פ"ז דאוכל בתרומה ומ"מ לגבי פסח ביבמות דף ע"א ע"א מרבינן מקרא דאינו אוכל רק אם הטיף ד"ב אך זה נראה דמ"מ לגבי שיעכב את אביו מלעשות פסח לא מעכב ובזה א"ש הך דפסחים דף ס"ט ע"ב מה דבעי מימר שם גבי ערל ע"ש בתוס' ד"ה האי מה דהקשה שם שישחוט עליו ומי גרע ממילת זכריו דמעכב לעשי' לחוד כמבואר ביבמות דף ע"א אך י"ל דשם קאי לר"א דס"ל במכילתא הובא בתוס' יבמות דף ע' ע"ב דאין מילת זכריו מעכבו ע"ש אך לפי מש"כ י"ל דרק המילה שמוטל על האב זה מעכבו מלאכול בפסח ולא מה שמוטל על עצמו כמו הטפת ד"ב לנולד מהול ועיין ביבמות דף ע"א ע"ב דלעשות ע"י שליח המילה אינו מעכב לעשיית פסח ע"ש ברש"י ד"ה כגון הרי חזינן דרק מה שהוא בעצמו מוטל עליו למול את בנו זה מעכב דאז מקיים ב' הפעולות שימולו ועל ידי זה אינו ערל וע"י שליח אינו מקיים רק מצות מילה. ובזה יש ליישב כונת הרא"ש בחולין בפרק כיסוי הדם מה דמחלק שם דאם האב בעצמו רוצה למולו ובא אחר ומלו צריך לשלם לו י' זהובים ובין אם צוה לאחר למולו ובא אדם אחר ומלו א"צ לשלם ור"ל כך דזה ודאי אם האחר לא קיים המצוה רק שהפסיד מלעשות המצוה ודאי א"צ לשלם והנה קיום המצוה במילה באחר הוא מקיים רק שלא יהי' ערל ובאב עצמו אם מל מקיים ב' מצות שיהי' נימול ושהוא מל אותו וגם שאינו ערל וע"י שליחות לא הוה רק קיום באב רק מצות המילה אבל שלא יהי' ערל לא שייך על זה שליחות וא"כ אם בא אחר ועשה זה לא קיים המצוה מה שהי' האב מקיים רק הפסיד המצוה של האב ועל זה א"צ לשלם. ולכך צריך ג"כ קרא גבי ציצין המעכבין ביבמות דף ע"א ע"ב ע"ש בתוס' ד"ה סוף דל"ל שני קראי אך דקמ"ל דמעכב גם לק"פ דזה ודאי אף דנותר בו ציצין המעכבין אף דהגמ' בשבת דף קל"ד ע"ב קרא לה פלגא דמצוה וחייב על זה בשבת אם לא גמר כמבואר שם מ"מ מצוה מיהו קיים רק דלא נשלם ואינו דוחה את השבת וראי' דהרי ר"י ס"ל בתוספ' שבת פט"ז דאם לא הלקט ומל בשבת חייב מיתה והוא ס"ל שם דף ק"ו ע"א דרק אם מתקן חייב וע"ש בתוס' ד"ה דאמר שכ' דר"א לא ס"ל כן והוא משום הך דדף קל"ג ע"ב דר"א ס"ל דחייב גבי הילקט וכבר הארכתי בזה לענין פריעה כה"ג עיין בירוש' ספי"ט דשבת ותוס' יבמות דף ע"א ע"ב ד"ה מ"ט דר"ל אם הוה ערל או אינו מל. עכ"פ יש בזה שני גדרים. והנה כ"כ בח"א דגבי בן פקועה אם משום דלא בעי שחיטה או משום דהוה כמו שנשחט ע"ש דף ע"ד ודף ע"ה ונ"מ דאם נימא דהוה כמו שנשחט אז לא פסקינן כהך דשם דף ע"ה ע"ב גבי ב"פ הבא על הבהמה דהולד אין לו תקנה אבל אם נימא דאין טעון שחיטה אז שפיר אמרינן כך ועיין מש"כ בזה בהל' שחיטה פי"ב ה"י ובאמת זהו הטעם בהך דחולין דף ס"ח מה דנ"מ בין חותך מבהמה גופה בין חותך מעובר משום דבבהמה השחיטה פועלת בכל האברים ובעובר ניתר ממילא וכבר הארכתי בזה בח"א. והנה גבי אשה מבואר בע"ז דף כ"ז ע"א כמאן דמהילי כו' ר"ל לא דהם פטורים מזה רק דאין שייך בהם זה ולכך אנדרוגינוס כיון ששייך בו זה שפיר ס"ל לר"י דדוחה שבת וא"ש:3השמטה לדף י' ע"א. במ"ש שם בענין שני חומרות הסותרות זא"ז בב"א. ובזה יש לפרש ג"כ הך מחלוקת המבואר בתוספ' דכלים הובא בר"ש פ"ב דכלים מ"א גבי כלי נתר במה דפליגי ת"ק ורשב"א אליבא דב"ש ע"ש ור"ל אם מטמאין ג"כ מאויר אחוריהן דאז ממ"נ טהור וזה דנ"מ בין ת"ק לרשב"א וכן גבי כלי זכוכית לשיטת התוס' שבת: ע"כ השמטה4השמטה לדף י"א ע"ג. גבי מלאכת כתיבה בשבת אם החיוב משום הפעולה שנעשית או משום הפועל. וראי' דגבי כל מלאכות מבואר בשבת דף צ"ב גבי הוצאה ושם בתוספ' פ"י גבי תלישה דגם בשמאל חייב וגבי כתיבה אמרינן שם דף ק"ג ע"א דפטור ועי' מנחות דף ל"ז וברכות דף ס"ב וע"כ משום זה דהחיוב משום הפועל ועי' תוס' ב"ב דף נ"ה ע"ב ד"ה בהעלם מ"ש לחלק בין הוצאה לכתיבה ע"ש: ע"כ השמטה5השמטה למ"ש בגדר ספק ובגדר היכא שיש בו שני הכחות מעורבים ועי"ז נעשה ספק: ועיין בדברי רבינו בהל' מא"ס פ"א הי"ב וי"ג דבהי"ב כ' דכל שהוא ספק אם הוא חי' אם בהמה כו' ובהי"ג כ' דדבר שנולד מן חי' ומן בהמה הוא נקרא כוי וחלבו אסור ואין לוקין ומשמע דזה לא מחמת ספק רק הדין הוא מחמת הך דכל חלב וזהו הגדר הנקרא ביומא דף ע"ד ובכריתות דף כ"א ברי' ר"ל דהוא מין שיש בו ב' הכחות ועי"ז הוא נשתנה ונעשה כמו מין אחר וכמו שכ' רבינו בהל' איסורי מזבח פ"ג ה"ג גבי טומטום ולכך צריך ריבה גם לדם אף דהא ממ"נ אם הוא חי' או בהמה חייב על הדם אך מ"מ כיון דע"י ההרכבה הוה כמין אחר לכך צריך ריבוי ועי' בהך דנדה דף כ"ח גבי טומטום ואנדרוגנוס ע"ש בתוס' וכ"מ: אך מ"מ בולד הראשון כיון דקיי"ל דאין חוששין לזרע האב וזה ספק לדידן אז הוה רק מחמת ספק אף אם נימא דשה אפי' מקצת שה אבל בולד ולד אז הוה גדר מין ושוב חוששין גם לזרע האב בגדר ודאי זהו שיטת רבינו בהל' בכורים פ"ט גבי מתנות כהונה ובהל' שחיטה פי"ב ה"ט דס"ל דלוקה גבי ולד ולד אבל לגבי חלב אימעוט מקרא ואין בו רק איסור גדר ודאי והא דגבי כיסוי פסק רבינו בפי"ד ה"ד דאין מברך עי' תוס' חולין דף ע"ט ע"ב י"ל כדי שלא יבואו עי"ז להתיר חלבו עי' ביצה דף ח' וחולין דף פ"ו וביבמות דף ל"א ועי' בהך דתמורה דף י"ח ע"א גבי ולד ולד ובשיטת הראשונים בהך דסוכה דף מ"ז ע"א מה דמברכינין >הערהאהע< בשמיני ואכמ"ל. עכ"פ כל היכא דנעשה ע"י ההרכבה בגדר מין אז אין נ"מ בין זרע האב לזרע האם כיון דהמין בא משני מינים מתפרדים וזהו המחלוקת דחולין דף פ' ע"א ועי' בכורות דף ז' ע"ב גבי עור הבא כנגד פניו של אדם ואף דלכאורה לפי"ז איך פסק רבינו בהל' אה"ט פ"א ה"ו דטומאת חלב הכוי הוא בגדר ספק אף דהא פסקינין דהוה ודאי איסור בכוי בלא מלקות: והנה לשיטת רבינו בהל' מא"ס פ"ז הי"ו דחוטי חלב אסורים מה"ת ומ"מ מבואר בהל' אה"ט שם פ"א ה"ה דיש על החוטין של חלב כוליא דין טומאת נבלה בגדר ודאי ועי' בתוספ' חולין פ"י גבי גידין שבכליות ע"ש הרי חזינין דס"ל דכל היכא דלית בו כרת חל על חלב דין טומאה ודאי וצ"ל דרבינו שם קאי גם על ולד ראשון ועי' מ"ש רבינו בהל' נזירות פ"ב הי"א ובהך דיומא דף מ"ז ע"ב גבי הך בעיא דבין הביניים ודף נ"א ע"ב גבי אמה טרקסין וכבר הארכתי בזה במ"א. עכ"פ דכל היכא דנעקר ונתמעט מהשם הראשון אף דעדיין נשאר עליו קצת הוה זה שם אחר ועי' בהך דקדושין דף י"ג ע"ב במה דאמר שם מידי דהוה אפסולי המוקדשים וכ"כ בזה בהך מחלוקת דירוש' פ"ג דחלה גבי טבול יום אם לגבי תרומה נשאר שם טמא עליו או זה הוה דבר חדש ועי' פסחים דף ל"ד ע"ב במה דאמר מעלה ר"ל ג"כ כן וכן גבי יבמה לשוק אם משום דנשאר עלי' מהאישות הראשון או דזה הוא דבר חדש וכבר הארכתי בזה בהך דיבמות דף ק"ד גבי חליצה כגמר דין או כתחילת דין: ונ"מ ג"כ אם הך דאינה נוטלת כתובה קודם החליצה אי משום דיכול ליבמה או משום דלא חלצה ע"ש דף ל"ח ובמה דפליגי רש"י ותוס' גיטין דף ל"ה ע"ב היכא דנתן לה גט יבמין דשוב א"א ליבמה אם יש לה כתובה קודם חליצה וכ"כ בזה במ"א. וכן כת' בזה במ"א גבי חצי שיעור אם שם האיסור עליו רק שנמעט מכרת ולאו או הוא איסור חדש ותליא בזה אם הדבר והשיעור הם שני דברים או אין שם הדבר רק בהשיעור ועי' בהך דשבועות דף י"ז גבי הלך בארוכה שיעור קצרה ע"ש אם כונת התורה הוא ההילוך לבד או גם שיעור זמן ההילוך ובנזיר דף נ"א ע"ב גבי ברי' גמירי או איסורא גמירי ובמ"ש הרא"ש בנדרים דף ע"ה ע"ב דאף דדי בהפרה קודם הנדר מ"מ שיעור זמן אמירת ההפרה עדיין הנדר חל ובירוש' רפ"ח דתרומות גבי גט אם אמרה שיקבל לה במקום פ' ונזדמן לו רץ כו' חזינין דרק המקום הוה קפידא ולא הזמן שממקום זה עד מקום פ' ובנדה דף י"ג ע"ב גבי הך דר"י דרואין את האיזוב כו' וכ"מ בזה: וכ"כ בזה בח"א בהל' מא"ס ובהשמטה להל' חמץ דגבי ארבע כוסות של יין יש ג"כ ב' גדרים אחד שצריך לשתות ארבע כוסות שכל אחד מחזיק רביעית כשהוא מזוג והב' שצריך לשתות מכל הכוסות רביעית יין חי ובאמת זהו כונת הגמ' פסחים דף ק"ח ע"ב גבי שתה בב"א ידי יין יצא ידי כוסות לא יצא ע"ש במפרשים אך כך דהחיוב מה שצריך לשתות רביעית יין חי יצא גם בב"א אך דין של ארבע כוסות לא יצא רק אז די אף אם לא יהי' בהם שיעור של רביעית יין חי ואכמ"ל: ע"כ השמטה
