צפנת פענח על משנה תורה, הלכות כלאים 10 פרקים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות כלאים ד׳

מהדורה: צפנת פענח, וורשא תרס"ג-תרס"ח

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות כלאים ג׳:ט״ז » « צפנת פענח על משנה תורה, הלכות כלאים ה׳:א׳

14 זבחים פתח ↗

וְכׇל קָבוּעַ כְּמֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה דָּמֵי! אֶלָּא נִיכְבְּשִׁינְהוּ דְּנָיְידִי דְּנִינַיְידָּן, וְנֵימָא: כֹּל דְּפָרֵישׁ – מֵרוּבָּא פָּרֵישׁ! אָמַר רָבָא: הַשְׁתָּא דַּאֲמוּר רַבָּנַן לָא נִיקְרַב, גְּזֵירָה שֶׁמָּא יָבֹאוּ עֲשָׂרָה כֹּהֲנִים בְּבַת אַחַת וְיַקְרִבוּ. אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מֵרַבָּנַן לְרָבָא: אֶלָּא מֵעַתָּה, מְגִיסָא אֲסִירָא?! מִשּׁוּם שֶׁמָּא יָבֹאוּ עֲשָׂרָה כֹּהֲנִים בְּבַת אַחַת וְיִקְחוּ. בַּעֲשָׂרָה כֹּהֲנִים בְּבַת אַחַת מִי אֶפְשָׁר?! אֶלָּא אָמַר רָבָא: מִשּׁוּם קָבוּעַ. אָמַר רָבָא: הַשְׁתָּא דְּאָמְרִי רַבָּנַן לָא נַקְרֵיב, אִי נַקְרֵיב מַקְרֵיב – לָא מְרַצֵּי. אֵיתִיבֵיהּ רַב הוּנָא בַּר יְהוּדָה לְרָבָא: חַטָּאת שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּעוֹלָה, וְעוֹלָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּחַטָּאת, אֲפִילּוּ אַחַת בְּרִיבּוֹא – יָמוּתוּ כּוּלָּן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בְּכֹהֵן נִמְלָךְ; אֲבָל בְּכֹהֵן שֶׁאֵין נִמְלָךְ, עֲשָׂאָן לְמַעְלָה – מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל. לְמַטָּה – מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל. אַחַת לְמַטָּה וְאַחַת לְמַעְלָה – שְׁנֵיהֶן שְׁתֵּיהֶן פְּסוּלוֹת, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: חַטָּאת קְרֵיבָה לְמַעְלָה וְעוֹלָה קְרֵיבָה לְמַטָּה. אֶלָּא הָא כְּמַאן דְּאָמַר בַּעֲלֵי חַיִּים נִדְחִין, הָא כְּמַאן דְּאָמַר בַּעֲלֵי חַיִּים אֵינָן נִידְחִין. הֲרֵי שְׁחוּטִין – דִּלְכוּלֵּי עָלְמָא נִידְחִין;

14 תלמוד ירושלמי דמאי פתח ↗

רִבִּי חִיָיא בַּר בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָא לֹא אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן אֶלָּא כְדֵי קוּפָּתוֹ. הִפְקִיד אֶצְלוֹ שְׁתַּיִם אַחַת דְּמַאי וְאַחַת וַדַּאי. בְּקַיָימוֹת אֲבָל אִם נֶאֶכְלָה הָרִאשׁוֹנָה הַשְּׁנִיָּיה דְּמַאי. נָטְלוּ מִמֶּנּוּ מֵאָה בְנֵי אָדָם מֵאָה סְאִין בַּת אַחַת כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְתַקֵּן דְּמַאי. נְתָנוּם לְאָדָם אַחֵר כְּבָר נִרְאוּ לִהְיוֹת וַדַּאי. נָטַל מִמֶּנּוּ אָדָם אֶחָד כַּמָּה סְאִין בַּת אַחַת הָרִאשׁוֹנָה דְּמַאי וְהַשְּׁאָר וַדַּאי. נְתָנָם לְמָאֵה בְנֵי אָדָם כְּבָר נִרְאוּ לִהְיוֹת וַדַּאי. וְהָתַנִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּשֵׁם רִבִּי טַרְפוֹן עָשׂוּ פֵּירוֹת יִשְׂרָאֵל זֶה כְפֵירוֹת כּוּתִי זֶה דְמַאי. עוֹד הִיא לֹא אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן אֶלָּא עַד כְּדֵי קוּפָּתוֹ.

14 תלמוד ירושלמי עירובין פתח ↗

הוֹצִיא מִמָּקוֹם שֶׁחַיָיבִין עָלָיו כָּרֵת וְנָפַל לְמָקוֹם שֶׁאֵין חַיָיבִין עָלָיו כָּרֵת כְּבָר נִרְאֵית לָצֵאת. מָצָא אַחֵר בְּצִידּוֹ מוֹצִיא אֶת שְׁנֵיהֶם אוֹ אֵינוֹ מוֹצִיא אֶלָּא אֵת שֶׁנִּרְאֶה לָצֵאת.

1 גבול שהי' גבוה טפח כו'. עיין בירוש' כאן פ"ג ה"ב דרק הני דנזרעו בו מותר אבל לזרע בו לכתחילה אסור ואם זרע דיעבד אם הראשונים קיימים מאחר שאילו מותרים אף אילו מותרים וכעין זה מבואר בירוש' עירובין ספ"י גבי אם הי' שרץ שהוציא ממקום שחייבין עליו כרת ונפל במקום שאין חייבין כרת דמותר להגביה גם השרץ אחר אשר נמצא שם ע"ש ועיין בירוש' שם גבי פסי ביראות ובסוף פ"ק גבי הני דברים שנפטר במחנה דאם נכנסו לעיר כבר נפטרו מהדמאי וכן להיפך ע"ש וכה"ג מבואר בירוש' דמאי פ"ג ה"ד גבי המפקיד קופתו אצל עכו"ם דאם נטלו ממנו מאה ב"א כל אחד סאה אחת דהוה כל או"א דמאי ואח"כ נתנו לאדם אחד הוה כולם דמאי ע"ש וכמו הך דזבחים דף ע"ג ע"ב מה דמקשה שם מגיסא אסורה ע"ש ברש"י וכה"ג פי' רבינו בהל' מטמא מו"מ פי"א ה"ז גבי קדירות מן המודיעים דאם עדיין הם ביד הקדר אז אם יצא עם הקדירות חוץ למודיעים אינו נאמן ועיין שם בירוש' והטעם דגבי ע"ה לא שייך כלל הדין דכלי ע"ה ולגבי' אין שום נ"מ וכ"כ בזה בח"א וכזה מבואר בירוש' פ"א דמעשרות ה"ז גבי שקדים המרים דבציפורי הם חייבים במעשרות מחמת דשם דרכם כן והוה כמו נסחני דעירובין דף כ"ח ואח"כ אם העלם למקום אחר כבר נתחייבו וכן להיפך אם העלם ממקום אחר לציפורי כבר נפטרו וכה"ג מבואר בירוש' דמאי פ"א ה"ג גבי חמרין שנכנסו לצור דרך כזיב ע"ש. ועיין באהלות פ"י מ"ב גבי מחלוקת ר"ש ורבנן גבי שני רגלים זה ע"ג זה דאף שהראשון משך את רגלו מ"מ טהור אך אנן לא פסקינן כן:

14 משנה תורה, הלכות כלאים פתח ↗

גְּבוּל שֶׁהָיָה גָּבוֹהַּ טֶפַח וְזָרְעוּ בּוֹ מִינִין הַרְבֵּה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְנִתְמַעֵט מִטֶּפַח מֵאַחַר שֶׁנִּזְרַע בּוֹ כָּשֵׁר שֶׁהָיָה כָּשֵׁר מִתְּחִלָּתוֹ:

14 עירובין פתח ↗

וְהֵיכָא אִתְּמַר דְּרַבִּי יוֹחָנָן? אַהָא דְּתַנְיָא: שְׁקֵדִים הַמָּרִים — קְטַנִּים חַיָּיבִין, גְּדוֹלִים פְּטוּרִין. מְתוּקִים — גְּדוֹלִים חַיָּיבִין, קְטַנִּים פְּטוּרִין. רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִשּׁוּם אָבִיו: זֶה וָזֶה, לִפְטוּר. וְאָמְרִי לַהּ: זֶה וָזֶה לְחִיּוּב. אָמַר רַבִּי אִילְעָא: הוֹרָה רַבִּי חֲנִינָא בְּצִיפּוֹרִי כְּדִבְרֵי הָאוֹמֵר זֶה וְזֶה לִפְטוּר.

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות כלאים ג׳:ט״ז » « צפנת פענח על משנה תורה, הלכות כלאים ה׳:א׳