1יש מינים כו'. עיין בכ"מ ובדברי רבינו כאן בהל' ו'. והנה לכאורה לשיטת רבינו כיון דצנון הוא דומה ללפת בפרי וצנון דומה לנפוס בפרי היכי קאמר דלפת לא דמי לנפוס בפרי ולשיטת הראב"ד א"ש דצנון אינו דומה ללפת בפרי משום דצנון דומה לנפוס בפרי ונפוס אינו דומה ללפת רק בעלין ומ"מ לפת וצנון אף דדומה זה לזה בעלין הוה כלאים וצ"ל לשיטת רבינו דהוה רק דומה לדומה ועיין במה דמבעי בהל' ב' לר"י דס"ל דקישות ומלפפון כלאים ואבטיח ומלפפון ג"כ כלאים ומ"מ קישות ואבטיח י"ל דאינו כלאים וגם באמת לדידן דפסקינן דלא כר"נ בירוש' כאן ובנדרים דף נ"א גבי דלעת הרמוצה עם המצרית דאף דהם משונים בטעם דזה מר וזה מתוק מ"מ לא הוה כלאים וכאן הוה כלאים וצ"ל משום דיכול למתקן ע"י האור ועיין בירוש' דמאי פ"ב ה"א הפירות לא הלכו בהם ובאמת גבי דלעת הרמוצה הוה מחלוקת בנדרים שם אם זה הוה שם בעצם או סימן בעלמא וזהו ג"כ כונת הגמ' חולין דף ס"ב וסוכה דף י"ג וזבחים דף כ"ב ובכורות דף ז' ע"ב גבי שם לוי אם ר"ל ששמן בעצם הוא כך או רק לסימן ועיין מנחות דף ג' ע"ב ודף ס"ג ע"א גבי מנחת מחבת ג"כ כן אם זה רק לסימן איזה מנחה או שכך נקרא ועיין ב"ב דף ל' ע"א גבי ארעא דבי בר סיסין אם שמה כך או השם שנלקחה מזה וזה תליא אם שם הוא עצם או שם הוא רק לסימן וזהו כונת הירוש' גיטין פ"ד גבי בראשונה היה משנה כו' ע"ש דאם רק לסימן אז מהני מה שמחזיק עצמו בשם אחר אבל אם הכונה הוא על עצם אז הוה שינוי. אך באמת נראה כך דכל היכא דהטעם שלהם או המראה שלהם הם משונים ועי"ז הם דומים למין אחר הוה כלאים אבל כל היכא דהם משונים ולא נדמו למין אחר עי"ז לא איכפת לן ועיין חולין דף קל"ו ע"ב גבי שחורות ולבנות אם זה הוה מין אחד או שני מינים ובתוספ' פ"ד דתרומות ועיין רש"י בכורות דף ג' ע"ב ותוס' שם דף ז' ע"א אם יש שינוי בצמר ובמראה אם זה נקרא נדמה ועיין בירוש' פסחים פ"ט דאמר שם דכבשים חלקים בלא צמר כשרים לק"פ דגבי גיזה א"צ תמים ע"ש ולא הוה נדמה לעז ועיין זבחים דף ע"ה ע"ב ומנחות דף ג' ע"א ועיין בירוש' פ"א דמגילה דמצריך קרא למעט גבי עוף מרוט אך שם י"ל דנמרט אח"כ וגם עוף וקרבן של ב"נ שאני ועיין בהך דחולין דף ס"ב ע"ב גבי תסיל עם יונה הוה ב' מינים מפני שאח"כ מקיא וע"ש דף ק"מ ע"ב גבי שילוח הקן ע"ש. אך אם זה מדברי וזה ישובי אז אם יש שינוי ביניהם הוה ב' מינים עיין ב"ק דף נ"ה ע"א ובדברי רבינו לקמן פ"ט ה"ה ועיין בתוספ' כאן פ"א גבי שור הבר וט"ס שם דרק למ"ד דשור הבר מין חי' הוא אז הוה כלאים וע"ש גבי חזיר הבר ובחולין דף קכ"ב ע"א מבואר דלא דמיין להדדי והנה בתוספ' כאן מבואר דשבת עם גופנין הוה כלאים ובדברי רבינו בפיהמ"ש פ"א דדמאי מ"א מבואר דגופנין דומה לשבת ע"ש ובאמת י"ל דזה תליא בפלוגתא דר"י ורבנן גבי קישות ומלפפון אם הוה כלאים ואנן קי"ל כרבנן והתוספ' אתיא כר"י. והנה מלשון רבינו בהל' ה' משמע דאף דבר שבאמת הוא שני מינים כיון דבמראיתם הם דומים לא חיישינן דכלאים תליא רק במראית עין ועיין בירוש' פ"ד דחלה דכוסמין עם חטים דומה לחטים במראה ומ"מ הוה כלאים כמבואר בר"ש כאן ועיין תוס' מנחות דף ע' ע"ב וצ"ל דרק לאחר שנעשה עיסה הם דומים זל"ז ולפי המבואר ברש"י חולין דף נ"ב ע"א דשיפון הוה מין חטים וכן יש שיטה בירוש' חלה פ"א דשיפון הוה מין כוסמין כמו גבי כלאים ושיפון עם חטים לא מצטרפי לענין חלה וא"כ לפי"ז צ"ל דעיסת שיפון ועיסת כוסמין אינם דומים ומ"מ לא הוה כלאים ואף דהם משתנים למין אחר היינו לחטים מ"מ לא איכפת לן זה לענין כלאים ונ"מ ג"כ לענין תרומה דאף דקי"ל דכל שאינו כלאים הוה תרומה מ"מ אם באמת הם מין אחר י"ל דאין תורמין. וכן י"ל ג"כ לענין אילן דהנה כאן פ"א מ"ח מבואר דקידה לבנה הוה אילן ועיין בעירובין דף ל"ד ע"ב דקידה לחוד וקידה לבנה לחוד ובזה א"ש מה דמבואר בדברי רבינו בהל' כלי המקדש פ"א ה"ג דקידה הוה קושט ותמה שם הכ"מ דהרי בפ"ב ה"ד שם מנה קציעה וקושט בשני מינים אך בזה א"ש דקידה לבנה הוא קציעה וסתם קידה הוא קושט וא"כ הוה קציעה מין אילן וא"כ הוה עליו שם פרי וא"כ הוא אסור בקטרת כמבואר בשבועות דף י"ב וכ"מ ולכך באמת רבינו לא פסק כרשב"ג דמביא צרי משום דזה אסור בקטרת דקי"ל בנדה דף ח' דקטפו זהו פריו ע"ש ולכך פסק דרק עצי הקטף הוא מביא ולא שרף והצרי הוא אפרסמון כדמשמע בשבת דף כ"ו וע"ש דף ס"ב גבי פלייטון ורשב"ם ב"ב דף פ' ע"ב אך רש"י סנהדרין דף ק"ח ע"א פי' דפלייטון אינו אפרסמון ועיין ירוש' דדמאי פ"א סה"ג ודוחק לומר דקציעה הוא ג"כ רק העץ. ואף דהא בקטרת הי' מור ולשיטת הראב"ד פ"א מהל' כלי המקדש מבואר דהוא מין שמן אך הא מבואר במנחות דף פ"ו וכ"מ דעדיין לא הביא שליש ואין עליו שם פרי ואף דמבואר בפ"א דדמאי דב"ה דמחייבי במעשרות צ"ל דהזית הביא שליש ועיין במה דפליגי רבינו והראב"ד ז"ל בהל' מעשרות פ"ב ה"ה ומש"כ רבינו בפיהמ"ש שביעית פ"ד מ"ח דאף אם הכניסו רביעית לסאה חייב במעשרות ע"ש ובמה דמבואר בב"מ דף ק"ה ע"א גבי פריצי זיתים אך רבינו ז"ל בהל' טומ"א פ"א הי"ב אינו מפרש כן וע"ש בהל' ה' גבי זיתים שלא הביאו שליש דאין השמן שלהם מכשיר מחמת דאינו שמן עדיין וזה באמת הוה מחלוקת דר"ח ורשב"ר במנחות דף פ"ו אם יש עליו שם שמן פסול ומש"כ רבינו בהל' איסורי מזבח פ"ו הי"ד. והנה עיין בס' בה"ג בהל' נדה דשמן המור הוא חוצץ בטבילה ועיין במה דפליגי בעדיות פ"ד מ"ו גבי הסך שמן ע"ש ומש"כ הראב"ד ז"ל שם דהשמן בטל אגב גופו ושם מחלק בין אם היה טמא מעיקרו בין אם אח"כ נטמא דטמא מעיקרו לא בטל ועיין בחולין דף כ"ו ע"ב דדחה שם זה החילוק גבי השקה וצ"ל דהשקה לא הוה מטעם ביטול הדבר רק מטעם זריעה ופנים חדשות וכ"כ בזה בהל' ערכין פ"ו ה"ל ועיין במה דס"ל לר"א בירוש' פי"א דתרומות דאין המשקין יוצאין לא ע"י פרה ולא ע"י עופות ור"ל לפי מה דמבואר בסוף מקואות הובא בדברי רבינו פ"י מהל' טומאת אוכלים ה"ח דשאר משקים אין נטהרים בגוף לפי שיטת הראב"ד ז"ל שם ואף דשם בתרומות מיירי במי פרה י"ל דגם מהם בטל שם מים ועיין מש"כ רבינו בהל' מקואות פ"ג הי"ח מה דמחלק שם בין מים למי חטאת אך י"ל דהטעם משום חציצה וע"ש ברש"י ותוס' בזבחים דף ע"ח ע"ב ורבינו בפיהמ"ש בסוף מקואות שם נראה דהטעם משום דהאפר הוה חציצה וכעין הך דנזיר דף ס"ד ע"א גבי טומאה צפה ע"ש בתוס' וגבי מים לא שייך חציצה משום דהם עצמם נטהרים ג"כ וכמו הך דחגיגה דף כ"ב ע"א גבי שניהם טמאים דאינו חוצץ ע"ש. וגם י"ל דלכך לא מהני הטבילה להכלי שמלא משקין משום דנטמא עוד הפעם ולא מהני לה הטבילה וכעין מש"כ רש"י ברכות דף כ"ב ע"א גבי ב"ק דכיון דלא נטהר ע"י הטבילה לא מהני הטבילה ועיין מש"כ הרא"ש ז"ל בסוף מס' ע"ז גבי טבילת כלי והך דזבחים דף צ"ג ומש"כ רש"י במגילה דף ח' ע"א גבי מזובו דמוכח שם דכל היכא דע"י הטבילה לא נטהר לגמרי לא עלתה הטבילה ובזה א"ש דברי רבינו בהל' תרומות פ"ז ה"ז גבי המשמשת ולקמן אבאר זה וזה נ"מ מה הכונה צריך להיות בטבילה אם לטהרה או לטבילה ועיין בתוספ' חגיגה פ"ב דהטובל מטומאה לטהרה סתם עלתה לו טבילה וזהו ג"כ כונת הירוש' פ"ב דחגיגה דהטובל סתם טהור ר"ל לשם טהרה סתם וכ"כ בזה ועיין בכורות דף ל"ד ע"ב במה דבעי שם גבי עד שתלד לו נגע אחר ע"ש. ועיין בנזיר דף ס"ד אם מי חטאת נקרא צף ע"ש ברש"י ותוס' ועיין מש"כ הר"ש ז"ל במס' פרה ספי"ב בשם תוספ' גבי ירד וטבל והזה דבטלה הזאתו ופי' הר"ש לפי שאינם ראויין לנוח עליו ר"ל כמבואר בירוש' פ"ג דפסחים גבי הזאה דלא מהני אם הזה על דבר שנדבק בהכלי אף שאינו מקפיד משום דבעי מקויים אך י"ל דהוה גדר חציצה עיין חגיגה דף כ' ע"ב ודף כ"א ע"ב גבי מנגיב ועיין מש"כ הראב"ד ז"ל בהשגות פי"ב מהל' טומ"א ה"ו וט"ס שם וצ"ל שהם בטלים אגב גופו ועיין מנחות דף י' ע"א גבי על דם האשם ושם דף כ"א ע"א ועיין בהך דכריתות דף ז' ע"א דשמן המשחה לא בטל על הגוף והטעם י"ל משום דיש בו ג"כ שמן המור וכמש"כ. אך אם נימא דיש נ"מ בין כלאים לשאר דברים וכמו דמחלק הירושלמי בסוף פ"ה דכלאים גבי ברכה א"ש וכמו כן גבי ורד אף דמבואר בירוש' שביעית פ"ז דהוא אוכל אדם ועיין רש"י ב"ק דף פ"ב ע"ב דכיפת הירדן הוא ורד ומשמע שם קצת דלכך התירו גינת ורדים בירושלים משום דבעי לה לקטרת ואף דמבואר בירוש' מעשרות פ"ב ה"ה דמשמע שם דאח"כ לא הי' בה ורדים כלל רק תאנים י"ל כמבואר בירוש' תרומות פי"א דכיון דניתר פ"א שוב אין אוסרין אותה ע"ש בהל' ז' ובירוש' פ"ב דעירובין ופ"י דעירובין גבי פסי ביראות ובור הקר. ועיין ב"ב דף ע"ה ע"ב דהקב"ה יוסיף על ירושלים טפף גינאות ר"ל דהגינאות יהא בהאויר ר"ל במה שעתיד להוסיף על ירושלים בגובה וכמבואר בספרי פ' דברים פסקא א' כתאנה זו שקצרה מלמטה ורחבה מלמעלה ע"ש ור"ל דבמקומה שהי' כבר אסור שיהי' גינות רק באויר שיוסיף. והנה כאן במשנה גבי יחור של תאנה לתוך החצוב לא סיים מפני שהוא אילן בירק משום דבתוספ' כאן פ"ב הוה פלוגתא דתנאי אם מין אילן הוא או לא. ועיין תוס' ע"ז דף י"ז ע"ב דהוא קנה צוקר ובמש"כ בזה בהל' ברכות:2היתה שדהו כו'. ואינו לוקה כו'. עיין בהשגות. ובכ"מ מחלק בין תבואה לירק. אך בירוש' ספ"ג מבואר להדיא דגם גבי ירק לוקה בו' על ו' דאמר שם גבי ערוגה ומה ו' על ו' שלוקין עלי' ד"ת ע"ש וצ"ל דרבינו ס"ל כשיטת רש"י שבת דף פ"ד ע"ב דהוה כלאי זרעים רק דרבנן ע"ש בתוס' ותוס' בכורות דף נ"ד אך כונת רש"י ר"ל בתוך ו' על ו' דגבי כלאי הכרם לוקין מה"ת כה"ג למאן דלא ס"ל כר"י. ועיין בירוש' כאן פ"ז סה"ג אין לוקין אלא על עיקר הכרם ע"ש וס"ל לרבינו דלכך פסקינן דמיני ירקות מותר לזורען בערוגה אחת משום דזה רק דרבנן ואין לוקין ועיין פסחים דף ל"ט ע"ש:3בד"א שצריך כו'. שנאמר שדך כו'. הנה מלשון רבינו מוכח דאם זרע בשדה חבירו כלאים אינו עובר כלל וא"כ יקשה מהך דמכות דף כ"א ע"ב גבי יש חורש תלם כו' דהא הוה בשביעית וקי"ל בפ"ז מ"ה דאין אדם אוסר בשביעית וא"כ לא ילקה ג"כ וצ"ל דמשום הגפנים עצמן דהם שלו והם לא הוה הפקר בשביעית כמ"ש הר"ש שם ולכך לקי עליהם ועיין בירוש' כאן דרב ס"ל אין אדם חובש דבר שאינו שלו ובגמ' דילן ביבמות דף פ"ג ע"ב הוה שם ספק היכי ס"ל לרב אך באמת נ"מ אם הי' שדהו סמוכה לשדה חבירו או שזרע בתוך שדה חברו דלזרוע בתוך שדה חברו ודאי אסור אף דאינו אוסר ולזרוע בתוך שדהו סמוך לשדה חברו זה מותר אף לכתחילה לדידן דאין עלי' שם כלאים כלל כיון שאינו שדה שלו ועיין כאן פ"ד מ"ז גבי הנוטע שורה אחת בתוך שלו ע"ש בירוש' דשלו ושל חברו מצטרפין לשתי שורות וה"נ בהל' י"ז כאן גבי הי' שלו כו' דמותר לזרוע תלם של פשתן ולמה נקט שלו ושל חברו בפי' רבינו ועיין ברא"ש דפי' שם משום דפשתן מזיק לתבואה ועיין ב"מ דף ק"ט ע"א דפשתן מכחיש את הקרקע ושם דף ק"ז ע"א גבי תחלי דבי כיתנא כו' ובנדרים דף מ"ט ע"א דיש בפשתן דבר הראוי לאכילה והיינו הירק שבו והחזיז ובירוש' מעשרות ספ"ה מבואר דפשתן נלקחת מכל אדם בשביעית ובדברי רבינו בהל' תרומות פי"א הכ"ב דפשתן אין בה משום גידולי תרומה וזהו ג"כ כונת הירוש' פ"ט דתרומות ה"א דלכך בפשתן גם במזיד יופך. ועיין בספרי פ' עקב פסקא מ"ג דעשב בשדך זה פשתן ר"ל דהא מבואר בסנהדרין דף נ"ז ע"א דרק ירק של גינה אסור משום גזל ולא של שדה וכן מבואר בפסיקתא רבתא פ' כ"א בשם ר"ח ועיין עירובין דף כ"ח וע"ז דף ז' ע"ב דחזיז וירק של שבת בגינה מתעשר ולא הוה הפקר ועיין סוף ב"ק גבי חזיז ובירוש' פ"א דדמאי ובנדה דף נ"א ע"א בתוס' גבי סיאה איזוב כו' ע"ש ובמה דס"ל לרבינו בהל' תרומות פ"ב ה"ד גבי תמרות של תלתן דאם זרען לירק חייב ולא כהך דעירובין דף כ"ח הנ"ל ובהך דע"ז דף ז' דשם מיירי שזרען לזרע ומ"מ גבי תלתן אף אם לא זרען בגינה חייב ע"ש בהל' ח' וב"ק דף פ"א ובירוש' פ"ד דמעשרות וכן גבי פשתן החזיז שלו חייב במעשר ולא הוה הפקר ולכך בשדה שלו מותר ליקח העשב זהו כונת הספרי הנ"ל. ולכך רק כאן גבי פשתן לא חיישינן לחבישה אבל שאר מינים אסור אף לדידן דס"ל דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו מ"מ גבי חבישה דהיינו שדה שלו ושל חבירו מין אחד אסור לזרוע מין אחר ביניהם ומצטרף כמו לקמן פ"ד מ"ז ועיין ב"ב דף פ"ג ע"א גבי שנים בתוך שלו ואחד בתוך של חברו אם מצטרפים ע"ש משא"כ בהל' י"ח שם רק חרדל וחריע אסור כיון שהשתי שדות הם שני מינים ולכך מין אחר מותר. ועיין מש"כ התוס' מנחות דף ט"ו ע"ב ותוס' יבמות דף פ"ג דהם סותרים אהדדי והוא כך דהנה עיין בחולין דף קכ"ח ע"ב מבואר שם דגבי חליצת אבן נאסר גם של חבירו וגבי נתיצה רק שלו ולא של חבירו ע"ש והטעם כך דכ"כ במ"א דזה מחלוקת דתנאי בנגעים פי"ג מ"ג אם אבנים של בית המנוגע מטמא בכזית או בכ"ש ור"ל דפליגי בזה דהנה מבואר בחולין דף קכ"ט ע"א דעצים ואבנים של בית הם מטמאים בגדר מעשה עץ ר"ל דאין טומאת נגעים על עצים ואבנים רק הבית טמא מחמת הנגע והם טמאים מחמת שהם חלק מהבית. או י"ל כך דעל ידיהם נעשה בית ובית טמא בנגעים. והנה אם נימא דהם טמאים רק מחמת דהם באים מבית טמא הא מבואר בשבת דף פ"ג ע"ב דנדה אינה לאברים ע"ש ותוס' כריתות דף י"ג ע"א ולכך ס"ל לרבינו דאף דגבי נגעי בגדים יש בהם דין טומאת משכב ומושב כמבואר סוף פרק י"ג מהלכות טומאת צרעת ועיין שם בהשגות ותוס' יומא דף ו' ע"ב ונזיר דף נ"ו ע"ב ומגילה דף ח' וכ"מ בזה. ונראה מדברי רבינו דס"ל דאדם מצורע מטמא מו"מ וטומאה חמורה ובגד מנוגע רק לטמא אוכלין ומשקין ואבן אינו מטמא כלל במשכב ומושב ע"ש בפ' ט"ז ועיין בתוספ' פ"ז דנגעים דהוה מחלוקת דתנאי אם מטמא אם מאהיל ידיו על אבן המנוגע ועיין זבחים דף צ"ג ע"א. ועיין בדברי רבינו בהל' אבות הטומאות פ"ו מה דמחלק שם בין עצם ע"ז דאז אין שברי' מטמאים ובין משמשי ע"ז דגם שבריהם מטמאין מהך דע"ז דף מ"ז והטעם דגבי עצם כיון שנשתנה העצם שוב אינו משא"כ במשמשין דהרי חזינן דאף אם לא ביטל המשמשין רק ביטל הע"ז בטל משמשיה ובאמת זהו כונת הגמ' בע"ז דף נ"ב ע"א במה דאמר שם ותבעי לך כלים ע"ש בתוס' בד"ה כיון דכתבו דמיירי בכלים של תקרובת אך רש"י ז"ל לא ס"ל כן רק דר"ל דזה ודאי אם בטלה ע"י מעשה וכדומה דאז הוי שינוי בהדבר ודאי נסתלק ממנו הטומאה ג"כ מחמת השינוי מעשה עיין שבת דף נ"ב ודף נ"ח וכ"מ אך כאן ר"ל כך דבהמשמשין גופא לא עשה מעשה רק ביטל הע"ז וממילא בטלו המשמשין וא"כ האיסור שהי' עליהם לא מחמת עצמן רק מחמת הע"ז ולא הוה כפנים חדשות מה שנעשה היתר דאף היכא דלית לו טהרה במקוה דהיינו סילוק הטומאה מ"מ נעשה טהור ע"י שהוא נעשה דבר חדש ומשמשין אינו כן מ"מ מהני להם כמו סילוק הטומאה כיון דהוו כלים ונ"מ למשמשין היכא דלית להו טהרה במקוה לא מהני ביטול הע"ז להוציאם מן הטומאה אף דהאיסור פקע. ועיין במס' כלים פ' י"ט מ"ד גבי מיזרן ע"ש בפיהמ"ש מוכח כך דאף דאנן קי"ל דטומאת בית הסתרים לא מטמא כר"י חולין ע"ב ע"ב וכ"מ זה רק כשהטומאה מחמת עצם אבל כשהטומאה הי' מחמת המיטה רק שהמיזרן והחבל טמא מחמת דהוה כמו חלק מחלקי המיטה שם היתר מכדי צרכה טמא ולא מיקרי בית הסתרים והוה כמו נגע במיטה משא"כ כשהחבל גופה טמא מחמת עצמו אז היותר מהצורך אינו טמא כלל וה"נ גבי משמשין כיון שהאיסור והטומאה שעליהם אינו מצד עצמן רק מחמת ע"ז גם האברים שלו טמא משא"כ כשהטומאה מצד עצם אז אם נשתנה בטלה הטומאה וכמו דמבואר בשבת דף קט"ז ע"א מה דמחלק שם בין מקום הכתב דאז אם נמחק פקע הקדושה ובין גליונים דלא פקע ע"ש. והנה גבי בית המנוגע אם נימא דהגדר של מנוגע חל על צורת הבית וכל אבן הוה חלק מחלקי הבית אז הטומאה שיש עליהם הוה כמו גדר אבר דמבואר בנדה דף מ"ג ע"ב דבמקום שיעור הוא ולא דמי לנדה דאינה לאברים משום דעיקר הבית נעשה מתחילה מאברים וא"כ לפי"ז לפי המבואר בחולין דף קכ"ט דגבי זרעים בבית המנוגע הוא משום מעשה עץ וא"כ לפי"ז לאחר נתיצה אין הזרעים מטמאין דשם הוו כמו נדה שאינה לאברים אבל אם נימא דהטעם דמטמא משום דהוא בא מבית טמא שוב צריך כזית כמו מת וגם זרעים הם ג"כ טמאים דמ"מ באו מהבית. וה"ה ג"כ להך דאין אדם אוסר בדבר שאינו שלו דאם נימא דהאיסור הוא משום בית המנוגע ושם רק ביתו ולכך אבנים שאינו שלו לא אסר וכן ג"כ גבי כלאים כה"ג אבל אם נימא דזה ממילא ואין שם מנוגע עליו וכן אין שם כלאים עליו רק איסור בזה אין נ"מ בין שלו לשל חבירו וזה נ"מ בין נתיצה לחליצה וכמו יד וכמבואר בחולין דף קכ"ח שם וכעין זה כ' בהל' ע"ז גבי עיר הנדחת דלאסור מטעם שללה של עיר הנדחת אי אפשר בעיסה של שותפות אבל מ"מ לענין נכסים שבתוכה דהם נאסרים ממילא אסורים וה"נ כן גבי כלאים אם הם נאסרים ממילא או שהגפנים אוסרים את התבואה וכבר הארכתי בזה:
