צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מילה א׳:י״ח

18 אלא ממתינין לו עד כו'. אבל התוס' גיטין ד' כ"ח ע"ב וזבחים ד' ע"ה ע"א ומנחות ד' ס"ב ע"ב ובכורות ד' ס"א לא ס"ל כן רק דלא ימול לעולם ועיין יבמות דף ק' ע"א ומה שהקשה הבעהמ"א ז"ל על שיטת ר"ת חגיגה דף ד' וזבחים ד' כ"ב דלא מיקרי ערל כלל ועיין ביבמות ד' ע"ב ע"א מה דמביא ראיה לר"ה דמשוך אוכל בתרומה מהך ברייתא דטומטום ע"ש ואמאי דלמא אתיא כר"י דס"ל משוך לא ימול מפני הסכנה וא"כ לא הוה ערל כלל לשיטת ר"ת ולרבא שם על כרחך הך ברייתא אתיא כר"י דשם דף פ"א דטומטום שנקרע אינו מוליד ע"ש וצ"ל דשיטת ר"ת הוא רק בקטן שמתו אחיו מחמת מילה דלא היה עליו שום חיוב למול ולא הוה בר מילה כלל דרחמנא פטריה אך זה נ"ל דאם יש עליו תחילת חיוב וכמ"ש התוס' ביבמות דע"א ע"ב דמיל' בלא פריעה הוה אפשר במדבר שוב יש עליו שם ערל לגבי ק"פ וא"ש מ"ש התוס' קדושין דל"ז וזה תליא בהך בעיא דב"מ דל"א גבי דרכו להחזיר ע"ש ברמב"ם ורא"ש וזה ר"ל רש"י יומא ד' ח' ע"א גבי לא מקשינן ואף דהא נ"מ לטבילה ואכמ"ל. עיין פסחים ד' ס"ט ע"א גבי קטן חולה לר"א ורש"י יבמות דס"ד ע"ב דאם עבר ומל הוה מחלל שבת ועיין בירוש' ר"ה פ"א דרק היכא דאם עבר והביא כשר כמו ביו"ט בנדרים ונדבות אז מקרי בר חיובא ועיין תוס' פסחים ד' כ"ח ע"ב ד"ה ערל ע"ש ועיין תוס' שבת דף ד' ע"א אם זה מקרי אנוס ועיין עירובין דף ק' ע"א וכתובות ד' ב' ע"ב גבי מינס אנוס בתקנתא דרבנן וכ"מ בזה. אך כל זה בדבר שכשיסור האונס מעליו מוטל עליו החיוב ורמי חיוביה עליה ליטול מעליו האונס ועיין בהך דעירובין ד' ס"ה ע"א גבי מסר שינתיה לשמעיה משא"כ בדבר שאין לו תקנה לעולם ולא נתחייב מעולם אין עליו דין ערל כלל ועיין חולין דף קמ"א ע"ב גבי זיל רבי לה גדפיה אבל משוך כיון דהוה עליו שם חיוב מילה מקרי ערל אף דכעת אינו יכול לחזור ולמול וכעין הך דיבמות ד' ע"ט ע"ב גבי סריס חמה ועיין בירושלמי שם דמבעי ליה אם סרסו מבפנים אם הוה בר יבום ועיין בירושלמי פ"ה דפסחים דיליף שם מן השוחט לערלים דקטן יש לו מנין בק"פ ע"ש ועיין זבחים דף י"ב ע"ב גבי הורו ב"ד שחלב מותר אם הוה דיחוי או לא ועיין במכילתא פ' כי תשא דמצריך קרא שאם הקיפו עכו"ם ארץ ישראל וחללו את מקצת יום שבת והלכו להם דחייבים על שאר היום ועיין חולין דף פ"ד ע"ב גבי השוחט לחולה בשבת ועיין בירושלמי דמגילה פ"ב גבי גר שנתגייר ויבמות דף ל"ג ע"א גבי דאייתי שתי שערות בשבת וכ"מ בזה ועיין בנדה דף ל"ו ע"א גבי גיורת דכיון דמעל"ע לית לה מפקידה לפקידה נמי לית לה ותוס' שם נ"ג ע"ב ד"ה צריכא ע"ש ועיין בירושלמי שביעית פ"ג ה"ד דבששכרה לזמן מרובה מ"מ אותו יום האחרון אסור ובירשלמי שם סוף פ"ב אותן ז' ימים אחרות לא מסתברא כו' ועיין בר"ן פ"א דכתובות גבי חתן אבל דאמר שם דאפשר לחלק בתקנת חכמים ונ"מ ג"כ לענין קטן ביום השמיני שחל להיות בשבת היה חולה ובו ביום הבריא אם דוחה שבת אם הוה בגדר דיחוי או פטור כמבואר בפסחים דף ס"ט הנ"ל ועיין בחלה בירושלמי פ"ג גבי ב' עכו"ם שעשו עיסה בשותפות ובמה שכתב רבינו ז"ל בהל' בכורים פ"ז ה"ט ועיין ברכות דף נ"א ע"א גבי טבילה ותוס' ב"מ דף קי"ב ע"א ד"ה חוזר עליו גבי בל תלין דהיכא דמקצת היום לא הוה בגדר בל תלין שוב אינו עובר עליו ועיין מו"ק דף כ' ע"ב גבי שמע שמועה קרובה בשבת ובמוצ"ש נעשית רחוקה ועיין סנהדרין דף מ"ז ע"ב ועיין ברא"ש נדרים דף ע"ב ע"ב ד"ה כגון דגרשה והדר אהדרה ע"ש:

19 ואפשר למול כו' לאחר זמן כו'. משמע דס"ל לרבינו דאם מל לאחר זמן הוה תיקון למפרע דלא כמש"כ התוס' שבת דף קל"א ע"א ועיין בירושלמי פ"א דר"ה, אך באמת מדברי רבינו ז"ל נראה דרק משום סכנת נפשות דוחין את המילה ועיין רש"י חולין דף מ"ז ע"ב ועיין גיטין דף נ"ז ע"ב גבי כי עליך הורגנו כו' זה מילה: