טור, יורה דעה קנ״ח

מהדורה: יורה דעה, וילנה, תרפ"ג

« טור Yoreh De'ah 157 טור Yoreh De'ah 159 »

1 בית יוסף פתח ↗

הגוים שיורדים לבור או למקום סכנה אין על הרואה להעלותם. ברייתא בפרק ב' דע"ז כ"ו.:

1 דרישה פתח ↗

כנענים שירדו לבור או למקום סכנה אין על הרואה אותן להעלותן אפילו אם יתן יתן לו שכר לפיכך אין לרפאותן אפילו בשכרו אם מתירא מהם או משום איבה מרפא אותם בשכר אבל לא בחנם ומ"מ כו' כצ"ל ומ"ש ומ"מ אין מורידין אותם לבור משמע מדברי התוס' דלאו למימרא שאסור להורידם אלא היינו לומר שאינו מצווה להורידם ואע"פ שהם אינם משמרים ז' מצות בני נח ב"י בשם הרמב"ן ורש"ל האריך בביאור סמ"ג סימן מ"ח לבאר דאסור להורידם ע"ש עכ"ה ב"י. ומ"ש טוב שבעכו"ם הרוג ההוא דוקא בשעת מלחמה כ"כ התוס' בפרק אין מעמידין עבודה זרה דף כ"ו ע"ב בשם הירושלמי הביאו ב"י בסימן ל"ה ובח"ה סימן תכ"ח: והאפיקורסים עיין פירושו בב"י בשם הרמב"ם פ"ד מהלכות רוצח ופ"ג מהלכות תשובה והר"ן פי' דהיינו מבזה ת"ח או מבזה חבירו בפני ת"ח עכ"ה:

1 בזמן שישראל על אדמתם כנענים שירדו לבור או למקום סכנה אין על הרואה אותם להעלותן אפילו אם יתן לו שכר לפיכך אין לרפאותן אפילו בשכר ואם מתיירא מהם או משום איבה מרפאין אותם בשכר אבל לא בחנם ומכל מקום אין מורידין אותם לבור בידים אבל המינין והמוסרים ומומר אוכל נבלות להכעיס והאפיקורסים מורידין אותם בידים:

1 ב"ח פתח ↗

כנענים שירדו לבור או למקום סכנה אין על הרואה אותם להעלותן וכו' פרק א"מ דף כ"ו סבר רב יוסף למימר הא דתניא הכנעני. ורועי בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין אסוקי בשכר שרי משום איבה א"ל אביי יכול לומר לו קאי ברי אאיגרא פי' רש"י ואם לא אורידנו ימות ונוח לי להפסיד שכרי ולהצילו אי נמי נקיטא לי זימנא לבי דואר פי' רש"י השלטון קבע לי זמן ליום הוועד ואי לא אלך יצא שכרי בהפסדי והלכתא כאביי וכאידך סבר רב יוסף דקאמר תלמודא התם סבר רב יוסף למימר דאולודי עכו"ם בשבת בשכר שרי משום איבה דא"ל אביי יכלה למימר לה דידן דמנטרא שבתא וכו'. ותו סבר רב יוסף למימר אנוקי בשכר שרי משום איבה דא"ל אביי יכלה למימר אי פנויה היא וכו' דבכולהו הילכתא כאביי כדלעיל בסימן קנ"ד וכדמשמע מלישנא דתלמודא דקאמר סבר רב יוסף למימר כלומר קס"ד מעיקרא למימר הכא עד דאתא אביי ואקשי ליה והדר ביה ממאי דקס"ד מעיקרא: ומ"ש או למקום סכנה נראה דרבינו ס"ל דההיא דלא מעלין מיירי שנפל לבור שיש בו מים דאית ביה סכנה מותר שאם לא יעלוהו מיד יטבע במים ולהכי כתב או למקום סכנה דאלמא דמ"ש שירדו לבור נמי במקום סכנה קאמר. והרמב"ם כתב יותר בביאור ספ"ד מה' רוצח וז"ל אבל העכו"ם שאין בינינו ובינם מלחמה ורועי בהמה דקה מישראל וכיוצא בה אין מסבבין להן המיתה ואסור להצילן אם נטו למות כגון שראה אחד מהך שנפל לים אינו מעליהו וכו' עכ"ל הרי שפירש לא מעלין בנפל לים שנטה למות וכך הוא דעת התוס' דבפ"ק דע"ז דף כ' בד"ה רבי יהודה הקשו למ"ד דשרו ליתן מתנה לעכו"ם ויליף לה מקרא וכי לית ליה ההיא דהעכו"ם ורועי בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין וי"ל דקרא מיירי שאינו מחייהו באותה מתנה כי אף אם לא יתן לו כלום לא ימות ולא דמי להעלאה מן הבור שהוא קרוב למיתה ואם מעלהו נמצא מגדל בן לעכו"ם עכ"ל ואחריהם נמשך רבינו. ומ"ש הרמב"ם העכו"ם שאין בינינו ובינם מלחמה ולא כתב סתם העכו"ם נראה שכוונתו ליישב מה שהקשו התוס' שם על הא דתניא ולא מורידין דהא במסכת סופרים תניא כשר שבעכו"ם הרוג וי"ל דבירושלמי דקידושין מפרש דהיינו בשעת מלחמה וכו' עד כאן לשונו וליישב זה נתכוון גם הרמב"ם:

1 תועפות ראם פתח ↗

בגמרא דייקינן הא דמין לע"ז תנינא להא דת"ר שחיטת מין לע"ז כו' והגרד"ט בחי' לחולין שבס' מילי דברכות בד' ד' כ' דהברייתא מיירי בעע"ז דוקא ולכך אסרינן שחיטתו אף בהנאה אבל מומר להכעיס לדבר אחד אפי' למ"ד דמין הוי היינו לענין מורידין ולהשבת אבידה דמיירי התם בהכי אבל מ"מ אין נכלל בהך ברייתא דתני שחיטת מין לע"ז דאיך שייך לומר דלהכעיס לד"א ולע"ז לא חזינן כלל דפקר דיהי' שחיטתו אסורה בהנאה ויהיה חמיר טפי מנכרי גמור דשחיטתו אינה רק נבילה ולא איסורי הנאה כו' וכ"כ הסברא ברורה בעיני עד שאני תמה על ביאורי הגר"א ליו"ד סי' ב' סעי' ה' דתלי זה בזה דלמ"ד מין הוי א"כ נכלל בברייתא דשחיטת מין לע"ז דלע"ד ליכא למימר הכי כו' עכ"ל ותמיהני על תמיהתו שלא שת לבו לדה"ת ע"ז כ"ו ב' סד"ה וחד והרי"ף והרא"ש שם והטור יו"ד סי' קנ"ח דלענין מורידין והשבת אבידה דמיירי התם בהכי אין חילוק כלל אי אמרינן מומר להכעיס לד"א מין הוי או מומר הוי דאף למ"ד מומר הוי מורידין ואין משיבין אבידתו וכ"כ הגר"א בביאוריו לחו"מ סי' רס"ו וא"כ למ"ד שהוא מין היינו לשארי דברים דלא איירי התם בהכי וה"ה לענין שחיטת מין דהוי לע"ז וכ"ה ברש"י הוריות י"א א' ד"ה הר"ז מין ומורידין אותו לבור ושחיטתו לע"ז והפמ"ג לאו"ח בריש פתיחה כוללת שלו חלק הד' אות ב' כ' ע"ד רש"י וז"ל ובשו"ע י"ד סי' ב' ה"ה כנכרי משמע דמותר בהנאה וצ"ע וי"ל דתליא בפלוגתא אי סתם מחשבת נכרי לע"ז עכ"ל וע"ד רבינו הגר"א דבאמת למ"ד מין הוי נכלל בהך ברייתא, ומלשון הגמרא דע"ז שם נראה כהגר"א שאמרו וח"א אפי' להכעיס נמי מומר הוי אלא איזהו מין זה העע"ז משמע להדיא דלמ"ד להכעיס מין הוא הרי הוא באופן אחד עם אותו מין דלמ"ד להכעיס מומר הוי וכי היכי דעע"ז אסרינן שחיטתו אף בהנאה ה"ה או"נ להכעיס למ"ד שהוא מין שחיטתו לע"ז, דומה לזה כ' התר"י פ"ו דברכות ע"ד רש"י שם מ"א ב' ד"ה פת הבאה בכסנין וז"ל דכיון דהוצרך לברך אחריו בנ"ר האיך אמר ואין טעון ברכה לאחריו שהרי טעון הוא הברכה הראויה לו כו' וכיון שמברך עליו לאחריו הברכה הראויה לו הרי טעון הוא ברכה לאחריו כשאר כל הדברים עכ"ל דכוונת דבריו דעכצ"ל דאינו טעון ברכה לאחריו דפת הבאה בכסנין דמיא לאינו טעון ברכה לאחריו דאמרי ר"ה ור"נ דכן הוא משמעות הגמרא דרב ששת פליג על ר"ה ור"נ דס"ל בתאנים וענבים בתוך הסעודה דאינו טעון ברכה לאחריו ועז"א רב ששת דתאנים וענבים בתוך הסעודה טעון ברכה לאחריו ואין לך דבר שאין טעון ברכה לאחריו אלא פת הבאה בכסנין בלבד משמע להדיא דכי היכי דתאנים וענבים שבתוך הסעודה דאמרו ר"ה ור"נ דאין טעון ברכה לאחריו היינו דלא טעון ברכה כלל ואפי' בנ"ר ה"נ פת הבאה בכסנין דאמר רב ששת דאינו טעון ברכה לאחריו דכלל לא ודלא כמש"ש בחי' אנשי שם ע"ד התר"י וז"ל לא ידעתי מאי קושיא היא זו לא יהא הלשון הזה כולל יותר ממה שאמרו גבי אורז ולבסוף ולא כלום ובאמת מברך בנ"ר כו' דלפי מה שבארתי שפיר הקשו הת"רי.

« טור Yoreh De'ah 157 טור Yoreh De'ah 159 »