טור, אורח חיים תער״ד

מהדורה: אורח חיים, וילנה תרכ"ג

« טור Orach Chayim 673 טור Orach Chayim 675 »

1 בית יוסף פתח ↗

מדליקין מנר לנר ודוקא בנר עצמו וכו' בפרק במה מדליקין שבת כב. איתמר רב אמר אין מדליקין מנר לנר ושמואל אמר מדליקין אמר אביי כל מילי דמר עביד כרב לבר מהני תלת דעביד כשמואל וחד מינייהו מדליקין מנר לנר יתיב ההוא מדרבנן קמיה דרב אדא בר אהבה ויתיב וקאמר טעמא דרב משום ביזוי מצוה הוא אמר להו לא תציתו ליה טעמיה דרב משום מכחיש מצוה ופירש"י מכחיש מצוה. ומחזי כמאן דשקיל נהורא ושואב קצת מלחלוחית שמנו מאי בינייהו דקא מדליק משרגא לשרגא מ"ד משום ביזוי מצוה משרגא לשרגא מדליק מ"ד משום אכחושי מצוה משרגא לשרגא נמי אסור ופירש"י משרגא לשרגא. מביא נר אצל נר ושתיהם של מצוה ולא בקינסא ומותבינן בגמ' למ"ד משום אכחושי מצוה ואסיקנא בקשיא ובתר הכי בעי תלמודא מאי הוי עלה ומהדרינן א"ר הונא בריה דרב יהושע חזינן אי הדלקה עושה מצוה מדליקין מנר לנר ואי הנחה עושה מצוה אין מדליקין מנר לנר ואסיקנ' דהדלקה עושה מצוה וכ' הרא"ש מאי קא מבעי' ליה מאי הוה עלה דלכאור' משמע דהלכה כשמואל מדעבד רבה כוותיה וכ"ת אליבא דשמואל מבעי' אי אית ליה טעמא דביזוי מצוה ולא פליג אלא באכחושי הא איתותב לישנא דאכחושי וא"כ בביזוי מצוה פליגי וי"ל דמספקא ליה אי תיובתא גמורה היא או לא ופשיט רב הונא בריה דרב יהושע דלאו תיובת' גמורה היא ולחומרא אמר דפליגי באכחושי ושמואל אית ליה טעמא דביזוי מצוה הלכך אי הנחה עושה מצוה אין מדליקין מנר לנר והו"ל כמו קינסא א"נ מיבעי ליה אי סמכינן ארבה דעביד כשמואל או דלמא הלכתא כרב באיסורי ופשיט רב הונא בריה דרב יהושע דהלכתא כרב ובביזוי מצוה פליגי דלישנא דאכחושי איתותב והלכך אי הדלקה עושה מצוה מדליקין מנר לנר אבל אי הנחה עושה מצוה הו"ל כמו קינסא ואין מדליקין להני תרי שנויי מדליקין משרגא לשרגא אבל לא ע"י קינסא וכן דעת רי"ף לכך לא הביא אלא לשון מחלוקתם מדליקין מנר לנר דמשמע בנר עצמו אבל לא ע"י קינסא אבל בעל התרומ' מתיר אפי' ע"י קינסא לפי דעתי משום דמ"ד משום אכחושי מצוה עמד בקושיא ופליגי בביזוי מצוה והלכתא כשמואל כיון דרבה עביד כוותיה והר"ן כ' מדליקין מנה לנר ואפילו ע"י קינסא שרי דהא אסיקנא בגמרא דטעמיה דרב דאמר אין מדליקין משום בזוי מצוה ודוקא ע"י קינסא הוא דאסור דאילו מנר לנר חנוכה בלא קינסא ליכא ביזוי מצוה ומינה דשמואל אפי' ע"י קינסא שרי וזו היא השטה המחוור' בגמ' ולא כן דעת הרמב"ן שכתב דלמסקנא ע"י קינסא אסור והרמב"ם כ' ומדליקין מנר חנוכה לנר חנוכה וכתב עליו הראב"ד וע"י קינסא ומחלוקת' תלוי בדקדוק סוגיית הגמרא וכתבתי בחידושי ואין כאן להאריך עכ"ל והתו' כתבו ש"מ הדלקה עושה מצוה וא"כ מותר להדליק מנר לנר ומ"מ כיון שנוהגין העול' להחמיר אין לשנות המנהג ע"כ :

1 דרכי משה פתח ↗

ובנמ"י ה"ק דף פ"ו ע"ב דה"ה נר של ת"ת או חולה שיש בו סכנה או היה דין אחת להם:

1 מדליקין מנר לנר ודוקא בנר עצמו שיכול להדליק אחד מחבירו אבל אסור להדליק בה נר אחר של חול אפילו להדליק נר אחר של חנוכה כ"ש שאין להדליק בה נר אחר של חול לצרכו ובספר התרומה התיר להדליק מנר לנר ע"י של חול והשיב נר של שבת ושל ב"ה כולם של מצוה שיכול להדליק מזה לזה וא"א ז"ל כתב כסברא ראשונה:

1 ב"ח פתח ↗

מדליקין מנר לנר וכו' טעם מחלוקת זה מפורש בב"י ומ"ש חשיב נר של שבת וכו' כלומר בעה"ת תרתי קולי מיקל חדא דמותר להדליק מנר לנר ע"י של חול או ע"י קינסא אידך דגם מותר להדליק של חנוכה או שאר נר של מצוה ע"י של חול מנר של שבת או של ב"ה אבל א"א הרא"ש ז"ל אוסר מנר לנר ע"י של חול וכ"ש דאוס' ע"י חול מנר של שבת או ב"ה לנר חנוכה ולענין הלכה כתב הר"ן דלפי סוגייא המחוורת אפי' ע"י קינסא שרי וכבעה"ת אבל התוס' כתבו וז"ל ש"מ הדלקה עושה מצוה וא"כ מותר להדליק מנר לנר ומ"מ כיון שנוהגין העם להחמיר אין לשנות המנהג עכ"ל ובמרדכי הארוך הוסיף וז"ל מיהו התוספות פירשו נהגו להחמיר שלא להדליק מנר לנר ואין לשנות המנהג וכתב בגליון הטעם משום דאין חיוב מצוה כ"א בנר א' והאחרים אינן אלא משום הידור למהדרין או למהדרין מן המהדרין לכך נהגו העם להחמיר וה"ר ישראל כתב הא דמדליקין מנר לנר זהו דוק' קודם שנעשית המצוה אבל כבתה כיון דקי"ל אין זקוק לה אין להדליקה מנר של מצוה אחר להכחיש המצוה חנם עכ"ל וכיוצא בזה כתבתי בסי' הקודם בשם מהר"ש. ואם דלק השיעור דמותר להשתמש לאורה ללשון שני משמע דמותר נמי להדליק ממנו נר אחר מיהו לעיל בסי' תרע"ב כתבנו דאין להשתמש לאורן כל זמן שהם דולקין לפ"ז נמי אסור להדליק ממנו נר אחר ונר של שמש הוא נר של חול ואין להדליקו מנר חנוכה וכ"כ בהגהת מיימונית אבל בב"ה אין להקפיד שכולם נרות של מצוה וכ"כ מהרש"ל ופשוט הוא:

1 ברית משה פתח ↗

ומ"ש רבינו אמר אביי כל מילי דמר כו' אלא אפי' נר של חול מותר להדליק מנר של מצוה כו', ממה שהתיר רבינו אפי' נר של חול כשרוצה להדליק בו נר של מצוה נר' דסובר דאפי' ע"י קינסא שרי דנר של חול לא הוי יותר מקינסא אבל הרמב"ם הלכות חנוכה פ"ד הל"ט אוסר ע"י קינסא והראב"ד שם השיג עליו וא"כ קיימו רבינו והראב"ד בחדא שיטתא עי' בהגמי"י שם אבל הטור או"ח סי' תרע"ד פסק כהרמב"ם וכ"פ המחבר מדהביא את שיטת הרמב"ם בסתם והרמ"א כתב שנהגו להחמיר בנרות חנוכה והמג"א כתב דבכל נרות של מצוה נהגו להחמיר ואת שיטת רבינו ברוך שהביא רבינו הביא ג"כ המחבר שם והרמ"א כתב דנר של ת"ת או נר לחולה נקרא ג"כ נר של מצוה ומ"ש הט"ז שם בשם המרש"ל כ"כ המרש"ל בביאורו כאן ביותר ביאור, ומ"ש רבינו אבל נר של חול לצורך עצמו לכ"ע אסור בזה ליכא מאן דפליג חוץ מבנר של בהכ"נ כתב הרמ"א או"ח סי' קנ"ד שלא נהגו ליזהר בכך וכתב הטעם שדעת ב"ד מתנה ע"ז, ומ"ש רבינו אין נותנין כלי תחת הנר כו' את כל זה כתב גם הרמב"ם הל"ש פ"ה הלי"ג חוץ ממ"ש רבינו מהא דמים וצלוחיות של בהכ"נ אלא את זה כתב התו' בשבת מ"ז ע"ב ד"ה מפני וכ"פ בש"ע או"ח סי' רס"ה, ומ"ש רבינו דגרם כיבוי מותר כ"כ הש"ע סי' של"ד שם, ומ"ש בשם הירושלמי בהא דנר שעל גבי טבלא עי' בהרמב"ם פי"ב הל"ו ובהגמי"י שם ובש"ע או"ח סי' רע"ז, ומ"ש רבינו הלכה שנכרי שבא לכבות הדליקה כו' כן איתא בשבת דכ"א ע"א וכ"פ הרמב"ם שם פי"ב הל"ז ועי' ש"ע סי' של"ד שלא מחלק בקטן בין אם עושה על דעת אביו או לא וכבר נתן הט"ז ס"ק י"ט שם טעם לשבח ע"ז, ומ"ש רבינו בדיני דליקה עד סוף האב מלאכה זו עי' טוש"ע או"ח סי' של"ד:

« טור Orach Chayim 673 טור Orach Chayim 675 »