טור, אורח חיים כ״ג

מהדורה: אורח חיים, וילנה תרכ"ג

« טור Orach Chayim 22 טור Orach Chayim 24 »

1 בית יוסף פתח ↗

ההולך בבית הקברות צריך להגביה הציצית וכו' כדאיתא בברכות פ' מי שמתו ברכות יח. ר' חייא ורבי יונתן הוו אזלי ביני קיברי וכו' וכתבו תלמידי ה"ר יונה דמדחזינן שלא חששו אלא שלא ישליכה על הקברים שמעינן שמותר ללבשו אלא שיש לו ליזהר להגביה הציציות ולא דמי להא דת"ר לא יהלך אדם בבית הקברית ותפילין בראשו דשאני ציצית שהוא תלוי במלבוש ואינו יכול להסיר המלבוש שלובש בשעה שהולך בבית הקברות מיהו אפשר לומר דדוקא בציצית שמטיל במלבוש שלובש לצורך עצמו כמו שהיה מנהגם באותו זמן כגון זה אמרינן דמותר וסגי ליה בדליי' אבל בטליתות שאינם מכוונים בהם למלבוש אלא לקיים מצות ציצית בלבד יש לו ליזהר שלא יהלך בהם בבה"ק משום לועג לרש מפי מורי עכ"ל וכ"כ שם הרא"ש בשמו: ודע דבגמרא אמרינן דהא דתניא לא יהלך אדם בבה"ק ותפילין בראשו וכו' דוקא תוך ד' אמות הוא דאסור אבל חוץ לד' אמות שרי ומשמע בגמרא דבית הקברות לאו דוקא דאפי' חוץ לבה"ק תוך ד' אמות של מת אסור וכ"כ רבינו בסימן מ"ה ובזמן הזה שמסירין הציצית מטלית המת בבית נראה דאיכא למיחש בכתפים אם לובשים טלית שיש בה ציצית משום לועג לרש שהרי כתב הרא"ש בהל' ציצית שי"מ ההיא שעתא כשמוליכין אותו לקבר רמינן ליה משום דאיכא לועג לרש שהמכתפים אותו יש להם ציציות והוא אין לו: ואיכא לעיוני בטלית קטן שאדם לובש מתחת למדיו אם מותר ליכנס בו לבה"ק דאפשר דע"כ לא קאמר ה"ר יונה אלא בלובשו על בגדיו דמיתחזי אבל כשלובשו תחת בגדיו כיון דלא מיתחזי ליכא משום לועג לרש אלא דא"כ בטליתות העשויים למצוה נמי ה"מ ה"ר יונה לאיפלוגי בין לובשן תחת בגדיו ללובשן על בגדיו ומיהו איכא למימר דלא חש לכתוב כך בהדיא משום דממילא משמע דכיון דטעמא דאיסורא משום לועג לרש כל היכא דלא מתחזי ליכא משום לועג לרש ויש קצת ראיה לזה מדקתני לא יהלך אדם בבה"ק ותפילין בראשו ולא קתני בתפילין או ותפילין בזרועו אלמא דתפילין בזרועו כיון דמכוסה לית בהו משום לועג לרש ולפ"ז אם לובש הטלית על בגדיו נראה שמכניס הציצית תחת כסותו ונכנס בבה"ק דכיון דלא מיתחזי תו ליכא משום לועג לרש. אחר שכתבתי זה מצאתי בתשובת הרשב"א וז"ל עוד אמרת בההיא דאמרינן בפרק מי שמתו לא יהלך אדם בבה"ק ותפילין בראשו דנראה לך דוקא מגולין אבל מכוסין לית לן בה וראייתך מההיא דרבי חייא ור' יונתן הוו אזלי בבה"ק והוו תכלתא דר' יונתן שדיין עלוי קברי א"ל ר' חייא דלייה שלא יאמרו וכו' ופירש"י דלייה הגביהו דאלמא כל שאינו מגרר טליתו על הקברים מותר. תשובה אפשר מה שאמרת אלא שתצטרך לומר דלייה וכסייה קאמר שאילו נראית התכלת הרי היא כתפילין שבראשו עכ"ל. ואע"פ שהגהות מיי' כתבו בסוף הלכות ציצית אבל אדם שרגיל בטלית קטן יסירנו מעליו קודם שילך לבה"ק ולא מהני מה שמגביה אותו כמו בתפילין דאסרי תפילין בראשו אפילו מכסן כדאי הוא החילוק שכתבתי לסמוך עליו: וראיתי קצת לומדים שכשהיו נכנסין לבה"ק היו קושרים שני ציציות שבשתי כנפים זה עם זה והיו אומרים דבהכי מיבטל מיניה מצות ציצית ולי נראה שלא עשו כלום דקשר זה אינו מעלה ואינו מוריד שאם דעתם דבהכי מיבטל מיניה שם ד' כנפות ופטורה מן הציצית ליתא דהא איתא בס"פ הקומץ רבה מנחות לז: האי מאן דצייריה לגלימיה לא עבד ולא כלום מ"ט דכמאן דשרי דמי ופירש"י בלשון שתפס עיקר קרנות טליתו כפל וקשר ודומה כאילו קיצען ואין לה כנפות כדי להפקיע מתורת ציצית לא עשה כלום לפטרה מציצית וכיון דבקושר הקרנות עצמם לא מיפטר מציצית כ"ש כשאינו קושר אלא הציציות ואם דעתם לומר דכיון דקשורים הם הציציות הו"ל כאלו הם א' ואין בטלית זו ד' ציציות קשה דכי היכי דקשירה זו לא מבטלא שם ד' כנפות ה"נ לא מבטלא שם ד' ציציות והא פשיטא דליכא לדמויי לתלאן ולא פסק ראשי חוטין שלהם דפסלי' בריש סוכה יא. דשאני התם שלא נפסקו מעולם ועוד דהתם אפי' אם פסקן אח"כ מיפסלי משום תעשה ולא מן העשוי וכמו שנתבאר בס"ס י"א וא"כ אינו ענין לדין זה. ועוד קשה דלפי דבריהם נמצא שלובשים בגד שיש בו ד' כנפות בלא ציצית ומורי הרב ר' יעקב אבן חביב ז"ל כתב דאפשר שהטעם שנהגו בזמה"ז ליכנס בבה"ק וציצית בבגדיהם לפי שסמכו על מה שפי' ה"ר אהרן הלוי בההוא דא"ל דלייה וכו' וז"ל והשתא ודאי לא אסרינן משום לועג לרש דהא לא מדכרי להאי טעמא כלל ולא אסרינן ליה משום דלבוש טלית בבה"ק וכדאמרי' לעיל לא יהלך אדם בבה"ק ותפילין בראשו כו' דהתם מצוה מיוחדת בפני עצמה אבל כאן שהיא מצוה שבטליתו אין אומרים שלא ללבוש טליתו מש"ה לא אשכח ליה לאיסורא שום טעמא אלא דא"ל למדלייה דלא לירמי תכלתא על קברי ע"כ. וכתב שאפשר שדעת הרא"ה לחלוק על ה"ר יונה ולומר דאפילו בזמן הזה שאין אנו מכוונים בהם למלבוש אלא למצוה מכל מקום כיון שהמצוה תלויה במלבוש כדכתיב על כנפי בגדיהם לית ביה משום לועג לרש עכ"ל והדבר ברור שאין הדברים אלו מוכרחין דהא שפיר אפשר לומר דלא פליג הרא"ה אה"ר יונה ואם כן מהי תיתי לן לומר דפליג עליה ויותר נכון לומר כמו שכתבתי לעיל דכל שהוא מתחת למדיו מודה ביה הר"י ז"ל:

1 דרישה פתח ↗

אבל אנו שאין אנו מכוונים כו' משום ליעג לרש. ז"ל ב"י ובזמן הזה שמסירין הציצית מטלית המת בבית נראה דאיכא למיחש בכתפים אם לובשים טלית ביש בה ציצית משום לועג לרש שכרי כו' עכ"ל. ונ"ל דר"ל דוקא כשלובשין טלית גדול למעלה על כל בגדיהם וגם אינן מכוונין בהן אלא למצוה אבל אם הוא תחת בגדיו ואפי' לובשו משום מצוה ואינו גריר על הקבר א"נ אפילו למעלה מבגדים והוא מלבוש שלובש לצורך עצמו לית לן בה וכמ"ש בפרישה מוכח מדברי ב"י עצמו לפי זה ע"ש. וכן כתב האגור כל המגרר ציציותיו עליו הכתוב אומר וטאטתיה במטאטא השמד:

1 רא"ה על ברכות פתח ↗

פי' ובגמרא אמרינן רבי חייא ורבי יונתן הוו שקלי ואזלי לבית הקברות הוה שדיא תכלתא דרבי חייא36לפנינו, דרבי יונתן. על קבריא37לפנינו ליתא על קברא, ועיין דק"ס אות ת דכ"ה כגי' רבינו בכ"י ובב"נ ובכי"פ ובילקוט שמואל וקהלת ובתר"י ורא"ש, ועיין בסמוך. אמר ליה רבי יונתן דלייה שלא יאמרו למחר באין אצלנו ועכשיו מחרפין אותנו. פי' והשתא ודאי לא אסרינן ליה משום לועג לרש דהא לא מדכרינן ליה להאי טעמא כלל, ולא אסרינן ליה משום דלבוש טלית בבית הקברות38פי' דמלבד שלא נזכר לועג לרש גם מוכח דלית הכא משום לועג לרש דהא לא אמר לו אלא להגביה הציציות מן הקברים אבל עצם לבישת טלית מצוייצת בביה"ק אין בה איסור ולא כתפלין וס"ת שעצם היות תפלין בראשו וס"ת בזרועו אסור בביה"ק. וכדאמרינן לעיל לא יהלך אדם בבית הקברות ותפלין בראשו וספר תורה בזרועו דהתם הוה מצוה מיוחדת בפני עצמה אבל כאן שהיא מצוה שבטליתו אין אומרין שלא ללבוש טליתו39פי' דס"ת ותפלין הוו חפצא של מצוה אבל בציצית אין הטלית חפצא של מצוה כי אם מלבוש אלא שהמצוה להשים ציצית במלבושו ואין ראוי לחייבו לפשוט לבושו. והנה תר"י כתבו לבאר החילוק דשאני ציצית שתלוי במלבוש ואינו יכול להסיר המלבוש בשעה שהולך לביה"ק, והוסיפו דאפשר לומר דדוקא בזמנם שהטלית היתה לשם מלבוש אבל בזמננו שאינו אלא לשם מצוה יש לו להסירם בביה"ק משום לועג לרש, וכ"כ הרא"ש, והובא בטור או"ח סי' כג. והב"י שם הביא דברי רבינו בשם מהר"י ן' חביב ויעו"ש קצת שינויים בלשון וכתב מהר"י דאפשר שרבינו חולק ומתיר אף בזמננו שלבוש לשם מצוה כיון דמ"מ תלוי במלבוש דכתיב על כנפי בגדיהם וכתב הב"י דהדבר ברור שאי"ז מוכרח דהא אפשר לומר שאינו חולק ומהיכ"ת דחולק, אכן לכאורה נראה בביאור דברי מהר"י דהא טעמי רבינו ותר"י חלוקין דתר"י כתב משום שאין יכול להסיר לבושו ולפ"ז בלבוש לשם מצוה שפיר יכול להסיר שאי"צ לו בשביל לבוש מפני החום או הקור וכיו"ב אבל רבינו אתי עלה משום שאין הטלית חפצא של מצוה אלא מלבוש ואין לועג לרש מחייב להסיר מלבושו אלא שלא להביא חפצא של מצוה, וזהו גם בזמננו שהוא לשם מצוה דמ"מ לא נעשה הטלית חפצא של מצוה אלא מלבוש בעלמא שהרי זהו המצוה להשים ציצית בלבושו וכמ"ש על כנפי בגדיהם, ועיין ב"י סי' יג דמותר לצאת בט"ק בשבת דמלבוש הוא ובד"מ השיג דאינו למלבוש אלא למצוה והוה משאוי יעו"ש ולכאורה דעת הב"י דמ"מ מלבוש הוא כיון דזהו המצוה להשים בלבושו ולובשו דרך מלבוש כדי שיוכל להשים ציצית בלבושו, ומש"כ מהר"י בלשון אפשר לומר היינו דגם לרבינו י"ל דכיון שהוא לשם מצוה שוב ראוי הוא לומר לו לפשטו, ומ"מ שפיר יש בזה סברא דכיון דעצמות הטלית לא נעשית חפץ מצוה אלא מלבוש אין לועג לרש מחייב להסיר לבושו משא"כ לתר"י דאתו עלה מצד דאינו יכול להסיר בגדו. ויעו"ש בב"י דלתר"י מה שאנו בזמננו אין פושטין הט"ק היינו משום שהוא מכוסה דכיון דלא מתחזי ליכא משום לועג לרש, והביא תשובת הרשב"א שכתב לשואל שרצה לומר כן דתפלין מכוסין שרי וראייתו מהך דציצית וכתב לו הרשב"א דלדבריו צריך לפרש דלייה וכסייה, ופסק כן בשו"ע. אכן לגי' רבינו ותר"י דגרסי שדייה על קברא כנ"ל הערה 37 הרי ליכא לפרושי דלייה וכסייה דהך לישנא לא משמע אלא דלא יהיו נגררים על הקבר ולא שיצניעם, ולדבריהם גם ליתא לראיית השואל מציצית להמציא חילוק זה, והמאירי כתב להדיא דתפלין אסור גם בהצנעה, ובהך דציצית כתב ע"ד רבינו ותר"י ע"ש, וכן משמעות דברי רבינו דאילו היה ציצית כתפלין היה אסור עצם לבישתה ולאו דוקא במה שנראית. ולהאמור יש להחמיר בתפלין מכוסין. משום הכי לא אשכח ליה לאיסורא שום טעמא40דלא מצא שום טעם לאסור הדבר מכחו., אלא דאמר ליה למדלייה דלא לרמא תכלתא על קבריה. ואהא דייקינן בגמ' אי ידעי אי לא ידעי, למימרא אי איכפת להו אי שדי תכלתא על קברא, ואילו לעיל גבי לועג לרש לא דיקינן הכי כלל דאפילו לא ידעי כלל איכא משום הכי, אבל בהא דקפידא משום דתכלתא שדיא אקברא בהאי איכא אי ידעי וקפדי בהכי או לא41בדברי רבינו מתבאר דגם הא דאמר לו שיגביהם אינו משום לועג לרש דלועג לרש לא תלי בידעי ולא ידעי, והיינו דלועג לרש הוא עצם הבאת חפץ של מצוה לביה"ק וקיום מצוות בביה"ק ולא מצד צער המת אלא מצד מדה רעה בעצם שלועג לרש אבל הא דלא יהו נגררים על הקברות אינו אלא משום צער המת אם יודעים הנעשה בין החיים. ומובן לפ"ז מה שלדעת רבינו איכא לועג לרש בספר תורה בזרועו, עיין הערה 34, אע"פ דאין מצוה בהאחיזה דמ"מ עצם הבאת חפץ של מצוה לבית הקברות הוא לועג לרש ולא מצד שהמת מצטער שרואה שהחי מקיים מצוה והוא אינו יכול לקיים מצוה. ומבואר טפי דעת רבינו דליכא לועג לרש בציצית ואף בזמננו שלבוש לשם מצוה כמש"ב בהערה 39 עפ"ד מהר"י ן' חביב דכיון דאין הטלית נעשה חפצא של מצוה בעצם אין בזה משום לעג לרש בהבאתה לביה"ק דלא קיום המצוה לפני המת הוא שחשוב לועג לרש אלא הבאת חפצים של מצוה לביה"ק משא"כ בטלית דהבאתה אינה אלא כהבאת בגדיו. ומבואר גם כן הא דלרבינו גם אם כיסה התפלין אסור וכמ"ש בסוף הערה 39 כיון דאינו משום צער המת שרואה אותו מקיים המצוה אלא עצם הבאת חפץ מצוה לבית הקברות ועשיית מצוות בבית הקברות ולכן גם תפלין מוצנעין אסור. אבל המאירי כתב דנגררים על הקבר משום לועג לרש וכ"נ בשאר הראשונים, ולדבריהם אין לועג לרש אלא משום דידעי המתים ומצטערים בזה, וכן הוא בשטמ"ק ע"ש..

1 ההולך בבית הקברות צריך להגביה הציצית שלא יהא נגרר על בה"ק כדאיתא בברכות ר' חייא ור' יונתן הוו אזלי ביני קברי הוה שדיא תכלתא דרבי יונתן עלויה קברי א"ל דלייה דלא לימרו למחר באין אצלנו ועכשיו מחרפין אותנו פירוש שנראה כמחרף שאינן יכולין לקיים המצות שמע מינה שמותר לילך לבה"ק בלבוש שיש בו ציצית רק שיזהר להגביהן וכתב הרב רבינו יונה דוקא בימיהם שהיה בכל בגדיהם ד' כנפות שאי אפשר שיסיר כל בגדיו כשילך לבית הקברות אבל אנו שאין אנו מכוונין בהם למלבוש אלא למצוה אסור משום לועג לרש:

1 ב"ח פתח ↗

ההולך בבית הקברות וכו' ויש לדקדק בלשון ה"ר יונה שכתב אבל אנו שאין אנו מכוונין בהן למלבוש וכו' דהי"ל לומר כלישנא דרישא אבל אנו שאין לנו בכל בגדינו ד' כנפות אסור כו' ונראה ליישב דס"ל לה"ר יונה דלדידן נמי אין איסור אלא בטלית של מצוה שלובשו על כל בגדיו התם הוא דאית ביה משום לועג לרש אבל בטלית קטן שלובש מתחת למדיו כדי שלא לילך ארבע אמות בלא ציצית שרי והשתא ניחא דה"ק ה"ר יונה דוקא בימיהם סגי בהגבהה דאם יסיר מלבוש העליון שיש בו ציצית צריך הוא להסיר כל המלבושין שבכולם יש ציצית וזה א"א שיסיר כל בגדיו ולכן יש היתר בהגבהה ולית ביה משום לועג לרש אבל לדידן איכא משום לועג לרש בהגבהת העליון דכיון דאין אנו מכוונים בטלית של מצוה העליון לצורך מלבוש אלא לשם מצוה אית ביה משום לועג לרש אם לא יסירנו מעליו והשתא לפ"ז בטלית קטן שמתחת למדיו אין איסור כלל אם לא יסירנו דמאחר שהוא מכוסה במלבוש שאין בו ציצית לית ביה משום לועג לרש כל עיקר והכי משמע בי"ד סימן שס"ז וכן המנהג:

1 פרישה פתח ↗

ההולך בבה"ק צריך להגביה כו' עד ועכשיו מחרפין אותנו פי' דוקא אם נגררין ע"ג הקברים הוא דאסור משום דהוא מחרף המת כאדם המראה בושתו וקלוחו של חבירו בפניו. אבל אם אינן נגררין ע"ג הקברים אפילו לבוש מלבוש של ציצית לית לן בה אם לא שמיוחד לקיים בו מצות ציצית כגון טלית קטן שאז אף שאינן נגררין ע"ג הקברים אית ביה משום לועג לרש וכמו שמסיים רבינו סימן זה. וכ"כ תלמידי רבינו יונה בהדיא והביאם ב"י וז"ל מורי עיין בי"ד סי' שס"ז ומשמע שם דוקא טלית גדול שלובשים אותו למעלה מדנקט שם אבל טליתות שלנו שאין אנו מכוונין כו' דמשמע כעין שאנו לובשין טליתות גדולים למעלה וק"ל מן הבגדים והוא מגולה אבל טלית קטן שלובשים תחת הבגדים אין בו משום לועג לרש עכ"ל. וכן הסכים ב"י דכל שתחת למדיו מודה ביה רבינו יונה דלית ביה משום לועג לרש וע"ל סימן מ"ה:

« טור Orach Chayim 22 טור Orach Chayim 24 »