טור, אורח חיים רי״ב

מהדורה: אורח חיים, וילנה תרכ"ג

« טור Orach Chayim 211 טור Orach Chayim 213 »

1 בית יוסף פתח ↗

כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה משנה בפרק כיצד מברכין ברכות מד..

1 דרישה פתח ↗

כל שהוא עיקר ועמו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה עמ"ש לעיל לחלק דלא מיקרי טפל להיות פטור מברכה אגב העיקר אא"כ אוכל הטפל מחמת שלא יהא ניזוק מהעיקר באמת יש כמה מיני טפילים עוד זולת זה כמו המברך המוציא על הפת שכל מה שאוכל ללפת הפת מיקרי טפל לו ונפטר בברכת המוציא וה"ט משום דבא הליפתן לצורך הפת. וכן מ"ש אם נתערב קמח מה' מינין בתבשיל אע"פ שהתבשיל הא' הוא הרוב מ"מ הוא יברך במ"מ משום שהוא עיקר והתבשיל נגרר אחריו מחמת חשיבותו. אבל לאכול דבר לצורך דבר כגון לאכול גרעיני גודגדניות בתוך המשתה כדי למתק השתיה ר"ל כדי שהשתיה שישתה אח"כ יהיה מוטעם לו בהא ודאי אינן נפטרין הגודגדניות מהברכה וכמ"ש לעיל בשם א"ז אלא שכתב שמברך עליהן שהכל האוכלים פת עם מלח או עם קנמון בתוך השתיה שיהיה מוטעם לו השתיה שישתה אחריו דאינו נפטר בלא ברכה אם לא שאוכל פת מחמת שלבו כואב עליו מחמת השתיה ששתה כבר וכן שמעתי בשם מ"ו ובעמק ברכה ס"ד נ"ב ע"ב כתב בעל הגה"ה ז"ל ואל תתחכם יותר כו' עד אבל כשאוכל הטפל בלתי שקדם לו היזק בגרונו מהמאכל הראשון רק תאוה נפשו לאוכלו בתורת אכילה לשביעה או להתענג או לקינוח דבזה לא נפטר הטפל בברכת העיקר דז"א כו' והביא ראיה מברכת הפת שפוטר מיני ליפתן מכח שהפת הוא עיקר והאריך וכולם דברים בדוים ודחוים למבין. ועוד כתב שם דף כ"ג ע"ב ז"ל אמנם לעניין נטילה אין לחלק כלל כו' עד וראיה לסברא זאת מה שהצריכו רז"ל נטילה לדבר שטיבולו במשקה אע"פ שהמשקה טפל לאותו דבר שמטבילין בו ראייתו אינו ראיה דשם לא הצריכו נטילה אלא משום דבשעה שהוא טובל במשקה המשקה בעין שטובלין בו ונטמאים מהידים ואף שהב"י פוסק בסי' קנ"ח דנוטלין הידים אפילו על דבר הטבול כבר במשקה גם שם ה"ט משום דלא פלוג גם בסי' קנ"ח כתבתי דל"נ כן מדברי הפוסקים. גם מ"ש שם בעמק ברכה דמ"ש התוס' דצריך ג"כ המוציא דל"ד קאמר כפשוטו דברים דחוים הם ואין כאן מקומו להאריך:

1 כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה לא מיבעיא אם העיקר מעורב עם הטפל אלא אפילו אם כל אחד לבדו ואפילו פת שהוא חשוב מכל אם הוא טפל כגון שאוכל דג מליח ואוכל פת עמו שלא יזיקנו בגרונו מברך על הדג ופוטר הפת כיון שהוא טפל הביאו לפניו יין ושמן טוב להריח בו אוחז היין בימינו ומברך תחלה עליו ואחר כך נוטל השמן בימינו ומברך:

1 ב"ח פתח ↗

כל שהוא עיקר וכו' משנה ס"פ כ"מ ריש דף מד הביאו לפניו מליח בתחלה ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפלה לו זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה:

1 פרישה פתח ↗

כל שהוא עיקר ועמו טפלה וכו' ז"ל רא"ף בהגהותיו ס"פ כ"מ הביאו לפניו מליח תחלה ופת עמו מברך על המליח ופוטר הפת שהפת טפלה לו זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה. גמרא ומי איכא מידי דהוה מליח עיקר ופת טפלה אמר רב אחא באוכלי פירות גינוסר שנו ופי' התו' באוכלי פירות גינוסר שנו שהמליח עיקר שהוא בא להשיב הלב שנחלש מפני מתיקות הפירות והפת שלאחריו טפל ואינובא אלא בשביל המליח וא"ת הפירות הוו עיקר ומליח טפל ולברך על הפירות ולפטור כולהו וי"ל דמיירי שלא אכל הפירות באותו מעמד א"נ בשעה שאכל פירות גינוסר לא היה שם עדיין מליח ופת דלא היה יודע שיחלש לבו מחמת המתיקות ע"כ וז"ל מ"ו כגון שאוכל דג מליח ואוכל פת עמו ותימא הלא פריך תלמודא מי איכא מידי דמליח הוי עיקר ופת טפל ומוקי בפירות גינוסר ופירש"י לפי שהן חשובות יותר מן הפת וי"ל דס"ל דסבר הטור כפי' התוס' ור' יונה דלא מחמת חשיבות הפירות הוא אלא שהפירות מרוב מתיקות מחלישות את הלב ואוכל דבר מליח ומש"ה סבר הטור ה"ה דג מליח כו' ומה שלא שני התלמודא בדג מליח אפשר משום דלישנא המליח פוטר את הפת לא משמע ליה לתלמודא דאיירי בהכי דא"כ הל"ל דג מליח כו' אלא מיירי בסתם דבר מליח ודו"ק עכ"ל. מ"מ ש"מ מדברי הגמרא שהביא רא"ף הנ"ל שאין אומרים שעיקר פוטר הטפלה אלא כשהיה הטפל עם העיקר מתחלה בשעת הברכה גם באוכלן במעמד אחד ולאפוקי ממה ששותין וכבר ברכו על המשקה ומצווים להביא לפניהם דבר למתק השתיה:

« טור Orach Chayim 211 טור Orach Chayim 213 »