1המדיר את אשתו מליהנות ממנו אין הנדר חל להפקיע מזונותיה שהרי הוא משועבד לה שאינו יכול להפקיעם ואם אמר לה צאי מעשה ידיך למזונותיך והיא מספקת לדברים גדולים ולא לדברים קטנים ואותם הדברים קטנים נוהגין בהם בני אביה מפני שהוא עשיר אבל שאר משפחתה שיש להם עושר כמו שיש לבעלה אין נוהגין בהן אז חל הנדר שהרי אינו חייב לה באלו דברים הקטנים כל זמן שהיא עמו אבל משהדירה ואינה עוד עמו צריך להנהיגה ככבוד בית אביה אף באותן הדברים הקטנים לפיכך אם הדירה עד ל' יום יפרנסנה באלו הדברים הקטנים ע"י פרנס שיאמר לו כל הזן אינו מפסיד אבל לא יאמר לו להדיא לך ותזון אותה דא"כ הוה ליה שלוחו וכן אם הדירה סתם או זמן רב יפרנסנה ע"י פרנס ל' יום דשמא בתוך כך יתיר נדרו אחר ל' יום יוציא ויתן כתובה לר"י כופין אותו בשוטים ולר"ח אין כופין ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל נדרה שלא תטעום א' מן המינים וקיים לה הוא או שאמרה לו הנאת תשמישך עלי אם אוכלנו אפי' הוא רע ולא טעמה אותו מעולם יוציא מיד ויתן כתובה ואם הוא הדירה שאמר לה הנאת תשמישך עלי אם תטעום מאותו המין יקיים ז' ימים ואז יוציא ויתן כתובה כתב הרמב"ם בנדרה היא וקיים לה הוא אם רוצה לישב עמו ולא תאכל מאותה המין תשב ואם הוא אומר אי אפשי באשה נדרנית יוציא ויתן כתובה שהרי הוא היה לו להתיר וקיימה לה מרצונו:
